לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

תביעה זו ענייינה להכיר בפגיעה בגבו של התובע כפגיעה בעבודה בגין אירוע שארע לו ביום 25.5.17.

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1974, חוקר במשטרת ישראל האחראי על תחום קניין רוחני במחוז דרום.

2. לטענת התובע ביום 25.5.17 בשעה 11:00 לערך, בעת שביצע תפיסת טובין בשוק באשדוד והחרימם, הכניס את הטובין לארגז גדול והרים את הארגז לגובה המותניים. לדבריו, כאשר ניסה להרימו ולהניחו על הכתף חש בכאב חד לאורך הגב ועל כן החזיר את הארגז לגובה המותניים ויצא לכיוון הרכב. לטענתו, הניח את הפריטים ברכב ועזב את המקום.

3. ביום 2.10.19 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1) וביום 9.7.20 דחה הנתבע את התביעה בציינו כי: "מעיון בפרטי תביעתך, ומברורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך."

כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעתו זו.

טענות הצדדים

4. לטענת התובע, שימש כקצין בצוות קניין רוחני. לטענתו, ביום 25.5.17 במסגרת פעילות שכללה תפיסת טובין בשוק באשדוד, תוך כדי הרמת ארגז גדול לכתף, חש בכאב חד לאורך הגב. לדבריו, בשל הכאב, הוריד את הארגז לגובה המותניים נשא אותו לרכב והניחו ברכב. לטענתו, כתוצאה מהרמת הארגז נפגע בגבו.

התובע טוען, כי עדותו הייתה מהימנה וכן ההסברים שנתן לעובדה שפנה לטיפול רק כעבור שבועיים ומדוע מילא דו"ח פציעה רק כ-3.5 חודשים לאחר האירוע, עולים בקנה אחד עם העובדה שעד סמוך לאירוע, ניתן היה להגיש תביעות לקצין התגמולים וזאת בלי קיימת הגבלה של התיישנות מחד ומנגד עקב תפקידו עובד התובע במערכת מסודרת המקדשת את הדיווח האמין והמדויק ועובדה היא שאיש מהממונים על התובע לא הטיל ספק בקרות האירוע. התובע טוען, כי הוא כלל לא ראה את הדברים במישור משפטי וכי הדו"ח שמילא על פי דרישת קצינת הנפגעים מעיד על כך. התובע טוען, כי גם הרצף הרפואי סביר והגיוני וכי יש לתת משקל לעובדה שהמערכת של התובע נתנה אמון בגרסתו.

5. לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח קרות אירוע תאונתי ועל כן אין מקום אף למינוי מומחה. לטענתו, לתובע אין עדים לאירוע הנטען, התובע לא דיווח למעסיק בזמן אמת על שארע ודו"ח הפציעה נחתם על ידי המעסיק למעלה מ-3.5 חודשים ומעלה מהאירוע הנטען. הנתבע גורס, כי גם הרישומים הרפואיים אינם תומכים בגרסת התובע ואף סותרים אותה. עוד טוען הנתבע, כי גם בדו"ח המעסיק על האירוע אין כדי לתמוך בגרסת התובע משהודה העד, כי הדו"ח מבוסס על דברי התובע בלבד. לטענת הנתבע, בהצטרף השיהוי שבה הוגשה התביעה, יש לדחות את טענות התובע ואת תביעתו.

6. מטעם התובע העידו הוא עצמו והקצין הממונה עליו מר יהודה אלקבץ (להלן: מר אלקבץ). מטעם הנתבע לא הובאו עדים.

הכרעה

7. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 קובעות-

" 'תאונת עבודה' – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו

אצל מעבידו או מטעמו..."

הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא.

ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50, דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169, דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225, דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

8. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שהוצג בפני, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו. ואפרט.

9. מבחן היסוד להיותו של אירוע "תאונה" הוא "הפתאומיות". "פתאומיות" פירושה אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן – הווי אומר מתי אירע, ובמישור השטח – הווי אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע (דב"ע לא/0-5 אסתר ושדי - המוסד פד"ע ב' 200).

10. התובע טוען לקיומו של אירוע ביום 25.5.17 בשוק באשדוד במסגרת פעילות מבצעית של תפיסת טובין. הגם שהתובע היה במקום עם שוטר נוסף כאשר לדבריו בעת התפיסה עצמה היה לבדו, בעת ששב לרכב לא סיפר דבר לחברו (עמ' 7 ש' 15-24 לפרוטוקול). התובע גם לא ידע לציין למי סיפר בסמוך לאחר האירוע (עמ' 7 ש' 25-29 לפרוטוקול). מכאן, כי לעצם קיומו של האירוע אין לתובע עדות תומכת של עד ראיה.

עיון במסמכים שצירף התובע לחיזוק פעולת תפיסת הטובין שבמסגרתה לטענתו נפגע, ובהן דו"ח פעולה ותפס מיום 28.5.17 (נ/3) מעלה כי צוין בו שהפעולה התרחשה ביום 28.5.17 בשוק אשקלון כאשר במקום נכח שוטר בשם גבאי מסד בעוד התובע טוען שהשוטר שנכח עמו בעת האירוע הוא אורן ועקנין. התובע נשאל בעניין זה והשיב:

"ש. איך מבינים שזה דוח תפיסה שקושר ליום 28.5.17?

ת. השאלה צודקת. נכון שמאז עברו מספר שנים לא מועט, באופן ברור טעיתי כאן. יכול להיות כי בגלל ריבוי פעולות שביצעתי לא רשמתי את הדוח באותו היום. תאריך האירוע יכול להיות שערבבתי בין המקרים, יכול להיות גם עם הדמויות של השוטרים שהיו איתי. יכול מאוד להיות בקצב שעבדתי בתפיסת המחשבה, הלך רוח שהייתי באותו זמן זה היה הלך רוח של הסתערות. המהות הייתה לבצע כמה שיותר תפיסות ואכיפה. היה לזה מחיר בסופו של דבר. המחיר כנראה היה בתקלות כאלה ותקלה מהסיבה שאני נמצא כאן" (עמ' 8 ש' 17-23 לפרוטוקול; הדגשות שלי – י.א.ש.).

מכאן, כי גם לגרסת התובע, לא ניתן להסתמך על דו"ח האירוע כמשקף את פעולת תפיסת הטובין.

11. עוד הציג התובע מסמך דיווח על הפגיעה בעבודה שהגיש למעסיקו ביום 10.9.17 ואשר אושר על ידי הממונה עליו (נ/4). התובע טוען, כי באישור מעסיקו יש כדי לתמוך בקיומו של האירוע שכן מדובר במערכת היררכית האמונה על דיווחי אמת. אלא שמטעם התובע העיד מר אלקבץ אשר היה ממונה על התובע ואשר חתום על טופס הדו"ח, ומעדותו עולה כי לא ערך תחקיר בעקבות טענת התובע, לא בירר אם היו עדים, לא ראה את דוח פעולה תפס מיום 28.5.17 (נ/3) ולמעשה הודה כי חתימתו ניתנה "על סמך מה שסיפר השוטר והדוח [דוח הפציעה] שהוצג בפני" (עמ' 5 ש' 6 לפרוטוקול). מכאן, כי גם לאישור זה לא ניתן ליתן כל משקל. יצוין, כי גם טענת התובע כי מדובר במערכת היררכית העומדת על דיווחים מדויקים, אינה מתיישבת עם הסתירה בין הדיווח בנ/4 לבין הדיווח בנ/3 ועם טענת התובע עצמו בחקירתו הנגדית כי ייתכן שהדיווחים אינם מדויקים וכי הוא בלבל בין אירועים שונים.

12. בפני בית הדין לא הוצג כל חומר רפואי שיש בו כדי להעיד שהתובע פנה לטיפול רפואי מיד בסמוך לאחר האירוע הנטען על ידיו. בתצהירו טען התובע, כי סיפר לרופאה המטפלת שהוא סובל מכאבים בעמוד השדרה מזה כ-שבועיים, כי היה עם חבר בעבודה וכי הרים ארגז על הכתפיים. לטענתו, הרופאה תיעדה את דבריו באופן משובש ושגוי ודבריו לא נרשמו כהלכה.

הלכה פסוקה היא, כי בית הדין בבואו לקבוע את עצם קיומו של האירוע יתן משקל יתר לאנמנזה כפי שנרשמה על ידי הרופאים. הלכה זו נומקה על ידי בית הדין הארצי בפרשת הירשהורן :

"יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון".

וכן-

"ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים" (דב"ע מ"ב/0-160 פד"ע ט"ו, 281 וכן דב"ע מ"ט/0-23 המל"ל - הירשהורן פד"ע כ 349).

13. עיון ברישומים הרפואיים, אינו תומך בגרסת התובע. פנייתו הראשונה של התובע לקבלת טיפול רפואי הייתה ביום 9.6.17, כשבועיים לאחר האירוע הנטען, שם ציין:

"מאתמול – כאבים חזקים בצוואר, כתפיים ושכמות לאחר שהרים את מישהו על הכתפיים. ללא סיפור חבלה ..." (הדגשה שלי – י.א.ש.).

בביקור מיום 27.7.17 נרשם:

"שיפור יחסית תחת טיפול במשככי כאבים, אך עדיין סובל מכאבים בצוואר. מעל חודש – כאבי גב התחתון עם הקרנה לעכוז שמאל. ללא סיפור חבלה" (הדגשה שלי י.א.ש.).

התובע נשאל בעניין העובדה שלא ציין דבר לעניין קיומו של אירוע והשיב:

"ת. זה סיטואציה הזויה. אתה יושב מול רופאה שלא מסתכלת עליך ולא מתייחסת למה שאתה אומר זה גם הסיבה שעברתי ממנה. היא מסתכלת על המחשב, אתה לא קורא מה שהיא רושמת, לא התעניינה יותר מידי ממה שיש לי לומר. אותי מה שעניין איך אני מתפטר מזה וממשיך את שגרת החיים, אימונים שלי, ספורט העבודה החיים שלי.

ש. לא סיפרת על כלום מה שהיה בעבודה שהרמת ארגז, כאבים, אחרת הייתה רושמת למה שתמציא שכאבים מאתמול לא משנה לה ממתי הכאבים?

ת. לא אמרתי שהרופאה המציאה אלא זה מה שרשמה, כנראה זה מה שהבינה מתוך בלל דברים שאני אמרתי.

ש. מה כן אמרת לה.

ת. אמרתי לה שזה מתקופה יש לי כאבים.

ש. אמרת לה שהרמת ארגז בעבודה.

ת. ממה שאני זוכר כן. אני זוכר שאמרתי לה שהייתי עם חבר בעבודה והרמתי ארגז על כתפיים זה מה שאני זוכר שאמרתי לה" (עמ' 9 ש' 10-22 לפרוטוקול)

14. ביום 28.8.17 פנה התובע לד"ר ולן (נספח ג' לתצהירו) ואולם כעולה מהרישום הרפואי גם בפניו לא הלין התובע על כך שהוא סובל עקב הרמת משא בעבודה. משנשאל התובע בעניין זה בחקירתו הנגדית השיב "למה זה רלוונטי? לא רשום, לא זוכר אני רוצה להחלים" (עמ' 10 ש' 21 לפרוטוקול).

למעשה, התובע טוען כי רק בחודש ספטמבר 2017 מילא דו"ח פציעה שבמסגרתה טען לפגיעה במסגרת העבודה. יצוין, כי התובע פנה ביום 1.6.17 לרופא אורתופד בקופת החולים בגין כאבי ברך שמאל שמהם סבל עקב פגיעה בעבודה משנת 2013 ואולם הגם שמדובר בימים ספורים לאחר האירוע הנטען, לא טען כלל לגבי כאבים בגב וממילא לא טען לפגיעה בעבודה. רישום זה עולה בקנה אחד עם הרישום הרפואי מיום 9.6.17 שבו הלין התובע בפני הרופאה, כי הכאבים החלו "אתמול ... לאחר שהרים את מישהו על הכתפיים" (נ/9) כאשר גם שם הוא אינו מייחס את הכאבים לאירוע כלשהוא בעבודה.

15. כאמור, בפני בית הדין לא הוצג כל רישום רפואי המציין כי התובע אמר לרופאה כי נפגע בעבודה בהרמת ארגז ובחקירתו הנגדית חזר בו מטענתו כי דבריו שובשו.

כעולה מהילכת הירשהורן, לרישומים הרפואיים חשיבות רבה ויכולים הם להעיד על אירוע שהתרחש ללא נוכחות אחרים, לכן לדברי התובע, בפני הרופא ממנו הוא מבקש מזור בדבר במועד והסיבה לסבלותיו חשיבות רבה. ומשנמנע התובע לציין בפני הרופאים אירוע אשר היווה מבחינתו אירוע משמעותי וטראומטי, גילה דעתו כי אין האירוע מהווה הגורם לסבלו. בהצטרף האמור לכך שלגרסת התובע לא נמצאה כל תימוכין בדוחות פעולה שהגיש למפקדיו במסגרת העבודה (והנתונים בדוח אף סותרים את גרסתו), לא מצאתי שהתובע הרים את הנטל להוכיח כי אירעה לו תאונה בזמן ועקב עבודתו.

16. לאור כל האמור, משלא הוכח כי אירע לתובע אירוע תאונתי בעבודה – דין התביעה להידחות.

17. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום

ניתן היום, ד' אב תשפ"ב, (01 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.