06 אפריל 2022

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.3.21 אשר קבעה כי נכותו של המערער בגין ליקוי שמיעה המוכר כפגיעה בעבודה היא בשיעור 10% מיום 22.6.20 (להלן: "הוועדה").

תמצית העובדות –

2. המערער, יליד 1961, סובל מליקוי שמיעה שהוכר כפגיעת עבודה.

3. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי נכותו של המערער היא בשיעור 0% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). על החלטה זו הגיש המערער ערר.

4. הוועדה קיבלה את הערר וקבעה כי הנכות היא בשיעור 10% לפי פריט 72 (1)ד3 לתקנות.

5. החלטת הוועדה האמורה היא מושא הליך זה.

טענות הצדדים –

6. המערער טוען, כי הוועדה לא פירטה את שיעור הירידה בכל אחת מתדירויות הדיבור והדבר נדרש על מנת למנוע אי בהירות בנוגע לקביעתה. לטענת המערער במקרים רבים הסכים המשיב להחזיר לוועדה לפירוט תדירויות הדיבור וכך גם נפסק במקרים בהם לא ניתנה הסכמה.

7. מנגד טען המשיב, כי אין מקום להוראות לוועדה לפרט את תדירויות הדיבור וכי מדובר בעניין רפואי. המשיב סבור שניתן להקיש מפסיקת בית הדין הארצי לגבי נכות בגין הגבלות תנועה אורתופדיות, כאשר לעניין זה נקבע שאין חובה לפרט את הממצא לגבי כל תנועה. עוד טוען המשיב כי הוראה לוועדה לפרט את הירידה בכל תדר תכביד שלא לצורך על פעילות הוועדה.

דיון והכרעה –

8. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

9. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים הקיימים בתיק מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.

10. הוועדה התייחסה לבדיקת שמיעה מיום 22.6.20 וקבעה כך:

"בדיקת שמיעה ביה"ח תל השומר 22.6.20 ממוצע תדרי דיבור 30 באוזן ימין 35 באוזן שמאל".

11. הוועדה סיכמה כדלקמן:

"הוועדה מקבלת את הערר וקובעת את נכותו בשיעור 10%...".

12. בעניין בל (ב"ש) 54769-01-21 אברהם מגלשוילי - המוסד לביטוח לאומי (22.5.21) קבעה כב' השופטת אנגלברג שהם כך:

"מקובלת עלי טענת המערער כי אי ציון תדירויות הדיבור בהחלטה אינו עומד בחובת ההנמקה המוטלת על הוועדה בהיותה גוף מעין שיפוטי, ואינו מאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה ולהצביע על טעות שנפלה בהחלטתה, ככל שנפלה. משכך, במקרים דומים, בתי הדין לעבודה השיבו את העניין להתייחסות חוזרת של הוועדה לגבי תדירויות הדיבור, וכך יש לעשות גם בעניינו של המערער.

לא מצאתי כי יש לקבל את טענת המשיב כי חישוב ממוצע התדירויות הוא קביעה רפואית - מקצועית הנתונה לשיקול דעתה המלא של הוועדה, שכן, המדובר בשאלה חישובית, שהתשובה לה עולה נכוחה מתוצאות האבחון האודיולוגי שנערך למערער, ולא בשאלה הכרוכה בהפעלת שיקול דעת מקצועי מיוחד (ראה עבל (ארצי) 56705-12-15‏ ‏ ח'אלד דאוד - המוסד לביטוח לאומי (16.3.2017)).

לכך יש להוסיף, כי התעלמות הוועדה מתדירויות הדיבור אינה מאפשרת למערער להצביע על טעות חישובית/טכנית שנפלה, אם נפלה, בהתייחסות הוועדה לבדיקות השמיעה, וכאמור אף אינה עומדת בחובת ההנמקה המוטלת על הוועדה, והדורשת שהחלטתה תהא ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות".

13. דברים אלה מקובלים עליי במלואם.

14. אין לקבל את ההשוואה שמבקש המשיב לערוך בין קביעת נכות בגין ליקוי אורתופדי לבין קביעת נכות בגין ליקוי שמיעה. זאת נוכח השוני המהותי בהגדרות שבתקנות ובאופן בו נקבעת הנכות בגין הליקויים השונים.

15. איני מקבלת את טענת המשיב, כי הוראה לוועדה לפרט את הירידה בכל תדירות תביא לעומס על הוועדות. ממילא ועדה נדרשת לערוך ממוצע וחזקה כי הנתונים נרשמים בעת הדיון. על כן מן הראוי שירשמו בפרוטוקול. זאת נדרש אף למניעת טעויות בהחלטה שהרי מדובר כאמור בעניין חישובי.

16. נדרש אפוא שהוועדה תציין במפורש מה שיעור הירידה בכל אחת מתדירויות הדיבור הנבחנת לצורך פריט הליקוי. מדובר בהוראה לוועדה להבהיר את החלטתה באופן שלא תידרש הסקת מסקנות נוספת (ראו: עב"ל 10082/97 שלמה שיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 188).

סוף דבר

17. הערעור מתקבל כמפורט לעיל.

עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה בעניין גובה הנכות תוך פירוט הירידה בשמיעה בכל אחת מתדירויות הדיבור בבדיקת השמיעה מיום 22.6.20 .

המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון בנושא בגינו הוחזר התיק לדיון.

המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 3,000 ₪ לתשלום תוך 30 ימים.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ה' ניסן תשפ"ב, (06 אפריל 2022), בהעדר הצדדים.