1. התובעת היא חברת ביטוח. הגישה תביעה על סך 2514 ₪ בגין פוליסת ביטוח שנרכשה מהתובעת באמצעות סוכנות הביטוח "האודן" סוכנות ביטוח בע"מ על ידי סוכני הביטוח יצחק לוי ידיד ואיל ידיד. מדובר על פוליסה על סך 11,185 ₪ שנרכשה לתקופה מיום 1.10.2018 עד 30.9.2019. הפוליסה בוטלה ביום 24.1.2019 ובפועל התביעה היא על חלק מהתקופה הרלבנטית.
2. לטענת התובעת, התובעת החל משנת 2013 היתה מבוטחת אצל התובעת בפוליסה לביטוח בית עסק. לגרסתה, לצורך חידוש הפוליסה נערכה בדיקה באמצעות מר יעקב אשר, נציג הנתבעת ואייל ובגדרה נשאלו שאלות ופרטים רלבנטיים ועדכנים על פרטי העסק. בהמשך לכך, אף הגיע מר אשר לבדוק על איזה כיסויים ניתן לוותר על מנת לחסוך בפרמיה ונערך שיח בנושא זה. כתוצאה מכך, עודכנה הפוליסה וזאת לבקשת הלקוח כפי שצוין לעיל.
3. הנתבעת טענה כי לא ביקשה את חידוש הפוליסה הרלבנטית שנתבעה בגינה. ציינה כי אכן בית העסק של הנתבעת היה מבוטח אצל התובעת בתקופות שבין 1.10.2017 ועד 30.9.2018 (זאת תקופת הפוליסה הראשונה). בהמשך לכך, לא חודשה הפוליסה. התובעת אכן הציעה ביום 30.9.2018 לחדש את הפוליסה לבית העסק, אולם, הנתבעת סירבה להצעה זו, ואף לא מסרה לתובעת שיקים בתמורה לחידוש פוליסת הביטוח.
4. עוד ציינה הנתבעת כי, מעת שקיבלה את הצעת הפוליסה מהתובעת, בדקה מול חברות ביטוח אחרות, ובפועל, התקשרה בחוזה מול חברת ביטוח חדשה. כן ציינה כי, אין בפוליסה מנגנון של חידוש אוטומטי כאשר זו מסתיימת. בנושא זה אף הפנתה לפסק דינו של בית המשפט העליון ע"א 9294/16 אושרת שמעון נגד חברת אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ וכן הפנתה לפסיקה בעניין חוק חוזה ביטוח התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") לפיה, ובפרט לפי סעיף 9 (ג)לחוק זה וציינה כי, בהתאם לפסיקה, הפרשנות לפיה סעיף 9 (ג) לחוק חוזה ביטוח אינו מונע חידוש אוטומטי של חוזה הביטוח, ללא קבלת הסכמה מפורשת מהמבוטח אינה עולה עם התכלית הצרכנית לחוק חוזה ביטוח. מכל מקום ציינה כי, לא נכרת כל הסכם בין הצדדים ולפיכך אינה חייבת בתשלום הפרמיה.

דיון והכרעה

1. ביום 14.7.22 התקיים דיון במסגרתו נחקרו הצדדים על תצהיריהם בהמשך לכך הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.
2. הפוליסה המקורית בין הצדדים הסתיימה ב 30.9.2018. הפוליסה הנוכחית אשר צורפה כנספח לכתב התביעה הינה לתקופת הביטוח מיום 1.10.2018 עד 30.9.2019. אין מחלוקת בין הצדדים, וזאת כעולה מעדויות שהוצגו, כי בסמוך למועד פקיעתה של הפוליסה הראשונה, המקורית נשלחה לנתבעת טיוטה של פוליסה לבדיקה. בהמשך נפגשו הצדדים בנושא זה וזאת בהמשך לשיחתם בטלפון. בנושא זה ראה עדותם של איל ויצחק, אשר העידו כי הדבר נעשה בהתאם להסכמתה של הנתבעת ובידיעתה. עמוד 7 שורות 8 – 12. במסגרת זו ציינו כי אכן לא נחתם הסכם בין הצדדים, אולם הסיכום ביניהם היה שיש לחדש את הפוליסה.
3. סעיף 9ב לחוק חוזה הביטוח התשמ"א -1981 קובע כדלקמן:

"הוסכם על תקופת הביטוח והציע המבוטח למבטח בכתב, לא יאוחר

מ-30 ימים לפני תום התקופה, להאריך את הביטוח לתקופה שנקב בהצעתו,

רואים את המבטח כמסכים להארכה אם לא הודיע למבוטח בכתב, תוך 15

יום ממסירת ההצעה, על סירובו"

1. כעולה מהתצהירים ועדויות הצדדים, בית העסק של הנתבעת היה מבוטח באופן רצוף החל משנת 2013 וזאת אצל התובעת. הפוליסה המקורית הסתיימה ביום 30.9.2018. קודם לכן, אם כי לא 30 יום קודם, נשלחה הודעת חידוש ואליה צורפה הפוליסה המוצעת וזאת כאמור לעיל. לעניין זה ראה נספח 3 לתצהיר עדות ראשית תובעת, טופס לבדיקה. מהערות על גבי טופס זה ומעדויות של הצדדים, עולה כי הצדדים, קרי: סוכן הביטוח ונציג המבוטחת, נפגשו לדון על פרטי הפוליסה. בהמשך לכך תוקנה הפוליסה באופן שהוסכם על זיכוי בסך של 1,962 ₪ ולעניין זה ראה מסמך מיום 20.12.2018.

מכאן אתה למד כי נוהל מו"מ בין הצדדים. בוטלו חלק מהכיסויים והוסכם על הזיכוי בסכום האמור.

לא מצאתי כי ניתנה הודעת ביטול על ידי הנתבעת.

1. גרסת הנתבעת בסעיף 13 לכתב ההגנה כי:

"...החלה מבצעת השוואת מחירים מול חברות ביטוח נוספות וכאשר

נמצאה הצעה משתלמת וזולה יותר מזו של התובעת, החליטה הנתבעת

ואך מאחר שהייתה מודעת לכך בטרם חידשה את פוליסת הביטוח להתקשר

בחוזה מול חב', ביטוח חדשה".

על גרסה זו חזר מנהל הנתבעת בסעיף 10 לתצהירו:

"...מאחר שהיינו מודעים לכך שטרם חידשנו את פוליסת הביטוח להתקשר

בחוזה מול חברת ביטוח חדשה..."

1. הנתבעת לא המציאה לביהמ"ש עותק מכל פוליסה שרכשה וזאת כנטען על ידה כאמור לעיל. ככל שהייתה מציגה פוליסה, ניתן היה לראות בכך ביסוס לטענתה שרכשה פוליסה אצל חברה אחרת. ניתן גם היה לבדוק את המועדים ואת התקופה הרלוונטית לפוליסה החדשה. בפועל מדובר בבעל דין אשר בחר שלא להציג בפני בימ"ש מסמך מהותי לבירור המחלוקת בין הצדדים בהתאם לפסיקה שתפורט להלן, החזקה הראייתית היא כי אילו הובאה הראיה, הייתה פועלת כנגדו.

בעניין זה ראה: ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) נ' טלקאור חברה בע"מ, פד מד (4) 595, ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני.

1. נוהל חידוש פוליסה צריך להיעשות בצורה מסודרת, ברורה וחד משמעית וזאת בעיקר בשל השאלה של הכיסוי הביטוחי ותוקפו למועדים הרלבנטיים. התרשמתי כי מדובר בצדדים אשר פעלו במשך שנים ביחד. אין מחלוקת כי, נעשתה פניה על ידי סוכני הביטוח לחידוש הפוליסה ונערכה פגישה וכן מספר של שיחות. יתכן והנתבעת רצתה להינות משתי העולמות באופן שלא שילמו על הפוליסה, אולם לא טענו שאיננה תקפה במועד הרלבנטי.
2. מכל מקום, חידוש פוליסה צריך להיעשות בצורה מסודרת ובזמן קצר יחסית, זאת על מנת לא למנוע אי הבנות כפי שעולה מנסיבות המקרה. המחלוקת שעלולות להתעורר אינן רק בנוגע לחבות הכספית בגין הפרמיה, אלא בעיקר השאלה של הכיסוי הביטוחי לתקופה הרלבנטית.
3. התרשמתי שהיה משא ומתן בין הצדדים, שבתחילתו לא היה הודעה חד משמעית בין הנתבעים כי הם אינם חפצים בפוליסה, הודעה שכזו ניתנה רק בשלב מאוחר יותר. במסגרת המו"מ תוקנה הפוליסה וניתן זיכוי. מאידך גם אין הסכמה ברורה של הנתבעים לחידוש הפוליסה. לא היה מקום להמתין תקופה ארוכה כזאת ובנושא זה חלק מהאשמה מוטל גם על התובעת. לעניין אשם תורם ראה ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (פורסם בנבו; 15.12.2015.
4. לפיכך מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,800 ₪ וזאת תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
5. בנסיבות העניין ולאור התוצאה אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, א' טבת תשפ"ג, 25 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.