1. לפניי בקשת המשיבים למחוק את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו ומנגד, בקשת המערערים לדחות את הבקשה על הסף ולחלופין, להארכת המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו.

הצדדים יכונו כמעמדם בתיק העיקרי (המערערים והמשיבים, בהתאמה).

2. עסקינן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שאן (כב' הש' ספאדי) מיום 31.01.21, שהורה על סילוק ידם של המערערים מה"חלק הצפוני" בשטח נחלת המשיבים מהקטע המתחיל בשביל האספלט וצפונה עד הכביש הציבורי (להלן: "פסק הדין").

3. כאמור, פסק הדין ניתן ביום 31.01.21 הערעור הוגש ביום 21.06.21 מבלי שהתבקשה אורכה.

תמצית טענות הצדדים

4. לטענת המשיבים, מעיון בתיק הממוחשב בבית המשפט קמא עולה, כי פסק הדין הומצא על ידי המזכירות למשרד בא כוחם הקודם של המערערים, עו"ד רוני מועלם, כבר ביום 01.02.21 באמצעות "הודעה באתר" נט המשפט כשבאותו יום, צפה ב"כ המערערים דאז בפסק הדין בשעה 13:54. לפיכך ובהתחשב במועד הערעור של 60 ימים הקבוע בסעיף 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ובפגרת חג הפסח, היה על המערערים להגיש את הערעור עד ולא יאוחר מיום 11.04.21. ואולם, הערעור הוגש כעבור 132 ימים מיום שקיבלו את פסק הדין שהם איחור של 71 ימים!

5. לטענת המשיבים, פסיקת בית המשפט בנוגע לעמידה במועדים הנקובים הינה ברורה וחד משמעית. המערערים לא הגישו בקשה למתן ארכה להגשת הערעור והמועד הנקוב בהודעת הערעור 29.04.21 הינו מועד "מומצא" לצורך ביצוע מחטף להגשת הערעור שלא כדין.

6. עוד טוענים המשיבים, כי ביום 19.5.21 הגישו המערערים בקשה לבית משפט קמא להבהרת פסק הדין בה צוין בסעיף 3 "למצער עם הפיכת פסק הדין לחלוט החליטו התובעים" משמע היה ברור למערערים, כי חלף המועד להגשת הערעור ופסק הדין נעשה חלוט.

7. לסיום טענו המשיבים, כי הסתמכו על פסק הדין והחלו בהליכים לגדר את גבולות חלקתם על פי פסק הדין.

8. בתשובה לבקשה טוענים המערערים, כי טענת המשיבים ולפיה, בא כוחם דאז צפה בפסק הדין ביום 01.02.21 בשעה 13:54 היא עדות שמיעה או סברה, שאין הם יכולים להעיד עליה או לבסס עליה טיעון עובדתי. לדידם, פסק הדין נודע להם רק ביום 29.04.21 כך שהערעור הוגש במועד.

9. לטענת המערערים, לא ניתן היה להמציא את פסק הדין בדוא"ל לבא כוחם הקודם ואין המודבר בהמצאה כדין, שכן לפי התקנות משנת 1984 המצאה באמצעות דוא"ל מחייבת שעורך הדין ימסור לבית המשפט את כתובת הדוא"ל לצורך המצאה, דבר שלא קרה בענייננו. בהתאם לתקנות החדשות משנת 2018 נקבע בסעיף 161(1א'), כי המצאה אלקטרונית תהיה לכתובת דוא"ל מאובטחת, שעורך הדין ציין בכותרת כתב טענותיו. לטענתם, הכתובת לא צוינה בכתבי הטענות כנדרש.

10. עוד לטענת המערערים, הרי שבשיחה עם בא כוחם הקודם הוא אמר להם שהוא אינו שולט בטכנולוגיה ומתקשה ביישומי מחשב ולא אחת המסמכים בתוכנת נט המשפט אינם נפתחים או שנפתחים באופן משובש שאינו מאפשר את קריאתם. לטענתם, פסיקת בית המשפט העליון קובעת, כי צפייה בהחלטה או בפסק דין בנט המשפט אינה עולה כדי המצאה כדין ורק במצבים חריגים וקיצוניים ניתן להחיל עליה את חריג הידיעה. וגם אז זה בכפוף להוכחה, כי באותו מועד ההחלטה נפתחה וניתן היה להיחשף לתוכנה באופן מלא.

11. עוד טוענים המערערים, כי רק ביום 29.04.21, בעקבות חסימת המשיבים את שביל הגישה אל בית המערערים באמצעות טרקטור, פנו למשיבים לברור פשר הדבר ואלו השיבו, כי קבלו היום את פסק הדין הקובע שלמערערים אסור להשתמש בשביל ולכן הם חסמו אותו. כלומר, גם למשיבים נודע על פסק הדין לראשונה רק ביום 29.04.21. לדידם, אם המשיבים היו יודעים על מתן פסק הדין ביום 01.02.21 לא היו יושבים בשקט משך 3 חודשים והיו חוסמים את השביל באותו מועד, ואם אכן נודע להם ביום 01.02.21 הרי שפעלו בחוסר תום לב עת לא המציאו עותק ממנו למערערים.

דיון

12. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי הערעור שבכותרת אכן הוגש באיחור ודינו מחיקה על הסף כמבוקש.

13. ככלל, על בעל-דין להגיש ערעור בגדרי המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים. הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין שבו זכה, האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית וכן, השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור (בש"א 2487/14 ביבי נ' ליפר, (14/5/2011).

14. עיון במערכת "נט המשפט" מלמד, כי אכן ביום 01.02.21 הומצא פסק-הדין לבא כוח המערערים דאז, עו"ד רוני מועלם, בדרך של "הודעה באתר" כאשר כתובת הדואר האלקטרוני מסומנת ככתובת להמצאת כתבי בי-דין וכי זו נצפתה בשעה 13:54. כפי שנפסק לא אחת, המצאה בדרך זו, אשר משמעותה היא, כי נשלחה לכתובת הדואר האלקטרוני של בעל הדין הודעה על אודות קיומה של ההחלטה השיפוטית בצירוף קישור אליה, הינה המצאה אשר עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ומקבילתה תקנה 161(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

לעניין משמעותה של "הודעה באתר" ראו בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), פסקאות 9-8 (19.12.2018); בש"א 2036/19 פלונית נ' פלוני, פיסקה 6 (24.3.2019)).

עוד ראה לעניין זה ע"ר (ארצי) 33237-03-17 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית בלב בע"מ - 23.10.2017) שם ביקשו השופטים להרחיב את ההמצאה כדין גם אם כתובת הדוא"ל לא סומנה במערכת נט המשפט ככתובת להמצאת כתבי בי דין:

"ככלל, ככל שעורך דין או בעל דין (להלן יחד – בעל דין) עושה שימוש במערכת נט המשפט לצורך הגשת כתבי בי דין, ובמערכת נט המשפט מעודכנת במועד ההמצאה כתובת דוא"ל פעילה שנמסרה על ידי בעל הדין, הרי שגם אם בעל הדין לא הצהיר במפורש ופורמאלית כי כתובת הדוא"ל נמסרת על ידו ככתובת להמצאת כתבי בי דין, וגם אם כתובת הדוא"ל מסיבה כלשהי לא סומנה במערכת נט המשפט ככתובת להמצאת כתבי בי דין, הרי ככל שפסק הדין /ההחלטה הומצאו באמצעות 'הודעה באתר' כאמור בסעיף 20 להלן, דהיינו עת נשלחה לתיבת הדוא"ל הפעילה הודעה על קיומו של פסק דין/החלטה עם קישור לפסק הדין /החלטה, מניין הימים להגשת הליך ערעורי מתחיל במועד שבו נשלחה הודעת הדוא"ל לבעל הדין"

15. בענייננו, לא מצאתי בטענות המערערים כל הסבר או נימוק משכנע להגשת הערעור באיחור כה משמעותי. טענתם ולפיה, טענת המשיבים להמצאה באמצעות הודעה באתר נט המשפט היא עדות שמיעה או סברה מותב היה לה, כי כלל לא הייתה נטענת. כך גם באשר לטענות ולפיהן, נאמר להם על ידי בא כוחם הקודם "שהוא אינו שולט בטכנולוגיה ומתקשה ביישומי מחשב ולכן גם איננו מרבה להשתמש בדוא"ל או בתוכנת נט המשפט, ולא אחת המסמכים בתוכנת נט המשפט אינם נפתחים או נפתחים באופן משובש שאיננו מאפשר את קריאתם, וגם אם ההחלטה או פסק הדין נפתחים אין הוא מסוגל לקרוא אותם מהטלפון הנייד ועל כן הוא ומשרדו עובדים על בסיס מסמכים וכתבי בי-דין שמומצאים להם בדרך המלך של עותק קשיח בדואר או עם שליח או בפקס" – טענות אלה הן הן עדות שמיעה, על אחת כמה וכמה, שאינן מגובות בתצהירו של עו"ד רוני מועלם. מצופה מבעל דין שיתמוך טענותיו בתצהיר מפורט של הנוגעים בדבר ובאסמכתאות מתאימות חרף הגשת תצהירה של עורכת הדין, דורינה קורין הירש שאין בתצהירה לתמוך ולו במאומה בטענות המערערים לגבי נסיבות האיחור בהגשת הערעור דנן.

16. לטענת המערערים, פסיקת בית המשפט העליון קובעת, כי צפייה בהחלטה או בפסק דין בנט המשפט איננה עולה כדי המצאה כדין. אלא, שאין הם מציינים שפסיקה זו מתייחסת לצפייה אקראית בנט המשפט. בענייננו, אין המדובר בצפייה אקראית אלא, בהמצאה כדין באמצעות "הודעה באתר" על ידי מזכירות בית משפט קמא!

17. באשר לבקשתם החלופית של המערערים להאריך את המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל בבש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל (14/3/2011) ציין כב' השופט ג'ובראן את השיקולים אותם על בית המשפט להביא בחשבון בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, כדלקמן: "מכיוון שעניין לנו באיזון קונקרטי בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו על פי מכלול השיקולים קשה מאוד לקבוע כללים הידועים מראש למקרים בהם תינתן הארכת מועד ולמקרים בהם תידחה הבקשה. אולם ניתן להצביע בין היתר על השיקולים הבאים שיש להביא בכלל חשבון: הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, משך האיחור, קיומו של הליך תלוי ועומד, מהות ההליך, הסתמכות בעל דין שכנגד וסיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת המועד... ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין .., ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על פי מכלול נסיבות העניין". ראו גם בש"א 5636/06 נשר נ' גפן ,כב' הש' ביניש מיום 23/8/2006.

18. בענייננו, מדובר בטעות מסיבות הקשורות בב"כ הקודם של המערערים, אשר ככלל אינה מוכרת כ"טעם מיוחד". לכך יש לצרף את משך האיחור שהינו ארוך במיוחד (71 ימים). כאשר גם סיכויי הערעור, על אף הזהירות הנדרשת בהערכתם, מטים את הכף לעבר אי מתן הארכה. ודוק! פסק הדין אינו סופי, שכן לפי סעיף 89 לפסק הדין הרי, שהינו בתקף עד לקביעת גבולות סופיים לנחלות לאחר הכנת תב"ע ותצ"ר ולאחר חתימת חוזי חכירה חדשים עם המערערים והמשיבים, שאז הגבולות יהיו לפי גבולות הנחלות על פי התצ"ר. לכך יש להוסיף את הפגיעה ממשית באינטרס ההסתמכות של המשיבים, אשר החלו בהליכים לגדר את גבולות חלקתם על פי פסק הדין.

19. הערעור נמחק אפוא. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך כולל של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשפ"א, 04 יולי 2021, בהעדר הצדדים.