1. לפניי בקשה דחופה למתן צו מניעה (במעמד צד אחד), במסגרתה עותר המבקש, מר אבי סיני (להלן – המבקש), למתן צו ארעי המונע כל פעולה, דיספוזיציה או העברת מניות במשיבה 2, חברת סמ-סד בע"מ (להלן – החברה) - בה מהווים המבקש והמשיב 1, מר משה סיני (להלן – המשיב), בעלי מניות יחידים בחלוקה שווה (המשיב ו-החברה, להלן יחד – המשיבים). מתן הצו כאמור מבוקש עד למתן פסק הדין בתובענה להסרת קיפוח, שהוגשה על ידי המבקש כנגד המשיבים בד בבד עם הגשת הבקשה דנא.
2. אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ושקלתי את מכלול השיקולים הדרושים, ובפרט – ביחס לשיקולים הנדרשים לצורך מתן סעד ארעי, באתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה בנסיבות העניין שלפניי למתן הסעדים המבוקשים במעמד צד אחד, ובטרם הובאה בפני בית המשפט גרסתם של המשיבים ביחס לנטען בבקשה, אבאר מדוע.

הצדדים בתיק ותמצית טענות המבקש

1. המבקש, הוא בעל מניות בחברה המחזיק ב-50% מהון המניות המונפק שלה, וכן משמש בה כדירקטור.
2. המשיב, דודו של המבקש, גם הוא בעל מניות בחברה וכן אחד ממייסדיה, המחזיק ב-50% מהון המניות המונפק של החברה וכן משמש בה כדירקטור.
3. המשיבה 2, החברה, היא חברת איגוד מקרקעין (חברת נכס) שהתאגדה בישראל והיא בעלת זכויות בנכס מקרקעין מסחרי הידוע כגוש 7087 חלקה 5 המצוי ברחוב אמץ 13, תל אביב (להלן – הנכס).
4. על פי הנטען בבקשה, החברה הוקמה בשנת 2005 על ידי המשיב ובעל מניות נוסף – מר דוד סיני, שהחזיקו במניות החברה בחלוקה שווה, כאשר כל פעילותה של החברה התמצתה בנכס. במהלך שנת 2012 רכש המבקש את כלל מניותיו של דוד סיני בחברה, וכן מונה לדירקטור בה; כאשר לצד רכישת המניות על ידי המבקש ממר דוד סיני, נטלה החברה הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק דיסקונט שנרשמה על הנכס (להלן – המשכנתא) – והמבקש התחייב לפרוע הלוואה זו מידי חודש בחודשו.

במהלך השנים החברה נוהלה על ידי המשיב, כאשר המבקש התגורר במדינת פנמה שם ניהל את עסקיו.

במהלך שנת 2015 לווה המבקש מהמשיב הלוואה בסך של 400,000 ש"ח – כאשר חלק ממנה נועד להקטין את חוב המשכנתא, והיתרה נועדה לשימושו הפרטי של המבקש (להלן - ההלוואה הראשונה). בגין ההלוואה הראשונה, נחתם בין המבקש לבין המשיב הסכם הלוואה מיום 16.07.2015 [נספח 5 לבקשה].

על פי הנטען בבקשה, בין הצדדים היה סיכום לפיו רווחי המבקש מפעילות החברה (השכרת הנכס) יקוזזו הן לצורכי החזר הלוואת המשכנתא, הן לצורך פירעון ההלוואה הראשונה.

במהלך חודש אוגוסט 2019, נקלע המבקש למצוקה, בעקבותיה פנה אל המשיב בבקשת הלוואה נוספת בסך של 600,000 ש"ח, והמשיב נענה לבקשה (להלן – ההלוואה השנייה; ההלוואות הראשונה וההלוואה השנייה תקראנה להלן, יחד - ההלוואות). על פי הנטען בבקשה, מסמכי ההלוואה השנייה עליהם חתם המבקש, אינם מצויים ברשותו, שכן בעת הסכמת הצדדים על ההלוואה שנייה התגורר בקנדה ועל כן המבקש צירף לבקשה דנא רק נוסח לא חתום של ההסכם הנוגע להלוואה השנייה, כטענתו, כפי שזה נשלח לו למייל [נספח 6]. במסגרת ההלוואה השנייה נקבע כי מועד פירעון מלוא כספי ההלוואה יהיה בתוך 24 חודשים מיום החתימה על ההסכם, היינו עד לחודש אוגוסט 2021 (להלן – מועד פירעון ההלוואה השנייה). כן נטען, כי גם ביחס להלוואה השנייה, הסכימו הצדדים כי חלקו של המבקש ברווחי החברה ישמש לקיזוזה במהלך תקופת ההלוואה.

להבטחת חובותיו והתחייבויותיו של המבקש בגין ההלוואה השנייה כאמור, נחתמו על ידי המבקש מסמכים וייפוי כח בלתי חוזר להעברת מלוא מניותיו בחברה לידי המשיב, היה ולא יעמוד המבקש בהתחייבויותיו בסד הזמנים האמור (להלן, לפי הקשר – הבטוחה ו-מסמכי ההעברה).

לטענת המבקש, בשנת 2020, בסמוך להתפרצותה של מגפת הקורונה, חזר המבקש להתגורר בישראל כדרך קבע, ולאחר תקופת התמקמות של מספר חודשים פנה אל המשיב בבקשה לקבל מידע אודות מצב החברה, וכן ביקש מהמשיב כי יחד יערכו תחשיב מדויק אודות יתרת חוב ההלוואות שנותר למבקש כלפי המשיב. זאת, לצורך פירעון ההלוואות.

המשיב מצדו, טוען המבקש, התחמק מפניות אלו ללא כל סיבה נראית לעין, וזאת גם לאחר שהמבקש ניסה לפנות אליו בשנית בעזרת בני משפחתם.

בהמשך לכך, ביום 28.04.2021 פנה בא כוח המבקש אל המשיב במכתב, בו הודיע המבקש על רצונו למכור את מניותיו בחברה (להלן – הפנייה הראשונה). עוד צוין במכתב זה, כי פנייה זו נעשית בהתאם למנגנון זכות הסירוב הראשונה הקבוע בתקנון החברה בסעיף 6(ד) - לפיו בעל מניות בחברה שמבקש למכור את מניותיו בחברה או חלקן, מחויב להציען תחילה ליתר בעלי המניות בחברה. בתאם לכך, המשיב התבקש להשיב לפנייה זו בתוך 7 ימים. זאת, לצורך קיום פגישה וקביעת מנגנון לבדיקת שווי נכס החברה, מינוי שמאי מוסכם וקבלת הצעה בכתב לרכישת מניות המבקש, וכן תחשיב קיזוז יתרת חוב ההלוואות כנגד תשלום התמורה לאור רצונו של המבקש לפרוע את ההלוואות.

נוסף על הדברים האלו, ובשים לב לכך שהמבקש לא קיבל כל עדכונים בנוגע למצבה של החברה, ביקש המבקש מכוח זכויותיו כבעל מניות וכדירקטור בחברה - את כל מסמכי החברה במהלך 7 השנים האחרונות, ולרבות פרוטוקולים, דוחות כספיים, הסכמי שכירות של הנכס, תדפיסי חשבונות בנק וכן כל מסמכי ההלוואות.

במקביל לפנייה הראשונה, שלח המבקש באמצעות בא כוחו מכתב לרואה החשבון של החברה, רו"ח גדי סולומוביץ (להלן – רו"ח סולומוביץ), בו נבקשו כלל מסמכי החברה ברשות רו"ח סולומוביץ – וזה נענה, לטענת המבקש, בתשובה מתחמקת ורופפת.

1. משלא זכה לכל מענה מטעם המשיב לפנייה הראשונה, החליט המבקש כי הוא מעוניין לקדם את הליך מכירת מניותיו בחברה מול צד שלישי שהביע עניין בכך (להלן – הרוכש הפוטנציאלי), ואף הציע הצעה בכתב לשם כך. במסגרת הצעה זו, ציין הרוכש הפוטנציאלי כי הצעתו כפופה לעריכת בדיקת נאותות משפטית וכלכלית לחברה.
2. ביום 09.05.2021 פנה המבקש למשיב בפנייה נוספת (להלן – הפנייה השנייה) בה הודיע למשיב כי משלא ניתן כל מענה מטעמו של המשיב לעניין הצעת המבקש לרכוש את מניותיו בחברה – המבקש רואה את עצמו חופשי להציע את המניות לצד שלישי, ובתוך כך אף קיבל הצעת לרכישת מניותיו (שצורפה לפנייה השנייה). כן עמד המבקש על פנייתו לקבלת כלל מסמכי החברה למען בדיקת הנאותות שמבקש לבצע הרוכש הפוטנציאלי, ועל רצונו לפרוע את ההלוואות.

במקביל פנה המבקש בשנית גם לרו"ח סולומוביץ, ועמד על דרישתו למסמכי החברה שברשותו.

על פי הנטען בבקשה, פניות אלו לא זכו לכל מענה.

על יסוד אלה נטען, כי התנהלותו של המשיב היא דורסנית ומקפחת, ומצביעה על כך שהמשיב מבקש לכפות על המבקש את "הפרת" הסכם ההלוואה השנייה, וזאת על מנת לממש את הבטוחה, המוחזקת בידי המשיב, וליטול שלא כדין את מניות המבקש בחברה.

על כן, לאור התנהלותו של המשיב, ומשכלל ניסיונותיו של המבקש להתייחסות מצידו של המשיב לא צלחו – נאלץ המקש לפנות לבית המשפט בבקשה למתן סעדים ארעיים דנא. זאת, מתוך חשש ממשי כי המשיב ייעשה שימוש במסמכי ההעברה ויעביר לידיו את מניות המבקש.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית – מתן סעדים זמניים

1. תקנה 94 לתקנות קובעת את מטרתו של הסעד הזמני, כדלהלן:

"מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין."

היינו, מטרתו של הסעד הזמני היא שימורו של מצב קיים במועד הגשת הבקשה, לצורך הבטחת מימושו של פסק הדין לטובת הזוכה הפוטנציאלי, כמו גם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין – וכאשר הוכח כי בלא מתן הצו, עלול המבקש למצוא עצמו בעת מימוש פסק הדין בפני שוקת שבורה [ראו למשל: רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc (28.11.2007); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 708-707 (כרכים א-ב, מהד' 13, 2020) (להלן – גורן); יעקב שקד, סדר הדין האזרחי החדש 473 (2019) (להלן – שקד)].

1. תקנה 95 לתקנות קובעת את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להידרש לבקשה למתן סעדים זמניים [בהחליפה את תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות הישנות)], וכדלהלן:

"(א) בקשה לסעד זמני תוגש בכתב ובכפוף לפרק זה.

(ב) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה.

[...]

(ד) בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה:

(1) הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי;

(2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני;

(3) תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני." [ההדגשות אינן במקור – ח.כ.]

1. אשר למתן סעד ארעי במעמד צד אחד, אזי במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים בלבד, ניתן יהיה להורות על מתן הסעד, זאת מקום בו שוכנע בית המשפט כי קיים חשש סביר שייגרם נזק חמור מעיכוב ההכרעה בבקשה או מהבאת הבקשה לידיעת המשיב. כך נקבע בתקנה 97(א) לתקנות (המחליפה את תקנה 366(א) לתקנות הישנות), כדלהלן:

"בלי לגרוע מסמכויות בית המשפט הנתונות לו לפי פרק ח', הבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד בעלי הדין, ואולם בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לתת סעד זמני ארעי במעמד צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות, כי קיים חשש סביר שהעיכוב שייגרם כתוצאה מקיום הדיון במעמד בעלי הדין או הבאת הבקשה לידיעת המשיב תסכל את מטרת הסעד הזמני או תגרום למבקש נזק חמור." [ההדגשה אינה במקור – ח.כ.]

כיוון שמתן סעד זמני במעמד צד אחד כרוכה בפגיעה בזכויות בעלי הדין שכנגד, בית המשפט ישתמש בסמכות זו במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהתקיים הצדקה מיוחדת [שקד, 432; רע"א 1290/11 צרויה נ' מושב עמיעוז מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פס' 3 (24.02.2011)].

1. על יסוד כך, וכפי שהותווה בפסיקה לא אחת, כאשר בית המשפט נדרש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים עיקריים: (1) סיכויי התביעה להתקבל הם גבוהים; (2) מאזן הנוחות נוטה לצדו של המבקש – היינו, הנזק שייגרם למבקש בלא מתן הסעד הזמני הינו גבוה אל מול הנזק שייגרם למשיב בעקבות מתן הסעד הזמני.

בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", במובן שככל שגובר משקלו של האחד פוחת משקלו של האחר [שקד, 477; גורן, 710; רע"א 4417/18 בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פסקה 15 וההפניות שם (3.12.2018) (להלן – עניין בבלפור); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' יצחק דהן עו"ד, פס' 17 (26.04.2017); רע"א 972/15 אבו סמרה נ' עו"ד אלכס סקלר, פס' 13 (17.2.2015)].

1. במסגרת בחינת נזקו האפשרי של המבקש, על בית המשפט לשקול כשיקול מרכזי את אופי הנזק הנטען – קרי, האם הנזקים הנטענים על ידי מי מהצדדים הם נזקים כספיים ברי פיצוי מעצם טבעם, או שמא מדובר בנזקים בלתי הפיכים (היינו, נזקים שאינם ממוניים גרידא) [עניין בבלפור, פס' 25; ה"מ 440/79 מיקלוש נ' גולן גלובוס פרודקשנס בע"מ, פ"ד לה(2) 645 (1979)].
2. לצד כל אלו, ובין היתר מכוח חובת תום הלב החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, נדרש בית המשפט לשקול גם שיקולים שבצדק וביושר, ובתוך כך האם הבקשה הוגשה בתום לב, והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש [תקנה 95(ד)(3) לתקנות; גורן, 711-710; שקד, 484-482].
3. בתוך כך, נדרש גם בית המשפט ליתן דעתו האם מבקש הסעד נקט בשיהוי, שכן הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. יודגש, כי בתקנות החדשות הרי שדרישה זו קיבלה ביטוי ברור בתקנה 95(ד)(3) הקובעת, כי על בית המשפט לשקול "האם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין" [תקנה 95(ד)(3); ראו: רע"א 8630/05 ניר שיתופי – אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון, פס' 6 (10.04.2007); שקד, 485-484].
4. לכל אלו נדרשתי בבואי להכריע בבקשה שלפניי, ועל יסוד אלו – מצאתי כי אין מקום בנסיבות העניין שלפניי להיעתר, כבר בשלב זה, ובטרם נשמעה עמדתם של המשיבים, למתן הצווים המבוקשים בגדרי הבקשה. אפרט.

מן הכלל את הפרט

1. אשר לסיכויי התביעה, הרי שמבלי לקבוע מסמרות ביחס להליך העיקרי אשר עוד יידון בין הצדדים, ומבלי להביע עמדתי אשר לצדקת מי מבעלי הדין בטענותיהם – שכן טרם הובאה בפניי גרסתם של המשיבים ביחס לטענות מושא הבקשה; מצאתי כי אין לפניי תביעה טורדנית, וכי על פניו ולכאורה אין מדובר בתביעה מופרכת, וכי המבקש ביסס בפני בית המשפט תשתית עובדתית ומשפטית מספקת להוכחת קיומה של שאלה רצינית שיש לדון בה (ראו גורן, עמד 712-712).

לעניין זה אציין, כי מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה, כי המבקש אכן פעל במספר הזדמנויות בניסיון לפרוע את חובותיו, וכן לממש את זכויותיו כבעל מניות וכדירקטור בחברה. כן אציין לעניין זה, כי אי-צירופם של מסמכי ההלוואה השנייה (החתומים), מציבים בפני המבקש משוכה בביסוס התשתית הראייתית לעניין מלוא ההסכמות, כמו גם החובות והזכויות, של הצדדים, האחד כלפי רעהו.

אולם, משיקולים של מאזן נוחות, הוא השיקול המרכזי בנסיבות העניין שלפניי, מצאתי כי בשלב זה, ובטרם הונחה בפני בית המשפט גרסת המשיבים, זה אינו נוטה לטובת מתן הצו המבוקש, כל שכן במעמד צד אחד.

כך, התשתית העובדתית שהציג המבקש מצביעה על כך שבהתאם להסכמות הצדדים, בכל מקרה, המועד הקריטי שבו תקום לכאורה זכותו של המשיב להעביר את מניותיו של המבקש בחברה, היא רק במועד פירעון ההלוואה השנייה – היינו, בעוד כשלושה חודשים (חודש אוגוסט 2021). בנסיבות אלה, שעה שממילא טרם קמה זכותו של המשיב למימוש הבטוחה, אזי גם אין חשש כי בפרק הזמן שעד לקיום דיון במעמד הצדדים תפגענה זכויותיו של המבקש בקשר לכך.

1. עוד מצאתי לציין, כי ראשיתה של מסכת האירועים מושא הבקשה עוד בחודש אפריל, וכך גם פנייתו האחרונה של המבקש למשיב נעשתה כבר ביום 09.05.2021 – היינו לפני למעלה משבועיים, וגם בכך היה כדי להטות את הכף לאי קבלת הבקשה במעמד צד אחד, בבחינת חיוניותו ונחיצותו המיידית של הסעד המבוקש.

סוף דבר

1. על יסוד כל אלה – מצאתי כי אין מקום למתן הצו המבוקש במעמד צד אחד, ובטרם הגשת עמדת המשיבים לבקשה.
2. המשיבים יגישו תשובה לבקשה תוך 14 ימים ממועד המצאת הבקשה והחלטתי זו לידיהם.
3. המבקש יבצע מסירה אישית של הבקשה וכן של החלטתי זו למשיבים לא יאוחר מיום 30.05.2021 שעה 12:00.
4. אני קובע דיון בבקשה, במעמד הצדדים, ליום 23.06.2021 שעה 09:00.
5. הצדדים יתאמו הקלטה והמצהירים מטעמם יתייצבו לדיון הקבוע,
6. הצדדים יגישו עותק כרוך ומדוגל של כלל כתבי הטענות, על נספחיהם, עד 7 ימים לפני מועד הדיון הקבוע.
7. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשפ"א, 26 מאי 2021, בהעדר הצדדים.