החלטה

א. ההליך

1. המבקשת הגישה לבית משפט זה "תביעת חפצא", המופנית בעיקרה כלפי האנייה Moraz, ולצד תביעתה הגישה בקשה, המונחת עתה לפני, להורות על מעצרה של האנייה.

2. הבקשה למעצר האנייה הונחה על שולחנו של כב' סגן הנשיא, השופט ר' סוקול, אשר הורה למשיבות להגיש כתב תשובה. כיוון שנבצר מכב' השופט סוקול לדון בבקשה, הועברה הבקשה לטיפולי.

3. השאלה שיש לדון בה, במסגרת החלטה זו, היא אפוא השאלה, האם לזכות המבקשת נוצר "שעבוד ימי" (Maritime lien), המקים עילה למעצר האנייה.

ב. הרקע

4. נטען בכתב התביעה, כי המשיבה מס' 1, האנייה Moraz היא אניית צובר המניפה דגל של פנמה. עוד נטען, כי המשיבה מס' 2 היא החברה המנהלת את האנייה, ובתאריך 8.3.2021 כרתה חוזה עבודה עם מר ודים זאיקין, אזרח אוקראינה (להלן – "הקצין"), על מנת שישמש כקצין המכונות הראשי באנייה (Chief Engineer).

5. בתאריך 27.3.2021, בעת שהאנייה עגנה בנמל אשדוד, נמצא כי הקצין חלה, ובבדיקה שנעשתה לו, נמצא כי הוא חיובי לנגיף הקורונה. נטען כי הקצין הורד מהאנייה בהוראת הקברניט, ואושפז באופן דחוף במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים של המבקשת באשדוד. על פי כתב התביעה, אשפוזו של הקצין במחלקה לטיפול נמרץ נמשך עד לתאריך 30.5.2021, ובתאריך זה, היה צפוי כי הוא יועבר למחלקה פנימית בבית החולים.

6. לטענת המבקשת, על פי תעריפי משרד הבריאות, עלות טיפול במחלקה לטיפול נמרץ עומדת על סך 5,770 ש"ח ליום, ועלות טיפול במחלקה פנימית עומדת על סך 6,616 ש"ח ליום, בגין כל אחד משלושת הימים הראשונים, וסך 5,754 ₪ החל מהיום הרביעי. על כן, על פי חישוביה של המבקשת, נכון ליום הגשת תביעתה והבקשה למעצר האנייה (30.5.2021), קיים חוב בגין אשפוזו של הקצין, המגיע כדי הסך 415,416 ₪. לטענת המבקשת, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים, ד"ר עמי מאיו, העריך, כי הקצין יזדקק לחודש נוסף של אשפוז.

על כן, על רקע עלויות האשפוז שהצטברו עד עתה, והעלויות הצפויות בעתיד, ובצירוף שכר טרחת עו"ד, מע"מ, אגרת משפט והוצאות ההליך, העמידה המבקשת את תביעתה על סכום של 744,383 ₪.

7. מעצרה של האנייה, במסגרת תביעת החפצא שהוגשה, מתבקש אפוא בבקשה שלפני, כדי שניתן יהיה להבטיח את פירעון חוב האשפוז, ואת יתר ההוצאות הכרוכות בניהול ההליכים המשפטיים, באשר, לטענת המבקשת, חוב זה הוא "חוב מובטח" לפי סעיף 41(4) לחוק הספנות (כלי שיט) תש"ך – 1960.

ג. תמצית טענות המבקשת

8. לטענת המבקשת, על פי סעיף 38 לחוק הספנות (ימאים), תשל"ג – 1973, קברניט האנייה מוסמך לעשות כל פעולה הנראית לו דרושה לשם שמירה על חיי אנשי הצוות, ולפי סעיף 36 לחוק זה רואים אותו לעניין זה כשלוחם של בעלי האנייה. משכך, הוראת הקברניט לאשפז את הקצין באופן דחוף, יצרה התחייבות חוזית של בעלי האנייה כלפי המבקשת, המחייבת את בעלי האנייה לשאת בעלויות האשפוז והטיפול הרפואי.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בתאריך 6.2.2009 מדינת הדגל של האנייה, פנמה, אימצה את האמנה הבינלאומית להעסקה ימית, משנת 2006, ומכוחה של אמנה זו, על כל מדינה שהיא צד לאמנה, להבטיח שמפעילי כלי השיט הנתונים לשיפוטה, יעניקו טיפול רפואי לימאים המועסקים על ידם, ויישאו בעלויות הכרוכות בכך. לטענת המבקשת, אף מכוחה של אמנה זו חייבים בעלי האנייה לשאת בתשלום הוצאות הטיפול הרפואי שניתן לקצין.

9. בכל הנוגע למשיבה מס' 2 טענה המבקשת, כי הוראות קברניט האנייה לפינויו החוף של הקצין לבית החולים, נעשו בהתאם להנחיות שהקברניט קיבל מאת מנהליה של המשיבה מס' 2, והוראות אלה הן בבחינת התחייבות חוזית של המשיבה מס' 2 לשאת בכל ההוצאות הכרוכות באשפוזו של הקצין.

10. עוד הוסיפה המבקשת וטענה, כי הקצין המחה לה את זכויותיו לקבל מהמשיבות טיפול רפואי ושיפוי בגין כל הוצאות האשפוז שנגרמו לו.

11. באשר לסמכות בית המשפט לימאות, לדון בתביעת המבקשת כתביעת חפצא, טענה המבקשת, כי חוב דמי האשפוז יצר שעבוד ימי, לפי סעיף 41(4) לחוק הספנות (כלי שיט), תש"ך – 1960.

ד. תמצית תגובת המשיבות

12. המשיבות גורסות, כי אין עילה בדין ליתן פקודת מעצר נגד האנייה, ולטענתן, בקשת המבקשת, והתביעה שבצידה, "הינן ניסיון נואל ונפסד מצד המבקשת להתעשר על חשבון המשיבות שלא כדין".

אעיר, כי נראה לי, שלא היה מקום לכנות את ניסיונה של המבקשת לגבות את המגיע לה, בעבור טיפול רפואי שהעניקה לעובד של המשיבות, "ניסיון נואל ונפסד להתעשר על חשבון המשיבות". גם אם המשיבות סבורות, שחובת התשלום אינה חלה עליהן, היה ראוי לבחור סגנון מתון יותר להשתמש בו.

13. המשיבות טענו בתגובתן, כי המשיבה מס' 2 שכרה שירותיו של הקצין, באמצעות חברה להשמת כוח אדם, וזאת לאחר שהאחרון הצהיר כי מצב בריאותו תקין, וכי הוא חוסן בכל החיסונים הנדרשים על ידי ארגון הבריאות הבינלאומי. הקצין עלה לראשונה על האנייה בתאריך 20.3.2021, ובמהלך ההפלגה החל לחוש שלא בטוב. הגילוי כי הקצין נמצא חיובי לנגיף הקורונה גרמה למשיבה מס' 2 "הפתעה גמורה", שכן הא סברה שהקצין חוסן מפני הנגיף. המשיבה מס' 2 מכחישה כי נתנה הנחיות לאשפוזו של הקצין, וההחלטה לאשפזו הייתה החלטה של צוות האמבולנס שהוזעק לטפל בו. לטענת המשיבה מס' 2, בית החולים סרב למסור לה פרטים על מצבו הרפואי של הקצין, בנימוק, כי אין מוסרים פרטים למי שאינו בן משפחתו של המאושפז. מטעם זה, המשיבה מס' 2 לא יכלה לאמוד את מצבו הרפואי של הקצין ולגבש החלטה באיזה אופן לנהוג בעניינו.

14. לטענת המשיבה מס' 2, רק בתאריך 4.5.2021 פנתה אליה המבקשת לראשונה, ומסרה לה כי הקצין עדיין מאושפז, וכי הוצאות האשפוז מסתכמות עד לאותו מועד בסכום של כ- 271,000 ₪. בפנייתה ביקשה המבקשת מהמשיבה, לסייע בגביית החוב מול חברת כוח האדם באוקראינה. בתאריך 6.5.2021 פנתה המבקשת פעם נוספת, ובפעם הזו דרשה מהמשיבה מס' 2 לפרוע את חוב האשפוז. לפנייתה האחרונה אל המשיבה מס' 2 צרפה המבקשת מסמכים רפואיים, מהם למדה המבקשת לראשונה לדעת, כי בעבר הקצין עבר ניתוח בחזה לאחר שנפגע מירי, ובעת קבלתו לעבודה, הוא הסתיר מפניה עובדה זו.

15. לטענת בא כוח המשיבות, לא קמה למבקשת עילה לבקש את מעצרה של האנייה מכוח סעיף 41(4) לחוק הספנות, שכן לקצין אין זכות לקבל הוצאות טיפול רפואי מן המשיבות, ומשכך לא יכול להיווצר שיעבוד ימי בגין הוצאות שכאלה. עוד נטען, שבהעדר זכות לקצין לקבל את ההוצאות הרפואיות, ממילא אין נפקות לכתב המחאת הזכויות שנחתם על ידו.

16. בא כוח המשיבות הוסיף וטען, כי על המשיבות לא מוטלת כל חובה לשאת בהוצאות הרפואיות, שכן הקצין הסתיר מפניהן את מצבו הרפואי. כמו כן נטען, שלא קיים כל מקור חוקי לקיומה של חובה, המוטלת על בעלים של כלי שיט, לשאת בהוצאות הרפואיות של הימאים המועסקים על ידו. לדעת בא כוח המשיבות, חובת בעל כלי שיט להבטיח לימאים המועסקים על כלי השיט שירות רפואי ללא חיוב, היא חובה הכפופה להוראות הדין החל במדינת הדגל של האנייה, ועל כן מוטל על המבקשת להוכיח, כי הדין הנוהג בפנמה, הוא כזה המאפשר לקצין לקבל טיפול רפואי ללא תשלום.

17. עוד הוסיף בא כוח המשיבות וטען, כי המבקשת נהגה בחוסר תום לב, שכן הסתירה מידע מפני המשיבות באיצטלה של "מידע רפואי חסוי", לא בררה עם הקצין, שהיה כל העת בהכרה, פרטי קשר עם גורם חיצוני כלשהו, לא ביקשה מהקצין ליצור קשר עם גורמי חוץ, ולא בחנה עם הקצין, האפשרות להעבירו לקבלת טיפול רפואי במולדתו.

18. בא כוח המשיבות הוסיף וטען, כי המשיבה מס' 2 היא חברה ישראלית, שמרכז עסקיה בישראל, ועל כן יש לראות את נמל הבית של האנייה כנמל בית המצוי בישראל, והדין הוא, שלא ניתן לעצור אנייה בנמל הבית שלה. עוד טען בא כוח המשיבות, כי אין חשש להימלטות האנייה, שכן כבר בשלב זה קבועות לה 5 הפלגות רצופות בקו ישראל תורכיה, והיא צפויה לצאת מישראל בתאריך 4.6.2021 ולשוב לאחר 10 ימים. לטענת בא כוח המשיבות, הנזק העלול להיגרם ממעצר האנייה יגיע "לכדי מאות אלפי דולרים", וזאת כתוצאה מכך, שהאנייה, אם תיעצר, לא תבצע את ההפלגות המתוכננות לה.

19. בא כוח המבקשת הגיש תשובה לתגובת בא כוח המשיבות. בתשובתו חולק בא כוח המבקשת על טענות בא כוח המשיבות, ואתייחס לטענות אלה ככל שיהיה בכך צורך בהמשך הדברים.

ה. דיון

20. תביעת חפצא נגד כלי שייט אפשרית, מקום בו נוצר שעבוד ימי על האנייה (Maritim Line) מכוח חוקי האדמירליות האנגליים, אשר חוקקו בשנים 1840 ו- 1861, או מכוח סעיף 41 לחוק הספנות (כלי שיט), תש"ך – 1960. על כן, יש לבחון, האם עלה בידי המבקשת להצביע על מקור משפטי, מכוחו נוצר שעבוד ימי על האנייה, המקים עילה למעצרה.

21. רשימת החובות, היוצרים שעבוד ימי, נקבע בסעיף 41 לחוק הספנות (כלי שיט), תש"ך – 1960, ולענייננו רלבנטי סעיף קטן (4) הקובע כדלקמן:

"(4) תשלומים הנתבעים על ידי קברניט, אנשי הצוות ואנשים אחרים אשר שירתו בכלי השיט, עקב העסקתם בכלי השיט, על ידי חליפיהם או שאיריהם, הן על פי חוזה, הן כפיצויים בעד נזקים אזרחיים והן בכל דרך אחרת, ..... "

יש אפוא לבחון, האם הקצין זכאי לכך, שהמשיבה מס' 2 תממן עבורו את עלות הטיפול הרפואי שקיבל, זכות שהומחתה על ידי הקצין למבקשת. ככל שיימצא שהקצין זכאי לתבוע מאת המשיבה מס' 2 את הוצאות הטיפול הרפואי שקיבל, הרי לפנינו "תשלום הנתבע על ידי איש צוות אשר שירת בכלי השיט, עקב העסקתו בכלי השיט", ותביעת תשלום שכזאת יוצרת שעבוד ימי, המקים עילה למעצר האנייה.

22. המקור הראשון מתוכו ניתן ללמוד על מערכת היחסים שבין הקצין ומעסיקתו, הוא חוזה העבודה שנכרת בין השניים. לעניין זה אציין, כי לבקשת המבקשת צורפו מספר דפים מחוזה העבודה של הקצין, ובא כוח המבקשת טען, כי לא מצוי בידו עותק שלם של ההסכם. היה מצופה, שהמשיבה מס' 2 תצרף לתגובתה העתק מחוזה העבודה, אך הדבר לא נעשה. בעקבות זאת, הורתי למשיבים, בהחלטתי מתאריך 1.6.2021, להגיש העתק שלם של הסכם העבודה, וכזה אכן הונח לפני. צר לי לציין, כי הרושם המתקבל הוא, שלכאורה, ההימנעות מצירוף ההסכם המלא לתגובה שהוגשה מטעם המשיבות, לא נבעה משגגה.

23. בסעיף 10 לחוזה העבודה נקבעו הדברים הבאים:

"Hospitalization and medical treatment of crew is covered by the company. Sick or injured crew members are entitled to hospitalization and/or medical treatment at the company's expenses under established international marine practice …. "

כזכור, המשיבים טענו בכתב התשובה, כי המבקשת לא הצביעה על מקור היוצר חובה משפטית, ממנו נובעת זכותו של הקצין לתבוע מאת המשיבים את התשלום עבור הוצאותיו הרפואיות (וראו סעיפים 44 עד 48 לכתב השובה). ואולם, עם הצגת חוזה העבודה המלא, מתגלה שקיים גם קיים מקור משפטי לזכותו של הקצין, אלא שהמשיבה מס' 2 ניסתה לכאורה להסתירו, ונאלצה לגלותו רק לאחר שבית המשפט הורה לה לעשות כן. מכל מקום, מחוזה העבודה עולה באופן ברור ומפורש, שהקצין זכאי לכאורה לכך, שהמשיבה מס' 2 ("the company"), תכסה את חוב דמי האשפוז, שנוצר בעקבות אשפוזו עקב מחלתו.

24. המשיבים טענו, כי הקצין הסתיר מהן את מצבו הרפואי האמיתי, וחרף הצהרתו, לא קיבל את החיסונים שהיה אמור לקבל.

עם כל הכבוד, המסמכים הרפואיים שצורפו, מלמדים אחרת. חוזה העבודה נכרת בתאריך 8.3.2021, ולפי הצהרת הקצין (שצורפה לתגובת המבקשת לתשובה שהוגשה מטעם המשיבות), הוא עלה לכאורה על האנייה לראשונה בתאריך 9.3.2021. סימניה הראשונים של המחלה התגלו רק בתאריך 25.3.2021. בהינתן שתקופת הדגירה של נגיף הקורונה היא עד 14 ימים, הרי שלכאורה הקצין נדבק בנגיף בתקופה שבין ה- 11.3.2021 ל- 25.3.2021, דהיינו לאחר שכבר שרת על האנייה.

מכל מקום, כמי שקיבל טיפול רפואי אצל המבקשת, הקצין חייב לשאת בתשלום דמי האשפוז. מכיוון שעל פי חוזה העבודה שנכרת עמו, על המשיבה מס' 2 לשאת בתשלום, כי אז מדובר בתשלום, שהקצין זכאי לתבוע "עקב העסקתו בכלי השיט". זכות התביעה של הקצין, אשר הומחתה למבקשת, היא לכאורה תביעה שבהחלט באה בגדר הוראת סעיף 41(4) לחוק הספנות (כלי שיט). על כן, חוב האשפוז הוא חוב מובטח לפי סעיף 41(4) לחוק, וככזה הוא יוצר שעבוד ימי, ומקים עילה למעצר האנייה.

25. זאת ועוד:

המשיבה מס' 2 מפעילה אנייה תחת דגל פנמה, ומשכך חייבת היא בחובות שמטיל הדין בפנמה על מפעילי אניות, המפליגות תחת דגל המדינה. בתאריך 6.2.2009, אימצה פנמה את האמנה הבינלאומית לעבודה בים, שכותרתה "Maritime Labour Convention", משנת 2006. כותרת הפרק הרביעי לאמנה זו הוא "Health protection, Medical Care, Welfare and Social Security Protection", ובחלק הראשון לפרק זה נקבע:

"Regulation 4.1 – Medical care on board ship and ashore

Purpose: To protect the health of seafarers and ensure their prompt access to medical care on board ship and ashore

1. Each Member shall ensure that all seafarers on ships that fly its flag are covered by adequate measures for the protection of their health and that they have access to prompt and adequate medical care whilst working on board.

2. The protection and care under paragraph 1 of this Regulation shall, in principle, be provided at no cost to the seafarers.

3. Each Member shall ensure that seafarers on board ships in its territory who are in need of immediate medical care are given access to the Member’s medical facilities on shore.

4. The requirements for on-board health protection and medical care set out in the Code include standards for measures aimed at providing seafarers with health protection and medical care as comparable as possible to that which is generally available to workers ashore."

מכוחה של האמנה, חייבים מפעילי כלי השיט המפליגים תחת דגלן של המדינות שאמצו אותה, לדאוג, בין היתר, לטיפול רפואי ליורדי הים, על פי סטנדרטים שנקבעו בחלק 4.1 A לאמנה (ולא אצטט אותם כאן, אך ראו נוסח האמנה באתר האינטרנט של ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם). נקבע, כי יורד הים לא יישא בתשלום עבור השירות הרפואי שיינתן לו.

הפועל היוצא מדברים אלה הוא, שהקצין זכאי לדרוש מאת המשיבה מס' 2 שתכסה את עלות הטיפול הרפואי שקיבל, ועוד יקבל, מאת המבקשת. על כן, גם האמנה שאומצה על ידי פנמה, יוצרת מקור לחובת המשיבה מס' 2 לממן את הוצאות האשפוז לקצין, וזכותו של הקצין לתבוע הוצאות אלה מאת המשיבה מס' 2, אשר הומחתה למבקשת, אף היא לכאורה חוב מובטח לפיי סעיף 41(4) לחוק הספנות (כלי שיט), המקים עילה למעצר האנייה.

ו. מספר הערות לפני סיום

26. כזכור, המשיבות טענו כי אין מקום לעצור את האנייה, משום שנמל אשדוד הוא נמל הבית שלה.

אין אני מקבל טענה זו. משהתברר לכאורה, שחוב האשפוז שהקצין המחה למבקשת הוא חוב שיצר שעבוד ימי, זכאית המבקשת לנקוט בהליך המתאים ביותר מבחינתה, לשם גביית החוב. לעניין זה אין נפקות מהו נמל הבית של האנייה. יתרה מזאת, התכחשותה של המשיבה מס' 2, לחובתה לממן את הטיפול הרפואי, שניתן לימאי שהגיע לישראל על גבי סיפון אנייה המופעלת על ידה, אך מחזקת את הצורך במעצרה של האנייה. מבין השורות אף ניתן להבין, שלטענת המשיבה מס' 2, על המבקשת להפנות את תביעתה לחברת ההשמה באוקראינה, שהפנתה את הקצין לעבודה אצל המשיבה מס' 2. מדוע אפוא שהמבקשת תתרוצץ ברחבי העולם, לחפש את המגיע לה, כאשר הדין מאפשר לה להגיש תביעת חפצא נגד האנייה בה עבד הקצין.

27. בשלב זה לא מצאתי מקום לדון בשאלה, האם קברניט האנייה כרת הסכם עם המבקשת, ויצר בכך קשר חוזי המחייב את המשיבות לשלם למבקשת את דמי האשפוז. טענות הצדדים בעניין זה שמורות להם להמשכו של ההליך.

28. המשיבות טענו, כי מעצר האנייה יגרום לנזקים כבדים, הנובעים מכך שהפלגות מתוכננות תבוטלנה. אף אענה זו אין בידי לקבל, שכן ניתן יהיה לבטל את צו המעצר אם המשיבות תפקדנה סך 800,000 ₪ או ערבות מתאימה, כמקובל במקרים שכאלה.

29. קראתי את חוות דעתו של ד"ר מאיו, שצורפה לתגובתה של המבקשת לתשובת המשיבות. עולה מחוות הדעת, שלפגיעה שהקצין נפגע בעבר מירי, אין כל קשר למחלה בה לקה. עוד עולה מחוות הדעת, שמצבו של הקצין היה קריטי, ונראה רק הטיפול המסור והמקצועי שזכה לקבל מהצוות המסור של בית החולים, הציל את חייו. עם זאת, מבחנה של חוות הדעת יבוא, אם יהיה צורך בכך, בהמשכו של ההליך.

ז. סוף דבר

30. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני נעתר לבקשת המבקשת, והנני מורה לעצור את האנייה.

(ב) ניתן יהיה לשחרר את האנייה ממעצרה, אם המשיבות תפקדנה בקופת בית המשפט סך 800,000 (שמונה מאות אלף) ₪, או ערבות בסכות זה, כמקובל בתביעות מסוג זה.

(ג) פקודת מעצר פורמלית תיחתם על ידי בנפרד.

(ד) הנני מחייב את המשיבות, ביחד ולחוד, לשלם למבקשת הוצאות הבקשה, כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 11,700 ₪.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשפ"א, 02 יוני 2021, בהעדר הצדדים.