1. בפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח של התובעים בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת 1 שמספרו 9824473 (להלן: "רכב התובעים") אשר היה מבוטח אצל הנתבעת בכל הזמנים הרלוונטיים בגין תאונה בה היה מעורב רכב התובעים ביום 24.3.21 (להלן: "התאונה").

רקע והשתלשלות ההליכים

1. התובעים הגישו ביום 13.5.21 תביעה ע"ס 75,000 ₪ בגין נזקי רכב התובעים בסך של 62,000 ₪ בהתאם למחיר הרכב כפי שפורסם במחירון לוי יצחק כטענתם, וכן עוד סך של 13,000 ₪ בגין עוגמת נפש של התובעים וההוצאות שלטענתם נשאו בהם.
2. לטענת התובעים, הנתבעת דחתה את התביעה לתשלום הנזקים שלא כדין בגין העדר כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה, כאשר במסגרת כתב התביעה טוענים התובעים כי לא הוסבר להם דבר בגין נימוקי הדחייה, אלא נאמר כי התביעה לתשלום תגמולי הביטוח נדחתה בשל בעיות מהימנות שהתגלו בחקירת התובע 2 בפני החוקר, ולמעשה מדובר בחקירה שפרטיה לא נמסרו לתובעים עד למועד הגשת התביעה ואף לאחר מכן רק בשלב שלאחר עדות התובע 2.
3. התובעים טוענים כי התאונה התרחשה עת נהג התובע 2 ברכב התובעים במסגרת פוליסת הסחר שיש לו, כאשר רכב התובעים היה רכב ששייך לצי מכוניות למכירה שבחזקת התובעת 1 כמי שעוסקת במכירת רכבים משומשים. התובע 2 מתאר כי התאונה ארעה בזמן שנסע ברכב התובעים לצורך תחזוקתו (מילוי הסוללה ברכב) עת פגע ברכב צד ג' מאחור, כתוצאה מאי תשומת לב לנסיעה.
4. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו דחתה את הכיסוי הביטוחי בטענה כי בעקבות חקירה מצאה כי לא בטוח כי התובע 2 הוא זה שנהג ברכב בעת הפוליסה, שעה שמודבר בפוליסה המאפשרת רק לתובע 2 לנהוג ברכב, וכי ככל והתובע 2 נהג ברכב, הרי שהוא נהג ברכב התובעים בניגוד לתנאי הפוליסה, כאשר הנסיעה, במסגרתה ארעה התאונה, לא היתה למטרה הקשורה בסחר כלי הרכב כאמור בסעיף 6 לתנאי הפוליסה. כמו כן דחתה הנתבעת את שווי הנזקים שטוענים להם התובעים בטענה כי לא צורפה כל חוות דעת אשר תשום את נזקי רכב התובעים בתאונה.
5. הנתבעת הגישה דו"ח חקירה חסוי, אשר הוצג לתובעים לאחר סיום חקירתו הנגדית של התובע בדיון ההוכחות.
6. ביום 26.1.22 התקיים דיון הוכחות בפניי בו נחקרו התובע 2 והחוקר מטעם הנתבעת, מר אריה סעדיאן.
7. במסגרת הדיון בהוכחות, הוצגה לתובע 2 חוות דעת של השמאי מטעם הנתבעת שנערכה ביום 30.3.21 בעקבות ביקור של השמאי במוסך, ואשר קבעה כי היקף הנזקים עומד על 82.86% משווי רכב, ובהתאם למצבו כי שווי השיפוי צריך לעמוד על סך של 36,550 ₪.
8. הצדדים הגישו סיכומיהם, כאשר סיכומי התשובה הוגשו היום ביום 20.3.22.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה בהתאם לשווי השמאי מטעם הנתבעת.
2. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר התרחשות התאונה והעדר אחריות של צד ג' מאן דהוא לקרות התאונה.
3. אלא מאי, שהנתבעת סבורה כי התובע לא בהכרח נהג ברכב בעת התאונה או לא נהג בו למטרות סחר ברכב, וככל ונהג בו הרי שמטרת הנסיעה לא היתה למטרת סחר ברכב אלא שימוש פרטי שלא כדין בו.
4. לטעמי, מצאתי שבפי התובע 2 גירסת אמת ושוכנעתי מעדותו בפניי כי הוא זה שנהג ברכב. האמנתי לתובע 2 כי התאונה ארעה עת נסע ברכב כחלק מנסיעת תחזוקה למילוי מצברי סוללת הרכב ולאחר החזרתו של הרכב ממבחן רישוי שנערך לרכב התובעים באותו יום מוקדם יותר.
5. לענין זה גם מקובלים עליי דברי התובעים בסיכומיהם, עת הם מדגישים את העובדה כי במסגרת החקירה החסויה זיהה נהג רכב צד ג' (שרכבו נפגע מרכב התובעים) את התובע 2 כמי שנהג ברכב וכי הוכח כי מטרת הנסיעה היתה השבת הרכב ממבחן רישוי ומילוי מצברי הרכב כחלק מאחזקתו של הרכב בטרם נמכר.
6. גם החוקר בחקירתו הנגדית נאלץ להודות כי לא בדק את מטרת הנסיעה של רכב התובעים עד תום, והודה כי ענין מבחן הרישוי נעלם מעיניו בדוח החקירה וממצאיו, שעה שזה לא פורט בחקירת התובע 2.
7. הנתבעת בסיכומיה מנסה לקעקע את גירסת התובע 2 לענין מטרת הנסיעה, שעה שהיא מפנה לדו"ח החקירה, שם לא ציין התובע 2 כאמור, ולו במילה אחת, את ענין מבחן הרישוי של רכב התובעים מוקדם יותר באותו יום התאונה או את הצורך בנסיעה למילוי מצברים, אלא כי נסע עם רכב התובעים כדי לבחון רכב אחר אצל סוחר רכבים אחר.
8. הצדדים חלוקים בשאלה את מי היה צריך להעיד בנוסף לעדויות שנשמעו בפניי (של התובע והחוקר) על מנת לחזק את גירסת מאן דהוא: לשיטת התובעים היה על הנתבעת לזמן לעדות את אותו עוזר של התובע 2, מר דוד אלגמיס, אשר לטענת התובע 2 אסף את התובע 2 ממקום התאונה לאחר קרות התאונה. התובעים טוענים כי היה על הנתבעת לעשות כן כמי שממצאיה לכאורה עולה חשד כי הוא זה שנהג ברכב התובעים, בעוד הנתבעת טוענת כי התובעים התרשלו בכך שלא הביאו לעדות את אותו סוחר רכב אליו נסע לבחון את אותו רכב נוסף שהוא היה מעונין ברכישתו.
9. לטעמי לא היה צורך בשתי העדויות הנטענות גם יחד. גירסת מטרת הנסיעה של התובע 2 עומדת על כנה ומתקבלת שעה שהוכח על פי רישיון הרכב כי באותו מועד הרכב הוחזר ממכון רישוי ולא היתה בנסיעה כל נסיעה חריגה. יתרה מזו, נהג רכב צד ג' על פי דו"ח החקירה זיהה בוודאות את התובע 2 כמי שנסע ברכב, וכי ענין הנסיעה של התובע 2 ברכב התובעים עם מעיל האופנוע של התובע 2 אינו יכול להשליך על שינוי ממסקנה זו או להפוך אותה.
10. לטעמי, החוקר מטעם הנתבעת, הגם שהיה עליו להציג עצמו באופן הברור ביותר בהתאם להוראות כל דין כי הוא חוקר מטעם הנתבעת, לא הצליח בדו"ח החקירה ולא בעדותו בפניי לגרום לשינוי בגירסתו של התובע 2. התובע 2 פירט בפני החוקר בשיחה המוקלטת את חלקה האחד של הנסיעה, ולא את כל היקף הנסיעה מתחילת היום, מאחר ולא נשאל על כך, והגיונם של דברים כי הוא יספר רק על החלק הרלוונטי שקדם לתאונה.
11. כאמור, מצאתי כי יש ליתן אמון מלא בעדותו של התובע 2 בפניי, כאשר לא מצאתי כי עדותו מהוססת או מנסה לעקוף קשיים.
12. מנגד, עדותו של החוקר בעיניי היתה מהוססת יותר, לטעמי ספקולטיבית לעיתים, ואין בעדותו כמו גם בחקירתו, ממצאים של ממש שיש בהם כדי לשכנעני כי יש לדחות את הכיסוי הביטוחי.

החשד שמא מי שנהג ברכב בעת קרות התאונה לא היה התובע 2, לא הוכחה. היצמדות לצילום מסך של פלט שיחות מתוך הטלפון של התובע 2 אינו יכול להוות ראיה של ממש אלא אם כן מזמינים את כל פלט השיחות שיצאו ונכנסו לטלפון הנייד של התובע 2 לאורך מספר שעות. אף לטענת החוקר בעדותו (ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 4-32) אין הוא יכול לשלול באופן מוחלט את עובדת נסיעת התובע 2 ברכב, ובסיום חקירתו הנגדית לענין זה הוא הודה כי לא טען כי התובע 2 לא נהג ברכב, אלא למעשה עלה חשד לא מבוסס לכך, שלא אומת (ר' גם פרוטוקול עמ' 10 שורות 1-10).

לפיכך בנקודה זו אין לקבל את ממצאי החקירה בענין החלפת זהות הנהג כאשר אף ממצאיה של החקירה לא הצביעו על חשד של ממש כי מי שנהג ברכב בתאונה לא היה התובע 2.

גם בשאלת מטרת הנסיעה מצאתי להעדיף את עדותו של התובע על פני עדות החוקר, אשר העיד כי ענין זה של מבחן הרישוי לא נבדק מאחר והתובע לא סיפר זאת בחקירתו, ולכן לא מצא לנכון לבדוק ענין זה. כאמור, מצאתי כי בענין זה עדותו של התובע היתה אמינה ומתיישבת עם צילום הרישיון שצורף.

1. זאת ועוד. לטעמי היה על הנתבעת – ככל והיא רצתה לקעקע את אמינות התובע – לזמן את מר דוד אלגריס, עובד התובעת 1, לעדות על מנת לנסות ולקעקע את גירסת התובע באשר למי שנהג ברכב ומה ידוע לו אודות מטרת הנסיעה. התובעים לא יכלו לעשות כן שעה שלא היה בפניהם דו"ח החקירה ולא יכלו לדעת מראש מה היו טענות הנתבעת. משכך הדבר, הרי שגם בכך גירסת החוקר וממצאי הדו"ח נחלשים מול עדותו של התובע.
2. מכל האמור לעיל, מצאתי כי בסופו של יום, יש לקבל את גירסת התובעים לקרות התאונה, ולדחות את גירסת הנתבעים להעדר כיסוי, שעה שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי מטרת הנסיעה ומי שנסע ברכב בעת קרות התאונה היו בניגוד לתנאי הפוליסה.
3. מכאן יש לבחון את שאלת הנזקים.
4. כאן רב הנסתר על הגלוי. התובעים טוענים לנזקים לרכב על סמך מחירון יצחק לוי, מאחר ולטענתם הרכב נלקח על ידי הנתבעת וכי שמאי מטעם הנתבעת בחן את נזקיו. התובעים לא מצרפים כל חוות דעת שמאית נגדית, לא ביקשו לאורך כל ההליך את חוות הדעת הזו, ולא ביקשו לפצל סעדים כלשהם, במידה ותתקבל טענתם לשיפוי. גם בסיכומי התובעים וגם בסיכומי התשובה נטענה טענה רפה ביותר לענין הוכחת הנזקים, שעה שנטען על ידם בסעיף 23 לסיכומיהם כי כתב ההגנה לא הכחיש את הנזקים אלא באופן כללי, וכי בסעיף 1 לסיכומי התשובה טוענים באופן כללי כי רכב התובעים לא נמצא בשליטתם ולא הצליחו לקבל מידע אודות מקומו וגורלו.
5. לענין זה יוער כי שאלה זו עלתה גם בסוף הדיון בהוכחות, כאשר התובעים טענו כי הרכב נלקח על ידי הנתבעת ושמאות בוצעה על ידי שמאי הנתבעת , אך ב"כ הנתבעת טען בשם הנתבעת כי לא ידוע היכן מצוי הרכב כיום, וכי מי שגרר את הרכב לא היה מי מטעם הנתבעת. יוער כי אין התייחסות לענין השמאות מטעם הנתבעת במי מהסיכומים שהוגשו לתיק באופן תמוה.
6. יחד עם זאת, לטעמי הדבר היה צריך להיבחן היטב על ידי שני הצדדים בכל הקשור לשאלה - מה עלה בגורלו של רכב התובעים, אך בשלב זה של ההליך המשפטי, ולטעמי, התובעים אינם יכולים להסתמך אלא על השמאות שהוצגה בדיון על ידי ב"כ הנתבעת.
7. הלכה ידועה היא כי לא ניתן על סמך מחירון רכבים להוכיח נזקים לרכב. ברור שאין במחירון זה כדי להעיד על מצב הרכב הספציפי ושוויו על פי תוצאות התאונה. נוסף על כך - צודקת הנתבעת בסיכומיה כי ככלל, ככל ותובע רוצה להוכיח נזקיו, עליו לצרף חוות דעת שמאית מסודרת וערוכה כדין בהתאם לתקנה 93(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.
8. ככל ורכב התובעים נלקח מהתובעים, היה עליהם, כמי שעדיין בעליו, לברר את מקומו, ולשלוח שמאי לבחון את הרכב ו/או שרידיו או לבחון את חוות הדעת מטעם הנתבעת.

הטענה כי הרכב נלקח מהתובעים מבלי שהם יודעים מה עלה בגורלו עד היום, כפי שאף הבהירו בסוף הדיון ובסיכומי התשובה, אינה יכולה להחזיק, ותמוהה לכשעצמה.

לא ברור מדוע לא בוצעה בדיקה על ידי התובעים לענין זה עובר להגשת התביעה ובעיקר - לאחר שידוע להם כי הנתבעת אינה מעניקה כיסוי ביטוחי לרכב. הגיונם של דברים כי התובעים יפעלו להשבת הרכב או שרידיו לידיהם על מנת לפעול למכירתם, ובעיקר - יפעלו להורדתו מהכביש באופן רשמי מול משרד התחבורה כחלק מחובתם כבעלי הרכב ובהתאם להוראות תקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

נדמה כי התובעים בעצמם זנחו את הרכב, שלא כדין, ולא פועלים להקטנת נזקיהם בדמות נסיונות איתור הרכב ושרידיו.

1. לפיכך מצאתי כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את גובה הנזקים; לא עמדו בנטל להבהיר מה עלה בגורל רכב התובעים, וכן לא עלה בידיהם להוכיח את יתר נזקיהם העקיפים הנטענים באופן כללי.

סיכום

1. מכל האמור לעיל מצאתי כי בכל הקשור לחבות הביטוחית, הרי שהפוליסה מכסה את אירוע התאונה, וכי השמאות שהוצגה לתיק בדיון ההוכחות על ידי ב"כ הנתבעת היא זו הקובעת.
2. לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את שווי השמאות בסך של 36,550 ש"ח. התובעים נדרשים לשתף פעולה עם הנתבעת לצורך העברת הבעלות ברכב על שם הנתבעת לצורך השלמת הליך ביטול רשיון הרכב של רכב התובעים, וכן לצורך מכירת השרידים, ככל ויאותרו, בהנחה שהם אינם מאותרים.
3. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ש"ח.
4. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ז אדר ב' תשפ"ב, 20 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.