1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 25.03.2021 בין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 80-083-33 שבעת התאונה היה בבעלות התובע ורכוב בידו (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מ"ר 129-17-801 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' בבעלות הנתבעת 2 ונהוג בידי הנתבע 3 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים אשר לאחריות לתאונה ואשר להיקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון הגיעו הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור 60% והתובע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

5.1. שני נהגי כלי הרכב התרשלו בכך שלא נתנו דעתם לעובדה כי הם מגיעים לצומת וכי כלי רכב אחר עלול להופיע בצומת כאשר הם מסיעים את כלי הרכב שלהם במהירות ומבלי להפחיתו.

5.2. התובע לא הצליח להראות כי תמרור האט ותן זכות קדימה היה מוצב בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים במועד התאונה, וכל שיכול היה לומר הוא שכאשר הוא צילם את הצומת, קרי שלושה שבועות לאחר התאונה, היה בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים תמרור זה.

5.3. נכון, בנסיבות העניין היה על התובע לתת זכות קדימה לרכב המגיע מימינו ומשלא עשה כן הוא כשל, ומכאן רשלנותו ואחריותו לתאונה.

5.4. ברם, צפיתי בסרטון התאונה המראה היטב את השניות לפני התאונה ואת רגע התאונה, ונחה דעתי כי נהג רכב הנתבעים התעלם התעלמות בוטה מהאופנוע שכבר החל להיכנס לצומת. הדבר מקבל משנה תוקף גם משום שמעיון בתמונות מכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים ניתן לראות כי שדה ראייתו פתוח והוא יכול היה להבחין באופנוע ולעצור את רכבו טרם הכניסה לצומת.

מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב הנתבעים, אם כי מעט מעבר לשיעור אחריותו של התובע.

5.5. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום התביעה, בדין יסודו.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 1, ישלמו לתובע את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 7,839 ₪, שהינו 60% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 1 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' אדר ב' תשפ"ב, 04 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.