התובע הגיש תביעה כנגד המשיבה למתן צו עשה לחיבור ביתו למערכת הביוב וכן לפיצוי בגין נזקיו עקב העדר חיבור.

הנתבעת טענה שביתו של התובע מחובר לביוב עוד טרם הקמת תאגיד המים .

עוד נטען כי ב-2015 הגיש התובע בקשה להיתר לתוספת בניה של 14 מ"ר כאשר הוא שילם היטלים רק עבור תוספת זו .

בהמשך בירור התובענה ונוכח טענות הנתבעת נדרש התובע להמציא חוות דעת מומחה שיבדוק האם ביתו מחובר לביוב אם לאו.

התובע צירף חוות דעת של מהנדס מטעמו אשר קבעה שביתו אינו מחובר לביוב.

הנתבעת נדרשה להגיב לממצאי חוות דעת ובחלוף המועדים להגשת התגובה הוריתי על מחיקת כתב הטענות מטעם הנתבעת מה שגרר בהמשך למתן פסק דין בהעדר הגנה.

במסגרת נימוקי הבקשה לביטול פסק דין טוען הנתבע כי לא הגיש תגובה בשל מעבר למשרדו החדש ואף העלה טענות בדבר מצב בריאותו ואבל במשפחה .

נוכח טיעונים אלו, אין ספק כי לנתבעת לא עומדת זכות ביטול מחמת פגם בהמצאה שכן, ב"כ הנתבעת ידע שעליו להגיש תגובה אך מחמת עניינים שאינם קשורים לתהליך ההמצאה לא הגיש את התגובה. אגב כך, אציין שלא הייתה כל מניעה מצד הנתבעת להגיש בקשה למתן ארכה נוכח הנסיבות להן טוען ב"כ הנתבעת ואף סביר להניח שבית המשפט היה נעתר למתן אורכה כאמור.

לכן, יש לבחון האם מתקיים התנאי בדבר סיכויי ההגנה?

בהקשר זה אקדים ואומר שלנוכח חוות דעת מומחה התובע כי ביתו של התובע אינו מחובר לביוב ממילא טענת ההגנה שהבית מחובר לביוב נשמטת ואין בה ממש . ברם, המחלוקת אינה רק בעניין חיבור הבית לביוב אלא בעיקרה מי הגורם לטעות בהבנת הבקשה להיתר והגרמושקה שהומצאה לנתבעת ב-2015, כאשר טעות זו הביאה לחיוב התובע רק עבור 14 מטר של תוספת בניה עבור היטלי ביוב ומים ולא עבור כל הבניה הקיימת. כדי להבהיר נק' זו אציין כי התובע טען שהבקשה עם הגרמושקה מציינים במפורש שמדובר בלגליזציה של שתי קומות + תוספת של 14 מטר בעוד שהנתבעת טוענת שהבינה שמדובר ב-14 מטר בלבד של תוספת בניה כאשר על הגרמושקה סומן שהבית הישן מחובר לביוב.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובתגובות נחה דעתי שיש לבטל את פסק הדין תוך חיוב הנתבעת בגין העדר הגשת התגובה וההליך שהביא למתן פסק דין.

אציין, כי בהיתר הבניה משנת 99 לבית התובע צויין שמדובר בקומת קרקע מעל מרתף + מרפסות, לא מצאתי אסמכתאות כי התובע שילם עבור היטלי הביוב והמים לצורך חיבור הבית לאור ההיתר מ-99. אלא שהתובע בנה את הבית שלא בהתאם להיתר הבניה שכן על הבקשה ללגליזציה שמעצם הגדרתה היא הכשרה של מעשה עשוי שנבנה ללא היתר נרשם שמדובר בלגליזציה של שתי יחידות דיור קומת קרקע וקומה א' + ממ"ד בכל קומה בשטח של 303 מ"ר + היתר לתוספת בניה של 14 מטר. מהאסמכתאות בדבר תשלומי ההיטלים עולה שהתובע חויב אך ורק בגין היטל ל-14 מטר ולא עבור 303 מ"ר.

דומני, אפוא שגם אם ביתו של התובע יחובר לביוב עדיין אין זה אומר שהדבר לא יהיה בכפוף לתשלומי ההיטלים הנדרשים ממנו על פי חוק.

נוכח הצורך בבירור סוגיה זו מצאתי לנכון לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 23.12.21 ולחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך בסך של 5,000 ₪ כתנאי לביטול פסק הדין וזאת בתוך 30 יום מהיום.

התיק יובא לתזכורת מעקב אחר ביצוע תשלום ההוצאות בעוד 30 יום.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשפ"ב, 14 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.