לפניי תובענה כספית, שעילתה נזיקית ועניינה בנזקי רכוש שנגרמו לתובעים לטענתם, כתוצאה מהצפה, אשר התרחשה בדירת הנתבעים ביום 4/1/21 בשעות הלילה המאוחרות.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת התובעים, כתוצאה מההצפה בדירת הנתבעים המצויה מעל לדירת התובעים, נגרמו להם נזקים בשיעור העומד על סך של – 20,000 ₪ בהתאם לחוות דעת השמאי אשר הוגשה ת/1. יוער כבר עתה, כי השמאי מטעם התובעים לא התבקש להתייצב לחקירה על חוות הדעת וזו הוגשה ללא התנגדות - גם לאחר שבית המשפט העיר על כך לצדדים. אוסיף, כי כתב התביעה קצר ולקוני ולא ניתן ללמוד ממנו אל נכון, את קורות האירוע הנזיקי לפרטיו.
2. מנגד טענו הנתבעים בכתב הגנתם, כי אכן במועד הנטען התרחש האירוע הנזיקי ואף לא הכחישו כי נגרמו לתובעים נזקי רכוש - אשר על שיעורם חלוקים הצדדים. לפיכך נטען, כי עפ"י חוו"ד מטעם חב' הביטוח – נ/3, עומדים נזקי הנתבעים על סך של – 6,450 ₪ בלבד. לצד האמור, נטען בכתב ההגנה - כי האירוע הנזיקי התרחש כתוצאה מפריצת ספרינקלר/מתז בחדר האמבטיה של הנתבעים, דבר אשר לטענת הנתבעים - מצוי באחריות צד ג'. לפיכך, הוגשה ההודעה לצד שלישי, בטענה כי מדובר באירוע נזיקי אשר התרחש ב'תקופת הבדק' והמצוי כולו באחריות צד ג'.
3. בכתב ההגנה להודעה לצד ג', נטען כי הנתבעים לא הודיעו לצד ג' על קרות האירוע הנזיקי וכי זה נודע לה לראשונה, רק עם משלוח ההודעה לצד ג'. כן נטען, כי בהתנהגותם, מנעו הנתבעים מצד ג' לבדוק את הליקוי הנטען בקשר לפריצת הספרינקלר ולפיכך, אין הנתבעים יכולים לסמוך על כל טענה לאי התאמה לפי החוק (בתקופת הבדק). ייאמר לאלתר, כי במסגרת הדיון עלתה טענה נוספת אליה אתייחס בהמשך, ולפיה, בקרבת הספרינקלר הופעל תנור חימום אשר גרם לפריצתו של הספרינקלר ולהצפה בחדר האמבטיה, דבר אשר לא עלה כאמור במסגרת כתבי ההגנה. לצד האמור, טענה זו לא רק שלא הוכחשה ע"י הנתבעים, אלא אף אושרה - תוך הסתייגות לפיה התנור לא היה מכוון כלפי המתז אלא כלפי רצפת חדר האמבטיה. עוד אציין לאלתר, כי התמונות מטעם שמאי הנתבעים אשר הוגשו וסומנו – נ/4, אינן תומכות בטענה זו של הנתבעים.

ראיות הצדדים

1. מטעם התובעים העיד התובע 2 בלבד (להלן – "התובע"). במסגרת עדותו הוגשה חוו"ד דעת השמאי מטעם התובעים באופן מפורט ת/1 וכן חשבוניות ת/2. מעדותו עולה, כי במועד האירוע הנזיקי (4/1/21) ראה נזילה בתקרת סלון ביתו, ולפיכך עלה עוד באותו לילה לדירת הנתבעים בה מצויים שוכרים, ואף סייע להם בניקוז המים. למחרת בבוקר, הזמינו התובעים שמאי אשר אמד את הנזק והוציא את הדוח ת/1. התובע פנה לנציג הנתבעים מיד לאחר קבלת חוות הדעת (10/1/21) ויידע אותו. לדברי התובע, הודיע לו נציג הנתבעים כי ישלח את דו"ח השמאי ת/1 לחברת הביטוח של הנתבעים. לאחר זמן מה, הודיע לו נציג הנתבעים כי חברת הביטוח מסרבת לשלם את נזקי התובעים. עוד מסר התובע, כי כחודשיים לאחר האירוע הנזיקי, הגיע לבית התובעים שמאי מטעם חברת הביטוח, למשך כ - 3 דקות, וזאת לאחר שהנזקים כבר תוקנו בדירת התובעים. כן העיד התובע, כי כל הנזקים המפורטים בחוות הדעת ת/1 כולם קשורים לאירוע ההצפה מושא כתב התביעה. בהגינותו ציין התובע, כי לאור המלצת השמאי - רכש מכשיר חשמלי, לצורך נידוף העובש, בסכום של כ – 3,000 ₪ וכי המכשיר מצוי במחסן של התובע, כאבן שאין לה הופכין. בחקירתו הנגדית (לנציג צד ג') הסביר התובע, כי לא פנה בעניין זה לצד ג', משום שיש בבניין בו הם מתגוררים - חברת ניהול, וכי הביא את הדבר לידיעת נציגי חברת הניהול. כן ציין, כי נציג מטעם חברת הניהול היה במקום האירוע ועליו היה לפנות לחברת הניהול.
2. מעדותו של העד מטעם הנתבעים, עולה מסכת עובדתית דומה לזו של התובעים. לטענתו, דבר האירוע הנזיקי הובא לידיעתו בבוקר יום המחרת - ע"י דיירי הנתבעים, וכי הוא זה אשר מנהל עבור הנתבעים את ענייני הדירה מושא התובענה - ממנה פרצו המים והזיקו לדירת התובעים. העד הודה בעצם גרימת הנזק, אולם חלק על שיעורו וכן על עצם האחריות לקרות האירוע הנזיקי. לטענתו, על פי דוח השמאי מטעם חב' הביטוח נ/3, אשר בדקה את נזקי התובעים, שיעור הנזק של תובעים עומד על סך של – 6,450 ₪ בלבד. כן מסר העד, כי הודיע להם על הנזק, ובקש כי ישלחו שמאי גם לדירת התובעים. העד אישר כי חב' הביטוח שילמה לנתבעים כפי נזקם, בהתאם לחוו"ד השמאי של חב' הביטוח נ/1 ו - נ/2. כן הציג והגיש העד חוות דעת מטעם שמאי חב' הביטוח של הנתבעים, בגין נזקי התובעים נ/3. במסגרת עדותו, הגיש העד לבית המשפט את תמונות השמאי מטעם חב' הביטוח נ/4, מהן ניתן לראות את מיקומו של התנור ביחס לספרינקלר וכן את הזווית בה מוצב התנור על גבי קיר חדר האמבטיה, בדירת הנתבעים. לדבריו, חב' הביטוח מטעם הנתבעים מאנה לשלם את נזקי התובעים בטענה כי על התובעים להגיש תביעה לחברת הביטוח. בסיום עדותו, שב העד וחידד, כי מי שאחראי לנזק היא צד ג', כיוון שמדובר באחריות על האינסטלציה בתקופת הבדק. בחקירתו הנגדית השיב לשאלות התובע והודה, כי בדיקת השמאי מטעם הנתבעים (חב' הביטוח) את דירת התובעים, נערכה כחודשיים לאחר מועד האירוע הנזיקי וכי העד לא נכח בבדיקה זו. לשאלת נציג צד ג' - השיב העד, כי פנה לחברת הניהול ולא לצד ג' - מחמת שכל ההתנהלות שלהם עד כה הייתה מול חברת הניהול, ובמקרים בהם חברת הניהול צריכה לפנות לצד ג' - היא פונה וכי אינו יודע אם חברת הניהול פנתה בכלל לצד ג'.

לשאלות בית המשפט השיב העד: כי החלפת הספרינקלר התקול בוצעה ע"י אדם פרטי שהעד הביא מטעמו לצורך כך - וכי לא שמר את הספרינקלר התקול כטענתו. בהגינותו הודה העד, כי אין בידו להוכיח כי התקלה היתה בספרינקלר דווקא ולפיכך, אין די בראיותיו כדי להסיט את התביעה לעבר צד ג'. לדבריו פעל במהירות, מחמת סערת הרגשות אשר פקדה אותם בשל האירוע הנזיקי, ועל מנת לאפשר את הפעלת המערכות בבניין.

1. כן העיד נציג צד ג', כי נודע לצד ג' על המקרה מושא התובענה רק כאשר התקבלה אצלם ההודעה לצד ג'. במצב דברים זה, לא ניתן היה לתקן דבר, מחמת שהספינקלר הוחלף זה מכבר ע"י הנתבעים. כמו כן, הנתבעים לא שמרו את הספרינקלר בחזקתם, ובכך נמנעה מצד ג' האפשרות לבדוק את הטענה לכשל של הספרינקלר. בהגינותו הצהיר העד, כי אם הייתה בעיה עם הספינקלר היתה צד ג' לוקחת אחריות מלאה.

סיכומי הצדדים

1. בסיכומיהם שבו הצדדים וחידדו טענותיהם, זה בכה וזה בכה. כך טענו התובעים כי הנזק הוכח בחוו"ד ערוכה כדין וכי האחריות רובצת לפתחם של הנתבעים אשר הודו בקיומו של הנזק. מנגד נטען ע"י הנתבעים, כי במישור העובדתי אין מחלוקת, וכי הנתבעים הודיעו לחברת הניהול, ולא ידעו כי היו צריכים לעשות מעבר לכך. מאחר המקרה התרחש בתוך תקופת הבדק, הרי שהאחריות רובצת לפתחה של צד ג'. בעניין זה נטען ע"י צד ג', כי אכן האירוע הנזיקי התרחש בתקופת הבדק ואולם, כפי שנטען לעיל, נוכח רשלנות הנתבעים הן באשר להצבת התנור בקרבת הספרינקלר והן בעצם המניעה במתן האפשרות לבדיקת הספרינקלר, הרי שהאחריות היא של הנתבעים והכל תוך הצהרה לנטילת אחריות במידה ואכן הדבר היה באחריות צד ג'. כן נטען ע"י צד ג', כי אי פנייתם של הנתבעים לצד ג' בסמוך לאחר האירע, מלמדת כי הם ידעו שהנזק אינו אלא תוצאה של רשלנותם. לפיכך, נטען ע"י צד ג', כאשר הקבלן מוכיח שהנזק התרחש כתוצאה ממעשה של הדייר, הרי שהאחריות מוסרת מהקבלן גם במהלך תקופת הבדק.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים על נספחיהם, בראיותיהם, בטענותיהם ובעדויות מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את התביעה נגד הנתבעים - אם כי לא במלואה - ולדחות את ההודעה נגד צד ג'. אסביר את דבריי.
2. המסגרת הנורמטיבית הנוגעת להוכחת התביעה וההודעה לצד ג' - מחייבת את התובעים להוכיח את תביעתם בעודף ראיות כלפי הנתבעים, ומנגד את הנתבעים להוכיח את ההודעה לצד השלישי - בעודף ראיות. ובמה דברים אמורים.

1. הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחם של התובעים, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" [(ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (לא פורסם, ניתן ביום 15/4/2007) בפסקה 23)]. במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הינו על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" - "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות..." (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598.
2. הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא). הנטל החל על התובע בהקשר זה, הוא הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו - דהיינו את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וכן את הקשר הסיבתי בין הנזק לבין האירוע.

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

1. יוצא אפוא, כי במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן.
2. מן הכלל אל הפרט: בתובענה דכאן, הוכח לפניי בראיות מהימנות, כמו גם בהודאת בעל דין מטעם הנתבעים - כי במישור העובדתי אכן הנזק התרחש. לדידם של הנתבעים, הגם שבמישור העובדתי המים פרצו מדירתם אל דירת התובעים, הרי ששיעור הנזק הנתבע מופרז, זאת נוכח חווה"ד מטעם חב' הביטוח של הנתבעים זאת מעבר לטענה כי יש להטיל את האחריות על צד ג' נוכח התרחשות האירוע הנזיקי בתקופת הבדק. דומני, כי בכך, כשלו הנתבעים בשתיים.

ראשית – הנתבעים הודו, כי חוות הדעת של חב' הביטוח מטעמם נערכה כחודשיים לאחר האירוע הנזיקי ולאחר שכל הנזקים כבר תוקנו. מצב דברים זה, אינו מאפשר אומדן ראוי של נזקי הנתבעים בוודאי שלא במהלך בחינת הנזקים משך 3 דקות בלבד. יתרה מכך, אמעיט אם אומר – כי חווה"ד נ/3 מתארת רשימת נזקים באופן חלקי בלבד ובהשוואה לחווה"ד מטעם התובעים, ניכר כי הופחתו רכיבים בלא נימוקים המניחים את הדעת וזאת הן לעניין מערכות החשמל ומיזוג האוויר - לאחר שנזילות המים מדירת התובעים זלגו לדירת התובעים דרך צנרת החשמל, והן בכל מה שנוגע לפיקוח ולהוצאות בלתי צפויות. בנקודה זו אציין, כי רכישת מערכת לטיהור אוויר - נראית בעיני מיותרת וניתן היה לצפות מהתובעים למכור אותה בהיעדר שימוש ולחלופין, לשכור מערכת מעין זו. רכישת מערכת לטיהור אוויר לצורך זמני, בסך של 2,950 מופרזת על פניה, והחסנתה כאבן שאין לה הופכין עד נכון להיום - אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון הקטנת הנזק ותום הלב המצופה מניזוק.

פעם שניה - הנתבעים הודו בהודאת בעל דין, כי הביאו בעל מקצוע אשר יתקן ויחליף את הספרינקלר, אך למעשה לא שמרו את הספרינקל התקול, כדי להוכיח טענתם זו. יתרה מכך, בחדר האמבטיה ניצב לו תנור חימום למול הספרינקלר וסביר בעיני כי נעשה בו שימוש במועד האירוע הנזיקי שכן מדובר בימי החורף (חודש ינואר). צפיה בתמונות אשר הוגשו נ/4, מלמדת כי הטענה שהתנור היה מוטה כלפי הרצפה – אינה נכונה ואף זאת בלשון המעטה. זאת אף זאת, התנור מוצב על קיר חדר האמבטיה, במרחק של כמה עשרות סנטימטרים מהספרינקלר, והנראה כמרחק הקצר מאורכו של התנור עצמו. עוד ניכר לאור נ/4, כי שמאי חברת הביטוח טרח טרחה גדולה, לצלם את נזקי הנתבעים בשלל תמונות (95 במספר) בעוד שחווה"ד ביחס לנזקי התובעים נ/3 - נעדרת תמונות לחלוטין.

1. לכל האמור יש להוסיף, כי עד מפתח מטעם הנתבעים – אשר החליף את הספרינקלר ויכול היה לשפוך אור ולאשש במידה לא מבוטלת את טענות הנתבעים - לא הוזמן לעדות. עד זה, אשר היה היחיד שראה באופן מקצועי את הספרינקלר, יכול היה להטות את התביעה לעבר אחריות צד ג' – או לפחות לשמור על הספרינקלר שהוחלף - דבר שלא נעשה כאמור. ובאשר להימנעות מהבאת עד - כבר נאמר: כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש 'דברים בגו' וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" "וכן … ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239).
2. למעלה מן הצורך, דומה כי במקרה שלפניי כמו במקרים דומים, ראוי לשוב אל מושכלות ראשונים, בכל הנוגע לנטל ההוכחה. כאמור בע"א 302/67 חברת מפי בע"מ נ. משק אשר אשכנזי ושות', פ"ד כ"ב (1) 211, 228. מפי כבוד השופט זוסמן. ובכגון דא, ראוי להביא דברים כלשונם:

"השאלה היא מה עשה המחזיק או מה הוא נמנע מלעשות אגב השימוש ברכושו. נזקי המלטות הנגרמים בעטיו של שימוש רגיל בידי מחזיק, חייב המשתמש בחובת הזהירות ובחובה להראות כי נקט באמצעים סבירים כדי למנוע נזק, לעומת נזק הנגרם כתוצאה מכוחות הטבע. על כן, התוצאה היא שבנסיבות העניין הנדון, מים שנמלטו מצינורות דירת הנתבע וגרמו נזק לדירה, עובר נטל ההוכחה אל הנתבע להראות שלא התרשל בדרך טיפולו במי הנזילה. הדירה שבבעלות הנתבע הכילה, כדבר רגיל וברור, צינורות מוליכי מים. המים נמלטו מרשותו והזיקו לרכוש התובעת. נזילה שכזו היא תוצאה של שימוש רגיל של הנתבע במים העוברים ברכושו, אזי נטל ההוכחה עובר לנתבע. וכפי שכבר קבעתי הנתבע לא הצליח להראות כי לא התרשל."

1. מכלול הדברים דלעיל, הביאוני לכלל מסקנה, כי האחריות לנזק רובצת לפתחם של הנתבעים, אשר לא השכילו להעבירה בראיות מהימנות וקבילות - אל עבר כתפי צד ג' ולחלופין, להסירה מעל כתפיהם. לצד האמור, לא מצאתי לקבל את כל שיעור הנזק הנתבע, כפי שפורט לעיל.
2. אשר על כן, אני מורה כדלקמן:
3. התביעה נגד הנתבעים מתקבלת בחלקה. לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובעים סך כולל של - 14,040 ₪, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה והוצאות משפט בסך של - 500 ₪.
4. ההודעה לצד שלישי נדחית. הנתבעים ישאו בהוצאות צד ג' בסך של – 500 ₪.
5. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסיקתם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"ב, 04 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.