17 אוקטובר 2021

1. בפניי ערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 8.4.21 (להלן – הוועדה) אשר קבעה למשיב נכות נפשית בשיעור 20% וכן הפעילה חלקית את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

העובדות

1. המשיב, יליד 1983, נפגע ביום 22.2.18 בנפילה והאירוע הוכר כתאונת עבודה.
2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 31.3.20 כי למשיב נכות יציבה בשיעור 20% בגין ליקוי נפשי ולא הפעילה את תקנה 15 לתקנות.
3. המשיב הגיש ערר על החלטה זו הן בנוגע לגובה הנכות הנפשית והן לגבי הפעלת תקנה 15.
4. הוועדה התכנסה לדון בערר וערכה בדיקה קלינית בה מצאה כי "ניתן לזהות סימנים חלקיים של PTSD ... כמו כן ניתן להתרשם ממרכיבי אישיות פרה מורבידית. אין עדות לדיכאון מג'ורי או לפסיכוזה".
5. הוועדה סיכמה לעניין הנכות הרפואית כי "על פי המסמכים מדובר בעוצמה מתונה בלבד של סימפטומים פוסט טראומטיים מצבו הוא סטטי, טיפול תרופתי די מינורי בשלב זה. לאור זאת הוועדה מסתפקת בדחיית הערר מבחינה פסיכיאטרית אולם מפנה את התובע לוועדת רשות לצורך דיון על הפעלת תקנה 15".
6. ועדת הרשות קבעה ביום 15.12.20 כי אין להפעיל את תקנה 15 ונימקה כי בגין ההשלכה הנפשית של הפגיעה אין למשיב מניעה לעבוד כחשמלאי בהיקף משרה מלא.
7. ביום 8.4.21 התכנסה הוועדה שנית, האזינה לטיעוני ב"כ המשיב וקבעה כי בניגוד לוועדת הרשות היא מוצאת לנכון להפעיל ברבע בלבד את תקנה 15 ועוד ציינה כי "הוועדה קובעת כי הנכות מגבילה באופן חלקי את יכולת העבודה במקצועו – הוועדה אינה מקבלת המלצת ועדת הרשות".
8. קביעות אלה של הוועדה הן נושא הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

1. לטענת המערער, הוועדה טעתה טעות משפטית מהסיבות הבאות:

א. הוועדה ציינה כי למשיב "אישיות פרה מורבידית" ולכן היה עליה לשקול ניכוי מצב קודם.

ב. הוועדה סטתה מהמלצת ועדת הרשות מבלי לנמק מדוע.

ג. לא ברור אם הוועדה הייתה ערה לעובדה שהמשיב שב לעבודתו כחשמלאי.

1. לדידו של המשיב, דין הערעור להידחות מהסיבות הבאות:

אין למשיב כל עבר רפואי נפשי והמערער הודה כי אין מסמכים בתחום הנפשי שקדמו לתאונה.

ב. הוועדה מדרג ראשון קבעה את שיעור הנכות הנפשי ובנושא זה הערר שהוגש היה מטעם המשיב ולא מטעם המערער.

ג. המשיב טען באריכות לגבי טעויות ועדת הרשות והוועדה קיבלה את טיעוניו שכן ציינה שהאזינה לטענות.

ד. הוועדה אימצה את טיעוני המשיב כנגד החלטת ועדת הרשות ודי בהסבר שניתן כדי לנמק את ההחלטה.

ה. ועדת הרשות התעלמה מהרצף התעסוקתי שנפגע לאחר התאונה.

דיון והכרעה

1. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.
2. לאחר שעיינתי במסמכים ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, ואנמק מסקנתי להלן.
3. לטעמי, אין בסיס לטענה כי על הוועדה היה לדון בשאלת קשר סיבתי חלקי או ניכוי מצב קודם, רק משום שציינה כי התרשמה מ"מרכיבי" האישיות טרם הפגיעה. נהפוך הוא, הגם שהוועדה התרשמה ממרכיבי האישיות טרם הפגיעה היא לא מצאה שמדובר במרכיבים פתולוגיים או בלתי תקינים. לא הוצגו מסמכים המעידים על מצב קודם ולכן בנסיבות אלה, אין הצדקה לטענה שהיה על הוועדה לשקול מצב קודם.
4. באשר לטענה, כי הנכות אינה מתאימה לתיאור המצב על ידי הוועדה, לפיה קיימים סימנים חלקיים בלבד של PTSD , הרי שמדובר בטענה שנוגעת לגובה הנכות. משכך, מדובר בטענה רפואית במהותה ודינה להידחות.
5. מעבר לכך, יש לזכור כי מדובר בנכות שנקבעה על ידי הוועדה מדרג ראשון ובערר שהגיש המשיב בעניין מכוחו דנה הוועדה.
6. הוועדה אמנם לא מצאה לנכון להגדיל את הנכות – כפי בקשת המשיב בערר - אך גם לא מצאה לנכון להפחיתה, וכאמור ציינה כי היא "מסתפקת" בדחיית הערר לעניין זה. ממילא לא היה בסמכות הוועדה להפחית את הנכות מבלי להזהיר את המשיב ולאפשר לו גם למשוך את הערר. בנסיבות שכאלה החלטת הוועדה שלא להתערב בנכות שקבעה הוועדה מדרג ראשון היא החלטה רפואית סבירה ואין מקום להתערבות בית הדין בה.
7. אשר לתקנה 15 לתקנות, הוועדה הסבירה כי היא מקבלת את נימוקי המשיב בדיון לפניה ואף הוסיפה והבהירה, כי לדעתה הפגיעה מגבילה חלקית את המשיב בעבודתו הקודמת. בהתחשב בנימוקי המשיב לגבי היעדר רצף תעסוקתי – נימוקים שפורטו גם לפני הוועדה - ונוכח מסקנת הוועדה כי הנכות מגבילה את המשיב חלקית הרי שניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה שלא לקבל את המלצת ועדת הרשות.
8. יצוין כי החלטת ועדת הרשות בכל הנוגע לתקנה 15 לתקנות נסמכה על כך שמדובר בהפרעה עם תסמינים מתונים. ברם, עדיין אין מחלוקת כי קיימת הפרעה וגם ניתנה בגינה נכות בשיעור 20% שהיא נכות המלמדת על הפרעה תפקודית. בנסיבות אלה, החלטת הוועדה שלא לקבל את המלצת ועדת הרשות ולהפעיל חלקית את תקנה 15 נחזית להיות סבירה ואין הצדקה להתערב בה.
9. עוד יש להוסיף, כי ועדת הרשות ציינה שקיימת אי התאמה בין המסמכים הרפואיים כולל מביה"ח גהה לבין מצב המשיב בבדיקת הוועדה הרפואית. דווקא קביעה זו תומכת במסקנת הוועדה להפעיל חלקית את תקנה 15 ולא בעמדת ועדת הרשות. בעת שאלת הפעלת תקנה 15 יש גם לתת את הדעת גם לתיעוד הרפואי הרציף ולא רק להתרשמות בבדיקה קלינית בודדת בדיון בוועדה במנותק מיתר המסמכים.
10. האמור נכון מכוח קל וחומר שעה שמדובר במסמכים ממוסדות רפואיים ציבוריים דוגמת מסמך מביה"ח גהה בו מצוין כי המשיב סובל מהגבלה ניכרת של כושר העבודה (סיכום ד"ר גרינשטיין מיום 26.3.20). במצב דברים זה לאור מכלול המסמכים והטיעונים בפני הוועדה לא מצאתי שנפל פגם בכך שהוועדה קיבלה חלקית את ערר המשיב גם בעניין תקנה 15 לתקנות.

סוף דבר

1. המערער לא הצביע על טעות משפטית, ועל כן אין מנוס אלא לדחות את הערעור.
2. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין .
3. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א חשוון תשפ"ב, (17 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ניתן היום, י"א חשוון תשפ"ב, (17 אוקטובר 2021), במעמד הנוכחים/ בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

חתימה