לפני תביעה ותביעה שכנגד, של שכנים בבית משותף המעלים טענות אודות נזקים והטרדות שגורם כל האחד מן השכנים לחברו.

מתוך כתבי בית הדין שהוגשו וטענותיהם הממושכות של הצדדים, עולה שהתובע והנתבעת מתגוררים בבית משותף, התובע מתגורר בדירת קרקע עם חצר צמודה לשימושו והתובעת, בעלה ובתם הפעוטה מתגוררים בקומה הראשונה מעליו (לשם הנוחות אכנה את הצדדים בהתאם לזהותם בתביעה המקורית כ"תובע" ו"נתבעת").

מדובר בבניין חדש יחסית שאוכלס לפני כשלוש שנים. התובע, נוהג לארח אנשים בביתו ובחצרו, לצורך אירועים שונים, במסגרתם מושמעת לעיתים מוזיקה ואף מתקיימת שירה בציבור, כאשר התובע מנגן על אקורדיון.

הנתבעת ובעלה הפנו כלפי התובע במהלך השנים טענות רבות בנוגע לרעש הבוקע מדירתו, דרשו לקבל התראות בטרם קיום אירועים ולהנמיך את הרעש, התובע ניסה לשתף פעולה ולהתחשב בבקשותיהם ובמהלך כשנתיים התנהלו הדברים פחות או יותר על מי מנוחות, עד שהסכסוך הסלים, בין היתר בשל טענת הנתבעת לחוסר תאום של התובע למולה ובמקביל הנתבעת, בעלה ויכול גם שכנים נוספים החלו להגיש תלונות במשטרה אודות הרעש והתכנסות אנשים בתקופת הקורונה.

התובע הגיש תביעה על סך של 5,000 ₪ בטענה לעוגמת נפש וקלון מול חבריו ומכריו שעה שהנתבעת ובעלה מזמנים משטרה לאירועים אותם הוא עורך, וזאת במטרה להפסיק את ההטרדות.

הנתבעת הגישה כתב הגנה המגולל את מסכת היסורים שהיא, בני ביתה והשכנים סובלים לטענתם בשל התנהלות התובע ותביעה שכנגד, על סכום של 30,000 ₪ בגין הטרטור ועוגמת הנפש הנגרמים, כן ביקשה הנתבעת צו להפסקת המטרד.

בתיק התקיים דיון הוכחות בו כל אחד מן הצדדים שב ופרט את גרסתו והראיות התומכות בה, לשיטתו, באריכות רבה.

במהלך הדיון הממושך, הוסבר לצדדים שכאשר שכנים המתגוררים וממשיכים להתגורר יחדיו ראוי להגיע למתווה מוסכם להמשך מגורים ושיתוף פעולה באופן ראוי ככל הניתן, כן הוסברו להם גבולות הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות שאינו מוסמך ליתן צווים ובכלל זה צו להפסקת מטרד, ולדאבון הלב לא ניתן היה להביא את הצדדים לכדי הסכמה ומשכך אין מנוס אלא להכריע בטענותיהם.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה קטנה בה גבולות סדרי הדין והראיות הם בעלי גמישות מסויימת, אך עדיין על תובע ותובעת שכנגד לעמוד בנטל ההוכחה וההכרעה אמורה להינתן על פי ראיות בעלות משקל שיש בהן ראיה מספקת לנטען ושהוגשו לתיק בית המשפט ולא ניתן להסתפק בעדויות שמיעה, או בראיות שלא ברור מועדן ונסיבות עריכתן.

מתוך הראיות שצורפו לכתבי הטענות, ניתן אכן להתרשם שהתובע נוהג לארח אנשים בתדירות די גבוהה ובוקע רעש מדירתו. לכתב התביעה שכנגד צורפה התכתבות באפליקציית WhatsApp עם התובע החל מתאריך 26/5/18, ממנה עולה שאכן הנתבעת ובעלה דרשו לדעת מהתובע מתי הוא מזמן אנשים לביתו וחזרו וביקשו שקט, לאו דווקא בשעות אסורות –

מהתכתובת עם הפלאפון של הנתבעת עולה, שהיא חזרה וביקשה להנמיך את הרעש, כך בתאריך 28/2/19 בשעה 22:20 כתבה: "עדי אפשר בבקשה להנמיך קצת את הצרחות", והתובע משיב: "אשתדל להנמיך אותם". בתאריך 22/9/19 בשעה 21:17 כותבת הנתבעת: "אני פשוט לא מבינה את החוסר התחשבות שלך אתה יודע שיש לנו תינוקת אתה גר בבניין משותף לא בבית פרטי אפשר לעשות את זה בצורה מתורבתת ולא עם צרחות, רעש ושירה שזה יפריע לאחרים", הנתבע משיב: "מכבד אותך, אדאג שלא יהיה רעש". בתאריך 23/9/19 בשעה 10:45 כותבת הנתבעת לתובע: "זאת לא הפעם הראשונה עושה רושם שזה לא מזיז לך שיש שכנים מסביב אנשים מתקשרים בפעמון עשרים שלושים פעמים בזלזול צורחים לא מבינים שיש בבניין ילדים קטנים ותינוקות שישנים בשעות האלה אני לא אחזור על הדברים שנית עדי אתה אדם מבוגר טיפה ראצינל והבנה". התובע משיב לה: "אנה יקרה. בואי נשמור על שיח תרבותי. לא עשיתי שום דבר בכוונה ובטח לא נעשה רעש בשעות שמעבר למותר בחוק. ניר מקבל ממני עדכונים לגבי אירועים. בממוצע פעם בחודשיים יש אצלי אירוע. המטרה שכל אחד מאיתנו יחיה בחופש כי לא אוכל לקיים אירועים רק כשהתינוקת ערה... יחסי שכנות טובים זה גם התחשבות מצידך. סגרי חלון ודלת של הילדה פעם בחודשיים. אני אשתדל מאוד להכניס אנשים לתוך הבית. מאחל לך ולניר שנה טובה ומאושרת". והנתבעת משיבה: "עדי אל תיתמם הנוהל הזה כבר נמשך שנה וחצי ואני מקבלת את כל העדכונים ויש הרבה עדכונים שמתפספסים כמו אתמול האופרה שהייתה בגינה אנחנו מבליגים המון בשביל יחסי שכנות טובים אבל אי אפשר לעשות פה שמתחשק לך עם כל הכבוד לך אנשים שאתה מביא מתפרעים וגורמים לירידה ברמת החיים שלנו משלא יתכן שאף לא אומר לך לא להזמין אנשים אבל לא יכול להיות שאנשים שמוזמנים לא מבינים שיש מעליהם דיירים שזה מפריע להם אפשר להתנהג בצורה תרבותית". והתובע משיב: "מציע שוב שנשמור על שיח מכבד. אני מאוד מכבד אותך ואת בעלך. האופרה לא הייתה בתכנון ולא צפויה. לא היה ולא יהיה רעש מעבר לשעות הנקובות בחוק". והנתבעת משיבה: "לא אמרתי שהיה רעש מעבר לשעות הנקובות בחוק, גם עם חלונות ודלתות סגורים הילדה התעוררה איןו דבר כזה לא מתוכנן אנחנו מתחשבים בך הרבה מאוד היו גם ימים שהיא לא היתה בבית שתוכל לערוך כאן מסיבות ימי הולדת עם המון רעש ומוזיקה ומעבר לשעות המתוכננות אנחנו הכי גמישים שיש אנחנו בסך הכל מבקשים ממך לכבד אותנו בזה שהאורחים שלך יתנהגו בצורה תרבותית ויהיו מודעים לכך שמעליהם יש דיירים אני לא חושבת שמשאני מבקשת זה משהו שהוא מתקבל על הדעת ולא בנורמה". והתובע משיב: "בסדר גמור. אתמול חוץ מהאופרה היה דיי שקט וללא מוזיקה. בארוע הבא נהיה יותר מתואמים. וזה ממש לא נכון להגיד שאני שם פס. יחסי שכנות טובים חשובים מאד ובטח כי אני הועד". בתשובה מבקשת הנתבעת שיעדכן אותה ולא בעלה. בחודש נובמבר 19 מעדכן התובע את הנתבעת על יום הולדת שהוא מתכן לערוך, ומציין שינסה לשלוט על הרעש. בתאריך 8/11/19 בשעה 0:19 מבקשת הנתבעת להנמיך את המוזיקה מכיוון שזה מאוד רועש והרצפה רועדת. בהמשך מבקשת הנתבעת מהתובע לעדכן בנוגע לאירועים ובחודש מאי 20 משיב התובע שהוא בעד שיתאמו ובכל מקרה הזמין פרגולה חשמלית שתעזור לבודד רעש מהחצר. בתאריך 6/8/20 מעדכן התובע על אירוע מתוכנן ומקווה שהפרגולה תפחית את הרעשים. הנתבעת מבקשת מהתובע להזיז את האירוע למועד אחר והתובע מציין שאינו יכול. בתאריך 9/8/20 כותבת הנתבעת לתובע כדלקמן: "אתה הזמנת חברים למרות שלא הסכמנו על זה ואתה לא ענית לי אני לא צריכה לרדוף אחריך לגבי תשובה, קודם כל הזמנת אנשים לפני שבכלל סיכמת איתי. אם זה היחס תצפה ליחס בהתאם. כל ההתנהלות שלך בנושא היא לא בסדר" לאחר התכתבות קצרה נוספת, בגדרה משיב הנתבע לתובעת שלא רכש דירה עם חצר בשביל לשאול אותה מתי להזמין חברים, הוא חוסם את הנתבעת ומכאן החל העימות להסלים.

בתכתובת עם הפלאפון של בעלה של הנתבעת, התבקש שקט, בין היתר - בתאריך 3/11/18 בשעה 17:57; בתאריך 28/2/19 בשעה 21:56, התובע השיב על הבקשה להנמיך את הרעש "כן נשמח"; 9/4/19 בשעה 20:35 בקשה להנמיך את הרעש בטענה שהתינוקת מנסה להרדם; כך גם בתאריך 11/5/19 בשעה 19:45; 12/5/20 בשעה 23:12 כותב התובע "מנמיכים", 14/8/20 – התובע מציין שיחלישו מאוד בחצות. כמו כן, ניתן להתרשם מהודעות בגדרן התובע מודיע על כך שצפויים להתארח אצלו אנשים ויכול ויהא קצת רעש, בין היתר בתאריכים 12/7/19, 19/9/19, 26/10/20.

מתוך המסמכים המצויים בתיק עולה שלאחר אוגוסט 20, המועד בו הסלים הסכסוך, החלו הנתבעים ויכול גם שכנים אחרים לזמן משטרה לאירועים של הנתבע – כך בתאריכים – 22/8/20 בשעה 23:09; בתאריך 7/11/20 בשעות 00:20, 03:35; בתאריך 12/12/20 בשעה 01:00; בתאריך 17/12/20 בשעות 23:41, 23:58; 01:02; בתאריך 21/12/20 בשעה 22:55; בתאריך 13/2/21 בשעה 21:34 ובשעה 21:51 – בשניים מתוך האירועים האלה ניתנו דו"חות אכיפה – בתאריך 7/11/20 ובתאריך 17/12/20.

התובע טוען שניתן דו"ח אכיפה אחד בלבד משום שהתווכח עם השוטר, ואולם באישור מן המשטרה שהמציאו הנתבעים רשומים שני דו"חות כאלה. אצא מתוך הנחה שהדיווח המשטרתי מדוייק. יחד עם זאת, לא הוכח בגין איזו עבירה ניתנו הדו"חות, שהרי הנתבעת עצמה אישרה שהתלוננה גם בשל הפרת הוראות הגבלות הקורונה ומכל מקום לא ניתן לקבוע ולהבין מה שמעו השוטרים אשר הגיעו לדירה.

מלבד עדויותיהם של הצדדים שנשמעו בדיון, ביקשו הצדדים להמציא עדויות של שכנים נוספים בכתב – כמובן שעדויות בכתב אינן יכולות להתקבל, שכן אין בידי בית המשפט להתרשם מן העדים. כך לדוגמא התובע המציא עדות של שכן שהנתבעת טוענת שהוא לקוי שמיעה, הנתבעת המציאה שני מסמכים זהים לחלוטין מודפסים חתומים על ידי שני אנשים שונים, לא ניתן לדעת מי כתב את המסמכים ומי חתום עליהם, ואין בהם כדי להוכיח דבר. עצם העובדה שמדובר במסמכים זהים לחלוטין מלמדת שלא מדובר בדברי העדים כפי שמסרו אותם אלא בגרסה שהוכתבה להם (המסמכים שהוגשו סרוקים בתיקיית מוצגים).

כמו כן, השמיעו הנתבעים בדיון הקלטות של הרעש שלכאורה נשמע מדירתו של הנתבע, ואולם אף שניתן לשמוע שאכן מדובר ברעש, לא ניתן לקבוע מתי ואיך הוקלטו ההקלטות, האם החלון היה פתוח, ולא ניתן לקבוע שמדובר במפלס רעש העובר את הקבוע בחוק, דבר שדורש מדידה וחוות דעת מתאימה.

לאחר שבחנתי את התביעה והתביעה שכנגד, את עדויות הצדדים ואת הראיות שהוגשו באתי לידי מסקנה שדינן של שתי התביעות להידחות – אף אחד מן הצדדים לא הוכיח את תביעתו וכפי שהוסבר ארוכות לצדדים לבית המשפט לתביעות קטנות אין את הסמכות ליתן צווים והוראות שיכול ויקבעו גבולות להתנהלות כל אחד מן הצדדים.

משמיעת הצדדים ועיון בראיות, ניתן להתרשם שאכן בוקע לא פעם רעש מחצרו וביתו של התובע, אך אין ראיות ברורות שמדובר ברעש החורג מן המותר בחוק וגם לא ברור באילו מקרים ובאיזו תדירות חרג הרעש מן השעות המותרות. כמצוטט לעיל הנתבעת עצמה כותבת לתובע שהיא לא טוענת שהוא חורג מן השעות המותרות בחוק. מאידך ניתן להתרשם מרגישות גדולה מאוד של הנתבעת, בעלה ובתם לרעש, גם בשעות סבירות ודרישות די מרחיקות לכת מן התובע להודיע בכל פעם שהוא מתכוון לזמן אנשים לדירתו ואף להזיז את מועדי האירועים.

אין ספק שגם לתובע וגם למשפחת הנתבעת קיימת הזכות לעשות שימוש סביר בדירתם ומטבע הדברים שימוש סביר יכול אף הוא לגרום מפעם לפעם טרדה לשכנים, האחד נוהג להזמין אנשים לביתו, לאחר ילדים שמשחקים בקול או תינוקת שבוכה והשלישי מנגן בכלי נגינה שיכול להשמע למרחוק וכד'. כל עוד השימוש הוא סביר ובשעות המותרות בחוק, אין בו כדי להקים עבירה או עוולה ואולם ניתן לצפות מן השכנים להתחשב זה בזה ובוודאי שלא להפריע ולהציק במכוון.

אשר לתביעת התובע, אכן ניכר שמאז שהוסלם הסכסוך זומנה משטרה למקום במספר אירועים, יחד עם זאת לא הוכח מי זימן את המשטרה, הנתבעת ובעלה טענו שגם שכנים אחרים התלוננו וזימנו משטרה ולא הוכח מה עלה בביקורי המשטרה במקום, מה ראו ומצאו השוטרים שהגיעו למקום ובאילו מקרים הסתפקו באזהרה בלבד.

בשים לב להתכתבות שהציגו הנתבעת ובעלה ולעדויות הצדדים מהם עולה שאכן התובע נוהג לערוך אירועים מרובי משתתפים ובשים לב שבשני מקרים ניתנו גם דו"חות, אין בידי לקבוע שהמשטרה זומנה על ידי הנתבעת שלא כדין, מתוך מטרה להתעמר בתובע. על אף שבמירב המקרים לא ניתנו דו"חות אין בידי לקבוע שהנתבעת מתנכלת לתובע בכוונת מכוון, זכותה של הנתבעת לזמן את הרשות האוכפת שעה שהיא סבורה שמתקיימת הפרת חוק, שכן אין לאזרח דרך אחרת לאכוף את החוק. עצם הגשת תלונה למשטרה, כל עוד לא הוכח שהתלונה שקרית ונמסרה בכוונת מכוון במטרה להתנכל ולהטריד אינה מהווה עוולה. מכאן שדינה של תביעת התובע להידחות.

אשר לתביעה שכנגד, הרושם שהתקבל גם מבחינת ההתכתבויות בין הצדדים וגם משמיעת עדותם הינו שהנתבעת ומשפחתה בעלי רגישות ניכרת לרעש, ומכאן דרישתם שכל רמה של רעש ומפגש של אנשים יתואם עימם. דרישות אלה אינם עולות עם הוראות החקיקה הרלוונטית שאוסרת על רעש בלתי סביר ובשעות אסורות ויוצאת מתוך הנחה שקיומו של רעש סביר יכול להיות מוצדק לעיתים ואינו מהווה עבירה או עוולה.

לא הובאו ראיות ברורות על מקרים בהם חרג הרעש מן הסביר ובשעות בלתי סבירות גם לא התרשמתי שהנתבע שכנגד מנסה למרר את חיי הנתבעת ומשפחתה בכוונת מכוון אלא ניכר שהוא מנסה לעשות שימוש בדירתו בהתאם לסגנון חייו שאולי לא תואם לסגנון חייה של הנתבעת ומשפחתה. בתביעה שכנגד פורטו טענות נוספות בנוגע לסגנון חייו ואישיותו של התובע שלא הוכחו כלל ומוטב שלא היו עולות על הכתב. בנסיבות אלה, התביעה שכנגד שהוגשה רק בתגובה לתביעת התובע לא הוכחה וניכר שהוגשה רק כדי לחסום את התובע מתביעתו שלו, תוך האדרה רבה של המצב.

ככל הנתבעת ומשפחתה טוענים להטרדה כמשמעותה בחקיקה הרלוונטית, היה עליהם היה לדאוג לאסוף ראיות קבילות וברורות ולהגיש תביעה בערכאה מתאימה שיש לה גם את הסמכות ליתן צווים מתאימים להפסקת ההטרדה. כפי שהובהר לצדדים, לבית המשפט לתביעות קטנות אין הסמכות לעשות כן ומכל מקום לא הובאו לפני ראיות מספיקות המאפשרות לקבוע שאכן הופר החוק. משכך, התביעה שכנגד נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

אין לי אלא לקוות שהצדדים ישכילו למצוא את הדרך לחיות בשכנות טובה וסבירה, כל אחד לפי סגנון חייו.

לצדדים זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ' אב תשפ"א, 29 יולי 2021, בהעדר הצדדים.