1. לפני בקשה לפסיקת הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז-1977.
2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה חניית רכבו בתחום תחנת אוטובוס בניגוד לחוק עזר לתל אביב –יפו ( העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד 1983.
3. הנאשם התייצב להקראה, כפר, וביקש לקבוע מועד לשמיעת ראיות.
4. בטרם דיון ההוכחות, בתאריך 25/11/21 , הגישה המאשימה בקשה לבית המשפט למחיקת כתב האישום מהטעם שעד התביעה עזב את מקום עבודתו. נעתרתי לבקשה וזיכיתי את הנאשם מהעבירה מהטעם שמדובר בחזרה מכתב אישום לאחר הקראה.
5. הנאשם הגיש בתאריך 5/12/21 בקשה לפסיקת פיצויים לטובתו ולטובת רובין בנימין, שלמיטב זיכרוני התייצב לדיון ההקראה ביחד עם הנאשם.
6. המבקשים ביקשו שיפסק להם פיצוי בגובה 500 ₪ בשל ביזבוז זמנם.
7. לטעמם במהלך הדיון עלתה השאלה מהו תחום תחנת האוטובוס ולהבנתם המאשימה חזרה בה מכתב האישום כי סברה שלא תוכל להוכיח את המרחק בו חנה הנאשם.
8. המאשימה מבקשת לדחות את הבקשה ממספר טעמים:
9. הטעם למחיקת כתב האישום נעוץ בכך שעד התביעה עזב ולא כי התביעה סברה שכתב האישום הוגש על בסיס ראייתי לקוי.
10. הבקשה למחיקת כתב האישום הוגשה בטרם שמיעת הראיות.
11. הפסיקה המנחה המלמדת שאין מקום בנסיבות מקרה זה לפסוק למבקש פיצוי.
12. אין כלל מקום לפסוק פיצוי לטובת רובין בנימין שאיננו בעל מעמד בתיק.

דיון והכרעה

1. עמדתי כעמדת המשיבה שדין הבקשה להידחות.
2. סעיף 80 לחוק מאפשר פסיקת פיצוי לנאשם שזוכה או שהתביעה חזרה בה מכתב האישום לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , התשמ"ב 1982, משני טעמים:
3. לא היה יסוד להאשמה
4. נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת פיצוי.
5. סעיף החוק מורה על ראשי הפיצוי:
6. הוצאות הגנתו.
7. פיצוי על מעצר או מאסר בגין העבירה ממנה זוכה.
8. במקרה שלפני אני מקבל את עמדת המאשימה שחזרה בה מכתב האישום בטרם הדיון, מהטעם שעד התביעה עזב את עבודתו בעירייה. אינני סבור שהמבקשים הוכיחו שלא היה יסוד להאשמה מלכתחילה.
9. כמוכן אינני מוצא שבמקרה זה יש נסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת פיצוי. המאשימה חזרה בה בטרם שמיעת הראיות, הודעה נמסרה לנאשם וייתרה את התייצבותו. המבקש אינו מצביע על נסיבות מיוחדות בעניינו המצדיקות פיצוי. בסופו של יום עלינו לזכור שמדובר בכתב אישום בגין עבירה בניגוד לחוק עזר עירוני.
10. אני סבור שבמקרים דומים אין מקום לשקול פסיקת פיצוי לנאשם מהטעם שפסיקת פיצוי עלולה לגרום לאפקט מצנן למאשימה כאשר היא באה לבחון אם בנסיבות יש מקום לחזור מכתב האישום. מפנה לאמור בע"פ 4818-18 דוד הריסון נ' מדינת ישראל:

"יצוין שהפרקליטות בדקה את עצמה ועל דעתה הודיעה על חזרה מכתב האישום טרם שמיעת הראיות. גישה זו ראויה לגוף שייעודו לייצג את האינטרס הציבורי. כשם שיש להיאבק להשגת הרשעה במקרה שהראיות דורשות זאת, כך אין להסס אף לחזור מכתב אישום בתחילת המשפט אם זו התמונה שמתבררת."

1. מקרה דומה בנסיבותיו נדון בעפ"ג 20410-12-14 עיריית ת"א נ' זייגרמן שם ביטל בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט קמא שפסק פיצוי לנאשם בגין כתב אישום שבוטל וכך נימק זאת בית המשפט:

"אני מאמין למשיב שנגרמו לו הוצאות כדי להוכיח חפותו מפני האישום, אולם כאשר זוכה לפני מועד ההוכחות, וכאשר לא ניתן לומר שכתב האישום הוגש שלא כדין, והתביעה חזרה בה מבעוד מועד, מכתב האישום, ולא ביום ההוכחות עצמו, לא היה מקום לפסוק פיצוי לזכות המשיב, כדי "להעניש את התביעה" על מעשיה.

פסיקת פיצויים כגון זו שפסק בימ"ש קמא יש בה כדי לרפות את ידי התביעה בהגשת כתב אישום מצד אחד, ולמנוע ממנה לבקש לחזור מהאישום מצד שני, ואין זה ראוי לנהוג כך."

1. לפיכך אני מוצא שדין הבקשה – להידחות.
2. מזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

זכות ערעור – כדין.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשפ"ב, 02 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.