לפניי בקשה להורות על סילוק התביעה כנגד המבקשים על הסף.

רקע עובדתי – ההליך הקודם:

1. ביום 20.3.2014 הגישו המבקשים כנגד מר אילן כהן ויורשיי המנוח אפרים כהן (ז"ל) (להלן – "המנוח") המרצת פתיחה, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על חלוקת השימוש בין הבעלים השונים בחלקה 59 בגוש 11400 בקרית חרושת, בהתאם לתשריט מדידה הנושא את התאריך 23.3.1994, כך שהחלק המסומן 59/1 יהיה בשימוש ובחזקת המבקשים, והחלק המסומן 59/2 יהא בשימוש ובחזקת יורשי המנוח (תיק מספר 19048-03-14) (להלן – "ההליך הקודם").

ביום 7.4.2014 הודיע מר אילן כהן לבית המשפט, כי אין לו כל מעמד כבעל דין בתיק, מאחר שהוא אינו היורש של המנוח ולמיטב ידיעתו נכון למועד זה, טרם ניתן בעניינו של המנוח צו ירושה או צו קיום צוואה.

לאור הודעה זו, ביקשו המבקשים מבית המשפט ליתן פסק דין או לחילופין להורות על תחליף המצאה. ביום 24.4.2014 הורה בית המשפט על ביצוע תחליף המצאה כדלקמן: "יבוצע תחליף המצאת התביעה למשיבים 3 יורשי אפרים כהן ז"ל באופן שיפורסם דבר התביעה וכן החלטתי מיום 23/3/14 בעיתון מקומי וכן בעיתון ארצי למשך 14 יום וכן תחתלה מודעה על גבי לוח המודעות בבית משפט השלום בחיפה.

לאחר ביצוע תחליף המצאה, יש להמציא אישורי מסירה למשיבים 1 ו-3 לתיק בית המשפט".

לאחר שנוסח הפרסום אושר על ידי בית המשפט והמבקשים הודיעו ביום 10.6.2014 על השלמת ביצוע תחליף המצאה וחלפו להם 45 יום - ניתן ביום 1.9.2014 פסק דין במסגרת התקבלה המרצת הפתיחה במלואה (להלן – "פסק הדין").

מכאן התביעה והבקשה שלפניי.

טענות הצדדים:

1. לטענת המבקשים, עסקינן בתביעה שעניינה התרשלות בכל הקשור לפעולות שננקטו לצורך איתור יורשי המנוח והסתפקות בהגשת בקשה לתחליף המצאה.

לטענתם דין התביעה כנגדם להידחות מן הטעמים הבאים:

• בסעיף 12 לכתב התביעה נטען, כי עילת התביעה נולדה ביום 1.9.2014, אלא שכל הפעולות האמורות לאיתור היורשים הושלמו לכל המאוחר ביום 24.4.2014. לפיכך, ולאור העובדה שהתביעה הוגשה ביום 22.6.2021 הרי שזו התיישנה.
• משהחליט בית המשפט להורות על תחליף המצאה, הרי שיש לראות בפסק הדין מעשה בי-דין והשתק פלוגתא.
• התביעה האמיתית היא ביטול פסק הדין, תחת הגשת תביעה כספית אישית כנגד המבקשים ובקשה לביטול יחסי של פסק הדין (סעיף 37 לכתב תביעה), זאת על אף שהמושג "בטלות יחסית" לקוח מהמשפט המנהלי, במקרה בו פסק הדין ניתן בחוסר סמכות – מה שלא קיים בענייננו.
• התביעה הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב. מנהל העיזבון של המנוח קיבל את המינוי ביום 17.7.2019. במסגרת צו המינוי נכללה במפורש האפשרות לבחון קבלת פיצויי מן המבקשים (צו המינוי צורף לבקשה וסומן כנספח 4). למרות שמנהל העיזבון פנה אל ב"כ המבקשים כבר ביום 11.9.2019, והאחרון השיב לו עוד ביום 2.10.19, בחר מנהל העיזבון להגיש את התביעה כנגד המבקשים רק ביום 22.6.2021, קרי – כשנה וחצי לאחר פנייתו האמורה, ולאחר שמר יצחק כהן – אשר ידע אודות ההליך הקודם נפטר (בחודש 1/2021).

1. לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות.

• אשר לטענה לפיה התביעה התיישנה, עילת התביעה קמה למשיב רק מיום מתן פסק הדין, שכן אמנם מעשיהם של המבקשים הובילו למתן פסק הדין, אלא שפסק הדין עצמו, הוא שהביא לגיבוש הנזק אשר בגינו הוגשה התביעה. בניגוד לטענת המבקשים, עילת התביעה היא בגין נזק כספי שנגרם למשיב עקב אישור החלוקה הבלתי שוויונית ומכאן שחלה תקנה 89(2) לפקודת הנזיקין, לפיה מועד התגבשות העילה לצורך התיישנות הוא ביום אירוע הנזק, ואם לא התגלה הנזק ביום שאירע – היום בו נתגלה הנזק, ובלבד שהתביעה הוגשה בתוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. במקרה שלפנינו לא חלפו 10 שנים ומכאן שהתביעה לא התיישנה.
• אשר לטענה לפיה חל מעשה בי-דין/השתק פלוגתה, בסעיף 8 לבקשה טענו המבקשים כי תביעתם במסגרת ההליך הקודם הייתה כנגד - "יורשי עזבון המנוח" ולא כנגד "עזבון המנוח". מאחר שאין זהות בין הגורמים הרי שלא יכולה להעלות טענה להשתק כלשהו כלפי העיזבון. בהתאם להלכה, השתק פלוגתה חל כאשר זהות בעלי הדין וכתובתם היו ידועים, והם בחרו שלא להגיש כתב הגנה או להתייצב לדיון, מטעמים ששמורים להם. אלה אינם פני הדברים בענייננו, התביעה בהליך הקודם הייתה לקבלת פסק דין כנגד יורשי המנוח באשר הם, כלומר זהות היורשים לא הייתה ידועה לבית המשפט והיכן הם מתגוררים, כך שלא ניתנה לאף אחד מהם יומו בבית המשפט. נוסף על כך, חרף המידע שהיה בידי המבקשים אודות המנוח, הם לא פעלו לצרפו לתיק ולהמציא לו את כתב התביעה, ואף לא הודיעו על כך לבית המשפט.

עוד התייחס המשיב לפסקי הדין שצוינו במסגרת הבקשה בטענה כי אלה אינם רלוונטיים לענייננו.

• אשר לטענה לפיה התביעה האמיתית היא לביטול פסק הדין, הרי שהתביעה דנן היא תביעה כספית בעוד שהתביעה בהליך הקודם הייתה המרצת פתיחה, במסגרתה לא נידונה השאלה הכספית הכרוכה בחלוקה לא שוויונית של המקרקעין.
• אשר לטענה בדבר הגשת התביעה בשיהוי וחוסר תום לב, הפנה המשיב להחלטה שניתנה בתיק ת"א 177/99 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל קלר (מיום 2.1.2017) שם קבע בית המשפט כי "חלוף הזמן כשלעצמו, אין בו די על מנת לקבל טענת שיהוי, ועל הטוען לשיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נטל כבד להראות...". בענייננו שלח מנהל העיזבון למבקשים מכתב הודעה על כוונתו לדרוש פיצוי כספי, בסמוך לאחר קבלת כתב המינוי. המבקשים בחרו שלא לפנות באותה עת לאף אחד מהיורשים שצוינו בצו המינוי, לרבות למר יצחק כהן, ובנסיבות אלה יש לדחות טענה זו בדבר שיהוי בחוסר תום לב.

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי שדין הבקשה להידחות, ויובהר.

ההלכה הפסוקה מורה לבית המשפט לנהוג בזהירות יתרה בבואו לדון בבקשה לסילוק תביעה על הסף, שכן המדובר בסעד קיצוני שיש לנקוט בו רק במקרים מיוחדים ונדרים, בהם ברור כי אין מקום לאפשר לתובע להשמיע את טענותיו לגופו של עניין (ראו: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668).

אשר לטענת המבקשים להתיישנות עילה התביעה, הרי זו מבוססת על טענות עובדתיות - מחד גיסא טוענים המבקשים, כי מרוץ תקופת ההתיישנות חל מיום 24.4.2014, המועד בו הושלמו הפעולות לאיתור היורשים, זאת לאור העובדה שהתביעה עוסקת בשאלת רשלנותם של המבקשים בכל הקשור לפעולות אלה. מאידך גיסא טוען המשיב, כי עילת התביעה קמה לו עם מתן פסק הדין (ביום 1.9.2014) אשר הביא לגיבוש הנזק בגינו הוגשה התביעה, מכוח תקנה 89(2) לפקודת הנזיקין. טענות עובדתיות אלה מחייבות בירור מעמיק, ולא די בהעלתן כדי להביא לסילוק התביעה על הסף. כמובן, שאין בכך להביא לדחיית הטענה לגופה אליה יידרש בית המשפט במסגרת פסק הדין הסופי.

כך גם לעניין טענת המבקשים בדבר שיהוי. על מנת לקבל טענה זו , מוטלת על הנתבע החובה להוכיח כי התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו; כי במשך הזמן הנתבע שינה את מצבו לרעה, או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לבו של התובע. מאחר שתנאים אלה דורשים בירור עובדתי, נחה דעתי שההכרעה בטענת השיהוי תדחה עד לאחר שמיעת הראיות בתביעה, ובמסגרת פסק הדין הסופי.

באופן דומה, מצאתי שגם את ההכרעה בטענת המבקשים לעניין מעשה בי-דין/ השתק פלוגתה יש לדחות לאחר שמיעת ראיות הצדדים, זאת נוכח המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים הן לעניין מהות ההליך והן לעניין זהות הצדדים, בשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, בו טרם נוהלה ישיבת קדם משפט. כך גם לא מצאתי שיש בטענה זו כדי להביא לסילוק התביעה על הסף נוכח ההלכה הנוהגת.

1. לסיכום, היות ובמקרה שלפנינו לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה, כי סיכויי התביעה להתקבל קלושים, והיות והמצב העובדתי והמשפטי טרם הוברר בשלב מוקדם זה, נחה דעתי שאין מקום ליתן סעד קיצוני , בדרך של סילוק התביעה על הסף.

לפיכך, הבקשה נדחית – תוך ששמורות למבקשים טענותיהם בעניינים אלה – להם אדרש במסגרת ניהול ההליך.

לסוגיית ההוצאות אדרש במסגרת פסק הדין.

ניתנה היום, י"א כסלו תשפ"ב, 15 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.