1. בפני בקשה לביטול פסק דין מתאריך 09.12.2021 שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות, לאחר שכתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו לו בתאריך 26.06.2021.
2. בקשת המבקש לביטול פסק הדין הוגשה בתאריך 16.01.2022, במסגרתה עותר המבקש לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות.
3. עסקינן בתביעה כספית ע"ס 8,058 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב המשיבה כתוצאה מתאונת דרכים. המשיבה היא מבטחת הרכב, שלטענתה הנתבע, פגע ברכב המשיבה.
4. המבקש טוען בבקשתו, אשר נתמכה בתצהיר, כי אי התייצבותו לא נבעה מזלזול בבית המשפט אלא מאחר וכתב התביעה לא הומצא לידיו ונודע לו לראשונה אודות ההליך בעת שקיבל את פסק הדין לידיו ביום 09.01.2022.

1. עוד טוען המבקש כי יש בפיו טענות הגנה טובות כנגד התביעה שכן, האחריות לתאונה ולתוצאותיה אינה רובצת על כתפו אלא על הנהג אשר נהג ברכבה של המשיבה.
2. עוד טוען המבקש כי לא נמסר לידיו אישור המסירה ומעולם לא קיבל אותו לידיו אלא עם קבלת פסק הדין ביום 09.01.2022, נשוא בקשה זו.
3. עוד טוען המבקש כי בזמנים הרלוונטיים לתאונה, סירב הנהג, שנהג ברכב המשיבה, למסור למבקש את פרטיו. ולשיטתו, לרכבו של המבקש לא נגרם כל נזק, בעוד שלרכבה של המשיבה, נגרם נזק קל בלבד.
4. עוד טוען המבקש כי האחריות הבלעדית לתאונה רובצת על כתפו של הנהג מטעם המשיבה, שסטה לכיוון נתיב הנסיעה של המבקש, והתנגש ברכבו.
5. עוד טוען המבקש כי התנהגותו של הנהג מטעם המשיבה מלמדת על אי כשירותו לנהוג או בהיותו נהג חדש. ולשיטתו, העובדה כי סירב הנהג מטעם המשיבה למסור בתוקף למבקש את פרטיו, הינו ניסיון להתחמק מהתחייבויותיו.
6. המשיבה הגישה תגובתה לבקשה לביטול פסק דין, וטענה כי המבקש לא הצביע על צידוק לביטולו של פסק הדין שניתן כדין, שכן אין בסיס עובדתי לטענות המבקש. עוד טענה המשיבה, כי כתב התביעה הומצא לנתבע כדין, ונמסר לו ביום 26.06.2021.
7. עוד טענה המשיבה כי המבקש, אשר נהג ברכב בזמנים הרלוונטיים קיבל לידיו את כתב התביעה. ולטענתה, המבקשת 2, הבעלים הרשום של הרכב בו נהג המבקש , לא קיבלה את כתב התביעה, ועל כך פעלה המשיבה להגשת בקשה למחיקת ההליך כנגד הנתבעת 2, והמשך ההליך כנגד המבקש בלבד, מי שנהג בפועל ברכב בזמנים הרלוונטיים לתאונה.
8. עוד טענה המשיבה כי בינה לבין המבקש התנהלו שיחות רבות. ולשיטתה, המבקש ידע על ההליך שמתנהל נגדו, ובחר שלא להגיש הגנתו במועד ולא להתייצב לדיון.

דיון והכרעה:

תקנה 10 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות(סדרי דין)- תשל"ז 1976, תחת הכותרת נתבע שלא הגיש כתב הגנה קובעת כי :

“ נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, להזמין את בעלי הדין לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם גם אם לא הוגש כתב הגנה כאמור.”

לאור העובדה כי הבקשה שלפנינו הוגשה בתוך 30 יום ממתן פסק הדין, אין אנו נדרשים לתקנה 176 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018.

העילות לביטול פסק דין שניתן בהעדר:

1. תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות(סדרי דין)- תשל"ז 1976, דנה בביטול החלטה שלא בפני בעל דין, וזו לשונה:

"ניתנה החלטה שלא בפני בעל דין והגיש בעל דין בקשה לביטולה תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט, על פי צד אחד, לבטלה בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות המשפט או ענינים אחרים; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

1. הוראות תקנה 12 לתקנות השיפוט מסמיכה את בית משפט לתביעות קטנות לבטל פסק דין שנתן במעמד צד אחד גם ללא תגובת הצד שכנגד.

ביטול מחובת הצדק

1. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מאי המצאה כדין- הוא יבוטל בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.
2. ביטול כזה נעשה מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה הוא פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין.
3. במקרה שלפנינו, המבקש טוען כי לא קיבל את כתב התביעה לידיו. המשיבה טענה כי כתב התביעה הומצא לה כדין, שכן לטענתה פסק הדין אינו פגום.
4. הכלל לפיו מרוץ המועדים לביצוע פעולה מסוימת אינו מתחיל אלא ממועד ביצועה של המצאה פורמאלית ("כלל ההמצאה") רוכך עם השנים. נקבע, כי הכלל הוא אמנם כלל "ההמצאה" הפורמאלית לבעל הדין אולם בנסיבות מיוחדות ידיעת בעל הדין תוכל להיחשב כקובעת לצורך תחילת מניין הימים בנסיבות של השתק ובמיוחד כאשר בעל הדין לא רק ידע על פסק הדין אלא גם פעל על פיו ולאחר מכן טען כי זה לא הומצא לו (ראו בש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון בע"מ נ' אוליצקי כריה בע"מ, פ"ד נד (2) 840, 843-844 (2000); רע"א 5007/92 לוין נ' ארנסט, פ"ד מח(1) 653, 659 (1994)). בהמשך חל ריכוך נוסף בכלל ונקבע כי "הדין הוא שיש להעדיף את מועד ה"ידיעה" על פני מועד ה"המצאה" (רע"א 1113/97 אסמעיל נ' סלימאן [פורסם בנבו], 6.4.97)).
5. עם זאת, דורש יישום "כלל הידיעה" כי "הידיעה" בה עסקינן תהיה ידיעה בפועל ולא ידיעה בכוח; ידיעה של מלוא הפרטים ולא ידיעה חלקית ומקוטעת; ידיעה שאינה שנויה במחלוקת וידיעה ממשית ורלוונטית (רע"א 11286/05 אריק זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ [פורסם בנבו], 8.7.2007).
6. נראה אם כן כי לא עלה בידי המבקש, אשר הנטל מוטל עליו, להוכיח כי לא קיבל את כתב התביעה במועד. משכך, אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין כנגד המבקש מחובת הצדק, ויש לבחון האם מתקיימים התנאים הדרושים לביטולו על פי שיקול דעת.

ביטול על פי שיקול דעת

1. בבקשה לביטול פסק דין על פי צד אחד יש לבחון מהי הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת.

אלא שכך או כך , יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן. (ר' א. גורן בספרו, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, 2015 עמ' 642.

1. ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן [פורסם בנבו] נקבעו בין היתר הדברים הבאים:

..." אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר התייצבות עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל הדין... וזאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה הזדמנות להוכיח טענותיו. משכך ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בהם בעל הדין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה כלשהם. יהיו מקרים בהם סנקציה זו של אי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד לא תהיה מידתית בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ולאיזון שבין סיבת אי ההתייצבות לבין סיכויי ההגנה..".

1. דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות. (ר' החלטה מיום 2.3.16 בת"ק 10332-03-15 הכשרה חב' לביטוח בע"מ נ' חי ויקטור לב [פורסם בנבו].
2. לעניין סיכויי הגנתו של המבקש מפני התביעה- המבקש טוען כי האחריות הבלעדית לתאונה רובצת על כתפו של הנהג מטעם המשיבה, שסטה לכיוון נתיב הנסיעה של המבקש, והתנגש ברכבו. עוד טוען המבקש כי לרכבו לא נגרם כל נזק, בעוד שלרכבה של המשיבה, נגרם נזק קל בלבד.
3. אמנם המבקש אינו מציג ראיות התומכות בגרסתו, אולם בשלב זה אין בודקים את אמיתות טענות המבקש, אלא ביהמ"ש מניח כי נכונות המה, ובוחן אך את השאלה באם יש בפיו טענת הגנה לכאורית מפני התביעה. בנסיבות העניין ונוכח הטענות, כי אינו חב בגין הנזק הנטען, נטל ההוכחה רובץ לפתחה של המשיבה, די בכך, על מנת להוות טענת הגנה לכאורית הראויה להישמע.
4. בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות ביום 09.12.2021 יבוטל. סוגיית ההוצאות תידון במסגרת פסק הדין שיינתן בסיום ההליך.
5. המבקש יגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.
6. נקבע לדיון הוכחות ליום 10.4.22 שעה 13:30.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לידי הצדדים.

ניתנה היום, ו' אדר א' תשפ"ב, 07 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.