רקע וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, שעניינה פיצויים בגין נזקי רכוש, אשר נגרמו בתאונת דרכים מיום 11.8.20 (להלן: "התאונה").
2. כעולה מכתב התביעה, התאונה התרחשה בכביש 6 בחלף עירון לכיוון צפון, עת האט הרכב הנפגע את מהירות נסיעתו, בשל תנועה רבה שהייתה במקום באותה עת. הרכב הפוגע 1 אשר הגיח במהירות ולא שמר ו/או לא שמר די מרחק, פגע ברכב הנפגע מאחור כתוצאה מהפגיעה נגרמו לרכב הנפגע נזקים. בדיעבד הסתבר כי מספר כלי רכב היו מעורבים באירוע התאונה, הנתבעות מטילות זו על זו את האחריות לתאונה. נהג התובעת לא יודע לומר כיצד התקיימה התאונה בין נהגי הנתבעות ומה קדם למה, רק יודע לומר כי הרכב הפוגע 1 פגע בו מאחור וכתוצאה מכך נגרמה התאונה והנזקים.
3. כעולה מכתב ההגנה של הנתבעת 1 (מגישת התביעה שכנגד כנגד נתבעות 2 ו-3) רכב הנתבעת נסע בנתיבו כדין מאחורי רכב התובעת, תוך שהוא מאט את הנסיעה לאור תנועה גדולה שהייתה בכביש. רכב נתבעת 3, לא שמר מרחק, פגע ברכב נתבעת 1 במוקד האחורי שמאלי והדפו אל עבר רכב התובעת. לאחר מכן, הגיח רכב הנתבעת 2, הצטרף לתאונה ופגע ברכב הנתבעת 3 והדפו אל עבר רכב הנתבעת 1
4. כעולה מכתב ההגנה של הנתבעת 2, מדובר בתאונת שרשרת כאשר רכב הנתבעת 2 הוא הרכב הרביעי והאחרון בשיירה, רכב נתבעת 2 נסע מאחורי רכב הנתבעת 3, כאשר שני הרכבים הראשונים בשיירה לפתע עצרו ופגעו אחד בשני, לאחר מכן רכב הנתבעת 3 פגע ברכבים ורק אז פגע רכב הנתבעת 2 ברכב נתבעת 3.
5. לשיטתה, גרסת הנהגים פה אחד, כולל נהגת רכב הנתבעת 3 עצמה, תומכים בכך כי רכב הנתבעת 3 פגע ברכב שלפניו ורק לאחר מכן, הנתבעת 1 הצטרפה לתאונה קיימת, נזק הנתבעת 3 בחלק הקדמי עומד על סך של 70,756 ₪ לעומת הנזק בחלקו האחורי העומד על סך 10,641 ₪ בלבד.
6. כעולה מכתב ההגנה של הנתבעת 3, הנתבעת 2 היא האחראית הבלעדית לתאונה, כאשר רכב הנתבעת 2 פגע ברכב הנתבעת 3 מאחור והדפו אל עבר רכב הנתבעת 1 ובכך היווה הגורם הבלעדי לקרות התאונה.
7. לצדדים גרסאות שונות בנוגע לנסיבות אירוע התאונה, וכל צד טען כי האשם רובץ לפתחו של משנהו. כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר היה בתאונת שרשרת וכי רכב התובעת היה ראשון מבין ארבעת כלי הרכב, רכב הנתבעת 1 השני בשיירה, רכב הנתבעת 2 הרביעי בשיירה ורכב הנתבעת 3 הרכב השלישי בשיירה.

דיון והכרעה:

1. אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי לאחר שמיעת עדותם של הנהגים המעורבים בתאונה, ולאחר ניתוח חומר הראיות, חוות דעת השמאי ותיק המשטרה הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מהקביעה כי האחריות לגרם התאונה מוטלת במלואה על שכמי נהג הנתבעת 3, קרי הרכב השלישי בשיירה.
2. כאשר עסקינן ב"תאונת שרשרת" נשאלות מס' שאלות. ראשית, האם הרכב האחרון בשיירה אחראי לתאונה, בכך שפגע ברכב שלפניו והדפו אל יתר כלי הרכב בשיירה, ולפיכך נושא באחריות לנזק שנגרמו לכלל כלי הרכב בשיירה. עוד נבחן, האם הרכב האחרון בשיירה הצטרף לתאונה קיימת שארעה בין יתר כלי הרכב, עוד קודם להצטרפותו לשיירה. ומקום בו ייקבע כי אלו הם פני הדברים, הרי שפגיעתו, הינה הפגיעה האחרונה אשר החמירה את המצב, אך אינה מהווה הגורם האחראי להתרחשות התאונה.
3. על מנת לקבוע מה ארע בתאונה, יש לבחון את העדויות הישירות, קיומן של גרסאות סותרות והעדרם של "אותות האמת", כך למשל, במרבית המקרים ישאל הנהג הראשון בשיירה כמה פגיעות חש ברכבו וכמה שמע, מה קדם למה מבחינת סדר הפגיעות ושמיעתם, האם הבחין בתאונה מתרחשת או שמא חש או רק שמע כמו גם מה היה מנח כלי הרכב לאחר קרות התאונה.
4. ככל שלא ניתן להגיע למסקנה משמיעת העדויות, יש להסתייע בראיות עקיפות, כגון חוות דעת שמאי, במסגרתה יבחנו הפערים בין מוקד נזק קדמי ברכב האמצעי בשיירה לבין מוקד נזק אחורי ברכב זה.
5. עדותו של נהג הרכב הראשון שנפגע בשיירה, יכולה להיות מכריעה בהינתן כי לרוב המדובר בגורם נטול כל אינטרס ומגמתיות. במידה ועדותו תמצא מהימנה ומפורטת דיה, ניתן יהיה להכריע את עיקר המחלוקת.
6. במקרה דנן לצד עדויות הצדדים, מצאתי אף להסתייע בחוות הדעת השמאיות בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד. העדויות שבפניי היו מאוד ברורות והתרשמתי שהתרחיש שאירע הינו שרכב הנתבעת 3 פגע ברכב הנתבעת 1 והדפו אל עבר רכב התובעת ואילו נהג הנתבעת 2, קרי הרכב האחרון בשיירה, הצטרף לתאונה קיימת.
7. נהג התובעת העיד שנסע בכביש 6, בנתיב השמאלי ביותר, האט עד כמעט עצירה, בשל עומס תנועה שהיה לפניו, ונכנסו בו מאחור. הוא לא זכר את מהירות נסיעתו בטרם עצירתו, אך שמע מכה אחת.
8. בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעת 1 ו-3 טען כי לא יודע לתאר את סדר כלי הרכב לאחר התאונה ואישר כי בלם בפתאומית אך עצר לפני הרכב שלפניו מבלי לפגוע בו. נהג התובעת העיד כי נסע לכיוון תל אביב ולקראת נתיבי איילון הייתה האטה ואז הוא הרגיש פגיעה ברכב.
9. נהג הנתבעת 1 (הרכב השני בשיירה) העיד כי נסע בכביש 6, רכב מלא, בשלב מסוים הרכב לפניו בלם בפתאומיות והוא עצר מאחוריו. שני כלי הרכב הראשונים בשייריה לא פגעו ברכב מלפנים. לאחר שפגעו בו מאחור הדפו אותו אל עבר הרכב לפניו, ואז הייתה עוד מכה. הפגיעה שלו ברכב התובעת הייתה קלה יחסית.
10. בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעת 3, טען כי אשתו לא זומנה להעיד וכי ברכב היו אף ילדיו הקטנים. לפניו היו שני כלי רכב, הראשון ראה שגרם לתאונה והמשיך לנסוע, איתו לא היה מגע ורכב התובעת, ומאחוריו היו שני כלי רכב נוספים. עוד ציין כי חש ב- 2 מכות.
11. בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעת 2 טען כי לא יודע לומר אם הרכב שהיה לפני רכב התובעת עצר ללא סיבה מוצדקת, אך טען כי רכב התובעת לא נפגע בהיותו בנסיעה. עוד אישר כי המכה השנייה הייתה חלשה יותר מזו הראשונה.
12. נהג רכב הנתבעת 3 (הרכב השלישי בשיירה), העיד כי נסע בכביש 6, בנתיב השמאלי, קצת אחרי מחלף עירון הנתיב הצטמצם משלושה נתיבים לשניים, הרכב לפניו בלם, הוא ניסה לבלום ולא הספיק והתנגש בו. לאחר מכן, הרכב מאחוריו נכנס בו ודחף אותו קדימה.
13. בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעת 1 לא זכר את מהירות נסיעתו ואישר כי הוא לא הספיק לעצור ופגע ברכב לפניו.
14. בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעת 2, טען כי לא יודע לומר מה עוצמת הפגיעה של הרכב האחרון (רכב הנתבעת 2) וציין כי נזרק קדימה לעבר רכב הנתבעת 1. עוד השיב כי לא זוכר מה הייתה עוצמת הפגיעה השנייה ברכב שלפניו וטען כי גרסת הנהג השני בשיירה, נהג הנתבעת 1, לפיה כבר במכה הראשונה הוא נהדף לעבר הרכב הראשון, יכולה להיות נכונה.
15. נהג רכב הנתבעת 2 (הנהג הרביעי בשיירה) טען כי הוא ראה את התאונה, לא ידע אם יספיק לעצור ונכנס ברכב לפניו.
16. בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעת 3, השיב כי יודע לומר בוודאות כי הרכב שלפניו פגע ברכב לפניו וכי הוא הצטרף לתאונה קיימת.
17. "...הוא היה בנסיעה, הוא שמע מכה אחת..." (עמ' 1 שורה 13 לפרוטוקול).
18. נהג הנתבעת 3 (הרכב השלישי בשיירה), העיד בהגינות כי לא הספיק לבלום ועל כן נכנס ברכב הנתבעת 1 ודחף אותו קדימה. עוד העיד בהגינות כי רק לאחר מכן נפגע על ידי נהג הנתבעת 2 (הרכב הרביעי) ואף אישר כי יכול להיות כי עדות נהג הנתבעת 1, לפיה הפגיעה הראשונה הדפה אותו אל עבר רכב התובעת ורק לאחר מכן הרגיש פגיעה נוספת, נכונה.
19. עדותו של נהג הנתבעת 3, מתיישבת היטב אף עם מוקדי הנזק בכלי הרכב, פתיחת כריות האוויר ברכב הנתבעת 3, מחזקים את הגרסה כי נהג רכב הנתבעת 3 ככל הנראה נסע במהירות שאינה מותאמת את הדרך ועל כן לא הספיק לבלום. רכב הנתבעת 1 הושבת כתוצאה מהתאונה, הנזק הקדמי ברכב הנתבעת 1 גבוה כתוצאה מההדיפה.
20. לפיכך, האחריות המלאה לקרות התאונה, מוטלת על כתפי נהג הנתבעת 3.
21. לא נשמעו טענות באשר לנזק.

סוף דבר:

1. בנסיבות האמורות הרי שדין התביעה כנגד הנתבעות 1 ו- 2 להידחות וכנגד הנתבעת 3 להתקבל במלואה.
2. דין התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעת 1 להידחות כנגד הנתבעת 2 (שומרה) ולהתקבל כנגד הנתבעת 3 (חברת יו.טי.אס).
3. אשר על כן בתביעה העיקרית, לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובעת נגד הנתבעת 3, תשלם הנתבעת 3 לתובעת סך של 15,409 ₪, נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת 3לתובעת את שכר העד בסך של 700 ₪, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם ושכ"ט בסך 2,707 ₪.
4. עוד תישא הנתבעת 3 בהוצאות עד הנתבעת 1 בסך של 500 ₪ ובהוצאות עד הנתבעת 2 בסך של 300 ₪.
5. בתביעה שכנגד תשלם הנתבעת 3 לתובעת שכנגד (חברת אלדן) סך של 73,423 ₪ בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,590 ₪.
6. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
7. זכות ערעור כחוק.
8. המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"א אב תשפ"ב, 08 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.