1. לפני בקשה לעיכוב הליכים טרם הגשת ערעור.
2. בקציר האומר יסופר, כי המבקשת הגישה לבית משפט השלום בחיפה תביעה אזרחית למתן צו מניעה, שהוגשה בתחילה כהמרצת פתיחה והועברה לפסים של סדר דין רגיל.

המבקשת ניהלה פוליסת ביטוח חיים אצל המשיבה.

המשיבה העמידה למבקשת הלוואה בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 15.10.13 (להלן: "הסכם ההלוואה"). הסכם ההלוואה כלל תניית שעבוד הכספים הצבורים על שם המבקשת בפוליסה. המבקשת לא סילקה ההלוואה וכתוצאה מכך פנתה המשיבה בהליכי גבייה לגבי יתרת חוב ההלוואה. לאחר שהחלה המשיבה במימוש תגמולי הפוליסה, הגישה המבקשת את התביעה כאמור, זאת במסגרת ת"א 31428-03-20.

1. בית משפט קמא דחה את התביעה וחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.
2. ביום 23.5.21 הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בהחלטה מיום 31.5.21 נדחתה בקשת המבקשת.

במועד האמור, הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בקשתה נדחתה בהחלטה מיום 31.5.21.

1. המבקשת ממאנת להשלים עם פסק הדין והגישה את הבקשה דנן.

דיון והכרעה;

1. תקנה 50(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות") קובעת, כי בית המשפט רשאי להחליט בבקשה, על יסודה בלבד, וזו לשונה:

"50. על בקשה שיש להגיש בכתב, יחולו הוראות אלה:

(2)החליט בית המשפט, לאחר שעיין בבקשה, שאין היא מצריכה תשובה, ידחנה מיד;"

עיון בתקנות מגלה, כי בית המשפט רשאי לדחות בקשה, על יסודה, אם סבור, כי היא אינה מצריכה תשובה. בעניינו, נוכח הנימוקים שיפורטו להלן, מוחלט לדחות הבקשה מבלי להידרש לתשובה.

הבקשה לעיכוב ביצוע;

1. בכל הנוגע לעיכוב ביצוע החלטה קובעת תקנה 145 לתקנות כדלקמן:

" 145. (א)הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

(ב)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ג)הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו.

(ד)תקנה 96 תחול על בקשה לפי תקנה זו בשינויים המחויבים".

עיון בתקנה 145(ב) מעלה, כי עד למועד הגשת ערעור על החלטה – בעל דין רשאי לפנות לבית המשפט בערכאה הדיונית, ככל שיש ברצונו לעתור לעיכוב ביצוע ההחלטה ומתן סעד זמני.

לאחר שהוגש ערעור- רשאי בית המשפט של הערעור להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה ועל מתן סעדים זמניים בנוגע להחלטה.

השוו לעניין זה תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 במסגרתה נקבעה חלוקת סמכויות אחידה כדלקמן:

"(א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו".

ראו בעניין זה ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נור מסארוה (במאגרים, 17.6.15.9), שם נקבע:

"קודם להגשת ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשות לעיכוב ביצוע ולמתן סעדים זמניים לתקופת הערעור. עשה כן, לא תישמענה השגותיו אלא במסגרת בקשת רשות ערעור. לעומת זאת, ככל שעתר לעיכוב ביצוע קצר-מועד או למתן סעדים ארעיים בלבד, לצורך הבאת בקשותיו לפני ערכאת הערעור, הרי שזו תידרש לטענותיו כבמסגרת של 'גלגול' ראשון. מכל מקום, הלה איננו חייב לפנות אל הערכאה הדיונית כלל, והחל ממועד הגשת ערעור או בקשת רשות לערער, ביכולתו להעלות את בקשותיו במישרין לפני ערכאת הערעור, אשר תפעיל סמכות 'מקורית' ושיקול דעת 'נקי'.

עוד נקבע שם:

"משניתן על ידי הערכאה הדיונית פסק דין בהליך אזרחי, יש והחייב על-פיו מעוניין שביצועו של פסק הדין יעוכב, שכן בדעתו להגיש ערעור. כל עוד לא הוגש ערעור (ולענייננו, "ערעור" - לרבות בקשת רשות ערעור), הבקשה לעיכוב הביצוע צריכה להיות מוגשת לערכאה הדיונית. לימים ניתנת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, אך מי מהצדדים אינו שבע רצון מתוצאתה של החלטה זו. בשלב זה כבר הוגש ערעור על פסק הדין. על פי הוראות תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), כפי שתוקנה זה לא מכבר, לאחר הגשת הערעור בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, כמו גם בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור, מוגשת לערכאת הערעור."

ראו גם ע"א 9494/16 ‏ ‏הואש עבדאלמונעם נ' נפתלי נשר עו"ד (במאגרים, 26.9.17) שם נקבע:

"על פי פשוטו של מקרא, בטרם הגשת ערעור על החלטה, יכול בעל דין לפנות לערכאה הדיונית בבקשה לעיכוב ביצוע. לאחר שהוגש ערעור או לאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור, יש להפנות בקשות לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור, אשר גורל המשפט מסור כעת לשיקול דעתה, והיא תהא זו אשר בפניה תתבררנה בקשות הביניים המוגשות בתיק...

לפיכך, כאשר בחר בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשת עיכוב ביצוע לתקופת הערעור, הרי שהשגותיו על החלטה זו לא תישמענה אלא במסגרת של בקשת רשות ערעור (עניין הראל)).

על כן, בענייננו, משפנה המבקש לערכאה הדיונית לשם עיכוב ביצוע ההחלטה האמורה עד לקבלת החלטה בערעור, אין באפשרותו להשיג על קביעת בית המשפט המחוזי אלא במסגרת בקשת רשות ערעור. די באמור על מנת להביא למחיקתה על הסף של בקשה זו."

1. דומה, שרוח הכללים שנקבעו עד עתה בהלכה הפסוקה לעניין שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל כשמונחת לפניו בקשה לעיכוב ביצוע, טובים גם עתה.

בהתאם לאמור לעיל, על אף שפסקי הדין האמורים ניתנו עובר למועד כניסת התקנות לתוקף, הרי ברי, כי עקרונותיהם העומדים בבסיס החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, חלים על התקנות, ועל בית המשפט לבחון שיקולים אלה בבואו להיעתר או לדחות בקשה לעיכוב ביצוע.

1. בעניינו, המבקשת ממאנת להשלים עם פסק הדין שניתן.

המבקשת הגישה לבית משפט קמא בקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר נדחו.

כמו כן, נכון למועד זה, לא הוגש ערעור על ידי המבקשת.

1. לפיכך, בנסיבות אלה, ככל שיש ברצון המבקשת להשיג על החלטות בית משפט קמא שניתנו בנוגע לעיכוב ביצוע פסק הדין, עליה לעשות הן במסגרת בקשת רשות ערעור.

כל עוד לא הוגש ערעור, אין בסמכות ערכאת הערעור ליתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

1. בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

נוכח העובדה שלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כשופט.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשפ"א, 02 יוני 2021, בהעדר הצדדים.