בקשת המערערת לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה בהחלטה מפורטת של המפקחת מיום 1.7.2021(נספח 5 לבקשה). בנסיבות אלה היה על המערערת להגיש ערעור על החלטת המפקחת, תחת הגשת בקשה חדשה. לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת המפקחת.

כפי שצוין בהחלטה, פסק הדין קבע שני סוגי חיובים: האחד כספי והשני מסוג צו עשה. המערערת כלל לא טענה ביחס לסעד מסוג צו עשה ועל כן אין לעכב את ביצועו.

אשר לסעד הכספי, הלכה ידועה היא כי אין מעכבים ביצועו של חיוב כספי אלא במקרים נדירים, שבהם שוכנע בית המשפט כי לא יהיה בידי מבקש העיכוב להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכה בערעור. מבלי להתייחס לשאלת סיכויי ההצלחה בערעור, לא שוכנעתי כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יעלה בכך צורך.

הנימוק כשלעצמו כי מדובר במשיבה שהיא נציגות בית משותף, אין די בו כדי להצדיק את עיכוב הביצוע. האמור נכון בפרט כאשר עסקינן בנציגות של 8 בעלי נכסים (סעיף 23 לבקשה), שעמם נמנית המערערת, ובנסיבות שבהן המערערת עצמה מחזיקה, על פי שיטתה, בכ-40% משטחי הבית המשותף (סעיף 5 לערעור). הבקשה נדחית.

המערערת תשלם למשיבה את הוצאות בקשה זו בסך 1,500 ש"ח.

ניתנה היום, י' אב תשפ"א, 19 יולי 2021, בהעדר הצדדים.