לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

ערעור זה עניינו החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.4.2021 (להלן: ההחלטה והוועדה בהתאמה) אשר התכנסה מכוחו של פסק דין וקבעה כי למערער נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בגין עמ"ש מתני, בהתאם לסעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז–1956 (להלן: התקנות) וכן, נכות זמנית בגין נקעים ומתיחות במפרק הירך בשיעור 100% עד ליום 16.6.2018.

רקע עובדתי

1. המערער, יליד שנת 1982, נפגע ביום 15.6.2018 בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.
2. ביום 7.4.2019 שללה ועדה רפואית לעררים קיומו של קשר סיבתי בין טענות המערער בגין הגב התחתון לבין התאונה שהוכרה וקבעה כי מבחינה נוירולוגית ואורולוגית אין למערער נכות.
3. על החלטה זו הגיש המערער ערעור (ב"ל (ב"ש) 73289-05-19 (להלן- פסק הדין המחזיר הראשון)) וביום 25.12.2019 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתבחן את טענות המערער הן בתחום הנפשי והן בתחום האורתופדי בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה הנדונה לגב התחתון.
4. ביום 2.8.2020 קבעה ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה מכוחו של פסק הדין המחזיר הראשון כי אין קשר סיבתי בין טענות המערער בגין הגב התחתון לבין התאונה שהוכרה. עוד נקבע כי משנטען שמצבו הנפשי הוא כתוצאה מהליקוי בגב התחתון, אין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לתאונה שהוכרה.
5. על החלטה זו הגיש המערער ערעור (ב"ל (ב"ש) 50041-09-20 (להלן: פסק הדין המחזיר השני) שבמסגרתו ניתן ביום 14.12.2020 תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שלפיה, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב בשאלת הקשר הסיבתי בין טענות המערער בגין הגב התחתון לבין התאונה שנדונה.  
6. ביום 18.4.20201 קבעה הוועדה אשר התכנסה מכוחו של פסק הדין המחזיר השני, כי למערער נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בגין עמ"ש מותני, בהתאם לסעיף 37(7)(א) לתקנות וכן, קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 100% ליום 16.6.2018.

החלטה זו היא מושא הערעור דנן.

טענות הצדדים

1. לטענת המערער בעקבות התאונה הוא סובל ומטופל במישור הנפשי. על פי הוראות פסק הדין המחזיר הראשון היה על הוועדה ליתן התייחסותה גם בשאלת התחום הנפשי ומשקבעה הוועדה, בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר השני, כי קיים קשר סיבתי בין הליקוי בגב התחתון לבין התאונה הנדונה, היה עליה לפעול גם בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר הראשון ומשכך מבוקש כי עניינו של המערער יושב לוועדה בהרכב אחר אשר תדון בתחום הנפשי בלבד.
2. לטענת המשיב פסק הדין המחזיר השני הורה על החזרת עניינו של המערער לדון בקשר הסיבתי בין כאבי הגב לתאונה בלבד. המערער לא העלה את העניין הנפשי בהליך זה, אלא בהליך קודם שהוא אינו מענייננו. לענין זה הפנה המשיב לפסק דינו של בית הדין הארצי (ברע (ארצי) 5632-10-15 הדסה אסתר הראל - המוסד לביטוח לאומי (6.12.2015)). משכך, לדבריו הוועדה מילאה כנדרש אחר הוראות פסק הדין המחזיר.

הכרעה

1. הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב' 160 (1992), (להלן- הלכת פרנקל)) כאשר ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, (17.2.2014))
2. פסק הדין המחזיר השני אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים, הורה כדלקמן :

"ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים בהרכבה מיום 2.8.20 על מנת שתעיין בבדיקות האולטרסאונד מיום ה-1.7.18 ותבחן האם יש בציון תלונת המערער על כאבים בגב שמאלי כשבועיים לאחר החבלה המתועדת בתוצאות בדיקה זו על מנת לשנות מהחלטתה ביחס לשלילת הקשר הסיבתי לגב התחתון לתאונה הנידונה" (הדגשה שלי – י.א.ש).

1. בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר השני, התכנסה הוועדה ותיעדה את טענות המערער בפרוטוקול כדלקמן:

"מצבי היום כמו אתמול שלשום מבחינת גב תחתון. מטופל במרפאת כאב" (הדגשה שלי – י.א.ש).

גם טענות בא כוח המערער תועדו בפרוטוקול הוועדה כהאי לישנא:

"בראשונה נבדק בנמל על ידי צוות רפואי ביום התאונה, בטופס 250 מ17/6/18 צוין כי סובל מכאבי גב. כשפנה לרופא נשלח לבדיקת US גב ביצע את הבדיקה חזר לאותו רופא ב 12/7/18 עם תלונות על כאבי גב. גם אותו רופא ליווה אותו במעקב רפואי ב 13/12/18 ציין שהתלונן ב17/6/18 על כאבים בגב תחתון. זאת אומרת שהרופא המטפל מאשר כי תלונה ראשונה הייתה ב 17/6/18. בנוסף מנגנון התאונה ממצאי של בדיקות מתאמות לנזק שנגרם לו בגב. לא לפני ולא אחרי התאונה לא התלונן על גב תחתון. נבקש מהועדה לקבוע קשר סיבתי בין התאונה ולגב התחתון. עשה CT לעש מותני US לגב וירך משמאל וEMG" (הדגשה שלי – י.א.ש).

1. ממצאי בדיקתו הקלינית של המערער על ידי הוועדה פורטו בפרוטוקול כך:

"בבדיקה נוירולוגית ללא דלדול שרירים בגפיים תחתונות, כח גס בשרירים פרוקסימלים ודיסטלים ברגליים 5/5

החזרי פיקה ואכילס הופקו סימטרים. בבדיקת תחושה מוסר על ירידה בתחושה בשתי הרגליים לא בפיזור שורשי. בניסיון לבדוק מבחן לסג מוסר על כאבים כבר בהרמת רגל 10-15 מעלות מעל משטח המיטה.

בבדיקה אורטופדית טווחי תנועות עש מותני הטיות לצדדים 35 מעלות לכל צד, אקסטנסיה 60 מינוס 15 שווה 40 מעלות. מבחן שובר 10 עד 13.6 ס"מ מבחן שובר משופר 15 עד 20. 4 ס".

הוועדה עיינה בתשובת CT עש מותני מ18/7/18 תוארו בלטי דיסק L2-L5 וב L5-S1 תואר ממצא בפורמין ימיני החשוד לבקע פורימנלי

לוועדה הוצגו מסמכים כדלקמן טופס 250 אשר נרשם ב17/6/18 בו נרשם כי "חש בגב מצד שמאל". הוועדה עיינה בכרטיס הרפואי המצוי במערכת תבל צויין רישום מ17/6/18 ובו נרשם "טראומה –תאונת עבודה- כאבים בירך שמאל חזה בצד שמאל וקושי בנשימה (אין כל ציון על תלונות כאב גב תחתון) 25/6/18 עדיין כאבים באזור הצלעות. 18/6/18 במקום עבודה תוך כדי מאמץ כאב צלעות משמאל... צילום כולל צלעות ללא שבר.. רישום מיום 12/7/18 "נפגע בעש מותני קורן לרגל שמאל".

לוועדה הוצג מסמך מ13/12/18, ד"ר אוציטל אשר רושם "כאבים בגב תחתון, יתכן שנאמר ביום הבדיקה הראשונה 17/6/18 ".

כמו הועדה עיינה בטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה שהוגש ב28/06/18 בו נרשם "חשתי בכאב חד בגב (באיזור הצלעות) בצד שמאל"

מסקנות הוועדה פורטו כך:

"הוועדה עיינה בפסק הדין בית דין האזורי לעבודה מ14/12/20 ושמעה את טיעוני בא כוחו.

לאחר עיון מחודש במכלול הרפואי מציינת הועדה כי עלה ספק מסוים לגבי שלילת הקשר הסיבתי ומחמת ספק זה הועדה מכירה בתלונות של כאבי גב תחתון כקשורה לתאונה.

אין ספק כי התובע לא התלונן על כאב גב תחתון בסמוך לתאונה. טופס 250 אשר הוצג לועדה שונה בניסוחו באופן מוחלט מרישום בתיק הרפואי מאותו יום (טופס 250 לא מולא מול רופא בעוד שהרישום הרפואי נערך על ידי רופא). גם בטופס בתביעה לדמי פגיעה אומנם מוזכרת המילה גב אך התאור מתייחס לבית החזה (צלעות), הועדה מדגישה כי באזור L5-S1 לא מצויות צלעות. ההחלטה להכיר כאמור נעוצה בספק המתבסס על מנגנון התאונה ועל טיפולים במרפאת כאב.

לסיכום הועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות אורטופדית בשיעור 10 אחוז לפי סעיף 37 7 א בגין הגבלה קלה ומבחינה נוירולוגית לא נמצא חסר נוירולוגי אובייקטיבי התואם לממצא בדיקת הEMG ומקנה אחוזי נכות

הוועדה מוסיפה את הנכות בשיעור 100 אחוז מ16/6/18 ועד ל 16/06/18".

1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.
2. כמפורט לעיל, הוראות פסק הדין המחזיר השני הורו לוועדה לבחון האם יש בבדיקת האולטרסאונד מיום 1.7.2018 ובתלונת המערער על כאבים בגב שמאלי כשבועיים לאחר החבלה המתועדת בתוצאות בדיקה זו, על מנת לשנות מהחלטתה ביחס לשלילת הקשר הסיבתי בגב התחתון לתאונה שהוכרה, הא ותו לא.

בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר השני, הוועדה עיינה ביסודיות במסמכים הנדרשים, ערכה למערער בדיקה קלינית ארוכה ומפורטת וקבעה כי "לאחר עיון מחודש במכלול הרפואי מציינת הוועדה כי עלה ספק מסוים לגבי שלילת הקשר הסיבתי ומחמת ספק זה הועדה מכירה בתלונות של כאבי גב תחתון כקשורה לתאונה." ואף קבעה כי למערער "נכות אורטופדית בשעור 10 אחוז לפי סעיף 37 7 א בגין הגבלה קלה". בכך מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר כדבעי, ודי באמור כדי לדחות את הערעור כבר בשלב זה. זאת, בשים לב לכך כי אף המערער ובא כוחו אשר טענו טיעוניהם בפני הוועדה, לא העלו כל טענה לעניין התחום הנפשי.

1. עוד יצויין, כי טענות המערער שלפיהן נפל פגם בפעולת הוועדה עת לא בחנה גם את התחום הנפשי, נגועות ביותר משמץ של חוסר תום לב, שכן, המדובר בפסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים ומשכך, אין מקום להעלות בשלב זה טענות אשר ניתן היה להעלותן במסגרת ההליך הקודם (ברע (ארצי) 29433-10-21 יצחק מלכא - המוסד לביטוח לאומי (1.11.2021)) ואשר היה עליהן לקבל ביטוי בהסכמה האמורה. הדבר מקבל משנה תוקף עת עיון בטענות המערער הן בעל פה, במהלך הדיון המקדמי אשר נערך ביום 14.12.2020 במסגרת ההליך הקודם אשר בעטייו ניתן פסק הדין המחזיר השני והן בכתב הערעור בהליך האמור, מעלה כי למעט בסעיף 17 החותם את כתב הערעור בו נטען באופן כללי ובלשון רפה כי "וכן תיתן התייחסות לתלונותיו של המערער גם לפגיעה הנפשית", לא טען המערער דבר לעניין התחום הנפשי.
2. זאת ועוד, עיון בהוראות פסק הדין הראשון מעלה כי ניתנה בו התייחסות לתחום הנפשי-

"ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יושב אל הועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתבחן את טענותיו של המערער במישור הנפשי וכן תשוב ותשקול את עמדתה ביחס לשלילת הקשר הסיבתי לגב תחתון בשים לב באמור בפיענוח בדיקת האולטרסאונד מיום 1.7.18.

המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת" (הדגשה שלי – י.א.ש).

משכאמור, הן פסק הדין המחזיר הראשון והן פסק הדין המחזיר השני, נתנו תוקף להסכמות הצדדים, אין למערער, אשר מסיבותיו הוא בחר שלא להכליל את התחום הנפשי בהוראות ההסכמה על יסודה ניתן פסק הדין המחזיר השני, להלין אלא על עצמו. ויובהר, כי המערער לא העלה כל טענה באשר לתוקפו של פסק הדין המחזיר השני, אלא כל טענותיו התמקדו בפעולת הוועדה בלבד.

אחרית דבר

1. על יסוד כל האמור לעיל – הערעור נדחה.
2. אשר לבקשת המשיב לחייב את המערער בהוצאות – ככלל, בית הדין אינו נוטה לחייב מבוטחים בהוצאות גם כאשר ערעורם נדחה. עם זאת, כאשר עולה כי התנהלות המערער נגועה בחוסר תום לב או אם הוא עומד על תביעה חסרת יסוד בהתאם לחוק ולפסיקה, לאחר שניתן לו הסבר על המצב המשפטי, קל וחומר כאשר הוא מיוצג – יש מקום לחייבו בהוצאות המשיב (ראה - עב"ל (ארצי) 45947-03-20 הרצנו דוד - המוסד לביטוח לאומי )01.07.2021(). לאור כל המפורט, יישא המערער בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט' טבת תשפ"ב, (13 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.