בקשת הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בעניינו של התובע.

1. התובע, יליד 1986, נפגע ביום 15.10.2020 בתאונת דרכים במהלך עבודתו. וועדה של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי נותרו לו 10% נכות לצמיתות בגין פגיעה בקרסול שמאל.
2. הנתבעת הגישה בקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי. לטענתה, התובע נפגע בעבר בקרסול שמאל ואף סבל מנקעים חוזרים באותו קרסול, אך הוועדה כלל לא ראתה חומר רפואי מעברו ולא התייחסה למצבו קודם לתאונה. במצב זה די לטענתה בחסר זה על מנת להתיר הבאת ראיות לסתור.
3. מהמסמכים שהציגה הנתבעת עולים הנתונים הבאים:

ביום 26.10.1995, בהיותו בן 9(!), התלונן התובע על כאבים שונים בזמן ריצה ובכלל זה על כאבים בקרסול שמאל.

ביום 22.11.2010 התלונן התובע שיום קודם לכן בעת ריצה בבית נחבל בקרסול שמאל ויש כאבים בדריכה. נמצאה נפיחות ורגישות על המלאולוס הלטרלי ללא הגבלה בתנועות הקרסול והתובע הופנה לצילום רנטגן.

ביום 26.9.2016 נפל התובע ממשאית בזמן עבודתו ונחבל בכף רגל שמאל. התובע התלונן שאינו יכול לדרוך על הרגל ובצילום לא הודגם שבר או פריקה. בסיכום הביקור נכתב שאובחן נקע. בהמשך חזר התובע לרופא בגין תלונה זו לקבלת ימי מנוחה נוספים.

ביום 15.11.2020, כחודש לאחר התאונה דנן, נבדק התובע ע"י רופא. במסגרת רישומי הרופא צוין שהתובע "מתאר נקעים מרובים בעבר דו"צ".

1. התובע בתשובתו טוען שמאחר שהסיכום הרפואי המציין קיומם של "נקעים מרובים בעבר" עמד בפני הוועדה הרפואית הרי שבטלה טענת הנתבעת לנתונים שלא עמדו בפני הוועדה.

כן טען כי למל"ל זכות להגיש ערעור על החלטת הוועדה אך הוא לא עשה כן ועל כן יש להכיר בנכות שנקבעה כתקפה בהתאם לסעיף 6ב בחוק.

1. עיון בדו"ח הועדה שקבעה את נכותו של התובע ביחס לתאונה מיום 15.10.2020 מלמד שהמסמכים שעמדו בפניה החלו מיום התאונה והטיפולים אחריה. אין בטבלת המסמכים שעמדו בפני הועדה כל אזכור למסמכים המתעדים מצב קודם, ולא כל שכן מסמכים המתעדים את אותן פגיעות נטענות מהעבר בקרסול שמאל.

בתיאור החבלה צוין שהתובע סובב את הרגל ובבדיקה צוין שהתובע ממקם את הכאבים בצד הלטרלי ושיש הגבלה בתנועות בשל נוקשות. במסקנותיה ציינה הועדה שמדובר ב"מצב לאחר חבלת קרסול שמאל – בצילום בטרם 'שבר קטן בטאלוס' ללא מעקב אורטופדי אך ראוי להכיר נכות שארית קלה". בכל הדו"ח לא נמצאה כל התייחסות לסוגיית הנקעים החוזרים.

1. בפסיקה נקבע לא אחת שבמקרה בו לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הקשורות במצבו של הנפגע קודם לתאונה או אחריה, יכול הדבר להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה (רע"א 6073/10 גבאי נ' אילייב, (נבו, 3.11.2010)).
2. עוד נקבע כי היתר להביא ראיות לסתור יינתן כאשר קיימים טעמים עובדתיים ממשיים המצביעים על כך שהנכות שנקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי אינה משקפת את מצב הנפגע לאשורו, כמו במקרה בו לא נבחנו נתונים הנוגעים לתקופה שקדמה לתאונה הנדונה (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (נבו, 8.4.2013)).
3. בענייננו הוצג חומר רפואי המלמד על פגיעה קודמת בקרסול שמאל ואף על מיקוד הכאב בצד הלטרלי. בחומר אף תוארו "נקעים מרובים בעבר, דו"צ". העדר כל התייחסות לעניין זה בדו"ח הועדה מלמד שהועדה לא נתנה את דעתה לעניין ולא בחנה את מצב התובע קודם לתאונה.
4. במצב דברים זה מתקבלת בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור, ויש להורות על מינוי מומחה אורטופד כמבוקש, במימון ביניים של הנתבעת.

התיק יוחזר למוקד לצורך מינוי כאמור.

ניתנה היום, כ"ז אדר א' תשפ"ב, 28 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.