בא-כוח המערערת/המבקשת: עו"ד יצחק ברקוביץ

בא-כוח המשיב: עו"ד זלמן בלאק

החלטה בבקשת המערערת להורות על עיכוב פינויה ממבנה המשמש את העסק שהיא מפעילה, עד הכרעה בערעור הנדון, אשר הוגש על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא, השופט א' בורשטין) בתא"ח 19679-10-19 מיום 28.4.2021.

2. בפסק הדין של בית המשפט קמא נקבע כי המשיב הוא דייר מוגן בנכס, מכוח הסכם שכירות מוגנת שנחתם עם בעליו, הקדש ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים. עוד נקבע, כי המשיב השכיר את הנכס למערערת בשכירות חופשית, לאחר שבשנת 2015 רכשה ממנו את העסק שפעל בנכס (עסק שעד מכירתו נקרא 'הכל לגן'). בעניין דמי השכירות נקבע על סמך ראיות שהובאו לרבות ראיות שנמנעו מהבאתן, כי הועמדו על סך 20,000 ₪ בחודש, תוך דחיית טענת המערערת כי תכלית התשלום שהוסכם לא הייתה אלא עבור מתן "ייעוץ ושימוש". עם זאת נקבע, כי חרף הסכמה זו, המערערת אינה משלמת את דמי השכירות ולפיכך קמה למשיב הזכות לתבוע את פינויה מהנכס.

בהתאם לכך תביעת המשיב לפינוי המערערת מהנכס התקבלה, תוך חיובה בתשלום הוצאות משפט למשיב בסך 20,000 ₪ וכי עליה לפנות את הנכס עד יום 15.6.2021.

3. פסק דינו של בית המשפט קמא הומצא אל הצדדים במועד שניתן (28.4.2021), ועל-פי נתוני מערכת 'נט המשפט', אף נצפה במשרדי באי-כוחם עוד באותו יום. למרות זאת, כתב הערעור וכן הבקשה הנדונה לעיכוב הפינוי הוגשו רק ביום 15.6.2021, מועד הפינוי שנקבע.

בהחלטה ממועד זה התבקשה תגובת המשיב וכן ניתן סעד ארעי המעכב את הפינוי עד מתן החלטה בבקשה לגופה, אך זאת בכפוף להפקדת סך 60,000 ₪ בקופת בית המשפט עד יום 17.6.2021, שאמנם הופקד.

4. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב מהיום, מצאתי כי אין מקום לעיכוב הפינוי ולפיכך הסעד הארעי שניתן יבוטל.

כידוע, "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 145(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). עם זאת, בית המשפט רשאי לעכב את ביצועה של ההחלטה שבעניינה הוגש הערעור (שם, תקנה 145(ג)), וכי לשם כך יש לבחון את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות בין הצדדים. לעניין זה ישנה מעין "מקבילית כוחות", שעל-פיה, ככל שסיכויי הערעור מוצדקים יותר, כך יפחת המשקל שיינתן לשאלה אם מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים ולהפך. בכל מקרה נקבע לא אחת, כי "אבן הבוחן המרכזית היא שיקולי מאזן הנוחות" (רע"א 4218/16 גרבוע נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח (21.6.2016)‏‏, א' רובינשטיין, פסקה ח, וכן ראו את הפסיקה שם (להלן – עניין גרבוע)).

5. פסק דינו של בית המשפט קמא נסמך על ממצאי עובדה ומהימנות, אשר כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. מכאן נראה לכאורה, כי סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים, בהיותם נשענים במידה רבה על טענות הנוגעות לקביעת ממצאים עובדתיים אשר נקבעו בפסק דינו של בית המשפט קמא.

אפילו לא נדרשנו לשאלת סיכויי הערעור, נראה כי בכל מקרה מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המערערת, כך שדי בכך כדי לדחות את בקשתה לעיכוב פינוי הנכס. כפי שנקבע פעמים רבות, ישנו הבדל מהותי בין בחינת בקשה לעיכוב פינוי מקרקעין המשמשים לעסק, לעומת פינוי מקרקעין המשמשים למגורים. אם המקרקעין משמשים למגורים, כי אז בשל ההשלכות המידיות הקשות העשויות להיות לפינוי אדם ממקום מגוריו, ישנה נטייה להקל בנטל המוטל על מבקש עיכוב הביצוע להראות כתנאי להיעתרות לבקשתו, מה שאין כן לגבי מקרקעין המשמשים לעסק מסחרי.

לעניין עסק מסחרי נקבע לא אחת, כי "הנחת המוצא הינה שהעברתם בעין אינה בלתי הפיכה ומגלמת בחובה נזק כספי הניתן לפיצוי ולפיכך אין הצדקה, ככלל, להיענות לבקשת עיכוב ביצוע [ראו והשוו: ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון (7.1.2007); רע"א 678/08 פרוספריטי פי.די.אם. איי שרותי מזון (1977) בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (24.1.2008); ע"א 1922/08 ראש מרקט בע"מ נ' עו"ד רונן מנור (28.7.2008); ע"א 8582/08 בן-יעקב נ' בנק הפועלים בע"מ (20.11.2008); רע"א 3548/10 פלונית נ' פלונית (11.5.2010); ע"א 1626/11 ברש נ' שר (2.5.2011) (...); ע"א 1612/11 עזבון המנוחה ברנהולף נ' אוחנה (8.5.2011)]" (ע"א 46/12 ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אבשלום אדרת (5.3.2012)‏‏, כבוד השופט י' דנציגר, פסקה 20. ראו גם: עניין גרבוע, פסקה ט; רע"א 3548/10 פלונית נ' פלונית (11.5.2010)‏‏, כבוד השופט א' רובינשטיין, פסקה ו, והפסיקה שם)

די אפוא, בכך שמדובר בנכס המשמש לעסק כדי לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב ולפיכך אין הצדקה להיעתר לבקשת המערערת לעיכוב הפינוי מהנכס. זאת במיוחד מעת שלטענתו, מניעת הפינוי תסב לו נזק כספי משמעותי הנובע מהתחייבותו כלפי צד שלישי, כנטען בתגובתו.

6. לכל האמור יש להוסיף אף את העובדה שלפיה, כפי שטען המשיב בצדק, הבקשה לעיכוב הפינוי הוגשה בשיהוי. פסק-דינו של בית המשפט קמא ניתן כאמור, ביום 28.4.2021 ובמסגרתו נקבע כי הפינוי יהיה בחלוף כחודש וחצי, ביום 15.6.2021. כך בעוד הבקשה הנדונה הוגשה רק במועד שנקבע לפינוי הנכס.

כפי שנקבע פעמים רבות, "השיהוי לבדו יכול להוות טעם מספק לדחיית בקשה לסעד זמני [ראו: רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45, 50 (1992); רע"א 3851/11 נדב נ' לוי, פסקה 4 (7.6.2011)]" (רע"א 9410/16 יורשי אלג'לאד נ' אבו חמדה (29.12.2016)‏, כבוד השופט י' דנציגר, פסקה 7. ראו גם: רע"א 6024/17 אברהמי נ' עיריית בני ברק (3.8.2017)‏, כבוד השופטת (כתוארה אז) א' חיות, פסקה 4 והפסיקה שם).

7. סיכום הדברים הוא אפוא, כי הבקשה לעיכוב פינוי הנכס נדחית. בהתאם לכך, הסעד הארעי מיום 15.6.2021 מבוטל.

העירבון בסך 60,000 ₪ שהפקידה המערערת בקופת בית המשפט (בהתאם להחלטה מיום 15.6.2021), יוחזר אליה באמצעות בא-כוחה, בכפוף לכל דין ולהיעדר הודעת מימוש.

ניתנה היום, י"ב בתמוז התשפ"א, 22 ביוני 2021, בהיעדר הצדדים.