ניתנה ביום 13 יוני 2021

השופט מיכאל שפיצר

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת קארין ליבר-לוין; ב"ל 11819-10-20) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.9.2020 (להלן – הוועדה) שקבעה כי אין החמרה במצבו.
2. הוועדה התכנסה מכוח הוראות פסק דין (ב"ל 48640-02-20) (להלן – פסק הדין המחזיר) שניתן בהסכמת הצדדים, ולפיהן יוחזר עניינו של המבקש לוועדה באותו הרכב כדי שתפעל כדלקמן:

"...

1. בתחום האורתופדי תשקול הוועדה בשנית את עמדתה תוך התייחסות מנומקת לחוות דעת ד"ר לב לפידוס;
2. בתחום הנוירולוגי, מאחר שהוועדה שללה לכאורה קשר סיבתי בין הליקוי הנוירולוגי בשורש כף היד לבין התאונה, אך התאימה 5% נכות בגין ליקוי זה, תשקול הוועדה בשנית את עמדתה ותנמק את מסקנותיה באופן שיאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה;
3. בתחום הנפשי הוועדה תשקול בשנית את עמדתה ותאפשר למערער להציג כל מסמך רפואי בתחום זה, מוקדם למועד התכנסותה המקורי (19.12.2019).

המערער יוזמן לוועדה ויורשה לטעון בפניה."

1. עיון בבקשה שלפני מגלה כי המבקש שב למעשה על טענותיו כפי שנטענו בבית הדין קמא, ואולם, לדעתו פסק הדין שניתן בעניינו שגוי ובבקשתו זו מוסיף המבקש את הטענות הבאות:
2. התחום הנפשי – שגה בית הדין האזורי שעה שקבע כי לא מוטלת על הוועדה החובה להתייחס באופן מעמיק לחוות דעתו של הפסיכיאטר, פרופ' פניג שמואל, מיום 2.7.2020. לטענת המבקש, קביעותיו של פרופ' פניג בחוות דעתו נוגעות למצבו לאורך התקופה שקדמה להתכנסותה הראשונה של הוועדה, ולכן על הוועדה היה לנמק מדוע היא לא מקבלת את מסקנותיו.

בנוסף, שלא כפסק הדין, לטענתו לא ניתן להתחקות אחר אמירת הוועדה ולפיה משלא נותרה נכות גופנית לא יכולה להיוותר נכות נפשית. מכאן שלטענתו מדובר בטעות משפטית של הוועדה, שכן היה עליה לבדוק קיומה של נכות נפשית כלשהי, ולאו דווקא כזו שמקורה במצב פיזי. בנוסף, המבקש טוען שהליך ההחמרה לא עסק במצב נפשי הנובע ממצב גופני אלא בנכות נפשית באופן כללי.

כך גם בית הדין לא נתן דעתו לטענתו כי הוועדה התעלמה מהמסמכים והממצאים שפורטו על ידי הפסיכיאטר המטפל, ד"ר גרופר דניאל וחוות דעתו בנוגע למצבו של המבקש, ממנה עולה שד"ר גרופר סבור כי המבקש סובל כתוצאה מהתאונה מהפרעה הסתגלותית עם מרכיב דכאוני, כולל פגיעה קוגניטיבית, פגיעה בזיכרון ופגיעה בריכוז.

1. התחום הנוירולוגי – שגה בית הדין שעה שקבע כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, שכן לא ניתן להתחקות אחר קביעות הוועדה ואחר הסתירה הפנימית הקיימת בהן, שעה שמצד אחד קבעה הוועדה שהמבקש אינו סובל מתסמונת התעלה הקרפלית, ומצד שני, קבעה לו הוועדה נכות בגינה.

כך גם לא נתן בית הדין מענה לטענתו כי הוועדה לא התייחסה כראוי ובאופן מנומק לחוות דעתו של הנוירולוג, ד"ר אלחנדרו לוקיאק, הקובע כי הבעיות הנוירולוגיות מהן סובל המבקש בכף ידו נובעות מהתאונה. לדבריו, הוועדה גם אינה מסבירה מהו לשיטתה הגורם לאותה בעיה ממנה סובל המבקש בכף ידו.

הוא הדין באשר להיעדר התייחסותה של הוועדה לחוות דעת נוספת מאת האורתופד, ד"ר ארנביצקי ויטלי, הקובע נכות נוירולוגית בשיעור של 20% ונכות נוספת בתחום האורתופדי בשיעור של 10% בגין התאונה. לא ניתן להתחקות אחר כוונת הוועדה או להבין מהי למעשה המחלוקת שקיימת בין הוועדה לבין ד"ר ארנביצקי. זאת, משום שלפי הוועדה בדיקת ה-EMG ואף בדיקת הוועדה עצמה שוללות את קביעותיו של ד"ר ארבניצקי, אולם בסופו של דבר מקבלת הוועדה את קביעתו של ד"ר ארבניצקי, תוך קביעת דרגת נכות פחותה מזו שהמליץ – טעות וסתירה פנימית בולטת שאין להתעלם ממנה.

1. התחום האורתופדי – שגה בית הדין בקביעותיו בתחום זה בפסק דינו, שכן הוועדה לא התעמקה בחוות דעתו של האורתופד, ד"ר לפידוס לב, מיום 22.1.2018 הקובעת נכות אורתופדית בשיעור של 20% בגין התאונה, באופן המאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה.
2. תקנה 15 – שגתה הוועדה שעה שקבעה כי אין מקום להפנות את עניינו של המבקש לוועדת הרשות, כאשר המבקש שמאי במקצועו והפגיעה ביכולת השימוש בידו הדומיננטית הביאה לפגיעה משמעותית בהכנסותיו. לטענת המבקש, על הוועדה היה להסביר מהן הטעויות אליהן נקלעו הרופאים המטפלים, מהם ההבדלים בין ממצאיה לבין אלו של הרופאים המטפלים ומדוע היא סבורה, בניגוד לקביעות יתר הרופאים, כי מצבו שונה באופן שאינו מצדיק הפעלת תקנה 15 בעניינו.
3. המבקש מסכם את טיעוניו באמרו שהרכב הוועדה התעלם מהמסמכים הרפואיים ומחוות הדעת שהוצגו בפניה וכן צוין על ידיה בפני המבקש כי קביעותיה לא ישתנו, ועל כן טוען המבקש שהרכב הוועדה אינו נאות שכן הוועדה נעולה בדעתה, בשים לב לכך שהוועדה חזרה על קביעתה בשנית, כאשר בפעם האחרונה עשתה כן תוך התעלמות מהוראותיו של פסק הדין המחזיר. מכאן שלטענת המבקש, יש להיעתר לבקשתו ולקבוע כי עניינו יוחזר לוועדה בהרכב חדש על מנת שתנמק את החלטתה כראוי ותמלא אחר הוראות פסק הדין המחזיר, תקבע בהתאם את נכויותיו בתחום האורתופדי, הנוירולוגי והנפשי, ותפנה את עניינו לוועדת הרשות לעניין תקנה 15.
4. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר שבתיק, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה ללא קבלת תגובת המשיב.
5. משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק להוראות שניתנו לה בפסק הדין ולקיימן (נא/29-01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי כד(1) 160 (17.03.1992)).
6. פסק דינו של בית הדין האזורי נתן מענה מפורט ומקיף לטענות המבקש, ולא מצאתי כי נפלה בו טעות כלשהי. צדק בית הדין בקבעו כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, התייחסה לכל אחד מהתחומים לו נדרשה באופן מנומק המאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה. לכך אוסיף את הדברים הבאים:
7. בתחום האורתופדי – הסבירה הוועדה מדוע אין בידיה לקבל את חוות הדעת של ד"ר לפידוס מיום 22.11.2018, שכן כלשונה: "קיימת חוסר הלימה בולטת בין הבדיקה הקלינית וטווחי התנועה לגובה אחוזי הנכות שניתנו", והוסיפה כי: "הבדיקה בוצעה כאמור ב-22.1.2018 ואילו בדיקת הוועדה לעררים הייתה בדצמבר 2019, כלומר כמעט שנתיים לאחר מכן". בנוסף לאמור, נציין שהוועדה בבדיקתה הקלינית "התחשבה כאמור בטווחים מלאים בפרק היד". הוועדה התייחסה כנדרש על ידיה לחוות דעתו של ד"ר לפידוס, ולטעמי, מדובר בהנמקה ראויה.

1. כך גם באשר לתחום הנוירולוגי. לאור העובדה שהוועדה סברה שאין נכות נוירולוגית, אולם הותירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון, שהעניקה למבקש 5% נכות נוירולוגית, הונחתה הוועדה לשקול בשנית עמדתה ולנמק את מסקנותיה. הוועדה הסבירה כי "בישיבתה מתאריך 18.12.2019 קבעה שאין נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה וזאת על פי ממצאי בדיקה קלינית וממצאי בדיקת ה-EMG אך ציינה שמסתפקת בדחיית הערר, כלומר, מותירה את אחוזי הנכות שנקבעו בדרג קודם. מאחר והוועדה התבקשה ע"י כב' ביה"ד לנמק נכות זו בת 5% שניתנה בדרג קודם, הוועדה חוזרת להחלטה מיום 18.12.2019 שאין נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה ועל כן מורידה את הנכות שנקבעה בדרג ראשון".

מכאן שהצדק עם בית הדין קמא שהוועדה שקלה את עמדתה בשנית, ולאור מסקנתה כי הוועדה מדרג ראשון נטתה חסד עם המבקש, שעה שהעניקה לו 5% נוירולוגי, הרי שבדיעבד החליטה שאין מקום לקבוע נכות כלל, ואין מקום להתערב בכך.

1. באשר לתחום הנפשי, המבקש נבדק על ידי פסיכיאטר יועץ לוועדה שממצאיו בדיקתו העלו כך:

"הכרה צלול התמצאות תקינה אפקט חיוני מתגוון והולם. עונה לעניין, אינו פסיכוטי, ללא עוררות או דריכות יתר, בוחן מציאות שיפוט ותובנה שמורה. לפי פסה"ד עליי להתייחס למסמכים רפואיים עד כינוס הוועדה ב-19.12.2019. התובע מציג תעודה רפואית שתאריכה הוא 2.7.2020.

התובע פנה לד"ר גרופר הפסיכיאטר ב-19.1.2017 התלונן על כאבים שגורמים לתסכול עצבנות ייאוש ומציין שהכאבים היוו צמצום בפעילות.

בהמשך חזר התובע לד"ר גרופר עד לביקור האחרון 21.5.2019 ומאז לא נוטל טיפול תרופתי בגלל שאינו עוזר.

התסמינים של התובע הם בגלל תגובה נפשית לכאבים נטענים.

אבחנה

אין אבחנה פסיכיאטרית.

סיכום דיון

מכיוון שאין נכות אורתופדית או נוירולוגית הנובעת מהתאונה אין גם נכות נפשית הקשורה לתאונה."

מממצאי הבדיקה עולה שאין עדות לנכות בתחום הפסיכיאטרי. הוועדה בחרה לאמץ את חוות דעתו של היועץ. צדק היועץ בכך שסירב להתייחס לחוות הדעת של פרופ' פניג, שכן זו נערכה לאחר מועד ההתכנסות של הוועדה, וגם אם היא מתייחסת למועדים הקודמים לכך, הרי שאין הדבר מתיישב עם הוראות פסק הדין המחזיר, שקבע במפורש שניתן יהיה להציג מסמכים רפואיים, מוקדם למועד התכנסותה המקורי של הוועדה, 19.12.2019. כוונת בית הדין הייתה ברורה ולא היה מקום לסטות ממנה.

1. לנוכח המסקנות אליהן הגיעה הוועדה בתחומים שלעיל מהן עולה שלא נותרה למבקש נכות כלשהי כתוצאה מהתאונה ועל כן אין החמרה בעניינו, הרי שלא נפל פגם שעה שהוועדה לא דנה בעניינו לפי תקנה 15, וגם באשר לכך הצדק עם בית הדין קמא.
2. משנדחית הבקשה, הרי שמתייתר הצורך מלבחון את הסעד שהתבקש למנות ועדה בהרכב חדש, עם זאת אוסיף שמחוות דעתה של הוועדה ניתן להתרשם בבירור שלא הייתה נעולה בדעתה, וכי שבה ובחנה את הדברים לגופם, כמצוות פסק הדין המחזיר.
3. סוף דבר – הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' תמוז תשפ"א (13 יוני 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.