1. לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטתה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל שירלי ברק מיום 17.3.2021 במסגרת תיק הוצאה לפועל 50029-11-17. החלטת הרשמת דחתה את בקשת הזוכה (המבקשת) לחיוב צד שלישי (המשיבה 1 בהליך זה) בחוב הפסוק של החייב (הוא המשיב 2 להליך זה) בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").
2. ביום 19.5.2021 הוגשה מטעם המבקשת בקשה לדחיית מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת. בבקשתה עתרה המבקשת למתן "ארכה של יום בודד" להגשת הבקשה, מן הנימוק כי לצורך הכנת הבקשה נדרש זמן רב. זאת בנוסף להיות המבקשת אלמנת צה"ל, דבר אשר תרם לעיכוב קל בהעדר אפשרות לשיתוף פעולה מצדה עובר ליום הזיכרון ואחריו. לבקשה צורפה הודעת הערעור ללא נספחים.
3. ביום 20.5.2021 הוריתי על מחיקת הבקשה משלא צוין במסגרתה המועד שבו היה על המבקשת להגיש ערעור, לא צורף לבקשה תצהיר, וכן לא צורפה החלטת הרשמת מושא הבקשה.

עוד נקבע בהחלטתי שלכשתושלם הכנת הערעור, תצורף לו בקשה להגשתו באיחור, ערוכה בתצהיר ומנומקת.

1. ביום 23.5.2021 הוגשה בקשה מחודשת להארכת מועד. באותו יום הוריתי על צירופו של משיב 2 לערעור. כן הוריתי לב"כ המבקשת להעביר הבקשה לתגובת המשיבים ולהמציא מסמכי תיק ההוצאה לפועל לתיק זה.
2. ביום 13.6.2021 הוגשה תגובה מטעם המשיבה. המשיבה עתרה לדחיית הבקשה על הסף משהוגשה ללא תצהיר תומך, וכן, לגופה. לשיטת המשיבה, הבקשה לא מראה כל טעם מיוחד להארכת המועד. לטענת המשיבה, במסגרת הבקשה נטען על ידי המבקשת כי מתבקשת ארכה של יום אחד, בעוד שהבקשה מוגשת 63 ימים ממועד מתן ההחלטה, ובאיחור של 43 ימים מהמועד להגשתה על פי דין.

לטענת המשיבה, לא הובא בבקשה, כמו בתצהיר, "טעם מיוחד" להארכת המועד.

כל אשר הועלה בבקשה ובתצהיר הוא דבר התרחשותם של אירועים פנימיים אשר כל כולם בשליטת המבקשת עצמה.

1. אחר עיון בבקשה, בתגובה, מצאתי לדחות את הבקשה להארכת מועד. זאת, מן הטעמים הבאים:
2. ה"טעמים מיוחדים" לדחיית מועד, והיעדרם בענייננו

1. ערעור על החלטת רשם הוצאה ניתן להגיש בתוך 20 יום ממועד המצאת ההחלטה לידי בעל הדין (תקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979).
2. בעל דין המבקש לדחות את המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור נדרש להראות "טעם מיוחד" לכך. זאת, בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות החדשות"), הקובעת כי אם "נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר [...] יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". בכך, לא שינו התקנות החדשות מן ההסדר שהיה קבוע בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות"), שגם לפיה היה צורך להראות טעם מיוחד על מנת לקבל הארכה של המועד הקבוע בתקנות או בחיקוק.

(ראו, רע"א 1054/21 בן מרדכי נ' אלוני, פיסקה 14 (25.3.2021) בע"מ 9201/20 פלוני נ' פלוני, פיסקה 11 (25.3.2021) בש"א 2581/21 בלאו נ' מעוז (29.4.2021); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 474-473 (2021)).

1. בשונה מן התקנות הישנות, בתקנות החדשות עוגנו שורה של "עקרונות יסוד" חשובים העומדים בבסיס סדרי הדין (תקנות 5-1). עקרונות אלה מדגישים את החשיבות הרבה שבהקפדה על המועדים הקבועים בדין. זאת, בשים לב לשיקול של ודאות דיונית (תקנה 1); לנוכח החשיבות של הכרעה בהליכים משפטיים "בתוך זמן סביר" (תקנה 2); ובהתחשב בכלל המחייב את בית המשפט לאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין לאינטרס הציבורי (תקנה 5 הקובעת כי האינטרס הציבורי בהקשר זה הוא "נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי").
2. בעת בחינתה של שאלת התקיימותם של "טעמים מיוחדים" כתנאי לדחיית מועד להגשת ערעור יש לתת ביטוי משמעותי לעקרונות היסוד של התקנות (ראו: ע"א 59133-02-21 חן נ' אגד היסעים בע"מ, פיסקה 8 (14.4.2021)).
3. יש לתת משקל משמעותי לעיתוי הדיוני שבו הוגשה הבקשה. כך, כאשר בעל דין בוחר להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי ימים ספורים בלבד עובר למועד האחרון להגשת ההליך, דהיינו "בדקה התשעים", הרי שיש לכך משקל שלילי, ומצופה מאותו בעל דין לספק הסבר משכנע להגשת הבקשה בעיתוי זה. ברי, כי לעתים עשויה לקום הצדקה ממשית ומשכנעת להגשת בקשה להארכת מועד "ברגע האחרון" (למשל, אם התקיימו נסיבות בלתי צפויות שאינן בשליטתו של בעל הדין או בא כוחו). אולם כאשר לא עלה בידו של מגיש הבקשה להציג נימוקים שכאלה (ולבסס אותם על תצהיר ועל אסמכתאות ככל שהדבר אפשרי), נראה כי יש לנתון זה, בדבר עיתוי הגשת הבקשה להארכת מועד, משקל רב בעת בחינת הבקשה עד כדי דחייתה מטעם זה בלבד. הגשת בקשה להארכת מועד באיחור פוגעת בוודאות הדיונית של הצד שכנגד; מעמידה את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת; וכופה על בית המשפט לשנות את סדר הטיפול בתיקים המונחים על שולחנו. זאת ועוד, הגשת בקשת ארכה ברגע האחרון אף מעמידה לעיתים את בית המשפט והצד שכנגד בפני עובדה מוגמרת לעניין הצורך במתן ארכה ארעית עד להכרעה בבקשה עצמה (השוו, ע"א 7975/15 שרף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (29.3.2016); בש"א 3064/21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות המיסים, פיסקה 6 (6.5.2021)).
4. ההחלטה מושא הבקשה להארכת מועד שלפניי ניתנה ביום 17.3.2021. הבקשה להארכת מועד הוגשה לבית משפט זה ביום 19.5.2021, הבקשה נמחקה וביום 23.5.2021 הוגשה בקשה מחודשת, כאשר המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 6.4.2021.
5. לא מצאתי בבקשה שלפניי הסבר משכנע דיו להשתהותה של המבקשת בהגשת הבקשה. הטעמים היחידים העומדים בבסיס הבקשה הם הזמן הארוך הנדרש להכנת התצהיר לערעור עצמו, והיותה של המבקשת אלמנת צה"ל שנבצר ממנה לשתף פעולה לפני ואחרי יום הזיכרון. איני מקל ראש באמור, אולם נימוקים מן הסוג הזה אינם נסיבה בלתי נשלטת או בלתי צפויה מראש ואין בהם להצדיק איחור כה בוטה. עוד יש להדגיש כי טענות המבקשת הוצגו בבקשה באופן כללי ולא הובא פירוט ממשי בנוגע למועדים המדויקים.
6. המבקשת לא צירפה תצהיר לעניין הבקשה לדחיית המועד
7. חרף החלטתי המורה כי על המבקשת להגיש בקשה מנומקת לדחיית המועד להגשתו של הערעור המלווה בתצהיר המנמק את האיחור, הדבר לא נעשה. גם בתצהיר שצורף לערעור גופו לא הובאה מילה וחצי מילה על אודות האיחור בהגשת הבקשה.
8. גם בהיעדרו של תצהיר תומך כשלעצמו יש טעם לדחייתה של הבקשה.
9. החלטתה של הרשמת מנומקת, ולא מצאתי להתערב בה לגופה
10. מעבר לנדרש, עיינתי בהחלטתה של כבוד הרשמת לגופה. מבלי להאריך, הרשמת מצאה כי יש ממש בטענת המשיבה, ולפיה נמנעה מלהעביר ללשכת ההוצאה לפועל כספים מעוקלים נוכח מסמך ביטול עיקולים מזויף שהציג לה החייב, הוא המשיב הנוסף, מסמך נושא תאריך 2.9.2018.
11. הרשמת התרשמה כי אין מקום לראות את המשיבה כמשתפת פעולה ב"קנוניה", והעובדה היא שלאחר שהובהר לה כי המסמך מזויף, העבירה כספים מעוקלים בסך לא מבוטל לתיק ההוצאה לפועל.
12. בצדק הטעימה הרשמת כי נטל ההוכחה הוא על הזוכה להוכיח כי הצד השלישי פעל בלא הצדק סביר, לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. הרשמת לא ראתה בכך שהמשיבה המשיכה להעסיק את החייב, וכן בכך שהמשיבה לא פעלה להגשתה של תלונה במשטרה משום "שיתוף פעולה". בכך שלאחר שהתברר לה כי עיקולים לא בוטלו העבירה משיבה סכומים משמעותיים להוצאה לפועל ראתה הרשמת חיזוק לכך שפעלה בתום לב.
13. גם לו הייתי מאפשר הגשתו של הערעור באיחור, מסופקני אם יש מקום להתערב בהחלטת הרשמת, המבוססת גם על התרשמותה מהדיון שנערך לפניה. מהחומר שהומצא לפניי עולה כי טענת המשיבה כי נודע לה על עניין הזיוף רק באיחור לא נסתרה. מעבר לכך, דומה, כעולה מעבר לעניין הזיוף עצמו, גם מהחלטת הרשמת מיום 13.5.2018 (וכמדומני שגם מהתיק האזרחי נושא פסק הדין המבוצע בלשכת ההוצאה לפועל), כי מדובר בחייב – ואתבטא בזהירות – שההתנהלות מולו אינה קלה. נראה אפוא כי לא נכון יהיה להטיל על המשיבה דווקא את האחריות לכך שהחייב הצליח להערים עליה. מדובר בנותן שירות, ולא בעובד קבוע, וגם בכך יש טעם לטוב עמדת המשיבה.
14. הבקשה נדחית אפוא.

לפנים משורת הדין, חרף מחאתה של המשיבה, ולו בשל הנסיבות המיוחדות, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים וללשכת ההוצאה לפועל בחדרה, לידי כבוד הרשמת שירלי ברק.

ניתנה היום, ה' תמוז תשפ"א, 15 יוני 2021, בהעדר הצדדים.