בקשה לסעד זמני ולסעד במעמד צד אחד תחילה, לאחר הגשת הליך עיקרי, במסגרתה מבוקש ליתן צו האוסר על חילוטה של ערבות בנקאית ע"ס 2,242,500 ₪ (להלן: "הבקשה").

הבקשה הוגשה ביום 13 בספטמבר 2021 והובאה לפני שופטת תורנית מחוץ לשעות העבודה אשר סברה, כי אין להיעתר לבקשה במעמד צד אחד וכי יש לכל הפחות לקבל את עמדת הצד שכנגד.

הבקשה הובאה למחרת היום לפני שופט צוות הסעדים הזמניים, אשר הורה נוכח סד הזמנים וההחלטה המורה על קבלת תגובת המשיבים (לקראת ערב יום הכיפורים), כי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), ימנע מחילוט הערבות, בכפוף להפקדת כספים להבטחת המשיבה. תגובת המשיבה הוגשה ודיון בבקשה התקיים לפניי היום.

ברקע הדברים:

הסכם שכירות אשר נכרת בין הצדדים ביום 24 בספטמבר 2019 (להלן: "הסכם השכירות"; "ההסכם"), במסגרת ההסכם שכרו המבקשות מידי המשיבה 3 קומות במגדל ספיר ברמת גן (ברחוב תובל 40) לתקופה בת עשר שנים בתוספת תקופת אופציה. המדובר בקומות 15, 16, ו- 38.

בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות בקשר לשימושים של המבקשות בקומה 38. המבקשות טענו, כי המשיבה הסכימה לקבל לידיה בחזרה את השטחים שבקומה 38 עד ליום 6.11.22 (ואז להשיבה למבקשות) ואילו המשיבה כפרה בכך.

ביום 17 בינואר 2021 ומשלא שילמו המבקשות את דמי השכירות ביחס לקומה 38 שלחה המשיבה הודעה על ביטול חלקי של הסכם השכירות בגין הפרה יסודית מתמשכת בגין קומה 38.

בחודש מאי 2021 הוגשה התובענה דנן, ובמסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר, כי הסכם השכירות בין הצדדים שריר וקיים; כי הודעת הביטול החלקי מיום 17 בינואר 2021 חסרת תוקף וכי בין הצדדים השתכללה תוספת להסכם השכירות לפיה תיטול לידה המשיבה את השטחים בקומה 38 לפרק זמן מוגבל עד לשנת 2022 כאשר בפרק זמן זה יהיו המבקשות משוחררות מכל התחייבויותיהן על פי הסכם השכירות.

כאן המקום לציין, כי בהתאם להוראות הסכם השכירות, נדרשו המבקשות להעמיד בטחונות שונים ובכלל זה ערבויות בנקאיות אוטונומיות. מכוח האמור, העמידה המבקשת 1 לטובתה של המשיבה ערבות בנקאית אוטונומית ע"ס 2,242,500 ₪ (שהונפקה על ידי הבנק, ביום 7 בנובמבר 2019) - מספרה 767-056800/18-30-1537-0003/1 (להלן: "הערבות"). הערבות הוארכה והיא תקפה עד ליום 8 בנובמבר 2021.

ביום 9 בספטמבר 2021, פנה ב"כ המשיבה לבנק בבקשה לממש את הערבות. בהתאם הוגשה הבקשה דנן, במסגרתה עתרו המבקשות למנוע את חילוט הערבות.

תמצית עמדת המבקשות:

המבקשות סבורות, כי מקורה של דרישת החילוט בשיקולים טקטיים פסולים, בחוסר תום לב משווע ומתוך מניעים זרים. המבקשת סבורה, כי מדובר ב"פעולת תגמול" על שהעזו והגישו את תביעתן בתיק זה לבית המשפט. משכך סבורות המבקשות, כי חל חריג המרמה או הנסיבות המיוחדות.

עוד סבורות המבקשות, כי הערבות הופקדה בידי המשיבה למטרה אחרת לגמרי (לצורך הבטחת חלקה של המשיבה בעבודות התאמה במושכר); כי המשיבה לא פירטה את גובה החוב ולמעשה מי שנותר חייב כספים זו המשיבה למבקשות.

המבקשות חוששות, כי אם תחולט הערבות ייבלע סכומה על ידי הבנק אשר העמיד הלוואה למשיבה למימון חלקה בעבודות התאמה ולחלופין ינותב לעסקאות אחרות.

תמצית עמדת המשיבה:

המשיבה סבורה, כי הסעד הזמני אינו משרת את הסעד העיקרי ואין הוא משפיע עליו כלל.

המשיבה סבורה, כי בהינתן מחלוקת על עסקת היסוד אין מקום לעכב מימוש של הערבות, וכי מעת שהעמיד הבנק ערבות אוטונומית, עליו לשלם למשיבה את הכספים מבלי שתוכיח טענותיה מכוח עסקת היסוד. היינו הערבות הבנקאית האוטונומית היא עצמאית ומנותקת מעסקת היסוד.

המבקשות לא הוכיחו קיומם של מקרים חריגים למניעת חילוט הערבות.

גם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה אשר מבקשת לממש כלי מסחרי-ערבות בנקאית אוטונומית.

המשיבה מצביעה על נזקים כספיים אשר נגרמו לה כתוצאה מהפרת הסכם השכירות בקשר עם קומה מס' 38 בסך של כ- 2 מיליון ₪.

עמדת הבנק:

לתיק בית המשפט הוגשה הודעה מטעמו של הבנק לפיה הוא אינו נוקט עמדה בהליך.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ולאחר ששמעתי את העדויות בדיון שהתקיים היום לפניי סברתי, כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות.

עוד בטרם נבחן האם חלים החריגים לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית, הרי שלטעמי צודקת המשיבה, כי הסעד הזמני אינו משרת כלל ועיקר את ההליך העיקרי. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") קובעת, כי: "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצוע הראוי של פסק הדין".

נזכיר, כי הסעד העיקרי בתיק זה, שהוגש בחודש מאי 2021 מתייחס לסעד הצהרתי ביחס לתוקפו של הסכם השכירות ולהודעת הביטול החלקי אשר ניתנה ביחס לשכירות בקומה 38. היינו, הסעד שהתבקש במסגרת הבקשה דנן שהוגשה מספר חודשים לאחר ההליך שעניינו מניעת חילוט ערבות בנקאית, איננו מבטיח זכות לכאורה, לא כל שכן את קיומו התקין של ההליך.

כל שיש בנמצא היא מחלוקת חדשה שהתגלעה בין הצדדים מספר חודשים לאחר הגשת ההליך העיקרי, ומעת שהמבקשות לא ביקשו לתקן את תביעתן, הרי שהבקשה דנן אינה משרתת כאמור את ההליך העיקרי. די בכך כדי להביא לדחייתה.

כעת נפנה לערבות-

נקודת המוצא הרגילה כאשר ניתנת ערבות בנקאית אוטונומית היא, כי קודם יש לממשה וככל שישנה מחלוקת כספית, ניתן יהיה לבררה לאחר מכן. ממילא גם שמימוש הערבות אינו מלמד על זכות מהותית של מוטב הערבות להחזיק בכספים שישולמו לו, אלא רק מבטיח, כי במקרה של מחלוקת חוזית בין הצדדים בעסקת היסוד, ימצאו הכספים בידיו של מוטב הערבות. אפשר כמובן שבסיום בירורו של ההליך המשפטי יימצא, כי הצדק דווקא עם יוזם הערבות ומכאן שעומדת לו הזכות לשיפוי מן הצד שכנגד.

המבקשות, אשר ערות לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית האוטונומית, כמקובל להיאחז בבקשתה בשני חריגיו של העקרון, הם חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות.

אשר לחריג המרמה- טיעון ביחס אליו לא הובא כלל ועיקר למעט טענה כללית בדבר עוקץ בס' 21 לבקשה, וממילא שחריג זה צר עד מאוד. בדיון שהתקיים לפניי לא עלו טענות בהקשר זה ולא מצאתי ממילא כל מסד עובדתי ברור ביחס לטענת מרמה.

אשר לחריג "הנסיבות המיוחדות"- חריג זה מתמקד בהתנהלות חמורה במיוחד על מוטב הערבות. ואולם, אין חריג זה בא להפר את עקרון העצמאות, המאפיין את הערבות הבנקאית האוטונומית, ובית המשפט יפעילו רק במקרים חריגים בהם המוטב פעל בחוסר תום לב קיצוני. אין די במחלוקת חוזית בין הצדדים לעסקת היסוד, אין די בטענות בעלמא ואף אין די בראיות לכאורה. רק כאשר אין חולק בדבר היעדר חבות מכוח עסקת היסוד יחול חריג הנסיבות המיוחדות (רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ, (25.10.2007)).

והנה בענייננו- המחלוקת לכאורה חוזית באופן המובהק ביותר. המבקשות טוענות, כי נכרת עם המשיבה הסכם אשר פוטר אותה מתשלומים עבור השכירות בקומה ה-38 במושכר, עד לשנת 2022, ואילו המשיבה כופרת בכך וטוענת, כי המבקשות הפרו את ההסכם באופן המקים להן זכות לבטלו ואף לדרוש את הכספים שבגינם ניזוקה. מדובר במקרה מובהק שבו קיימת מחלוקת בין הצדדים על אודות חבויותיהם וזכויותיהם מכוח עסקת היסוד.

למעשה הצדדים מנהלים התכתבויות שונות עוד מחודש יוני 2020 בדבר המחלוקות ביניהם, שעה שהמשיבה טוענת בפירוט רב ובלוויית אסמכתאות (לשיטתה) להפרת המבקשת את הסכם ההתקשרות ואי עמידה בתנאיו, ואילו המבקשת כופרת בכך.

עוד טוענות המבקשות, כי הערבות ניתנה למטרות אחרות כגון ביצוע התאמות במושכר בלבד. המשיבה לעומת זאת מפנה להוראות הערבות הבנקאית אשר מנותקות מעסקת היסוד ומפנה להסכם אשר קובע, כי שתי הערבויות אשר ניתנו הן בקשר עם ביצוע התחייבויות השוכר. המדובר במחלוקת בין הצדדים על קיום הוראות החוזה או על פרשנות החוזה, וזו אינה הופכת את דרישת המשיבה לחילוט הערבות כשלעצמה למחוסרת תום לב (ודאי באופן "קיצוני"), ואינה בסיס למתן צו זמני לעיכוב מימוש הערבות (להרחבה עיינו: ת"א (של'-ת"א) 8831-04-20 בוטיק יעקב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ, 7.5.2020). כאמור לעיל, מחלוקת חוזית בענייננו קיימת (כך למשל אישר נציג המבקשות בעדותו כי הערבות ניתנה להטחת כל ההתחייבויות- עמ' 4 ש' 12-15), כך לכאורה, ומכאן שקשה לזהות תחולה אפשרית לחריג הנסיבות המיוחדות.

בענייננו לא מצאתי, כי ניתן לומר שאין חולק בדבר היעדר חבות מכוח עסקת היסוד. קיימת כאמור בין הצדדים מחלוקת חוזית שאותה יש לברר. אין די במחלוקת זו כדי לעצור ערבות בנקאית אוטונומית.

גם טענות המבקשות בדבר "פעולת תגמול" ומניעים זרים שהביאו לבקשה לחילוט הערבות נותרו כטענות שלא הוכחו. מובן שאם יסתבר, כי החילוט נעשה שלא כדין, יוכלו המבקשות לתבוע את הכספים בהתאם. לעת הזו הציגה המשיבה תכלית לגיטימית לכאורה לחילוט ותמכה גם את טענותיה בדרישות תשלום אשר נשלחו בקשר עם דמי השכירות לקומה 38.

אשר למאזן הנוחות- טענות המבקשות כלליות. טענות בדבר חשש שמא הכסף ייבלע בבנק או יועבר לצרכים אחרים הן טענות כלליות. אשר לנזק הגלום במימוש הערבות עצמה, המדובר בנזק המובנה הטמון תמיד במימוש ערבות בנקאית, בלא שלפנינו מקרה חריג שמאזן הנוחות נוטה בו לטובת יוזם מתן הערבות דווקא.

הערבות הבנקאית האוטונומית נועדה להבטיח את זכויות המוטב ולנתק את חילוטה של הערבות מהסכסוך שבין המבקשות לבין המשיבה. ניתן לעצור את חילוט הערבות במקרים חריגים מאוד. אין זה המקרה שלפנינו.

על בית המשפט לעודד בטחון עסקי בחיי המסחר, תוך שמירה על הכלי המאפשר קיום עסקאות מסחריות ללא מורא וללא חשש. מי שקובע בהסכם, כי תינתן ערבות בנקאית אוטונומית יודע, כי זו תמושש ללא קשר לעסקת היסוד. הפנייה בדיעבד לבית המשפט במטרה לעצור את אותה ערבות בנקאית אוטונומית לאחר שנוצר סכסוך עסקי בין הצדדים, חותרת תכליות הערבות הבנקאית והבטחון בחיי המסחר.

בשולי הדברים - המשיבה ציינה, כי הבקשה לוקה גם בשיהוי שעה שמכתב ההתראה על כוונה לחלט את הערבות נשלח ביום 1 בספטמבר 2021 ואילו הבקשה הוגשה רק ביום 13 בספטמבר 2021. אכן דומה, כי מדובר בשיהוי שמתווסף לטעמים אשר בגינם יש לדחות את הבקשה.

תוצאת הדברים:

נוכח האמור- הבקשה לסעד זמני נדחית. רשאי הבנק לחלט את הערבות בהתאם למכתב הדרישה.

המבקשות ישאו בהוצאות הבקשה בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו.

המזכירות תדוור לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"ב, 24 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.