1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח מספר 50119892888 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.
2. על פי האמור בדוח, ביום 24/07/20 קיבל המבקש לידיו דוח ברירת משפט בגין עבירה של כניסה לצומת ויציאה מהצומת שלא בכיוון החץ שסומן.
3. בגוף הדוח לא צוין המועד האחרון לתשלום הקנס (הוא המועד האחרון להגשת בקשה להישפט).
4. לטענת המבקש לא פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט בשל אי הבנה שנבעה מאי ציון המועד האחרון להגשת בקשה להישפט. עוד טען לעיוות דין שכן כבר בעת רישום הדוח טען באזני השוטר: "נכנסתי לנתיב לפני הצומת בהרבה". המבקש צירף לבקשתו תצהיר התומך בבקשה.
5. המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה קיבל המבקש את הדוח לידיו ולכן אין בטיעוניו כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק.
6. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

1. אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

1. בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. הטענות העובדתיות הן ברורות.

בחנתי את טענותיו של המבקש:

1. בנוגע לטענה כי על גבי הדוח לא ציין השוטר את המועד האחרון להגשת בקשה להישפט – מעיון בדוח עולה כי נרשם בו כדלקמן: "את הקנס שנקבע... עליך לשלם תוך 90 יום ולא יאוחר מיום --/--/--". השוטר אכן לא רשם מהו המועד האחרון לתשלום הקנס – הוא כאמור המועד האחרון להגשת בקשה להישפט. במלל המודפס אכן צויין "תוך 90 יום" – אך שוכנעתי כי אי ציון המועד אכן יצר חוסר בהירות, ממנו רשאי המבקש להנות.
2. בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא ינתן לו יומו, אכן, כבר בעת רישום הדוח נרשמה תגובת המבקש: "נכנסתי לנתיב לפני הצומת בהרבה". מתגובתו זו ניתן ללמוד על כפירתו בעבירה המיוחסת לו – כפירה עליה חזר בתצהירו התומך בבקשה.
3. לאור האמור, שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד וכן שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ולכן אקבל הבקשה.
4. הנני מורה על הארכת המועד להישפט בדוח 50119892888.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' סיוון תשפ"א, 14 מאי 2021, בהעדר הצדדים.