לפניי תביעה בסדר דין מהיר, על סך של 28,559 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו, על פי הנטען, לאופנוע מסוג "הונדה" מ.ר. 582-39-001 ("האופנוע") שהיה בבעלות התובע, בעת שהוחזק על ידי הנתבעת.

רקע עובדתי

1. התובע רכש את האופנוע, תמורת סך של 40,000 ש"ח, מסוכנות אופנועים. ימים ספורים לאחר מכן, ביום 19.2.2020, נעצר התובע בחשד למעורבות באירוע שבמהלכו נהרג אדם מהתפוצצות מטען חומר נפץ (רימון), בעת שהיה רכוב על האופנוע. ביום 21.2.2020 נתפס האופנוע על ידי הנתבעת ונגרר אל תחנת המשטרה לצורך ביצוע בדיקות שונות. ביום 27.2.2020 נגרר האופנוע על ידי "גרר שי כהן בע"מ" ("גרר שי") (טופסי גרירה מהימים 21.2.2020 ו-27.2.2020 צורפו כנספחים 2 ו-4 לכתב ההגנה) ואוחסן במגרש הצד השלישי, קבוצת שגריר שירותי רכב בע"מ ("הצד השלישי" או "שגריר"), וזאת בהתאם להסכם בינה ובין הנתבעת (שחלקו צורף כנספח 14 לכתב ההגנה).
2. לא למותר לציין, כי רס"מ אולג דורפמן מסר כי האופנוע הועלה לגרר "כאשר האופנוע מניע ומצבו טוב, האופנוע עלה לגרר בנסיעה. לא ראיתי שום פגיע[ה] או נזק באותו היום שעלה לגרר מרחובות למגרש בראשון" (דוא"ל מיום 21.7.2021, נספח 5 לכתב ההגנה). למעשה, דומה כי אין כל מחלוקת בין הצדדים כי האופנוע הגיע למגרש הצד השלישי כשמצבו טוב.
3. כעבור כחודש, שוחרר התובע ממעצר, והגיש בקשה להחזרת תפוס. בית משפט השלום (כבוד השופטת ז' דיבון-סגל) הורה על שחרור האופנוע בכפוף לאיסור דיספוזיציה ואיסור העברתו לאדם אחר בתמורה וללא תמורה, תוך קביעת מספר תנאים להבטחת איסור הדיספוזיציה (ה"ת 24980-04-20 אניג'ר נ' מדינת ישראל (4.6.2020)). המדינה עררה, ובמסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הוסכם על קבלת הערר באופן זה שהאופנוע "יישאר תפוס למשך 180 יום הנמנים ממועד תפיסתו" (ע"ה 12558-06-20 מדינת ישראל נ' אניג'ר (7.6.2020)).
4. בחלוף המועד האמור, הגישה המדינה בקשה להארכת החזקת תפוס. בית משפט השלום (כבוד השופט ה' אבו שחאדה) הורה על שחרור האופנוע בכפוף לתנאים שנועדו להבטיח את איסור הדיספוזיציה, לרבות הפקדת ערובה כספית בסך של 10,000 ש"ח, וקבע כי בהיעדר עמידה בהם, ימשיך האופנוע להיות מוחזק למשך 180 ימים נוספים (ה"ת 29250-08-20 מדינת ישראל נ' אניג'ר (25.8.2020)).
5. ביום 24.1.2021, בחלוף כמעט שנה מתפיסת האופנוע, ובסמוך לסגירת תיק החקירה נגדו, הגיש התובע בקשה נוספת לשחרור התפוס, ללא תנאים. בית משפט השלום (כבוד השופטת ז' דיבון-סגל) הורה על השבת האופנוע לתובע ללא תנאי, תוך שמתח ביקורת קשה על אופן התנהלות המשטרה במקרה דנן, בשים לב לכך שכל פעולות החקירה הנוגעות לאופנוע הסתיימו זה מכבר, ובמשך כשנה שוכב האופנוע כאבן שאין לה הופכין. כבוד השופטת דיבון-סגל התייחסה, בין היתר, למועד ההמלצה על סגירת התיק נגד התובע (תחילת דצמבר 2020) כמועד שבו היה על המשטרה לבחון מחדש את שחרור האופנוע (ה"ת 29250-08-20 מדינת ישראל נ' אניג'ר (10.2.2021)). בית המשפט אף השית על המדינה הוצאות בסך 2,500 ש"ח לטובת התובע וכן 2,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה (ההוצאות לטובת אוצר המדינה נמחלו במסגרת ערר שהגישה המדינה, שממנו חזרה בה (ע"ח 25993-02-21 מדינת ישראל נ' אנג'ר (3.3.3021)).
6. בעקבות זאת, ביום 4.3.2021 ניתן אישור לשחרור האופנוע ממגרש הצד השלישי, והוא הושב לידי התובע.
7. התובע טוען, כי כשהגיע לקבל את האופנוע ממגרש האחסנה, התברר לו שנגרמו לאופנוע נזקים רבים וכי הוא במצב ירוד. התובע העיד כי יש בידיו תמונות שצילם עוד לפני שהאופנוע יצא מהמגרש (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 25; וכן עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 22-21), אולם אלה לא הוגשו לבית המשפט. עוד העיד כי זימן שמאי למקום, אשר צילם את האופנוע ביום השחרור, אולם בשל התמהמהות של אותו שמאי בהכנת חוות הדעת, לבסוף פנה לשמאי אחר (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 32-26; עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 25-24).
8. האופנוע נבדק על ידי השמאי דורון עד (חוות הדעת צורפה כנספח 1 לכתב התביעה). בהתאם לאמור בחוות דעת השמאי, נמצאו נזקים שונים, שהוערכו בסך כולל של 15,602 ש"ח (כולל מע"מ). לטיב הנזקים הנטענים אתייחס בהמשך. עוד העריך השמאי כי נגרמה לאופנוע ירידת ערך, בין המועד שבו נתפס האופנוע לבין מועד החזרתו, בסך של 4,700 ש"ח. בכתב התביעה נתבעו, בנוסף לפיצוי בגין הנזקים האמורים ולירידת הערך, גם שכ"ט שמאי בסך 1,257 ש"ח; פיצוי בסך 4,500 ש"ח בגין אובדן ימי שימוש וכן סך של 2,500 ש"ח בגין הוצאות ועוגמת נפש.

1. בכתב ההגנה מטעמה, העלתה הנתבעת טענה מקדמית בדבר היעדר יריבות והיעדר עילה, בשים לב לכך שהנזק נגרם לאחר שהסתיימה שליטת המשטרה באופנוע וזו עברה לידי הצד השלישי, כך שגם אם תוטל חבות כלשהי, היא רובצת לפתחה של הצד השלישי. עוד טענה הנתבעת, כי האופנוע הוחזק על ידה כדין, בהתאם להחלטות בית המשפט. כן נטען, לעניין הנזקים הנטענים, כי סכום הפיצוי הנדרש מוגזם ומופרך, כי בדיקת השמאי נערכה בשיהוי של כחודש, באופן המנתק את הקשר הסיבתי; וכי אין לייחס לה אחריות לירידת הערך, שעה שזו נגרמה עקב חלוף הזמן ומשעה שהתפיסה נעשתה כדין. הנתבעת מוסיפה כי משעה שהתובע לא עמד בתנאים שנקבעו לשחרור האופנוע, הרי שהוא מנוע מלטעון לנזקים שיכולים היו להימנע, בפרט שעה שרובם ככולם של הנזקים הם כאלה שנובעים ממשך הזמן שבו האופנוע לא היה בשימוש. עוד מכחישה הנתבעת את זכותו של התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש ולאובדן ימי שימוש. לטענת הנתבעת, משעה שהיא פעלה בתום לב מכוח סמכותה ובתחום הרשאה חוקית, הרי שגם אם יוכח שנגרמו לתובע נזקים כלשהם, היא פטורה מאחריות בגינם, בהתאם לסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952.
2. בד בבד עם כתב ההגנה, הגישה הנתבעת הודעה לצדדים שלישיים נגד שגריר ונגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ (האחרונה נמחקה בשלב מאוחר יותר). ביחס לשגריר, נטען כי זו זכתה במכרז שבעקבותיו התקשר עם המשטרה בהסכם למתן שירותי גרירה ואחסנת רכבים ("ההסכם"). במסגרת ההסכם, התחייבה שגריר "לבצע את הגרירה במיומנות ובזהירות, ולנקוט בכל אמצעי הזהירות המתחייבים בעת ביצוע הגרירה, לפניה ולאחריה, באופן שלא יגרמו כל נזקים לרכב הנגרר כתוצאה מפעולות הגרירה וכל הקשור בכך" (סעיף 5ד להסכם); וכן "לשמור על הרכב הנגרר על כל הרכוש שבו במצבו כפי שמתואר בטופס העברת רכב, שנחתם ע"י איש במשטרה, במגרש האחסנה בחלק המגרש שיוחד עפ"י המפרט אך ורק לכלי רכב שנגררו עפ"י הסכם זה וזאת עד שחרורו ע"י הבעלים, ולנקוט בכל אמצעי הבטיחות הנדרשים לשם הבטחת הרכב והרכוש שבתוכו. למען הסר ספק, המשטרה לא תישא בכל תשלום עבור אמצעי הבטיחות הנדרשים לשם הבטחת הרכב והרכוש שבתוכו, ולא תשא בכל תשלום על נזק שיגרם לרכב והרכוש שבתוכו בזמן אחסנתו" (סעיף 5ח להסכם). עוד נקבע, בסעיף 8א להסכם: "הספק יהיה האחראי על פי דין לכל נזק או אובדן כתוצאה ו/או עקב אספקת השירותים המבוקשים, בין נזקי גוף ובין נזקי רכוש, שייגרמו למשטרת ישראל או לעובדיה או לצד ג' כלשהו, לרבות נזק שייגרם בידי עובדיו של הספק או כל מי שבא מכוחו. המשטרה לא תישא בשום תשלום בגין הנ"ל".
3. בכתב ההגנה מטעם הצד השלישי, הובהר כי זה הוגש מטעם שגריר וגרר שי (החברה הקבלנית המבצעת בפועל את שירותי הגרירה והאחסנה) יחדיו, תוך התחייבות של גרר שי לשאת בתשלום הנזקים, באם תימצא הצד השלישי אחראית לנזקים הנטענים. לטענת הצד השלישי, התובע הוא שאחראי לנזקי הבלאי הלכאוריים, משהוא לא עמד בתנאים לשחרור האופנוע, ואין לו אלא להלין על עצמו. הצד השלישי טוענת עוד, כי היא אינה אחראית על תחזוקת הרכבים הנתפסים על ידי המדינה בעת אחסנתם במגרש. יתרה מכך, לצד השלישי או לגרר שי אין רשות לגעת ברכבים התפוסים, על מנת שלא לפגוע בראיות ובחקירות. עוד נטען, כי הצד השלישי וגרר שי אינם אמורים לשאת בנזקים הנובעים משיהוי אחסנה, לרבות נזקי ירידת ערך. הצד השלישי מדגישה כי היא אינה "חברת הביטוח" של המדינה, אלא נותנת שירות בהתאם לתנאים המוסכמים. הצד השלישי מעמידה מגרשי אחסנה בהתאם לתנאי המכרז, ובמקרה דנן, אוחסן האופנוע על פי ההסכם ובהתאם לדרישות המדינה.
4. ביום 24.4.2022 התקיימה ישיבה מקדמית בפני כבוד השופט א' סתיו, בה נטען על ידי ב"כ התובע כי האופנוע לא הוחזק בצורה המינימלית האפשרית וכי הנזקים האמורים לא היו מתרחשים בגין חלוף הזמן לבדו, לו האופנוע היה נשמר בצורה תקינה. כמו כן, הוא מבהיר כי האופנוע נתפס על ידי המשטרה והוחזר על ידי המשטרה, ולכן התובע בחר מלכתחילה לפנות למשטרה ולא לצד ג'. ב"כ הנתבעת הבהיר כי האופנוע הוחזק ע"י הנתבעת כדין, והתובע לא עמד בתנאים שנקבעו על ידי כבו' השופט אבו שחאדה לשחרור האופנוע.
5. עוד טען ב"כ הנתבעת כי תנאי המכרז קובעים באופן ברור שכל נזק שנגרם כתוצאה הן מהגרירה והן מהאחסון, מוטלים על הצד השלישי. מנגד, ב"כ הצד השלישי טען כי שגריר פעלה בהתאם לתנאי המכרז שנקבעו, והמגרש בו אוחסן האופנוע אושר על ידי הנתבעת. שגריר מאחסנת את כלל כלי הרכב התפוסים במגרש שאינו מוצל, ויש סככה שאליה מובל האופנוע כאשר מתבצעות בו בדיקות על ידי המשטרה. הצד השלישי לא חלק על כך שנזקים פיזיים אשר נגרמים במסגרת האחסנה והגרירה הם באחריות הצד השלישי.
6. הנתבעת והצד השלישי הודיעו כי הן מוותרות על חקירת השמאי מטעם התובע.
7. ביום 12.7.2022 התקיים לפניי דיון הוכחות, בו העידו ונחקרו התובע; סנ"צ רפי וקנין מטעם הנתבעת; ומר חגי לב ים, נציג הצד השלישי.

דיון והכרעה

1. אין חולק, כי חלק ניכר מהנזקים הנטענים שבגינם נתבע פיצוי הם נזקים שנגרמו עקב העובדה שהאופנוע אוחסן במשך כשנה מבלי שנעשה בו שימוש כלשהו ומבלי שטופל. כאלה הם הנזקים הנטענים בגין החלפת המצבר עקב התרוקנותו; החלפת שמן מנוע; מסנן שמן; נוזל בלמים; נוזל קירור, החלפת קיט שרשרת שהחליד וכן החלפת צמיגים שהתייבשו. כל אלה הוערכו על ידי השמאי בסך כולל של כ-4,770 ש"ח (לא כולל מע"מ). גם רכיב ירידת הערך, שהוערך בסך של 4,700 ש"ח, נובע רובו ככולו מחלוף הזמן.
2. הנתבעת טוענת כי שעה שהיא החזיקה באופנוע כדין, בהתאם להחלטות שיפוטיות, ובפרט שעה שבית המשפט אשר דן בסוגיה של החזקת תפוס נותן דעתו גם לזכות הקניין של בעל התפוס ולנזק הנגרם לו עקב כך (תוך איזון עם צרכי המשטרה בהמשך החזקת התפוס), הרי שאין לראות בה אחראית לנזקים שנגרמו עקב עמידת האופנוע ללא שימוש לאורך זמן. ב"כ הנתבעת הפנה בסיכומיו לסעיף 6 לפקודת הנזיקין וכן לסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים. אולם כפי שעולה מהסעיפים עצמם, וכפי שאף נפסק בפסק הדין שאליו הפנתה הנתבעת עצמה, אלה אינם פוטרים מאחריות במקרה של רשלנות (תא"מ (ת"א) 37963-12-11 אל איובי נ' משטרת ישראל (21.5.2018)).
3. על מנת להשית אחריות בעוולת הרשלנות, יש לבחון קיום חובת זהירות, הפרתה וקיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לנזק.
4. כבר נפסק, כי כאשר נכס נתפס על ידי המשטרה, מוטלת על המשטרה החובה לנקוט באמצעים סבירים על מנת לשמור על שלמותו ותקינותו (ר' תא"מ 44502-01-16 אבו הדואן נ' מדינת ישראל משטרת ישראל (נבו 13.8.2017), והפסיקה הרבה שנסקרה שם). מכאן, שעל המשטרה מוטלת חובת זהירות המחייבת אותה לשמור על הנכס המוחזק על ידה.
5. החלטתה החלוטה של כבוד השופטת דיבון-סגל מיום 10.2.2021 מלמדת בבירור כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי התובע. כאמור, בהחלטה זו מתח בית המשפט ביקורת קשה על התנהלות המשטרה בנושא החזקת תפוסים בכלל, ובמקרה דנן בפרט. בהחלטה נקבע במפורש כי החל מהמועד שבו הוחלט להמליץ על סגירת תיק החקירה נגד התובע (תחילת דצמבר 2020 או בסמוך לכך), לא הייתה בידי הנתבעת כל עילה להחזיק עוד באופנוע, וחרף האמור, לא פעלה הנתבעת על מנת להשיב את האופנוע לבעליו. כבוד השופטת דיבון-סגל קבעה כי "מדובר בהתנהלות נפסדת של המשטרה" וכי היה מקום להשיב את הקטנוע לחזקת התובע עוד קודם להגשת בקשתו בנושא. להלן קטע מן ההחלטה:

"לא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא פעלה המשיבה לשמר את ערכו הכלכלי של הנכס. המשיבה למעשה 'ישבה על הגדר' ולא עשתה דבר... היה מצופה בהתאם לחובות המוטלות על המשיבה לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות ולבקש את מכירתו של הנכס".

1. בצד זאת, טוענת הנתבעת, במידה רבה של צדק, כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 25.8.2020, היה באפשרותו של התובע לקבל לידיו את האופנוע. אכן, בית המשפט קבע כי התובע יכול לקבל לידיו את האופנוע בתנאים מסוימים שנועדו להבטיח כי האופנוע לא יעבור לידיו של אחר כל עוד ייתכן שיהיה נחוץ לצרכי חקירה או משפט. כשנשאל התובע בחקירתו מדוע לא פעל כן, השיב שלא היה מעוניין עוד באופנוע ורצה למכור אותו, ולכן לא עמד בתנאי השחרור, שכן אלה לא אפשרו לו להעביר את האופנוע לאחר (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 14-13; עמ' 5 לפרוטוקול ש' 11). בנסיבות אלה, אין לי אלא לקבוע כי החל מיום 25.8.2020 (מחצית מן התקופה הכוללת) היה באפשרות התובע להקטין את נזקו, אולם הוא בחר ביודעין שלא לעשות כן.
2. הנזקים שעליהם מצביע השמאי מטעם התובע הם כאלה שנגרמו עקב עמידה ממושכת של האופנוע, ללא שנעשה בו שימוש כלשהו. מדובר בנזקים מצטברים שנגרמו עקב חלוף הזמן, ולא במועד ספציפי כזה או אחר. עם זאת, נוכח העובדה שניתן להצביע על נקודה ברורה שממנה ואילך החזקת הנתבעת באופנוע הייתה ללא עילה (כך בהתאם להחלטת כבוד השופטת דיבון-סגל), הרי שראיתי לייחס לנתבעת אחריות ל-1/6 מהנזקים שנגרמו עקב חלוף הזמן (חודשיים מתוך שנים עשר חודשים סך הכל שבמהלכם היה האופנוע בידי הנתבעת).
3. דהיינו, מתוך הסך של 4,770 ש"ח שהוערכו על ידי השמאי בגין נזקים שנגרמו לאופנוע עקב חלוף הזמן, הנתבעת אחראית לסך של 795 ש"ח, ובצירוף מע"מ – 930 ש"ח. בד בבד, ראיתי להפחית מסכום זה שיעור של 50% בגין אשמו התורם של התובע, אשר יכול היה להקטין את נזקו על ידי עמידה בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט לשם שחרור התפוס, והוא בחר שלא לעשות כן. אשר על כן, בגין ראש נזק זה, תחויב הנתבעת לשלם לתובע סך של 465 ש"ח (כולל מע"מ).
4. אשר לרכיב ירידת הערך, שאף היא נגרמה עקב חלוף הזמן, בעניין זה, לא ראיתי לייחס לתובע אשם תורם, שכן, גם אם היה עומד בתנאי השחרור, לא היה באפשרותו למכור את האופנוע ולהקטין את ירידת הערך. לכן, ראיתי לייחס לנתבעת 1/6 מהסכום שנקבע בגין ירידת ערך – סה"כ 783 ש"ח (לעניין רכיב ירידת הערך, ר' ת"א 14647-09-12 אבו אחמד נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל (6.5.2018), שם אמנם נדחתה התביעה משום שהתובע לא הוכיח את זכותו ברכב, אולם בית המשפט היה מוכן לצאת מנקודת הנחה כי היה על נציגי הנתבעת לצפות כי המשך תפיסת הרכב יש בו כדי לפגוע בבעלים של הרכב).
5. נזק נוסף שנתבע על ידי התובע נוגע לרישום מספר בטוש בלתי מחיק על מכסה הזנב של האופנוע, דבר שחייב את החלפתו (סך של 186 ש"ח בצירוף מע"מ). דומה כי הנתבעת למעשה לא חלקה על ראש נזק זה, אשר אין ספק כי נגרם על ידה, ויש לחייבה בסך של 218 ש"ח (כולל מע"מ).
6. ראש נזק נוסף נוגע להחלפת סט סוויצ'ים ומחשב של האופנוע, זאת עקב העובדה שהמפתח של האופנוע לא הושב לידי התובע. בעניין זה, טען התובע בחקירתו בבית המשפט, כי כשהגיע לשחרר את האופנוע, נמסר לו בתחנת המשטרה שיקבל את המפתח במגרש, ואילו כשהגיע למחרת למגרש, נאמר לו שהמפתח אינו בנמצא. בנסיבות אלה, נאלץ להחליף את סט הסוויצ'ים (1,474 ש"ח בצירוף מע"מ) ואת המחשב של האופנוע (3440.5 ש"ח בצירוף מע"מ) (ר' עמ' 4 ש' 26 – עמ' 5 ש' 5 לפרוטוקול; וכן עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 11-5). ר' גם עמ' 7 לפרוטוקול ש' 16-13:

"ת. ביום שקיבלתי את הדף לקבל את האופנוע, נסעתי למודיעין, זה היה ביום חמישי, ב- 4.3.2021, ביקשתי ממנו בתחנה במודיעין מאולג והייתה עוד בחורה ואמרו שאין מפתח.

ש. מאולג בתחנת המשטרה?

ת. כן. אני הגעתי פיזית לתחנת משטרה כדי לקבל מסמך שאני יכול לשחרר את האופנוע במגרש."

1. הנתבעת פירטה בכתב ההגנה מטעמה כי המפתח היה בידיה וכי לאחר שהוגש כתב התביעה אותר המפתח והוצע לתובע לקבלו. הנתבעת טענה בכתב ההגנה מטעמה כי "ייתכן שנפלה טעות בשל הסברה שהמפתח נמצא בחזקתה של הספקית, אולם התובע לא פנה לנתבעת בבקשה להחזיר את המפתח וככל שהיה פונה לא הייתה מניעה להשיב לו". כאמור, התובע העיד שכאשר הגיע למשטרה לקבל את טופס השחרור של האופנוע, ביקש לקבל את המפתח, אולם נאמר לו (אולי עקב טעות, כפי שטענה הנתבעת בכתב ההגנה), כי המפתח נמצא במגרש הצד השלישי. כאשר הגיע למגרש הצד השלישי, נאמר לו כי אין בידי הצד השלישי את המפתח. לטעמי, אין כל יסוד לטענת הנתבעת שהיה על התובע לפנות פעם נוספת בבקשה להשבת המפתח, לאחר שפניו הושבו ריקם בפעם הראשונה. נתתי אמון בגרסת התובע, אשר ידע להעיד בדיוק מיהו הגורם שאמר לו שהמפתח אינו בידי הנתבעת וכי עליו לפנות לצד השלישי. לעומת זאת, הנתבעת לא הביאה לעדות את הגורם הרלוונטי אשר יכול להעיד מדוע המפתח לא הושב לתובע עם שחרור האופנוע (ולכן נותרנו עם גרסת הטעות שבכתב ההגנה).
2. בנסיבות אלה, ראיתי לחייב את הנתבעת בגין ראש נזק זה, במלואו, בסך של 4,914.5 ש"ח בצירוף מע"מ, ובסה"כ 5,750 ש"ח.
3. בכתב התביעה נתבעו נזקים נוספים שנגרמו לאופנוע, כגון: ידית מצמד עקומה; מאותת שבור; רגלית הילוכים עקומה וריפוד מושב מלוכלך, אשר הסתכמו בסך של כ-1,516 ש"ח. בעניין זה, טענו הנתבעת והצד השלישי כי לא עלה בידי התובע להוכיח שנזקים אלה נגרמו בעת שהיו בשליטתן ובחזקתן. התובע העיד בחקירתו כי כאשר הגיע לשחרר את האופנוע מהמגרש של הצד השלישי, הוא הגיע עם חבר והעלה את האופנוע על "נגררת" וכך הוביל את האופנוע (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 2 ו-17; עמ' 7 לפרוטוקול ש' 16-15, 20-19). הן הנתבעת והן הצד השלישי טענו כי ייתכן שאופן הובלה זה גרם לנזקים הנטענים. לדברי התובע הוא הבחין בנזקים כבר כשהגיע לשחרר את האופנוע, ואף יש בידיו תמונות שצולמו באותו יום המעידות על כך. אלא שחוות הדעת של השמאי שצורפה לכתב התביעה, לרבות התמונות שצורפו אליה, נערכה למעלה מחודש לאחר שחרור האופנוע. התמונות שצולמו ביום השחרור לא הוגשו לבית המשפט. הלכה היא כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית מקימה לחובתו של הנמנע חזקה שלפיה אילו הובאה אותה ראיה, זו הייתה פועלת לחובת הנמנע. בנסיבות אלה, שבהן יכול היה התובע, בקלות, להוכיח את טענתו כי הנזקים הנ"ל היו כבר בעת שחרור האופנוע, אולם הוא נמנע מלעשות כן, ראיתי לדחות את תביעתו בגין ראשי הנזק הנ"ל.
4. אשר לתביעתו של התובע לתשלום סך של 4,500 ש"ח בגין אובדן ימי שימוש, לא ראיתי לקבל ראש נזק זה, שעה שהתובע עצמו העיד כי לא היה בכוונתו להשתמש באופנוע, ואכן, מיד לאחר תיקונו הוא נמכר לאחר. כך גם ביחס לתביעתו לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 2,500 ש"ח, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה, שלא הוכח כהוא זה. עם זאת, ראיתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,257 ש"ח (כולל מע"מ) בגין שכר טרחת השמאי.
5. אתייחס בקצרה גם לטופס השחרור שעליו חתם התובע (נספח ב' לכתב ההגנה של הצד השלישי), שבו הצהיר כי אין לו טענות כלפי גרר שי. מבלי להיכנס לטענותיו של התובע שלפיהן סבר כי אלמלא יחתום על הטופס לא יקבל את האופנוע לידיו, ממילא הצהרה זו רלוונטית רק ביחס לצד השלישי, בעוד שהתביעה הופנתה, בראש ובראשונה, כלפי הנתבעת (לעניין טופס השחרור השוו גם: ת"ק (17828-06-21 דרדיק נ' מדינת ישראל (19.12.2021)). מכאן, שלא מצאתי לייחס לטופס זה משמעות כלשהי ביחס לתביעה נגד הנתבעת.
6. נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לאופנוע וכן בגין שכ"ט השמאי, בסכום כולל של 8,473 ש"ח.

אשר ליחסים בין הנתבעת ובין הצד השלישי, הנזקים שבגינם חויבה הנתבעת נחלקים לשניים: נזקים שנגרמו עקב מעשה ישיר של הנתבעת, שבגינם ברי כי אין מקום לחייב את הצד השלישי; ונזקים שנגרמו עקב חלוף הזמן, כמפורט לעיל. מקובלת עליי טענת הצד השלישי כי אין מקום לחייבה בגין נזקים שנגרמו עקב עמידתו של האופנוע ללא שימוש, ככל שלא מדובר במעשה או מחדל של הצד השלישי. אין לצפות מהצד השלישי לטפל בכלי הרכב המצויים במגרש על מנת לשמר את ערכם של אלה. ראשית, משום שאין מדובר בהתחייבות המוטלת עליה בהתאם לתנאי ההסכם (ואף לא נטען כך); ושנית, משום שחלק מכלי הרכב, לרבות האופנוע דנן, הם כאלה הדרושים למשטרה לצורך ביצוע בדיקות וחקירות או לצרכים ראייתיים אחרים, וטיפול כלשהו בהם על ידי הצד השלישי עלול לחבל במטרה שלשמם הם מצויים במגרש, קרי, שמירה על ראיות הדרושות להליכים משפטיים. ברי, כי אילו היה מוכח כי נגרמו לאופנוע נזקים מסוימים בזמן שהייתו במגרש, שלא נובעים מחלוף הזמן בלבד, כגון נזק תאונתי או חבלתי, היה מקום להשית אחריות על הצד השלישי, אולם זה אינו המצב במקרה דנן. ככל שהנתבעת הייתה מראה כי הצד השלישי לא עמד בתנאים כלשהם של ההסכם עמו, הנוגעים לאופן אחזקת כלי הרכב במגרש, ייתכן שהמסקנה הייתה שונה, אולם לא הועלתה טענה כזאת. על כן, ההודעה נגד הצד השלישי נדחית במלואה.

סוף דבר

1. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 8,473 ש"ח וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ש"ח; וכן לשאת בהוצאות הצד השלישי בסך של 1,500 ש"ח בגין ההליך דנן.

ניתן היום, ד' אלול תשפ"ב, 31 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.