1. התובע הוא מתווך. לטענתו, על הנתבעת לשלם לו דמי תיווך וזאת בגין עסקה, שבמסגרתה שכרה בית ברחוב שושנה דמארי 4 בהרצליה.
2. לטענת התובע, הוא היה הגורם היעיל שקישר בין הנתבעת ובין הבעלים של הנכס ששכרה. לכן, דורש התובע שהנתבעת תשלם לו דמי תיווך בשווי של חודש שכירות אחד ובסך הכל 28,000 ₪.
3. הנתבעת טוענת שיש לדחות את התביעה. לטענתה, היא מעולם לא פגשה את התובע, לא חתמה לו על הסכם תיווך ואף לא התחייבה לו בעל פה לשלם לו דמי תיווך.
4. לטענתה, היא התקשרה אל התובע בעקבות נכס אחר שפרסם התובע. בשיחה, מסר לה התובע שאותו נכס אינו רלבנטי, ניסה לעניין אותה בנכס אחר, וקישר אותה לשם כך עם בעל הבית. לטענת הנתבעת, כאשר היא שוחחה עם בעל הבית, וזה מסר לה שמאחר שהוא מושכר לשגרירות יש קושי לתאם מועד לביקור בבית, היא הבינה שמדובר בנכס שאת פרטיו כבר קיבלה ממתווכת אחרת, ומסרה על כך מיד לתובע.
5. לטענתה, התובע אינו הגורם היעיל שהביא לעיסקה, אלא המתווכת הראשונה, ועל כל פנים היא מעולם לא חתמה לתובע על הזמנה בכתב, ולכן התובע אינו זכאי לדמי תיווך ויש לדחות את התביעה.
6. בדיון שהיה בפניי ביום 26.12.21, שמעתי את הצדדים. לבקשתם, נקבע מועד נוסף לשמיעת הראיות והיום שמעתי את מר ניר צברי, בעל הנכס שהושכר לנתבעת. בתום הדיון, השלימו הצדדים את טיעוניהם.
7. לאחר ששמעתי את הצדדים ושבתי ועיינתי בחומר שבתיק בית המשפט, אני מחליטה לדחות את התביעה.
8. סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996 קובע:

"מתווך במקרקעין, לא יהיה זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין...".

1. במקרה שפניי, אין הזמנה בכתב והתובע עצמו מודה בכך.
2. התובע טוען כי די בכך שהוא שימש הגורם היעיל למימוש העסקה. אני דוחה טענה זו, שאינה מתיישבת עם לשון החוק. החוק אמנם דורש, כתנאי לזכאותו של מתווך לדמי תיווך, כי אותו מתווך יהיה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים, אך זה הוא רק תנאי אחד, מתוך שלושה תנאים שמפורטים בסעיף 14 לחוק. תנאי אחר שמפורט באותו סעיף, הוא התנאי לפיו אותו מתווך מילא אחר הוראות סעיף 9, שכאמור דורש הזמנה בכתב לביצוע פעולת התיווך.
3. יוצא איפה, שגם אם היה התובע הגורם היעיל למימוש העסקה, אין די בכך על מנת להביא לקבלת התביעה ולחיובה של הנתבעת לשלם לו דמי תיווך.
4. מעבר לכך, גם לא שוכנעתי שהתובע היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות בעיסקה. טענת הנתבעת, לפיה היא שמעה על הנכס הזה וקיבלה פרטים אודותיו ממתווכת אחרת, ועוד לפני שהתובע קישר בינה ובין בעל הנכס, לא נסתרה. לא רק שעדות הנתבעת הותירה רושם מהיימן, עדותה גם נתמכת במסמכים שצורפו לכתב ההגנה, ואשר מהם עולה שהיא אכן קיבלה פרטים על הנכס עוד לפני השיחה עם התובע.
5. לא ניתן לסיים את פסק הדין מבלי להתייחס להתנהלות התובע, שהסתיר בנספחי התביעה חלק מהתכתובת שהייתה בינו ובין הנתבעת וצירף רק חלק ממנה. התובע לא צירף את המסרון שהוא שלח לנתבעת ביום 10.12.20, לאחר שזו ציינה בפניו שהיא כבר קיבלה פרטים על הנכס ממתווכת אחרת, וציינה שהיא חשה מחויבת לאותה מתווכת, אף שלא חתמה לה ואף שעדיין לא ראתה את הבית.
6. במסרון שהסתיר, ואשר הנתבעת צירפה לכתב ההגנה, כתב התובע לנתבעת:

"אני מצטער. אבל כל עוד לא ראית את הנכס, את לא מחויבת לאף אחד. זה התיווך."

(מסרון מהשעה 19:26 בעמוד 17 לנספחי ההגנה).

1. מאחר שגם התובע לא הראה לנתבעת את הנכס, ברור שלא בכדי הוא הסתיר את המסרון הזה, ובחר לצרף רק חלק מהתכתובת שהייתה בינו ובין הנתבעת.
2. מאחר שהתובע לא הציג הזמנה בכתב, הודה שאין בידו כזו, לא היה הראשון שהביא את הנכס לידיעת הנתבעת, וגם לא הוכיח שהוא שהיה הגורם היעיל שהביא להתקשרות, ממילא אין הוא זכאי לדמי תיווך. הדברים מקבלים משנה חיזוק לנוכח התנהלות התובע כפי שפורטה לעיל.
3. לפיכך, אני דוחה את התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין התביעה ושני הדיונים, בסכום של 1,500 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט"ו שבט תשפ"ב, 17 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.