1. לפני תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 6,288 ש"ח, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעים, בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 30.11.2020 ("התאונה"). התאונה התרחשה בפתח תקווה, והיו מעורבים בה רכב התובעים, מ.ר 83-052-39, נהוג בידי גב' סולי פרץ ("רכב התובעים" ו"נהגת התובעים"); ורכב הנתבעת, מ.ר 29-217-73, נהוג בידי מר אילן שריקי ("רכב הנתבעת" ו"נהג הנתבעת").
2. הצדדים חלוקים באשר לאופן התרחשותה של התאונה והאחריות לתוצאותיה.
3. התובעים טענו בכתב התביעה (ס' 7) כי "בתאריך 30.11.2020 בפתח תקווה בשעה 7:00 לערך, עת הוסע הרכב הנפגע בנתיבו כדין, לפתע הגיח הרכב הפוגע מאחור באופן מסוכן, ביצע עקיפה מימין, לא הבחין ברכב הנפגע ומבלי לוודא שהכביש פנוי ופגע בו, וכתוצאה מכך אירעה התאונה". בטופס ההודעה מסרה נהגת התובעים: "בדרכי לקחת את בני לגן, הייתי בנתיב השמאלי וניסיתי להשתלב לימני, אותתי פעם אחת, ולא הצלחתי להשתלב כי הגיע אוטובוס, בפעם נוספת אותתי שוב שהנתיב הימני היה פנוי ואז הרכב מאחורי החליט לעקוף אותי מימין ולפנות שמאלה בעודי מאותת ימינה".
4. הנתבעת מצדה מכחישה את הטענות שהועלו נגדה, וטוענת בכתב ההגנה מטעמה (ס' 2), כי: "בתאריך 30.11.20 נסע רכב הנתבעת בנתיב הימני כדין. באותה עת נסע רכב התובעים בנתיב השמאלי. לפתע סטה רכב התובעת ימינה (עקב עצירה פתאומית של רכב לפניו) לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעת וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבעת". בטופס ההודעה מסר נהג הנתבעת: "בכביש דו מסלולי בפ"ת, אני נסעתי בנתיב הימני ורכב צד ג' שנסע בנתיב השמאלי, לפתע עצר בפתאומיות והיא סטתה לנתיב שלי וגרמה לנזק".
5. מטעם התובעים העידה נהגת התובעים כך (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 19-9):

"התאונה התרחשה לפני כשנתיים. זה הדרך הקבועה שלי לקחת את הבן שלי לגן. אני הייתי בנתיב השמאלי, כאשר המטרה שלי להמשיך עוד קצת ישר ולפנות ימינה. היה אוטובוס שנסע ישר וניסיתי להשתלב, האוטובוס עבר, לא הצלחתי. הגעתי למצב שאני עומדת בפנייה השמאלית, עמדתי ראשונה כאשר הנתיב הימני היה ריק ואותתי ימינה כי ניסיתי להשתלב ימינה. האיש שנכנס בי היה מאחוריי עם טרנזיט. התחלתי לנסוע ישר כדי לפנות ימינה כי הנתיב הימני היה ריק. אני לא הייתי חותכת, ולא עושה שום דבר. הייתי עם הילד שלי. אני במשנה זהירות. אני מתחילה לנסוע ורואה את הטרנזיט יוצא מהנתיב השמאלי, עובר לנתיב הימני, אני נוסעת לאט כי אני לא מבינה מה הוא עושה, אני רואה אותו חותך אותי לנתיב השמאלי כי הוא רוצה לפנות שמאלה. ואותתי ימינה וגם בהקלטה עצמה אפשר לשמוע שאמרתי שאני אותתי ימינה. הוא היה מאחוריי, אני רואה אותו במראה שהוא יוצא מהנתיב השמאלי ועובר לימני. לא יודעת מה הוא רוצה לעשות, אז אני ממש נוסעת לאט. אני מדגימה. הוא פונה שמאלה ופוגע בי ובכל הזמן הזה אני מאותת ימינה."

בחקירתה הנגדית חידדה נהגת התובעים את גרסתה (עמ' 1 ש' 24 – עמ' 2 ש' 2 לפרוטוקול):

"נסעתי לאט, עוד לפני שהספקתי להגיב, זה היה מהיר, הוא חותך אותי שמאלה, עוד לפני שהספקתי להגיב. אתה צריך להבין שהיה במהירות שיא. הוא כל כך מיהר והפתיע אותי שלבוא ולהגיד לי למה לא עצרת, למוח יש זמן תגובה, כדי להבין מה הוא עושה נסעתי סופר לאט כי לא הבנתי מה קורה, כי מבחינתי הוא ממשיך ישר ואני ממשיכה ברמה האיטית. עוד לפני שהספקתי לבלום, הוא חתך אותי שמאלה."

1. כך תיאר נהג הנתבעת בעדותו את קרות התאונה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 23-19):

"זה היה שני נתיבים עם קו מקווקו. לא היה תמרור לפנייה שמאלה, היו רק שני נתיבים וזהו.

בתחילת הסיבוב שמתחילים, הוא מתחיל בשניים ונגמר באחד. הכביש מתחיל בשני נתיבים, בסיבוב הוא ממשיך שניים ואז אחרי הפנייה או נהיה אחד. אני נסעתי בנתיב הימני והיא בשמאלי, משום מה היא בלמה, לא יודע למה, מהאינסטינקט, רציתי להשלים את הסיבוב, היא נתנה גז ונכנסה בי."

וכך השיב בחקירתו הנגדית בעניין סימון הנתיבים והתמרור במקום התאונה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 27-12):

"ש. יש חצים בנתיבים?

ת. היה.

ש. מה החץ בנתיב השמאלי?

ת. לא היה. היה נתיב ישר. היה שני חצים ישר.

ש. בשני הנתיבים יש חצים המורים ישר.

ת. כן.

ש. יכול להיות שבנתיב השמאלי לא היה סימון.

ת. יכול להיות.

ש. בנתיב הימני זה ישר בלבד?

ת. אל תכניס לי מילים לפה. הנתיב הימני לא היה מכונית שהייתה רוצה לפנות שמאלה ולא פנתה שמאלה.

ש. אני לא הייתי שם. אתה בתור בחור שעובר שם 3 פעמים בשבוע, האם בנתיב הימני יש סימון בנתיב הימני המורה לאיזה כיוון מותר לנסוע.

ת. ישר.

ש. אז אין שמאלה.

ת. אין שמאלה אבל זה לא אומר שאי אפשר לפנות שמאלה."

1. עוד יצוין, כי ב"כ התובעים הציג תמונה מהמקום שבו אירעה התאונה, אשר משקפת שני נתיבים, האחד (השמאלי יותר) לפנייה שמאלה (שם טוענת נהגת התובעת כי עמדה), והשני (הימני יותר) לנסיעה ישר. למען הסדר הטוב יוער, כי נהג הנתבעת טען כי בעת האירוע לא היה סימון שכזה על הנתיבים וכי לא היה תמרור המורה על פנייה שמאלה (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 20-19). כמו כן, הציג ב"כ התובעים סרטון שצילמה נהגת התובעים מיד לאחר האירוע, שבו מטיחה נהגת התובעים בנהג הנתבעת כי היא אותתה ימינה וכי למרות זאת הוא "חתך" אותה ופנה שמאלה.
2. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, צפיתי בסרטון וראיתי את התמונות ממקום האירוע, הגעתי לכלל מסקנה כי התאונה אירעה שעה שנהגת התובעים נמצאה בנתיב השמאלי (המיועד לפנייה שמאלה) ואותתה ימינה בשל ניסיונה לעבור לנתיב הימני יותר. נהג הנתבעת ציין פעם אחר פעם בעדותו כי הוא פנה שמאלה מהנתיב הימני, אף שגם לשיטתו, הסימון על גבי הנתיב (גם בזמן האירוע) מתיר נסיעה ישר בלבד. אין בידי לקבל את טענת נהג הנתבעת כי שני הנתיבים התירו פנייה שמאלה, שעה שלאחר הפנייה קיים נתיב נסיעה אחד בלבד.
3. בהקשר זה אפנה לתקנה 43(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ("תקנות התעבורה"), הקובעת כדלקמן:

"43.  (א) נוהג רכב המתכוון לפנות שמאלה יתחיל את פנייתו –

(1)   מכביש חד סטרי - כאשר רכבו נמצא בצד שמאל של הכביש;

(2)   מכביש דו סטרי - כאשר רכבו נמצא ככל האפשר קרוב לאמצע הכביש ובלבד שלא יפריע את התנועה מכל כיוון אחר;

(3)   מכביש דו סטרי שיש בו שני נתיבים או יותר - מהנתיב השמאלי ביותר שבכיוון הנסיעה."

1. כאמור, נהג הנתבעת פנה שמאלה מהנתיב הימני, כשלשמאלו מכוניתה של נהגת התובעים, וזאת בניגוד לתקנות התעבורה ובניגוד לסימון שבנתיב עצמו, תוך שהוא נטל סיכון - שהתממש.
2. בצד האמור, גם אם עיקר האחריות לתאונה חל על נהג הנתבעת, הרי שבנסיבות דנן גם לנהגת התובעים ישנו אשם תורם, מאחר שעל פי האופן שבו הדגימה את קרות התאונה, היא החלה לסטות מנתיב נסיעתה, בשל רצונה לפנות ימינה, באופן שתרם לכך שרכבה נפגע. בהקשר זה אפנה לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה, המורה:

"(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

1. יצוין, כי נהגת התובעים עמדה בנתיב לפנייה שמאלה אף שהייתה מעוניינת להמשיך בנתיב הימני כדי לפנות ימינה בהמשך, ולפיכך הייתה, לדבריה, בנסיעה איטית, ולא הספיקה להגיב (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 25-24). בגין כך, ראיתי לייחס לנהגת התובעים אשם תורם בשיעור של 15%.
2. על פי כתב התביעה, נשאה התובעת 1 בסכום של 5,138 ש"ח (נזק בהתאם לדו"ח השמאי, שכ"ט שמאי ובניכוי השתתפות עצמית); והתובע 2 נשא בהשתתפות עצמית בסך של 1,150 ש"ח. הנתבעת לא סתרה את גובה הנזק, לא באמצעות חוות דעת נגדית מטעמה ולא באמצעות חקירת השמאי מטעם התובעים.
3. תוצאת הדברים היא כי התובעים זכאים לפיצוי בגובה 85% מנזקם, קרי, הנתבעת תשלם לתובעת 1 סך של 4,367.30 ש"ח ולתובע 1 סך של 977.50 ש"ח. בנוסף, תישא הנתבעת בשכר עדת התובעים כפי שנפסק בפרוטוקול הדיון וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח.

הסכום הפסוק ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

זכות ערעור תוך 60 יום לבית משפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, י"ב תמוז תשפ"ב, 11 יולי 2022, בהעדר הצדדים.