1. תביעה למתן צו עשה אשר יורה לנתבע (להלן גם: "הבנק"), להמציא לתובעת את דפי החשבון של אמה המנוחה, הגב' צופיה דניאלי ז"ל (להלן:"המנוחה"), ממועד פתיחת החשבון. התובעת היא אחת מבין ארבעה אחים יורשי המנוחה.

2. התובעת פנתה לבנק, בבקשה לקבל דפי החשבון (נספחים 3 ו-לכתב התביעה). במענה השיב הבנק, כי המידע על אודות פעולות שבוצעו בחשבון טרם פטירת המנוחה, יימסר על פי הסכמת כל יורשי המנוחה על פי דין, ובהיעדר הסכמה לפי צו שיפוטי (נספח 5 לכתב התביעה). התובעת פנתה למפקח על הבנקים בבנק ישראל ונענתה, כי הבעלות בחשבון היא משותפת לכלל היורשים, כי לצורך איזון ראוי בין האינטרסים והזכויות, יש לקבל את הסכמתם למסירת המידע ובהיעדר הסכמה, יש לפנות לבית המשפט לקבלת צו (נספח 9 לכתב התביעה). לטענת התובעת, ממועד מתן צו הירושה, עומדת לה זכות קנויה לעיין בכל המידע הנוגע לחשבון הבנק של המנוחה וכי חובת הבנק למסור את המידע, אינה תלויה בהסכמתם של השותפים בחשבון.

3. בכתב ההגנה טען הבנק, כי יש למחוק אותו מההליך, או לחילופין לצרפו כמשיב פורמלי בלבד. לטענת הבנק, בית המשפט לענייני משפחה הדן בסכסוך בין היורשים, הוא המוסמך לדון בתביעה. הבנק הוסיף כי חלה עליו חובת סודיות כלפי לקוחותיו והזכות לפרטיות, אינה עוברת מן העולם גם אחרי מותו של אדם. לבנק לא הוגשה הסכמה של כלל יורשי המנוחה.

4. בדיון במעמד הצדדים ציין ב"כ התובעת, כי התובעת לא פנתה לבית המשפט לענייני משפחה "כדי לא להיכנס לסיטואציה משפחתית" (פ', ע' 1, ש' 22). הנתבע התחייב, כי יכבד כל צו של בית המשפט לענייני משפחה.

5. ביום 1.11.2021 הוגשה הודעת התובעת לפיה היא עומדת על מתן החלטה בהליך דנן, חלף מחיקת התביעה על הסף. ביום 7.11.2021 השיב הבנק, כי הערכאה המוסמכת לדון בתביעה היא בית המשפט לענייני משפחה ונדרשת עמדתם של יתר היורשים. משכך, ביקש לדחות את התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות. לטענת הבנק, אין מדובר בשותפות רגילה בחשבון אלא בשותפות ביחד עם היורשים הנוספים, אשר יחד נכנסו בנעלי המנוחה. הבנק חזר על טענתו לפיה, יש לאזן בין זכויות וטענות של כלל היורשים, איזון שנכון שיעשה בבית המשפט לענייני משפחה. הבנק חזר וציין כי בין התובעת ליורשים, מתנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה, שם אף התבקשו צווים מהבנק ולא ברור מדוע התובעת בחרה להגיש תביעה חדשה.

6. לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים ועיינתי בטעוניהם בכתב, מצאתי כי ביהמ"ש המוסמך לדון בתביעה הוא בית המשפט לענייני משפחה.

7. בכתב התביעה צוין כי: "בין יורשי המנוחה התנהלו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה..." (סעיף 8 לכתב התביעה). גם בדיון שהתקיים ביום 28.10.2021, ציינה ב"כ התובעת: "לא פנינו לבית משפט לענייני משפחה כדי לא להיכנס לסיטואציה משפחתית" (פ', ע' 1, ש' 22).

8. הבנק טען כי חלה חובת סודיות כלפי לקוחותיו והזכות לפרטיות אינה עוברת מן העולם גם אחרי מותו של אדם. טענות אלו ראוי לשקול ולאזן שלא במנותק ממטרת הגילוי המתבקש אותה לא פירטה התובעת בכתב התביעה [ראו ברע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764 (1993)].

9. נראה כי המחלוקת האזרחית בין התובעת לבנק, מהווה כסות למחלוקת האמתית שעניינה סכסוך משפחתי, והמקום הראוי לבירורה הוא בבית המשפט לענייני משפחה לאחר צירופם של כל היורשים ושמיעת עמדתם. וראו עמדת בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לצירוף כלל היורשים ושמיעת עמדתם ברמ"ש (חי') 8741-10-18 ח' ק' נ' ש' פ' (פורסם בנבו, 28.2.2019) (להלן: "עניין ח' ק' נ' ש' פ'"):

"באשר לזהות יורשי המנוחה אציין כי על אלה נמנים יורשים נוספים מקרב בני משפחה שלא היו צד להתדיינות בפני בית משפט קמא. בהקשר זה סבורני כי היה מקום לקבל גם את עמדתם של אלה. יחד עם זאת, אי צירופם עד כה כמשיבים נוספים במסגרת הבקשה למתן הוראות, אינו פוגם בהחלטה שנתקבלה ומפקיע את תוקפה, גם משום שאיש מהצדדים לא טען לכך וגם משום שבשלב זה ההוראות שניתנו היו להמצאת דפי החשבון לידי מנהלת העיזבון בלבד." (ההדגשה במקור- ה.פ).

10. צירוף בעלי דין לתובענה מוסדר בתקנה 26 לתקנות הקובעת כדלקמן:

" 26. (א) מותר לצרף בכתב תביעה אחד, כתובע או כנתבע, כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, ובלבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין.

(ב) תובע שיש לו ספק באשר לזהות אדם שממנו הוא זכאי לסעד, רשאי לצרף כמה נתבעים, כדי ששאלת החבות והיקפה בנוגע לכל אחד מהם תתברר במהלך הדיון."

[להשוואה בין התקנות לתקנות התשמ"ד ראו ביששכר רוזן צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (2021) בעמ' 184 – 186 (להלן: "רוזן צבי")]

11. ניתן ללמוד על הפרשנות של תקנה 26 לתקנות מהפסיקה שפירשה את תקנה 24 לתקנות התשמ"ד. וראו סיכום ההלכות הנוגעות לצירוף בעלי דין ברע"א 5861/15 עיריית תל אביב-יפו נ' עובדיה שומוביץ ו-2 אח' (פורסם בנבו, 26.1.2016):

" באילו נסיבות יצורף בעל דין לתובענה? התקנה קובעת שני תנאים חלופיים לכך. התנאי הראשון הוא "שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע"; התנאי השני הוא שנוכחותו של בעל הדין דרושה כדי לאפשר הכרעה ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. בתי המשפט לא הבחינו תמיד באופן ברור בין שני התנאים, ומכל מקום עיקר הפסיקה שעסקה בפירושה של תקנה 24 לתקנות התמקדה בתנאי השני (ראו עוד: אלון קלמנט "צירוף צדדים זרים להליך המשפטי" ספר שלמה לוין 171, 197 (אשר גרוניס ואחרים עורכים, 2013) (להלן: קלמנט)).

 23. ביחס לתנאי הראשון, עולה מן הספרות המשפטית כי הוא מתקיים במקרים שבהם הדין המהותי קובע שהזכות הנדונה בהליך היא זכות משותפת לתובעים שונים ביחד (להבדיל מזכות המוענקת להם ביחד ולחוד) או במקרים שבהם הדין מחייב את צירופם של בעלי דין שונים, כדוגמת תביעה מטעם עיזבון, שצריכה להיות מוגשת על-ידי כל היורשים ביחד, ולחלופין בהסכמתם (ראו: סעיף 122(א) ו-(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965; רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון‏ [פורסם בנבו] (28.5.2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 160, 1312 (מהדורה שתים עשרה, 2015); שרון חנס ויששכר רוזן-צבי "תביעה ביוזמת הנתבע" (הוגש לפרסום, 2016) (להלן: חנס ורוזן-צבי); קלמנט, בעמ' 198-197).

 24. אשר לתנאי השני, הפסיקה הכירה בהיותו של אדם בעל דין דרוש במקרים שבהם לא ניתן לתת פתרון שלם ויעיל לתובענה מבלי שפסק הדין שיינתן בה יקים מעשה בית דין גם כלפי פלוני שצירופו התבקש, או במקרים אחרים, שבהם מתעורר חשש שמא תיפגע זכותו של אלמוני אלמלא הצירוף (רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד, [פורסם בנבו] פסקה 4 (25.6.2007) (להלן: עניין קורלנד)). בהתאם לכך, בספרות המשפטית הוצע לראות בסמכות לצרף בעלי דין המוקנית בתקנה 24 לתקנות כלי למניעת תוצאות סותרות בהליכים דומים ולהבטחת זכויותיהם של צדדים זרים בעלי אינטרס להשתתף בהליך (ראו: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 72-71 (2015) (להלן: רוזן-צבי); קלמנט, בעמ' 203-202).

 25.  במרוצת השנים הותוו בפסיקה השיקולים שיש לבחון על מנת להשיב על השאלה האם נוכחותו של צד זר "דרושה" במשפט. כך למשל, נקבע כי אין די בכך שצד להליך מבקש את הצירוף והצד הזר מסכים למעשה הצירוף (ע"א 94/80 ברנר נ' פתוח יהודה בע"מ, פ"ד לח(2) 164, 165 (1984) (להלן: עניין ברנר)). עוד נקבע כי המבחן לצירופו של בעל דין איננו מתמקד בתועלתו ונוחותו של התובע (ע"א 203/77 חברת זמיר, קבלנות כללית בע"מ נ' החברה לבנין, פ"ד לב(1) 59, 61 (1977)), ואף לא בשאלה האם הצירוף יוביל לייעול כללי של מערכת המשפט (ע"א 83/64 גראטש נ' אטיה, פ"ד יח(4) 132, 135 (1964)). כמו כן, הוטעם כי אין די בצורך במידע מצד שלישי, גם אם מדובר במידע חיוני ורחב היקף, כדי להצדיק את צירופו של אותו צד לתובענה כבעל דין (ראו: רע"א 10104/07 מדינת ישראל נ' אלדניפרי, [פורסם בנבו] פסקה 3 (21.2.2008); (רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 ו-25 (9.7.2015) (להלן: עניין ג'י.טי.אס)). לבסוף, נקבע כי שיקול חשוב לצורך הכרעה בבקשה לצירוף צד מתמקד ביעילות הדיונית באותו הליך, ועל כן במסגרת בחינת הבקשה על בית המשפט להביא בחשבון גם את המועד שבו היא הוגשה ואת השלב שאליו הגיע ההליך (עניין קורלנד, בפסקה 6)."

12. בענייננו, כאמור, נכון וראוי היה לצרף את היורשים הנוספים לתביעה מלכתחילה. הבנק הבהיר עוד בהודעתו הראשונה, כי אינו מתנגד למסור את המידע המבוקש על פי הסכמת כל היורשים או על פי צו שיפוטי (נספח 5 לכתב התביעה). נוכחות היורשים דרושה כדי לאפשר לבית המשפט להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתביעה.

13. כפי שפורט לעיל, הרקע לתביעה זו הוא סכסוך משפחתי, ולכן ראוי לשמוע את עמדת כל הצדדים הנוגעים בדבר. בהקשר זה אציין, כי הבנק אף ציין בתגובתו שבהליך שמתנהל בבית המשפט לענייני משפחה התבקש צו דומה מיורש אחר (סעיף 7 לכתב ההגנה), ולכן ברור שעל מנת להכריע בשלמות וביעילות יש לשמוע את יתר הצדדים.

14. אציין, כי בית המשפט אינו שולל את קיומה של הזכות לקבל את המידע המבוקש, אולם לא "במעמד צד אחד" אלא במסגרת הדיונית הנכונה [ראו למשל בבע"מ 3542/04 דן סלס נ' טובה סלס (פורסם בנבו, 20.6.2005) שם ערך בית המשפט העליון איזון בין צרכי ניהולו של משפט צדק לבין הצגת חומר מוגן הכרוך בפגיעה בפרטיות; ראו גם בעניין ח' ק' נ' ש' פ'].

15. צירופם של הצדדים הנחוצים, הופך את ההליך לכזה שבסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה.

16. לאור כל האמור לעיל, מן הראוי היה להעביר את התיק לביהמ"ש לענייני משפחה הדן בסכסוך בין היורשים, אולם נוכח עמדת התובעת העומדת על מתן החלטה בתיק זה, אני מורה מכוח סמכותי בסעיף 63 לתקנות, על מחיקת התביעה.

17. אשר על כן התביעה תימחק. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 3000 ₪ בתוך 30 ימים.

ניתנה היום, ו' כסלו תשפ"ב, 10 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.