לפני תביעה שעניינה החזר כספי לו זכאי התובע לטענתו מהנתבעת, עימה חתם התובע הסכם ביחס ללימודיו בקורס שמסופק ע"י הנתבעת.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבר לאחר 17 שיעורים תאונת דרכים , וחרף ניסיונו להמשיך בלימודים, הסתבר לו כי אינו מסוגל פיזית להשתתף בשיעורים. בתחילה סבר כי המדובר בבעיה אשר תיפתר לאחר מס' חודשים ולפיכך ביקש להקפיא את לימודיו אצל הנתבעת- אשר נעתרה לבקשה וביצעה הקפאת הלימודים לשנתיים. לצערם של כל המעורבים הסתבר מאוחר יותר כי בשל סיבוכים רפואיים צפוי התובע לעבור ניתוח גב נוסף ולפיכך לא יוכל לשוב ללימודים. לפיכך פנה התובע לנתבעת ע"מ לקבל החזר כספי ביחס ליתרת הקורס בה לא יכול היה להשתתף.

לטענת התובע, חרף המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידו, לא הסכימה הנתבעת להשיב לו את כספו ורק לאחר קיום ועדת חריגים, שאת הקריטריונים לקבלת החלטותיה אינו יודע, הסכימה הנתבעת להחזיר לידיו סך של 4,000 ₪ בלבד בתוך ההפרש אותו הוא מעריך בסך למעלה מ-12,000, וכן לקבל זיכוי אצל הנתבעת ביחס לאותו הפרש בו יוכל לעשות שימוש בקורסים אחרים שמציעה הנתבעת. לטענתו של התובע במהלך הדיון, בהתאם להוראות ס' 11 לחוזה בין הצדדים רשאית הייתה הנתבעת להורות על שינוי מיקום הלימודים מחמת צרכיה הארגוניים ואילו במהלך תקופת הקורונה ביצעה את הלימודים במסגרת לימודים מקוונים בניגוד לחוזה. בנסיבות אלה טוען התובע כי הנתבעת הייתה צריכה לגלות אותה גמישות כלפי התובע. כן טען כי מצבו הרפואי מהווה כוח עליון (פורס מאג'ור) אשר יש בו כדי לחייב את הנתבעת להשיב לו את התשלומים בהם נשא. התובע ביקש לדמות הדברים להוראות ס' 11(א) לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג-1963 המאפשר לעובד להתפטר מחמת הרעה מוחשית ביחסי עבודה או בנסיבות אחרות שביחסי עבודה בהן אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו ובאופן דומה לחייב הנתבעת בהשבת כספו ולעניין זה הפנה לת"ק 2751/06 פלד רוגלי נ' מכללת "אדר" לרפואה משלימה (10.2.08).

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע אינו זכאי להחזר כספי הן לאור הוראות החוק והן לאור הוראות החוזה עליו חתם, אשר לטענתה מיטיב עם התובע אף מעבר להוראות החוק. לעניין זה מפנה הנתבעת להוראות תקנות 2(3) ו-3 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א-2010 הקובעות כי ביטול עסקה לרכישת קורס לימודי אפשרית עד 14 ימים טרם תחילת הלימודים. אין חולק כי בענייננו לא היה זכאי התובע לביטול העסקה והחזר כספי שכן בקשת הביטול התקבלה זמן רב לאחר תחילת לימודי התובע בקורס (כאמור לעיל- לאחר 17 שיעורים).

הנתבעת אף מפנה לס' 2 להסכם בין הצדדים אשר מאפשר בתנאים שונים לקבל החזר גם לאחר פתיחת הלימודים בקורס, אולם התובע, אשר השתתף ב-17 מתוך 46 השיעורים בקורס- אינו עומד בהם ולפיכך אינו זכאי להחזר כלשהו. חרף עובדה זו, הסכימה הנתבעת לטענתה בתחילה להקפיא את הלימודים ובהמשך לאור מצבו הרפואי אף הסכימה לזקוף לטובת התובע את יתרת הסכומים הלא מנוצלים לטובת לימודים עתידיים אצלה ולאחר שהתכנסה ועדת החריגים אף הסכימה בנוסף להשיב לתובע 4,000 ₪- אולם הוא סירב להצעה. משלא עמד התובע בהוראות החוק והחוזה סברה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה.

דיון ומסקנות-

עיון בהוראות החוזה ובתקנות ביטול עסקה מעלה כי התובע אינו זכאי לקבלת החזר כלשהו לגין הסכומים ששולמו על ידו. הוראות תקנה 2(3) לתקנות ביטול עסקה מאפשרות ביטולה של העסקה טרם החלו הלימודים- תנאי שאינו מתקיים בענייננו. אף הוראות החוזה המיטיב עם הנרשמים מעבר לקבוע בהוראות תקנות ביטול עסקה גם הם לא מביאים למסקנה כי התובע זכאי להחזר כלשהו לאור העובדה כי אינו עומד בתנאי הסעיף.

הלכה למעשה מבקש התובע כי הנתבעת תישא בעלויות שנגרמו לו עקב התאונה שעבר, למרות העובדה שלא הצביע על כל מחויבות חוקית שלה לעשות כן ולמעשה מבקש התובע כי הנתבעת היא שתישא בתוצאות ההפסדים אותם ספג עקב התאונה. לדרישתו זו לא הצביע התובע על מקור חוקי- ולא בכדי. הנתבעת לא הפרה את החוזה עם התובע. הנתבעת אף הוציאה את מלוא ההוצאות שהייתה מוציאה ביחס ללימודי התובע לו היה משלים את חוק לימודיו במכללה. כך הקצתה לו מקום בכיתת הלימוד, הוציאה הוצאות ביחס לקורס- ולא היה בידיה אף לקבל ללימודים בשלב זה כל תלמיד אחר במקומו של התובע. חרף עובדה זו, מתבקש ביהמ"ש להורות על גרימת חסרון כיס אצל הנתבעת וזאת מחמת מצבו של התובע אשר לנתבעת אין יד ורגל במצבו זה.

גם עיון בחקיקה הכללית החלה בסוגית כריתת ומימוש חוזים אין כדי לסייע לנו שכן איש מן הצדדים לא הפר את הוראות החוזה, הנתבעת לא פעלה שלא בהתאם להוראות חוק החוזים וקיימה את התחייבויותיה כלפי התובע בהתאם אליו והתובע גם הוא עמד בהוראות החוזה ולא ניתן לראות בהחלטתו שלא להתייצב לשיעורים- החלטה שנכפתה עליו בשל מצבו הרפואי כהפרת חוזה מצידו.

אף טענות התובע לעניין קיומו של כוח עליון וחובתה של הנתבעת לצפות אפשרות זו לוקים שכן גם על התובע עצמו חלה חובה דומה לצפות קיומו של כוח עליון שימנע ממנו ההשתתפות בלימודים- והסבר מדוע על הנתבעת לשאת בעלויות במקרה זה- לא הוצגו.

ניסיונו של התובע להסתמך על פסק הדין בעניין רונלי אף היא נדונה לכישלון. באותו מקרה, השתכנע ביהמ"ש כי הנתבעת- המכללה- ביקשה לשנות מתנאי ההתקשרות ולפיכך זכאית הייתה התובעת, בדומה למי שנאלץ להתפטר עקב שינוי בתנאי העסקתו, לקבל לידיה החזר חלקי. בענייננו, כאמור לעיל, פעלה הנתבעת בהתאם להוראות החוזה והתובע לא העלה כנגדה בכתב התביעה כל טענה ביחס לקיום התחייבויותיה לספק לו לימודים בהתאם לתנאי החוזה.

לפסיקה בסוגיה דומה ראו תק (ת"א) 26829-04-13  ליאת אהרון נ' סטודיו בי 6 בע"מ (24.7.13) ואין לי אלא להצטרף למסקנותיו המלומדות של כבוד השופט הימן.

לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה והתובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 400 ₪ שישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"א, 23 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.