1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה שניתנה בה"ט 13053-03-21 בבית משפט השלום בעכו ביום 4.4.21.

בהחלטה נדונו שני הליכים העוסקים בבקשות למתן צו למניעת הטרדה מאיימת (ה"ט 13053-03-21 וה"ט 53013-02-21) וניתנו צווים הדדיים כנגד המשיבים 1, 2 ו-5 וכנגד המבקשים.

1. המבקשים ממאנים להשלים עם ההחלטה והגישו הבקשה דנן. הבקשה נעדרת כל פירוט ביחס למהות הערעור וביחס לארכה הנדרשת צוין; כי המבקשים ממתינים לקבלת תשובה מהסיוע המשפטי לצורך ייצוגם בערעור.
   
2. לאחר שהוצגו אישורי מסירה למשיבים, בהחלטה מיום 28.6.21 קבע בית המשפט כי המועד להגשת ערעור מוארך עד ליום 15.7.21.

המבקשים עתרו בשנית לקבלת ארכה נוספת בציינם כי עו"ד מטעם הסיוע המשפטי הורתה להם לעשות כן, על מנת שתספיק למנות עו"ד לטיפול בערעור המבקשים.

בהתאם להוראת בית המשפט – הבהירו המבקשים כי עותרים לקבלת ארכה בת שבועיים, עד שימונה עו"ד מטעם הסיוע המשפטי, היינו עד ליום 1.8.21.

1. המשיבים הגישו תגובה במסגרתה טענו כי יש לדחות הבקשה ולחייב המבקשים בהוצאות.

ראשית נטען כי מלבד ההחלטה מיום 28.6.21, לא הומצאו ההחלטות בתיק למשיבים ובניגוד להצהרת המבקשים – המשיבים כלל לא ידעו על ההליך והבקשות שהוגשו במסגרתו, כאמור מלבד ההחלטה מיום 28.6.21 אשר הומצאה למשיבה 3 בלבד.

לגופו של עניין נטען – כי המבקשים מנצלים זכאותם לקבלת שירותים מהסיוע המשפטי כדי להטריד את המשיבים באופן בלתי פוסק, תוך הגשת בקשת אורכות, בקשות שונות ותביעות, וזאת מבלי לחשוש מפסיקת הוצאות לרעתם מתוקף זכאותם לסיוע משפטי.

צוין כי המבקשים חויבו בהוצאות נוכח תביעת סרק שהגישו נגד המשיבים ונקבע כי גם על הדל באמצעים לנהוג במשנה זהירות בהוצאות שהוא גורם לצד השני. נטען כי הדברים נכונים ביתר שאת בערעור המתנהל בערכאה גבוהה – ואילו המבקשים מתנהלים ללא נקיטת אמצעי זהירות וללא חשש מהוצאות מיותרות.

עוד נטען כי ההחלטה שניתנה על ידי בית משפט קמא, הנה החלטה מבוססת היטב שהתקבלה לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, בחינת מכלול הטענות והעובדות ולאחר שהוגשו סיכומים, והואיל ולא צוין נימוק ענייני אחד לבקשת המשיבים מלבד קבלת אישור מהסיוע המשפטי – יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה;

1. תקנה 176 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), קובעת כי בית משפט רשאי להאריך מועד לפי שיקול דעתו, וליתן הוראות בכל עניין שבסדרי הדין, לרבות מועדים – אם ראה לנכון צורך.

"176. (א) בית המשפט רשאי לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לרבות בעניין שהוכרע לפי תקנה 33(ד) אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה.

(ג) מועד שהורה עליו בית המשפט לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה להאריכו מזמן לזמן.

1. נקודת המוצא בנושא זה, צוינה בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (להלן: "גפן") (פורסם במאגרים), שם נקבע, כי: "..על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור."
2. כמו כן נקבע בפסיקה, כי בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים: ראשית, נבחן קיומו של 'טעם מיוחד', המצדיק את קבלת הבקשה; שנית, נבחנים שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד. (ראו בש"א 1711/12 רוכמן נ' מענית (פורסם במאגרים); בש"מ 6299/12 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (פורסם במאגרים).

הפסיקה לא הגדירה מהו אותו "טעם מיוחד" שעל בעל הדין להראות כדי לקבל בקשתו.

עוד נקבע בפסיקה, כי "אין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו: דבריו של השופט ש' לוין בע"א 796/79 מועלם נ' מטא ואח', פ"ד לה(1) 376, 377).

טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של

ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין."

בבש"א (י-ם) 7123/07 רחל כהן נ' יהודית קריתי נפסק;

"בעיקרון, בתי המשפט נטו להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין – המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר': ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה (2) 904). ומנגד – אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו."

1. הפסיקה האמורה יפה לענייננו גם בימים אלו לאחר שהותקנו תקנות סדר הדין האזרחי החדשות.

בע"א 3641/21 ‏א.א אביבה אלזמי בע"מ נ' מיסוי מקרקעין חיפה (מיום 6.7.21), נפסק כי:

"עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין החדשות הרי שבעת בחינת שאלת התקיימותם של "טעמים מיוחדים", כתנאי להארכת מועד להגשת ערעור, יש ליתן ביטוי משמעותי לעקרונות היסוד של התקנות החדשות בעת פרשנות ויישום הפסיקה הקודמת בנושא (ראו, בש"א 3064/21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 5 (6.5.2021))".

נוסף לכך התקנת התקנות החדשות ורוח השינוי שהביאו עמן, מחייבת איזון בין האינטרס הפרטי לציבורי.

ברע"א 2599/21 התרסי נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, (מיום 26.5.21) פיסקה 8 צוין כך:

"[...] בנוסף לשיקולים למתן הארכת מועד שפורטו בפסיקתו הענפה של בית משפט זה, המתמקדים במערכת היחסים בין הצדדים להליך והנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה, כעת, עם כניסתן של התקנות החדשות לתוקף, יש להוסיף ולאזן את האינטרסים של בעלי הדין אל מול האינטרס הציבורי. [...] כנגזרת מכך, בבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על בית המשפט לשקול אף את ההחצנות של הבקשה על המערכת המשפטית כולה. ודוק, הליכים המוגשים שלא במועדם יוצרים שיבושים במערכת המשפט ומעמיסים התדיינויות נוספות ביחס לשאלת המועדים, שיש בהן כדי להשפיע לרעה על מהירות ויעילות ההתדיינות בהליכים אחרים שהוגשו במועד".

1. כאשר מוגשות בקשות ארכה להגשת הליך ערעורי על רקע הסדרת ייצוג משפטי – הפסיקה גורסת כי הדבר צריך להוות שיקול בבחינת הבקשה נוכח הקושי בהסדרת הייצוג לאוכלוסיות מוחלשות ומעוטות יכולת (ראו בש"א 932/18 פלונית נ' פלוני (16.6.2019), בש"א 2381/18 טארק נ' פלוני (24.6.2018) ובש"א 8087/19 פלוני נ' פלונית (16.12.2019)) וכי 'טעם מיוחד' המהווה תנאי להארכת מועד, יכול להתבסס על כך שכאשר המבקש הנו דל אמצעים "נוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות, האינטרס שלו לקבל סיוע משפטי נאות עשוי לגבור על האינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון" (בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי (1.6.2009).

מנגד נקבע בפסיקה (ראה סיכום בבש"א 3736/19 גל עופר נ' כונס הנכסים הרשמי (6.7.20)):

"עצם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי אין בה כשלעצמה משום צידוק לקבלת ארכה "אוטומטית" והיא אינה מהווה מניה וביה "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו בש"א 2251/16 גטאס נ' דוברונבסקי, פיסקה 3 (11.4.2016)[פורסם בנבו] ) ובכל מקרה ומקרה יש לבחון בהקשר זה, בין היתר, האם פעל בעל הדין בשקידה ראויה ובזריזות המתחייבת הן ביחס למועד פנייתו ללשכה לסיוע משפטי, והן בהתייחס לשאלה האם הוגשה מבעוד מועד בקשה להארכת מועד באופן שיצמצם את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד (בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית (25.12.2011)[פורסם בנבו] )".

1. בענייננו על פי הוראות הדין עמדו למבקשים 60 יום לצורך הגשת הערעור.

המבקשים הגישו בקשת ארכה כבר ביום 19.5.21, שבועות מספר עובר למועד להגשת הערעור וקיבלו ארכה עד ליום 15.7.21. כעת עותרים המבקשים לקבלת ארכה נוספת בת שבועיים לצורך הסדרת ייצוגם על ידי הסיוע המשפטי.

המבקשים הגישו בקשת הארכה בתוך המועד להגשת ההליך ועל פי ההלכה – יש לזקוף זאת לזכותם.

אלא מאי, המבקשים לא צרפו אסמכתא המעידה על מועד הפניה הראשונית ללשכה לסיוע משפטי ואף לא צרפו ראיה כלשהי מטעם הסיוע המשפטי, לתמיכה בטענותיהם כי התיק ממתין להסדרת ייצוג.

טענות המבקשים, אפוא, אינן מגובות באסמכתאות וקיים חסר ראייתי בנושא הפניה לסיוע המשפטי – ובמצב דברים זה ישנו קושי ממשי לקבוע אם המבקשים פעלו בשקידה ראויה ובזריזות המצופה מהם, בטרם פנו ללשכה לסיוע משפטי כדי שעו"ד מטעמם ייצג אותם במסגרת הערעור.

אין להתעלם מטענות המשיבים כי בקשות המבקשים לא הומצאו לידיהם אלא בשלב מאוחר, ומן הטענות כי המבקשים משתמשים בזכאותם לקבלת שירות על ידי הסיוע המשפטי חדשות לבקרים, תוך ניצול הליכים לרעה והתחמקות מהוצאות ומפסק הדין שהביאו כתמיכה לכך.

1. ביחס לסיכויי הערעור - לא צורפה הודעת ערעור ולא פורטו נימוקים כלשהם. ממצא זה יבוסס רק בהסתמך על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור עליו אינם מיטביים.
2. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה בעבר, יש לשקול, לעיתים, בחיוב מתן אורכה להגשת ערעור, נוכח פניה ללשכת הסיוע המשפטי. זאת נוכח העומס הרובץ על הלשכה לסיוע משפטי והצורך לאפשר גישה לערכאות לאוכלוסיות מוחלשות. עם את, מרבית הפסיקה התייחסה לתקנות הישנות שקבעו מועד מקוצר להגשת ערעור. כזכור התקנות החדשות האריכו המועד להגשת ערעור לתקופה של 60 יום. דומה שיש בתקופה כזו די והותר זמן, גם בהינתן עומס עבודה, כדי ללמוד סוגיה משפטית ולהחליט באם המבקשים זכאים לסיוע משפטי.

יתרה מזאת, התקנות החדשות מבקשות לקבוע עקרון של עמידה בלוחות זמנים וסופיות הדיון. ברי שמצב במסגרתו מתבקשות אורכות להגשת ערעור עקב עומס על לשכת הסיוע המשפטי, אינו תורם למצב אותו ביקש מתקין התקנות ליצור.

עם כל ההבנה לעומס המוטל על לשכת הסיוע המשפטי, הרי שאורכות חוזרות ונשנות מטילות עומס על מערכת בתי המשפט והצד שכנגד יכול לנקוט בצעדים מושכלים שכן המצב המשפטי טרם הפך חלוט.

1. על פניו, היה מקום לדחות את הבקשה. אולם, משעתרו המבקשים לאורכה, תוך התקופה הקצובה להגשת ערעור, יוארך המועד להגשתו עד 27.7.21.

ככל שהערעור לא יוגש עד המועד האמור, ישקול בית המשפט למחוק או לדחות את ההליך.

נוכח התנהלות המבקשים, הם ישלמו הוצאות המשיבים בסך של 1,500 ₪ (כולל מע"מ).

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, ט' אב תשפ"א, 18 יולי 2021, בהעדר הצדדים.