פתח דבר

1. בפניי תביעה במסגרתה התובע תובע מהנתבעים תשלום הנזקים, אשר נגרמו לאופנוע אשר בבעלותו, בתאונת דרכים מיום 27.10.20 בה היו מעורבים האופנוע נהוג בידי התובע, רכב של הנתבעת 2 שהיה נהוג בידי הנתבע 1, ומבוטח ע"י הנתבעת 3.

העובדות המוסכמות

1. ביום 27.10.20 אירעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה"), בה היו מעורבים אופנוע הנושא מספר רישוי 12994402 (להלן: "כלי רכב התובע") וכלי רכב מסוג אוטובוס זעיר נושא מספר רישוי 5334939 אשר במועד התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת 3 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").
2. במועד התאונה נהג התובע (להלן: " התובע"), וברכב הנתבעים נהג מר ניסים עמית גלברט (להלן: "הנתבע 1").

המחלוקות המצריכות הכרעה

1. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לאחריות לתאונה, כאשר התובע טוען כי נהג הנתבעים הוא שאחראי לקרות התאונה, לאחר שסטה בחדות מהנתיב הימני בו נסע ופגע בתובע, אשר היה בנתיב השמאלי והתכוון לדבריו, לנסוע ישר.

הנתבעים לעומת זאת, מכחישים את גרסת התובע ואת הסטיה החדה שלכאורה ארעה, ולכן אין להם כל אחריות לתאונה או לנזקי התובע.

1. יצוין, כי במסגרת כתב ההגנה מטעמם כפרו הנתבעים גם בסכום הנזק אשר נתבע על ידי התובע (סעיף 9 לכתב ההגנה).

עם זאת, מאחר והנתבעים לא הציגו חוות דעת נגדית מטעמם, לא ביקשו לחקור את עורך חוות הדעת השמאית מטעם התובע, ולא הציגו כל ראיה אחרת לעניין זה, יש לראות את שווי הנזקים כפי שפורטו בכתב התביעה כמוסכמים.

דיון והכרעה

1. בעדותו טען התובע כי ביום התאונה נסע ברח' בלפור בנתיב השמאלי, כאשר התקרב לפיצול הכביש לשני נתיבים, מיניבוס אשר עמד בנתיב הימני התחיל לפנות שמאלה והוא לא הספיק לבלום ונכנס בו בצדו האחורי.

" המשכתי את הנסיעה שלי והמיניבוס חתך אותי ולא הספקתי לבלום, נכנסתי בו בכנף השמאלי" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 10-12).

1. בחקירתו הנגדית אישור התובע שרכב הנתבעים כבר ברובו היה ברחוב שחוצה, לשון אחרת: השלים את המעבר שלו, אולם טען כי נהג הנתבעים נסע במהירות, כך שלא התאפשר לו לבלום (שם, עמ' 3 שורות 11-17).
2. העד מטעמו של התובע, היה דובר השפה הרוסית, הינו בעל מעדניה ברח' בלפור, שהובא לעדות בשל היותו עד ראיה, אולם בחקירתו הנגדית אישר כי כלל לא ראה את התאונה פיסית, אלא רק שמע האצה (שם, שורות 27-28).
3. מנגד, נהג הנתבעים סיפר בעדותו כי היא במהלך נסיעתו ביקש לפנות שמאלה, ביצע איתות ואף הביט במראה ולאחר שהיה כבר בתוך הפניה, פגע בו התובע (עמוד 5 שורות 7-10). נהג הנתבעים הכחיש כמובן את אחריותו לתאונה.
4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ובכלל הראיות, שמעתי את בעלי הדין והעדים מטעמם, וראיתי את תמונות הנזק, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את אחריות הנתבעים לתאונה.
5. ראשית, הרי שעדותו של נהג הנתבעים הייתה מהימנה בעיניי, ולא מצאתי להטיל בה ספק.
6. גרסת התובע והעד מטעמו לעומת זאת, מעוררת תהיות, וזאת בשים לעובדה כי מצב הרכבים לאחר ארוע התאונה מלמד כי רכב הנתבעים כבר חצה את הפניה והיה בתוכה.

זאת ועוד, התובע לא הצביע בעדותו ואף לא הביא אסמכתאות שיתמכו בגרסתו כי זה נהג הנתבעים נסע בנתיב הימני וביציע פניה חדה, כדבריו. גרסה זו סותרת מכל וכל את התמונות שהוצגו והוגשו לתיק.

1. אשר לעדותו של עד התובע, מר ויקטור מלניק, הרי שהיא, כאמור אינה רלבנטית, כיוון שאין מחלוקת שהוא כלל לא ראה את ארוע התאונה.
2. כך או כך, בסופו של יום, אין כל ראיה שהיא התומכת בגרסת התובע לפיה רכב הנתבעים ביצע סטיה חדה מנתיבו הימני, מלבד עדותו של התובע עצמו, אשר סותרת את התמונות ממקום התאונה ביחס למצג הרכבים לאחר הפגיעה.
3. כידוע, בהליך אזרחי על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות, ולטעמי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו.

5129371סוף דבר

54678313לאור המסקנה אליה הגעתי, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעים את שכר העדים מטעמם כפי שנפסק על ידי וכן את מחציתה השניה של האגרה, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 60 ימים. המזכירות תיידע.

ניתן היום, ח' אלול תשפ"ב, 04 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.