נוכחים:

המערער וב"כ – עו"ד נטלי אוטן

ב"כ המשיבה – עו"ד מיטל מויאל

מהות הערעור: ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט יואב עטר) מיום 26.04.21, בת"פ 64692-05-17.

<#1#>

פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של מעשי פזיזות ברשלנות בדרך של נהיגה ברכב, חבלה במזיד ברכב, פציעה כשהעבריין מזוין, החזקת סכין שלא כדין, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

על פי ממצאי הכרעת הדין, במועד האירוע המתלונן נהג ברכבו כשעמו ברכב אחותו. בכניסה לישוב חורה, המערער הגיח מולם ברכבו, נסע בכיכר נגד כיוון התנועה וניסה לחסום את רכב המתלונן. המתלונן ניסה להימלט והמערער האיץ את רכבו, התנגש ברכב המתלונן וגרם לעצירתו. מיד לאחר מכן המערער ואחר שהיה אתו ברכב יצאו מהרכב כשבידיהם מקלות והחלו להכות במקלות על רכב המתלונן ושברו את חלונותיו. בהמשך הגיע למקום רכב נוסף ובו אחרים וחסם את רכב המתלונן מאחור. בשלב זה המערער ואחיו הוציאו את המתלונן מרכבו והחלו להכותו באמצעות מקלות והמערער דקר את המתלונן בעכוזו בסכין ופצע אותו. המתלונן ניסה להימלט, והמערער ושניים אחרים היכו אותו בכל חלקי גופו. כתוצאה מהמתואר, נגרמו למתלונן פצע דקירה באורך של 3 ס"מ שהצריך סגירה עם סיכות, חבלות של ממש שהתבטאו בהמטומות במצחו, שריטות בצווארו, נפיחות בשוק וצליעה.

המאשימה עתרה לקבוע למעשי המערער מתחם עונש הולם הנע בין 22 ל- 38 חודשי מאסר בפועל, ולהטיל על המערער מאסר ברף התחתון של המתחם, לצד עונשים נלווים.

ההגנה עתרה להטיל על המערער 11 חודשי מאסר בפועל, לקזז מהם את שני חודשי מעצרו של המערער ולקבוע שיתרת תקופת המאסר תהיה בעבודות שירות.

להשלמת התמונה יצוין שארבעה נאשמים אחרים בפרשה הודו במעשיהם ונדונו במסגרת הסדרי טיעון -

הנאשמים 2 ו-3 (מעתז ואמג'ד) הורשעו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, והנאשם 2 הורשע גם בעבירה של חבלה במזיד ברכב. הסדר הטיעון שלהם כלל הסכמה לפיה אם תסקירי שירות המבחן עליהם יהיו חיוביים, הצדדים יעתרו במשותף להטיל עליהם מאסר בפועל שניתן לשאתו בעבודות שירות, ואם התסקירים לא יהיו חיוביים, הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי. התסקיר על הנאשם 2 היה חיובי ובית השפט אימץ את המלצת הצדדים ודן אותו ל-6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסרים על תנאי ופיצוי. והתסקיר על הנאשם 3 לא היה חיובי ובית המשפט הטיל עליו 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסרים על תנאי, קנס ופיצוי.

שני מעורבים נוספים (עמראן ומחמד אלנעמי) נדונו בנפרד, בת"פ 47844-08-17. כל אחד מהם הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. בית המשפט קבע שמתחם העונש ההולם למעשיהם נע בין 9 ל- 18 חודשי מאסר בפועל. ביחס לעמראן, בית המשפט מצא לחרוג מהמתחם משיקולי שיקום והשית עליו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסרים על תנאי, פיצוי וצו מבחן. ועל מוחמד הושתו 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסרים על תנאי ופיצוי.

בעניינו של המערער, בית המשפט עמד על חומרת עבירות האלימות; הערכים המוגנים בהן; מדיניות הענישה הנוהגת; ונסיבות ביצוע העבירות. איבחן בין עניינם של המעורבים האחרים לעניינו של המערער. וקבע כי מתחם העונש ההולם למעשי המערער נע בין 11 ל- 23 חודשי מאסר בפועל ובין 18 ל- 36 חודשי פסילת רישיון נהיגה. אשר לעונש הראוי למערער, צוין, כי אין לו עבר פלילי; הוא כפר במיוחס לו וניהל את משפטו ובנסיבות הוא איננו זכאי להתחשבות הניתנת להודאה באשמה; עוד צוינו, הצורך בהרתעת היחיד והרבים, פגיעת העונש במערער ובמשפחתו, חלוף הזמן מביצוע המעשים, העובדה שבעבר המתלונן תקף את המערער, והעובדה שנערכה סולחה בין הצדדים. ובסופם של דברים הוטלו על המערער 13 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; מאסרים על תנאי; קנס בסך 2,500 ₪; פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪; ו- 15 חודשי פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, שתסווג כך שתחול על כל סוגי הרישיון למעט רישיון לנהיגת אוטובוס.

תחילה, ערעור המערער הופנה הן להכרעת הדין והן לגזר הדין, אך במהלך הדיון היום המערער חזר בו מהערעור על הכרעת הדין והערעור העומד על הפרק הוא על גזר הדין וביתר דיוק על רכיבי המאסר בפועל ופסילת רישיון הנהיגה.

ב"כ המערער מיקדה את טיעוניה באחידות הענישה ובפער בין העונש שהוטל על המערער לעונשים שהוטלו על הנאשמים האחרים בפרשה. טענה כי בית המשפט טעה בכך שהתחשב בחלקו של המערער כמבצע בצוותא של התקיפה באמצעות מקלות שבוצעה בעיקר על ידי האחרים, בעוד שלגבי האחרים לא נלקחה בחשבון הדקירה שהמערער ביצע. וטענה כי בנסיבות העניין, ובשים לב לתקיפות שתקפו האחרים את המתלונן ולפגיעות שנגרמו לו בעטיין, לא היה מקום לקבוע למערער עונש חמור מזה של האחרים - שכולם נדונו למאסר בעבודות שירות. בנוסף, טענה כי המתחם שנקבע חמור ביחס למדיניות הענישה הנוהגת. וטענה שבסופו של דבר מדובר באירוע אחד שכל המעורבים בו נדונו למאסר בעבודות שירות ושגם אם קיים הבדל בין עניינו של המערער לעניינם של האחרים ניתן היה להביאו לביטוי ברכיבי ענישה אחרים ולאו דוקא ברכיב המאסר. וכן, שתקופת הפסילה שהוטלה על המערער חמורה יתר על המידה. ועתרה להמיר את עונש המאסר של המערער למאסר בעבודות שירות ולקצר את תקופת פסילת הרישיון שנקבעה לו.

ב"כ המשיבה ציינה שהמערער הורשע במספר עבירות שהנאשמים האחרים לא הורשעו בהן – הפציעה, הנהיגה הפוחזת, ונשיאת הסכין. ושהעונש שהוטל על המערער קל מהראוי. וציינה שהמערער, בשונה מהאחרים, לא לקח אחריות על מעשיו ולא הביע עליהם חרטה והוא היה הרוח החיה בכל האירוע. וביקשה לדחות את הערעור.

לאחר קריאת כל החומרים הנוגעים לעניין ושמיעת טיעוני הצדדים החלטנו לדחות את הערעור.

נדמה שלא יכול להיות חולק על חומרת מעשי המערער. המערער נהג ברכבו בצורה מסוכנת תוך נסיעה נגד כיוון התנועה במסלול נסיעת המתלונן ובהמשך הוא התנגש ברכבו של המתלונן במכוון על מנת לעצרו. אחר כך, הוא ואחר היכו ברכב המתלונן עם מקלות וניפצו את שמשותיו ובהמשך הוא ואחרים היכו את המתלונן במקלות בכל חלקי גופו, כולל בראש, והמערער דקר את המתלונן בסכין בעכוזו.

מעשה אלימות שכזה, הנעשה לאור יום, בתוך יישוב, בפנים גלויות, בקרבת אנשים הנמצאים בשגרת יומם, מבטא פריעת חוק וסדר בוטה, אי מורא דין, ואווירת לית דין ולית דיין וכל דאלים גבר, שמקומם לא יכירם בחברה מתוקנת.

אלימות בכלל, פסולה מכל פסול. היא פוגעת בקרבנות הישירים שלה, בסביבתם הקרובה, בקהילה, ובחברה בכללה, משפיעה על תחושת הביטחון ויוצרת אווירה עכורה. המלחמה בה היא מלחמה על מראית פני החברה ואיכות חייה.

למרבה הצער, אירועי אלימות חמורים הפכו לחזון נפרץ באזורנו, ובמידה מסוימת הפכו לשגרה בלתי מְרָגֶשֶת. למרות זאת, ואולי בגלל זה, יש להתייחס אליהם במלוא הרצינות והחומרה, בין היתר כדי להטמיע בתודעת הציבור שאין המדובר בהסדרת סכסוכים פנים מגזרית שאינה נוגעת למדינה, אלא בהתנהגות פלילית אסורה בתכלית שעונש משמעותי לצדה.

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות האלימות, במיוחד בנסיבות של שימוש בכלי תקיפה – כמו סכין או מקל, הינה מאז ומתמיד של חומרה. והלכה למעשה בתי המשפט מטילים על מעשים הדומים במאפייניהם העיקריים למקרה כאן, עונשי מאסר משמעותיים.

מעשי המערער כשלעצמם מצדיקים עונש מאסר חמור מזה שהוטל על המערער. יוזכר שהתביעה טענה למתחם עונש הולם שתחתיתו 22 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט העמיד את הסף התחתון של העונש ההולם על 11 חודשים, שלטעמנו הוא נמוך מהראוי.

להמחשת הדברים נפנה לע"פ 1370/19 אבו סעלוק ואח' נ' מדינת ישראל (מיום 8.7.2019), בו על רקע אירוע דומה מאוד לענייננו – התנגשות מכוונת ברכב המתלונן ותקיפה על ידי מספר אנשים, כולל באלות, הוטלו על המעורב העיקרי 32 חודשי מאסר בפועל.

אשר לפער בין עונשו של המערער לעונשים שהוטלו על ארבעת הנאשמים האחרים בפרשה, יש לומר, כי בית המשפט קמא התייחס לנושא בפירוט והסביר את הדברים בצורה מספקת, המקובלת עלינו. נזכיר שהמעשים שנקבע שהמערער ביצע חמורים מאלה שהנאשמים האחרים הורשעו בביצועם; כל הארבעה הורשעו בעבירה אחת בלבד, של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (אחד מהם הורשע גם בעבירה של חבלה במזיד ברכב), בעוד המערער הורשע בעבירות חמורות נוספות, כמו החזקת סכין, פציעה מזוינת, ונהיגה פוחזת של רכב; וכל הארבעה לקחו אחריות על מעשיהם והודו במסגרת הסדר טיעון, ועונשיהם הושפעו מהסדרי הטיעון. בעוד המערער כפר במיוחס לו, גרסתו נדחתה בבית המשפט, והוא לא לקח אחריות על מעשיו או הביע חרטה עליהם. הבדלים אלה מסבירים היטב את הפער בעונשים.

ולצד זה, אין לכחד שגם העונשים שהוטלו על הנאשמים האחרים בפרשה קלים, אולם הרושם הוא שעונשו הקל יחסית של המערער הושפע מהעונשים שהוטלו על האחרים ובסופו של דבר המערער יצא נשכר מכך.

סופם של דברים, עונש המאסר שהוטל על המערער לא רק שאינו מחמיר אתו אלא שהוא במידה רבה מקל אתו ואין כל הצדקה להתערב בו. אשר לעונש הפסילה, במהלך האירוע המערער נהג ברכב בצורה חמורה ומסוכנת, בנסיבות שיכלו לגרום לפגיעה קשה, שעל פני הדברים יכלו לשכלל עבירה חמורה יותר מזו שיוחסה למערער. ועונש הפסילה שהוטל עליו הולם את חומרת מעשיו ומתחשב בצרכיו. יוזכר שבית המשפט התחשב במערער בקבעו שהפסילה לא תחול על נהיגת אוטובוס, כדי לא לפגוע בפרנסתו.

הערעור נדחה.

על המערער להתייצב לנשיאת מאסרו ביום 23.1.2022 בשעה 08:00 בכלא "דקל" במתחם בתי הכלא בבאר-שבע, או בכלא אחר לפי הוראת שב"ס.

כל תנאי השחרור הקיימים למערער יעמדו בעינם, עד להתייצבות המערער לנשיאת מאסרו.

<#6#>

ניתן והודע היום כ"ה טבת תשפ"ב, 29/12/2021 במעמד הנוכחים.