24 מאי 2021

לפני: כב' הרשמת אסתר שחור

החלטה

1. בפניי בקשת התובעת למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד על סכום של 27,879 ש"ח, על כספים, זכויות או נכסים של הנתבעת המצויים אצל שלושת המחזיקים המצוינים בבקשה. התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבעת בגין אי העברת כספי ההפרשות לביטוח מנהלים (חלק עובד וחלק מעסיק) עבור העובד מר חכימי עמוס חיים, החל מחודש ספטמבר 2019. פירוט החוב הינו כעולה מהתצהיר שצורף לבקשה ומהנספחים לבקשה ולכתב התביעה. התובעת ציינה כי פנתה שלוש פעמים בשנת 2020 לנתבעת במכתבי התראה, אולם זו טרם הסדירה את החוב. כן פנתה במכתב משנת 2021, ואף קיימה מטעמה שיחות טלפוניות עם "בעל השליטה מר עמוס חיים" כמתואר בתצהיר, אולם משלא הוסדר החוב פנתה והגישה התביעה.
2. התובעת צירפה כתב התחייבות עצמית. בהתאם לפסיקה באשר ליציבותן הכלכלית של חברות ביטוח התובעת פטורה מלהמציא ערבות, התחייבות צד ג' או ערובה.

דיון והכרעה

1. תקנות 360 – 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 - התקנות הישנות – קבעו הסדר של סעדים זמניים ובכללם בעיקול זמני. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), בנוסחן החדש, מאמצות הסדר זה בשינויים מסוימים. תקנות אלו הוחלו בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב– 1991.
2. תקנה 95(ב) לתקנות קובעת כי בית הדין מוסמך ליתן סעד זמני במסגרת תובענה בשים לב לקיומן של ראיות מספקות לכאורה. תקנה 103(א) לתקנות קובעת תנאי נוסף ביחס למתן צו עיקול זמני, על פיו נדרש מבקש הצו להצביע על קיומו של חשש סביר "שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין".
3. בבוא בית הדין לשקול הטלת צו עיקול, בפרט במעמד צד אחד, עליו לבחון אפוא את השיקולים הרלוונטיים לסוגיה - קיומם של סיכויי התביעה לכאורה, האם ישנו חשש להכבדה בביצוע פסק הדין ולבסוף להיכן נוטה מאזן הנוחות.
4. כפי שפורט לעיל, התובעת הציגה ראיות לכאורה על חובה של הנתבעת בגין אי העברת כספי תגמולים עבור עובד מעובדי הנתבעת בשם מר עמוס חיים חכימי. מעיון בתצהיר כמו גם בנסח רשם החברות המצורף לבקשה, ניתן להבין בבירור כי אותו "עובד מעובדי הנתבעת" הוא הוא למעשה בעליה היחיד של הנתבעת.כך נרשם בתצהיר:

1. דומה כי הטלת עיקול על החברה הנתבעת, בגין אי העברת הכספים עבור ביטוח המנהלים של הבעלים היחיד בחברה, במעמד צד אחד וללא קבלת עמדתו, היא צעד שאינו מידתי. התובעת לא צירפה תכתובת הדוא"ל ולא ציינה אם הנתבעת באמצעות בעליה, אשר בשלו מתבקשת הפרשת הכספים, העלתה טעם כלשהו לאי תשלום החוב או חלקו. התובעת אף לא הבהירה אם פנתה לסוכן כפי שנתבקשה.
2. בנסיבות מיוחדות אלו, ואף שאין הדבר מקובל ככלל בסעד זמני של עיקול, דווקא כשמדובר בהבטחת זכותו של בעלי החברה לקבלת ההפרשות לביטוח המנהלים, יש הצדקה לשמוע עמדת העובד – הבעלים עצמו, בטרם הטלת עיקול שיש לו השלכות על החברה. ודוק, גם עיקול ברישום בלבד, על חשבונות הפיקדונות בלבד ולא על חשבון העו"ש, כפי שביקשה התובעת, יש בו כדי להטיל נטל על הנתבעת כחברה פעילה. במאזן הנוחות ברי כי שיקוליו של בעלי הנתבעת כמי שהוא זה שאמון על שמירת המשך פעילותה של החברה, לצד הבטחת זכויותיו שלו כעובד, הינם רלוונטיים וראוי לשומעם בטרם יינתן הצו. לא זו אף זו, סכום התביעה כמו גם תקופת הקורונה שחלה בחלק לא מבוטל מהתקופה הרלוונטית, על השפעותיה הכלכליות ועוד, יש בהם כדי להצדיק נקיטת משנה זהירות בטרם מתן הצו. בנסיבות הייחודיות של המקרה, נראה כי לא יהא בכך כדי לסכל את מטרת הצו ככל שהבקשה תתקבל, אלא אדרבה - לקדמה ולבררה כדבעי.

סוף דבר

1. הבקשה למתן צו העיקול תועבר אפוא לתגובת הצד שכנגד, בתוך 14 יום מהיום.
2. התובעת תמציא החלטה זו לנתבעת ותודיע לבית הדין על עשותה כן עד ליום 3.6.21. לא תודיע על ביצוע ההמצאה – יניח בית הדין כי אינה עומדת על בקשתה זו, וזו תימחק.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשפ"א, (24 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.