06 אפריל 2022

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.6.2021 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למשיב נכות זמנית בשיעור 20% מיום 21.11.2020 עד ליום 30.9.2021.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. המשיב, יליד 1963, נחבל בכתף שמאל ביום 13.9.2020 בתאונה אשר הוכרה על ידי המערער כתאונת עבודה.
2. ביום 11.4.2021 ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למשיב נכות זמנית בשיעור 20% עד ליום 30.9.2021.
3. ביום 19.4.2021 הגיש המערער את עררו על החלטה זו וטען כי היה על הוועדה לנכות 10% בגין מצב קודם. הוועדה התכנסה ביום 7.6.2021 והותירה את החלטת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון על כנה ועל כך נסוב ערעור זה.
4. המערער טוען, כי הוועדה טעתה טעות משפטית כאשר לא ניכתה 10% בגין מצב קודם בעקבות נכות יציבה בשיעור 10% באותו איבר אשר נקבעה בשל תאונה משנת 1997. לדידו, הדבר, מנוגד להוראות סעיף 120(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") ועל כן שגתה הוועדה לחשוב, כי אין לה סמכות לנכות מצב קודם מנכות זמנית.
5. לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. הן הוועדה מדרג ראשון והן הוועדה מושא הערעור לא קבעו למשיב סעיף ליקוי ספציפי ובמצב דברים זה, לא ניתן לבצע חשבון "עובר ושב" כדרישת דב"ע נג/01-46 מרגוליס נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 (להלן: "הלכת מרגוליס"). בהקשר זה, המשיב הפנה לסעיף 4.6.2 ב"תדריך לרופא נפגעי עבודה" של הלשכה המשפטית במוסד לביטוח לאומי בו נקבע, כי "בעת קביעת נכות זמנית אין הכרח להידרש למצבו הקודם של התובע."
6. בהשלמת טיעון מטעם המערער לאחר שהתקיים דיון הערכה מוקדמת הוסיף המערער, כי המחוקק לא הבחין בין נכות יציבה לזמנית בסעיף בחוק הביטוח הלאומי העוסק בניכוי מצב קודם וכי הוראות התדריך אליו הפנה המשיב נעדרות תוקף מחייב כלפי הוועדה. המערער הוסיף, כי אין בעובדה שלא נקבע פריט ליקוי ספציפי כדי למנוע יישום של הוראות סעיף 120 (א) וכי הוועדה אינה חייבת לנקוב בפריט ליקוי ספציפי כאשר היא קובעת נכות זמנית ואולם התעלמות ממצבו הקודם של המשיב תאפשר לו לקבל כפל תשלום עבור אותה פגיעה.
7. בתשובתו, המשיב חזר על עיקר טענותיו בתגובה לערעור. בין השאר ציין, כי למשיב לא נקבעו סעיפי ליקוי וזאת מכיוון שמדובר במצב זמני שעוד לא התקבע. מסיבה זו יש לדחות גם את הטענה בדבר כפל תשלום.

דיון והכרעה

1. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 , מסמיך את בית הדין לדון בערעור על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל-פי הפסיקה נדרש בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
2. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה של הוועדה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (דב"ע נד/ 154-0 לבל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474) כמו כן, ראוי שהחלטת הוועדה תהא ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 188).
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור. ואפרט.
4. במקרה שלפני הוועדה שמעה את דברי המשיב שנרשמו בפרוטוקול כדלקמן:

"לקוח: מוגבל, מצב נראה טוב מבחוץ אבל יש כאבים והגבלות".

הוועדה דנה בערר המערער וסיכמה כדלקמן:

"מצבו של המבוטח עדיין זמני, מנכות זמנית אין לנכות עבר. יחזור לוועדה מדרג ראשון ולכן הוועדה דוחה את ערר המוסד."

מעיון בפרוטוקול עולה כי הנימוק לדחיית הערר הינו כי "מצבו של המבוטח עדיין זמני", כלומר עדיין לא התגבש, ועל כן הוועדה לא מנכה מצב קודם. קביעה זו מצויה בסמכות הרפואית-מקצועית של הוועדה לפיכך, אין מקום להתערב בה.

1. סעיף 119 לחוק ביטוח לאומי מקנה לוועדה את הסמכות לקבוע נכות זמנית "אף בשיעור העולה על הקבוע במבחנים" דבר המלמד, כי בנכות זמנית הוועדה אינה כפופה לכללים הרגילים, וביניהם החובה לנכות מצב קודם. בעניין זה קבע בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 28403-12-12 המוסד לביטוח לאומי – רותם מלחי (ניתן ביום 11.8.2013), כי לעתים במסגרת הדיון בנכות זמנית שוקלת הוועדה הרפואית שיקולים מקלים מאלה שנשקלים על ידה במסגרת הדיון בנכות צמיתה, בשל היותו של ההליך בשלביו המקדמיים. הרציונל למצב דברים זה נעוץ בכך, כי טרם התגבש מלוא הנזק וברי, כי הפעלה מכאנית, ללא שיקול דעת, של הכללים בשלב מקדמי של ההליך, עשויה להביא לתוצאה מוטעית.
2. יובהר כי אף אם מדובר בטעות במישור הרפואי, השפעתה מוגבלת ביותר שכן כבר נקבע, כי לא יהיה בהימנעות מניכוי מצב קודם מנכות זמנית למנוע מוועדה מאוחרת לנכות מצב קודם במסגרת קביעת הנכות הצמיתה (וראו בר"ע 9890-09-15 שרה חזיזה נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.2.2016)). מכל מקום, אין מדובר בטעות רפואית שכן בפועל הוועדה לא נקבה בפריט ליקוי מכוחו קבעה את הנכות הזמנית, ובכך ממילא נשמט הבסיס לניכוי מצב קודם.
3. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

סוף דבר

16.לאור כל המקובץ, דין הערעור להידחות.

17.משעה שהמשיב מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ה' ניסן תשפ"ב, (06 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.