1. לפני תביעה כספית בסך של 23,000 ₪ בהתאם לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק שידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק" /"חוק הספאם"/"חוק התקשורת").

עיקרי טענות הצדדים

1. התובעים טוענים כי הנתבעת 1 עוסקת בגיוס תרומות והנתבעים 2-3 נושאי משרה בנתבעת 1.
2. התובעים טוענים כי קיבלו מהנתבעת 15 דברי פרסומת. מדובר בדברי פרסומת שנועדו לקדם את ענייניה של הנתבעת 1.
3. התובעים טוענים כי הנתבעת לא קיבלה אישור לקבלת דברי הפרסומת ולא ידוע לתובעים כיצד הגיעו פרטיהם לידי הנתבעת 1.
4. התובעים טוענים כי לא ניתן להשיב במסרון חוזר לדברי הפרסומת "הסר".
5. התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה את חוק התקשרות וכן את חוק הגנת הפרטיות.
6. לביסוס טענותיהם, צירפו התובעים, בין היתר, פרטי העסק של הנתבעת וכן את דברי הפרסומת ששלחה הנתבעת לתובעים.
7. הנתבעים טוענים כי מעולם לא שלחו דברי פרסומת לתובעים. הנתבעים טוענים כי התובעים לא הוכיחו שהנתבעים עומדים מאחורי דברי הפרסומת. הנתבעים טוענים כי התובעים מחזיקים בתיק מורשה ולכן רשאים לשלוח מסרון חד פעמי.
8. הנתבעים מפנים לסעיף 30א(ב) לפיו ניתן לשלוח פנייה לקבלת תרומה על ידי עמותה ובלבד והנמען לא הודיע על סירובו.
9. הנתבעים טוענים כי מדובר בתובעים סדרתיים וחלק מהתובעים משתילים את מספרי הנייד שלהם.
10. הנתבעים טוענים כי הנתבעת 1 אינה עוסקת בגיוס תרומות. הנתבעת 1 היא מוסד ללא כוונות רווח. הנתבעים טוענים כי הנתבע 3 אינו חבר וועד ואין לו כל קשר לנתבעת 1.
11. הנתבעים טוענים כי לפי תוכן ההודעות שנשלחו אליהם, מדובר בבקשה לתרומה ואין בהודעות הנ"ל סממנים מסחריים והצעות לרכישת שירותים או מוצרים.
12. הנתבעים טוענים כי ניתנה לתובעים אפשרות להסיר את עצמם מרשימת הדיוור באמצעות לחיצה על הלינק שצורף להודעה. הנתבעים טוענים כי התובעים לא הוכיח שביקשו "הסרה".

סיכומים

1. התובעים טוענים כי ב"כ הנתבעת 1 אינה מייצגת את הנתבעים 2-3 ולכן טוען למתן פסק דין כנגד הנתבעים 2-3 בהעדר התייצבות.
2. התובעים טוענים כי מטעם הנתבעת 1 לא הגיע נציג להעיד על מנת לסתור את טענות התביעה.
3. התובעים טוענים כי הנתבעים סירבו להודות כי הם עומדים מאחורי המסרונים ולפיכך נאלץ לקבל צווים. מדובר בהוצאות גבוהות בסך של 4,625 ₪ אשר כוללות גם אגרות, איתור מען תיק עמותה ודואר רשום.
4. התובעים טוענים כי התייצבות התובעים הייתה מיותרת ולא תרמה להגנת הנתבעים. קו החקירה של הנתבעים התמקד בכך שהתובעים הגישו תביעות רבות. התובעים טוענים כי לא הוכח שמדובר בתביעות שנדחו, וזו אינדיקציה לכך שהתובעים מגישים תביעות מוצדקות.
5. התובעים טוענים כי הנתבעים לא הוכיחו שהתובעים אישרו את הרשמתם להיכנס לרשימת התפוצה של הנתבעים והנטל על הנתבעים לעשות כן.
6. התובעים טוענים כי מדובר בדברי פרסומת שמקדמים את עניינה של הנתבעת 1 הן כתעמולה והן כבקשת תרומה.
7. התובעים טוענים כי הנתבעים הודו הן בפרוטוקול והן בכתב ההגנה שמדובר בהודעות לגיוס תרומות.
8. התובעים טוענים כי בהודעות מוצע מגזין בעלות של 28 ₪ לחודש. במגזין ניתן למצוא כתבות, פרסומות ותעמולה דתית.
9. התובעים טוענים כי גם אם מי מהתובעים נוהג לתרום לעמותה, לא ניתן להסיק מכך שהתובעים אישרו לנתבעת הספציפית בתיק דכאן להיכלל ברשימת התפוצה ולקבל דברי פרסומת.
10. התובעים טוענים כי מרביתם, נכון למועדים הרלוונטיים להודעות, אינם עסק וגם אם כן, לא מדובר בפנייה הצעה לעסק אלא דבר פרסומת. התובעים טוענים כי לפי החוק מותר לפנות לעסק בהצעה.
11. התובעים טוענים כי אין חובה ללחוץ על קישור להסרה הואיל והדבר עשוי, בין היתר לגרום להרס של מכשירים והונאות. התובעים טוענים כי במסרונים לא הייתה אפשרות להסרה באותה הדרך שנשלחה ההודעה.
12. הנתבעים טוענים כי התובעים אינם דוברי אמת ופועלים בחוסר תום לב. הנתבעים טוענים כי אחד מהעדים העיד כי לא לחץ על הסר ולאחר מכן מעיד כי לא הייתה אפשרות להסיר.
13. הנתבעים טוענים כי העדים היו מתודרכים וחזרו על אותן תשובות. הנתבעים טוענים כי מדובר בתובעים אשר הגישו עשרות תביעות. הנתבעים טוענים כי ניתנה אפשרות להסרה ואף אחד מהתובעים לא לחץ הסר. הנתבעים טוענים כי לא מדובר כאן בפגיעה בפרטיות.
14. הנתבעים טוענים כי מדובר בעמותה שמסייעת במזון לאוכלוסיות נזקקות ולא סביר להטיל על עמותה שדואגת לנזקקים בהוצאות גבוהות.
15. הנתבעים טוענים כי היו הודעות שחרגו מהצווים. הנתבעים מפנים לתיק 5572-04-15. בפסק דין זה, צוין כי התובעים בקיאים בחוק הספאם והתנהלותם אינה תואמת לרוח החוק ולכן אינם זכאים לפיצוי ברוח החוק.
16. הנתבעים טוענים כי פעלו בחוסר תום לב הואיל ומההודעה הראשונה לא דרשו להסיר את עצמם מרשימת התפוצה וגרמו לכך שמספר ההודעות יגדל באופן משמעותי.
17. הנתבעים טוענים כי מטרת חוק התקשורת היא להגן על האזרחים "ממתקפת ספאם" ולא אפיקי הכנסה נוספים לעורכי דין.
18. הנתבעים טוענים כי הסכמת התובעים לקבל את ההודעה לא צריכה להיות מפורשת. הנתבעים טוענים כי לא סביר שהתובעים לא תרמו לאף עמותה וסברי להניח ששמם נכנס לרשימת התפוצה של הנתבעים הואיל ותרמו לעמותה. הנתבעים טוענים כי בחלק מעדויות הנתבעים עלו סתירות.
19. בסיכומי התשובה, טוענים התובעים כי לא מובן מה הם הסתירות וכך גם לגבי טענת חוסר תום הלב. הנתבעים מתייחסים לעדות התובע 7 אשר אמר בסך הכל שלא ביקש הסרה הואיל ולא הייתה אפשרות להשיב "הסר" במסרון חוזר והוא אינו נוהג ללחוץ על קישורים להסרה. התובעים טוענים כי המצווה שעושה הנתבעת 1 אינה מצדיקה הפרה של חוק התקשורת.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל הראיות לפני, הגעתי לכלל דעה, כי דין התביעה להתקבל, ואפרט את טעמי.
2. המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לעניינינו מצויה בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת"). לפי סעיף 30א לחוק התקשורת, חל איסור על משלוח "דבר פרסומת", ללא הסכמת הנמען.
3. סעיף 30א(א)(2) מגדיר "דבר פרסומת" בין היתר, כדלקמן:

"(2)   מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה;"

1. משלוח של דברי פרסומת ללא הסכמת הנמען, בין היתר, עולה לכדי עוולה אזרחית ובית המשפט רשאי לפסוק על הפרה של החוק פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על סך של 1,000 ₪ עבור כל הודעה שנשלחה בניגוד לחוק כאמור.
2. בעניינינו, מדובר סה"כ ב-15 הודעות מגוונות.
3. הודעה 1 –השכיחה ביותר- מנוסחת בלשון הזו:

"רוצה לצפות במגזין של רבי נחתן בחינם?"

1. להודעה זו מצורפים שלושה קישורים. קישור אחד מפנה לאתר. בקישור השני מופיעה המילה "לא" ולצד הקישור השלישי מופיעה המילה "להסרה".
2. הודעה 2 מנוסחת בלשון הזו:

"רוצה להגיע לאומן?

רבי נחמן יגיע אליך"

1. גם להודעה זו שלושה קישורים. קישור אחד מפנה לאתר. בקישור השני מופיעה המילה "לשיתוף" ולצד הקישור השלישי מופיעה המילה "להסרה".
2. הודעה 3 מנוסחת בלשון הזו:

"הלב שלך מחובר לרבי נחמן? עכשיו ההזדמנות שלך להתחבר למגזין המוביל".

1. להודעה זו מצורף קישור המפנה לאתר וקישור נוסף לצדו מופיעה המילה "להסרה".
2. הודעה 4 מנוסחת בלשון הזו:

"עכשיו זה הרגע שלך לחיים יפים יותר! המגזין של רבי נחמן למשפחה ולילדים".

1. להודעה זו מצורף קישור המפנה לאתר וקישור נוסף לצדו מופיעה המילה "להסרה".
2. הודעה 5 מנוסחת בלשון הזו:

"עכשיו חבילת החג בחינם!

מבצע ל-48 שעות."

1. להודעה זו מצורף קישור המפנה לאתר. כמו כן מצורף קישור נוסף לצדו מופיעה המילה "ווצאפ" וקישור נוסף לצדו מופיעה המילה "להסרה".
2. הודעה 6 מנוסחת בלשון הזו:

"רבי נחמן העורך דין שלך לראש השנה".

1. להודעה זו מצורף הקישור המפנה לאתר, קישור נוסף לצדו מופיעה המילה "לשיתוף" וקישור נוסף לצדו מופיעה המילה "להסרה".
2. הודעה 7 מנוסחת בלשון הזו:

"באמת רוצה להתחזק?

הצטרף עכשיו למגזין של רבי נחתן מברסלב".

1. להודעה זו מצורף קישור המפנה לאתר וקישור נוסף לצדו מופיעה המילה "להסרה".
2. מנספחי התביעה עולה כי התובע 1 קיבל שני מסרונים המנוסחים לפי הודעה מספר 1.
3. התובעת 2 קיבלה מסרון אחד המנוסח לפי הודעה מספר 1.
4. התובע 3 קיבל מסרון אחד המנוסח לפי הודעה מספר 1.
5. התובע 4 קיבל מסרון אחד המנוסח לפי הודעה מספר 2.
6. התובע 5 קיבל שני מסרונים. מסרון אחד מנוסח לפי הודעה מספר 1 ומסרון שני מנוסח לפי הודעה מספר 3.
7. התובע 6 קיבל חמישה מסרונים. מסרון 1 מנוסח לפי הודעה מספר 4, מסרון 2 מנוסח לפי הודעה מספר 5, מסרון 3 מנוסח לפי הודעה מספר 6. מסרון 4 מנוסח לפי הודעה מספר 1 ומסרון 5 מנוסח לפי הודעה מספר 2.
8. התובע 7 קיבל שני מסרונים. מסרון 1 מנוסח לפי הודעה מספר 1. מסרון 2 מנוסח לפי הודעה מספר 7.
9. עוד עולה מנספחי התביעה כי השם המופיע במסרונים המזוהה כשולח המסרונים הוא השם של הנתבעת 1, קרי: "ניצוצות".
10. שוכנעתי כי מדובר במסרונים העונים להגדרה של דבר פרסומת לפי סעיף 30א(א)(2) לחוק התקשורת, קרי: מסרונים שמטרתם בקשת תרומה או תעמולה.
11. מסקנתי זו נשענת על מספר טעמים. ראשית, מתוכן ההודעות הנ"ל דומה כי במסרונים תעמולה דתית, וניסיון לעודד את הנמענים לצפות במגזין של רבי נחמן מברסלב. לעניות דעתי, הודעות אלו עולות בקנה אחד עם הגדרה של המושג "תעמולה" לפי סעיף 30א(א) לחוק התקשורת המגדיר תעמולה כדלקמן:

"תעמולה- הפצת רעיונות לשם השפעה על עמדות או על התנהגויות, למעט אם יש בה מסר פוליטי, ובכלל זה תעמולת בחירות".

1. לא ניתן לשלול כי עידוד של הנמען לצפות במגזין של רבי נחמן מברסלב מהווה הפצה של רעיון "לשם השפעה על עמדות או התנהגויות".
2. כמו כן, הנתבעים לא סתרו את טענת התובעים כי מדובר במסר שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה. הנתבעים 2-3 לא התייצבו לדיון. נציג מטעם הנתבעת 1 לא התייצב לדיון.
3. זאת ועוד, בסעיף 13א לכתב ההגנה הנתבעים מודים כי מסרונים בגדר פנייה לקבלת תרומה כך שגם אם לא מדובר בתעמולה, מסרונים אלו עונים להגדרה של דבר פרסומת לפי סעיף 30א לחוק, קרי: מסר "שמטרתו בקשה תרומה או תעמולה" וניתן להסתפק בכך בכדי לקבוע כי מדובר בדבר פרסומת.
4. הנתבעים טוענים כי אינם עומדים מאחורי משלוח ההודעות. איני שותף לטענה זו. כפי שצוין לעיל, מעל ההודעות רשום כי שם השולח הוא "Nitsosot", שמה של הנתבעת כפי שמופיע בפרטי העסק של הנתבעת 1 אשר סומנו כנספח 1 בכתב התביעה.
5. זאת ועוד, ביום 1.4.22 נחתם צו המורה לחברת טלזר למסור מידע ביחס לזהות השולח של המסרונים הנ"ל. עבור הצו שילמו התובעים סך של 2,500 ₪.
6. בכל אופן, ביום 4.7.22, הודיעה חברת טלזר כי למעט שתי הודעות (הודעה מיום 2.10.2020 בשעה 10:10 והודעה מיום 12.8.19 בשעה 20:43), כל ההודעות מושא התביעה נשלחו על ידי הנתבעת, קרי: "ניצוצות (ע.ר.)".
7. מיותר לציין כי לאחר מתן הצו הטענה לפיה הנתבעים אינם עומדים מאחורי משלוח המסרונים נזנחה והנתבעים ביססו את טענות ההגנה לעניין ההסרה ולחוסר תום לב של התובעים או לחילופין לא הדבר לא הוכחש על ידי מי מהנתבעים שממילא לא התייצבו לדיון. כל אלו, ובהעדר הכחשה מצד מהנתבעים, מובילים אותי למסקנה שזהות השולח היא הנתבעת 1.
8. באשר לשתי ההודעות שלפי הצווים לא נשלחו על ידי הנתבעת 1, אני מקבל את טענת התובעים כי גם אם לא ניתן על פי הצווים לייחס את שתי ההודעות לנתבעת, מדובר בהודעות הזהות ליתר ההודעות שכן אותרו בצווים, ומכאן דומה כי הנתבעים עומדים מאחורי משלוח המסרונים שלא אותרו בצו.
9. עוד יש לציין כי בשתי ההודעות אשר לא אותרו על ידי חברת טלזר מופיע כי זהות השולח הוא: "Nitsosot", דהיינו הנתבעת 1.
10. לפיכך, גם אם שתי ההודעות הנ"ל לא זוהו בצווים, לאור הדמיון בין ההודעות הנ"ל ליתר ההודעות שכן זוהו בצווים והשם שמופיע כשולח שניתן לייחס אותו לנתבעת 1, אני סבור כי הנתבעים עומדים מאחורי משלוח ההודעות הנ"ל.
11. הנתבעים טוענים כי התובעים עוסקים מורשים ולכן רשאים לשלוח מסרון חד פעמי. איני שותף לטענה זו.
12. אף אם לא נאמר זאת במפורש, הנתבעים מתבססים על הסיפא בסעיף 30א(ב) לחוק התקשורת הקובע כדלקמן:

"[...]

פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק או לנמען לשם קבלת תרומה או תעמולה, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה."

1. לפי הסעיף הנ"ל, פנייה הכוללת כשלעצמה "דבר פרסומת" אינה נחשבת פנייה מהסוג המותר לפי הסעיף הנ"ל. לפי הסעיף הנ"ל, רק פנייה שהיא הצעה לקבל דברי פרסומת לא תיחשב הפרה לפי סעיף 30א לחוק התקשורת.
2. בעניינינו, אין מדובר בהצעה של הנתבעים לתובעים אלא שליחת הודעה שתוכנה עונה להגדרה של דבר פרסומת לפי סעיף 30א(א)(2) לחוק התקשורת.
3. כמו כן, הנתבעים לא הוכיחו כי התובעים הם עוסק מורשה נכון למועד הרלוונטי לשליחת המסרונים.
4. יש לציין כי הנתבעים לא היו רשאים לשלוח את המסרונים הנ"ל לפי סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת הואיל ומדובר במשלוח דברי פרסומת בהודעת SMS ולא באמצעות דואר אלקטרוני כמו גם שלא ניתנה לתובעים אפשרות להודיע על סירובם כאמור.
5. הנתבעים טוענים כי בהודעות הייתה אפשרות להסרה והתובעים לא עשו כן. איני שותף לטענה זו. ראשית וכפי שיפורט בהמשך, לא הוכח כי הנתבעים נתנו את הסכמתם להיכלל ברשימת התפוצה של הנתבעים.
6. שנית, לפי סעיף 30א לחוק התקשורת, על המפרסם לתת לנמען הזדמנות להודיע על סירובו לקבל את דברי הפרסומת. הזמנות זו תהיה באותה הדרך שבה שוגר דבר הפרסומת.
7. בעניינינו, הנתבעים לא נתנו לתובעים הזדמנות להודיע על סירובם לקבל את דבר הפרסומת. מנספחי התביעה, ניתן לראות ניסיון של התובע 6 להודיע על סירובו לקבל את דברי הפרסומת, ניסיון שלא צלח הואיל ולא ניתן היה לעשות כן. הדברים האמורים נכונים גם באשר לתובע 7 אשר ניסה גם הוא לשלוח הודעת הסרה ללא הצלחה.
8. לא חמק מעיני כי למסרונים צורף קישור המאפשר הסרה. ואולם, כפי שצוין לעיל, על הנתבעים לאפשר להודיע על הסירוב באותה הדרך שנשלחה ההודעה. לחיצה על קישור להסרה אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.
9. זאת ועוד, טענת התובעים מקובלת עליי. לחיצה על קישור להסרה עשויה לגרום להונאה, לווירוסים ולסכן את המכשיר הסלולרי אשר חלק בלתי נפרד מחייהם של התובעים כפי שעולה מעדותם.
10. הנתבעים טוענים כי התובעים הסכימו להיכלל ברשימת הדיוור של הנתבעים. איני שותף לטענה זו. טענה זו אינה מבוססת, לא הוצגה בפני ראיה אשר תומכת בגרסה זו. חלק מהתובעים העידו כי אינם נוהגים לתרום לעמותות וחלקם העידו שכן. ואולם, לא די בכך בכדי לצאת מתוך נקודת הנחה כי התובעים נתנו את הסכמתם להיכנס לרשימת התפוצה של הנתבעים.
11. גם אם התובעים נוהגים לתרום, אין באמור בכדי להסיק כי נתנו את הסכמתם להיכנס לרשימת התפוצה של עמותות ובפרט של הנתבעת 1.
12. הנתבעים טוענים להעדר תום לב של התובעים. הנתבעים טוענים כי מדובר בתובעים סדרתיים אשר הכניסו את עצמם לרשימת התפוצה של הנתבעים באמצעות הונאה על מנת לקבל דברי פרסומת וכן להכין את הקרקע לתביעה מכוח חוק התקשורת. איני שותף לטענה זו.
13. בחקירתם נשאלו הנתבעים כמה מספרי טלפון הם מחזיקים ורובם השיבו במספר טלפון אחד שאליו נשלחו דברי הפרסומת.
14. ההונאה הנטענת כלל לא הוכחה. אין כל אינדיקציה לכך שהתובעים למעשה פעלו באמצעים לא כשרים על מנת להכניס את מספרי הנייד שלהם לרשימת התפוצה ופועל יוצא מכך להכין את הקרקע לתביעה מכוח חוק התקשורת.
15. גם אם מדובר בתובעים שאולם בית המשפט אינו זר להם, אין באמור בכדי למנוע מהתובעים לקבל פיצוי כספי לפי סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת.
16. חוק התקשורת נועד לעודד תביעות בנושא הספאם וגם אם בית המשפט אינו זר לתובעים לא מן הנמנע כי פעולתם של התובעים שומרת על זכויות של אזרחים רבים המוטרדים כתוצאה ממשלוח דברי פרסומת שקולם לא נשמע.
17. על מנת לבסס את גרסתם לעניין תום הלב של התובעים, הנתבעים הפנו אותי לפסק דין ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 55572-04-15 עו"ד תום שנפ נ' קיי.אס.פי מחשבים בע"מ (נבו 27.09.2015).
18. בפסק הדין הנ"ל דובר על תביעה לפיצוי כספי לפי חוק התקשורת בגין משלוח 35 דברי פרסומת. בית המשפט לא פסק פיצויים לתובע הואיל ומצא כי התובע לא דרש כבר בהודעות הראשונות להסיר את עצמו מרשימת התפוצה וניסה להגדיל את היקף התביעה. כמו כן, בית המשפט שוכנע כי התובע "ניסה ללכוד ולמצוא עילת תביעה יש מאין" וכן למצוא אפיק הכנסה נוסף.
19. לא כך הם פני הדברים בעניינינו. לא הוכח כי התובעים ניסו "ללכוד" את הנתבעים ולמצוא עילת תביעה יש מאין.
20. לא הוכח כי התובעים הסכימו בעבר להיכנס לרשימת התפוצה של הנתבעים כאמור. מדובר בהודעות בודדות. לא שוכנעתי כי התובעים השתהו בבקשה להסרה על מנת להגדיל את גובה הפיצוי. כאמור כלל לא הייתה אפשרות אמתית וכנה להסרה שעולה בקנה אחד עם הוראות החוק.
21. משנמצא כי הנתבעים עומדים מאחורי משלוח המסרונים וכי מדובר בדברי פרסומת וכל טענות ההגנה נדחו על מנת לסתור את המסקנה אליה הגעתי, התובעים זכאים לפיצוי כספי לפי סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת.
22. סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בסך של 1,000 ₪ עבור כל הפרה ללא הוכחת נזק. סכום זה הוא נקודת המוצא ממנו ניתן להפחית בנסיבות מסוימות. לצורך כך, אבקש להפנות לפסק הדין תאד"מ (שלום בת ים) 44296-07-21 בנימין פילצר נ' יד לאחים (נבו 22.12.2022).
23. מדובר בתביעה דומה לפי סעיף 30א לחוק התקשורת. לאחר שבית המשפט קבע (כב' השופטת רונית אופיר) שהנתבעת הפרה את סעיף 30א לחוק התקשורת, נדרש לדון בשיקולים שבית המשפט ישקול על מנת לקבוע את גובה הפיצוי, בזו הלשון:

"בבוא בית המשפט לקבוע את סכום הפיצוי, עליו לשקול, בין היתר, את השיקולים הבאים: אכיפת החוק והרתעה מפני אכיפתו; עידוד הנמען למימוש זכויותיו והיקף ההפרה. כפי שנפסק בעניין חזני "מטרת הפיצוי אינה להשיב את מצבו של התובע לקדמתו (שהרי אין להתחשב בשיעור הנזק שנגרם לו), כי אם לאכוף את החוק, להרתיע את הנתבע ולתמרץ הגשת תביעות יעילות... הפיצוי נועד להכווין את התנהגות הנתבע באופן שפרסום עתידי במתכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורו" (שם בפסקאות 9 – 10).

כפי שעוד נפסק בעניין חזני, במסגרת פסיקת הפיצויים לדוגמה, על בית המשפט ליתן דעתו לשיקולים שונים וביניהם ניתן למנות את נסיבות ההפרה של הוראות החוק, לרבות היקף ההפרה ומספר ההודעות שנשלחו; תוכן הפרסום והרווח הצפוי לנתבע מן הפרסום. על בסיס שיקולים אלו על בית המשפט מחד לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה באופן שיגשים את תכליות החוק, ומאידך "לוודא שהפיצוי לא יהיה מעבר לנדרש לצורך השגתן" (ענין חזני שם בפסקה 10). כפי שנקבע שם, שיעור הפיצויים אינו נקבע על ידי הכפלה פשוטה של מספר ההפרות בסכום הפיצוי המקסימלי להפרה (1,000 ₪) אלא על גובה הפיצוי "להיעצר בסכום המשקף הרתעה יעילה בנסיבות העניין ולא לפסוק מעבר לכך" (עניין חזני, שם)."

1. במסרונים מושא התביעה, לא הייתה אפשרות להסרה שעולה בקנה אחד עם הוראות חוק התקשורת. הנתבעים בכתב ההגנה הכחישו כי הם עומדים מאחורי דברי הפרסומת, טענה שהתבררה כשגויה. שם השולח המופיע בהודעות היא הנתבעת 1. כמו כן, הצו שנחתם לחברת טלזר חיזק את גרסת התובעים כי מדובר בנתבעת 1. הנתבעים במעשיהם אילצו את התובעים להתחקות אחריהם באמצעות צווים.
2. מצד שני, לא מדובר במספר רב של הודעות. כמו כן, הנתבעת 1 היא עמותה ואינה מפיקה רווח מהפרסום. כעולה מפרטי העסק שצורפו לכתב התביעה הנתבעת 1 עוסקת ב-"עזרה וחסד למשפחות נזקקות, קמחא דפסחא, פתיחת מעונות יום וגנים לאוכלוסייה חדשה" ותחום פעילותה הוא "סיוע לנזקקים".
3. לפיכך, לאחר ששקלתי את נסיבות העניין, אני קובע כי הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי כספי בסך של 500 ₪ עבור כל הודעה. סה"כ 7,500 ₪.
4. באשר לרכיב הפיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות, טענה זו נטענה בצורה כללית. כמו כן, התובעים מיקדו את עיקר הטענות שלהם לאורך כל ההליך לעניין הפרת חוק התקשורת. בנוסף, לא מצאתי כי המסרונים הנ"ל מהווים עבירה של פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות. זאת ועוד, לאור זהות העילות, לא שוכנעתי כי יש מקום לפסוק כפל פיצויים וניתן להסתפק בפסיקת פיצויים לפי חוק התקשורת בלבד.

סוף דבר

1. בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 7,500 ₪ בגין משלוח 15 הודעות.
2. נוכח המסקנה אליה הגעתי, בשים לב כי התובעים נאלצו לבקש צו מחברת טלזר אשר כרוך בעלות של 2,500 ₪ והצורך בהתייצבותם של כל התובעים, אני פוסק לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ והוצאות ניהול ההליך בסך של 4,500 ₪. סה"כ ישלמו הנתבעים (ביחד ולחוד) סך של 17,000 ₪ בתוך 30 ימים בתוספת הצמדה וריבית פיגורים מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' טבת תשפ"ג, 01 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.