08 אוגוסט 2022

לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.1.2021 אשר קבעה כי למערער לא נותרה נכות בגין תאונת עבודה (להלן – ועדת הערר).

רקע עובדתי

1. המערער, יליד שנת 1971, נפגע בצווארו ביום 25.2.19 בתאונת דרכים בדרך לעבודה בעת שנסע באוטובוס ופגיעתו הוכרה כתאונת עבודה.
2. בעקבות ערר שהגיש המערער על החלטת ועדה מדרג ראשון, התכנסה ועדת הערר ביום 6.1.2021. בהרכבה ישבו שלושה רופאים, מומחה בכירורגיה אורתופדית, מומחה בכירורגיה כללית ומומחה בנוירולוגיה. הוועדה רשמה את תלונות המערער ובא כוחו בפרוטוקול כדלקמן:

"לקוח: הייתי נוסע באוטובוס האוטובוס סטה סטיה חדה הייתי בישיבה כתוצאה מהסטיה עפתי קדימה והתעקמתי, היתה לי תחושה שהראש יצא מהמקום, הגעתי הביתה היו לי כאבים לקחתי משככי כאבים ולמחרת הלכתי להיבדק במוקד רפואה דחופה. אני רוצה להגיד שאני פה כי לפני כן הייתי בריא כמו שור יש לי כאבים בלתי פוסקים ויש לי קושי לתפקד רופא משפחה שלח אותי לרופא כאב ואבחנו לי פיברומיאלגיה אני לא מבין איך ביטוח לאומי אומר שאין לזה קשר. אני התחלתי להרגיש כאבים מיד מרגע התאונה אבל האבחנה של הפיברומיאלגיה הגיעה מאוחר יותר. יש מצב נפשי קודם. היתה לי תאונת דרכים קודמת עם צליפת שוט.

עורך דין: תובע נפגע כתוצאה מהתאונה ב 4 מישורים הראשון אורטופדיה שם ועדה קמא מצאה כי לתובע קיימת הגבלת תנועה לכל הכיוונים מישור שני פסיכיאטרי לא נבדק ע"י פסיכיאטר והמישור נירולוגי גם הועדה ציין הרדמות ביד שמאל לאחר בדיקות נירולוגיות בקופה ומישור הראומטולוגיה אין כלל התייחסות למחלת הפיברומיאלגיה אשר התפרצה אצל התובע כתוצאה מהתאונה כאשר עניין זה נרשם מפורשות במסמכים הרפואיים. יתכן ונפלה טעות בועדה קמא כי ניתן לראות בפרוטוקול ועדת זמניות שם התייחסו למסמכים הרפואים בנספח 1 ואילו בועדה לאחר מכן בנספח 1 כמות מסמכים פחותה בהרבה."

1. ועדת הערר ערכה למערער בדיקה נוירולוגית ואורתופדית וציינה את הממצאים כדלקמן:

"בבדיקה נוירולוגית - ללא דלדול שרירים בכפות ידיים. כוח גס תקין בשרירים פרוקסימאלים ודיסטאלים בידיים. החזרים גידיים הופקו תקינים, סימטרים. לא הופק סימן טרמנר. בבדיקת תחושה מוסר על ירידה בתחושה ביד שמאל לא בפיזור שורשי. מסוגל לעמוד על קצות האצבעות ועל עקבים. כוח גס תקין בשרירים פרוקסימאלים ודיסטאלים ברגליים. החזרי פיקה ואכילס הופקו תקינים, סימטרים. תחושה ברגליים תקינה. סימן לסג הפוך שלילי דו צדדי.

בדיקה אורטופדית - הליכה במתכונת תקינה ללא צליעה בישיבה על כסא מסוגל לחלוץ נעליים ללא קושי, בזמן האנמנזה ובזמן בדיקה נוירולגית נצפה התובע מניע הצוואר ללא כל מגבלה בבדיקה פרטנית עמ"ש צווארי בציר מרכזי ללא ליסט ללא כיווץ פראוורטבלרי בכיפוף מרחק סנטר חזה 1 סמ היישור עד 45 מע' צידוד 70 מע' לימין 70 מע' לשמאל. הטיה 40 מע' דו"צ. גב תחתון ציר לורדוזיס שמור אין ליסט שובר ישיר בכיפוף 10-15 סמ הטיה לשמאל 30 מע' לימין 30 מע' יישור 30 כנ"ל."

1. בהמשך סיכמה ועדת הערר את ממצאיה כדלקמן:

"הועדה עיינה בפענוח MRI מיום 28.7.20 עמ"ש מותני וצווארי. הועדה עיינה בתיק עברו הרפואי ב 2014 היה מעורב בתאונת דרכים במנגנון חבלה אחורית הלין על כאבי צוואר במס' בדיקות לאחר מכן נמצאה הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי. גם בדיקתו ב 13.1.20 נכתב שבשנתיים האחרונות היה מעורב ב 2 תאונות דרכים, דהיינו מדובר בלפחות 3 תאונות דרכים. אכן הועדה בדעה כי במקרה שלפנינו יש מקום לנוהל עובר ושב. נכותו בגין מכלול בעיותיו בעמ"ש צווארי הינו 10% לפי 37 5 א מתוכם יש לנכות 10% בגין עבר רפואי מוכח כולל הגבלת תנועה לפי אותו סעיף. נכותו בגין התאונה הנ"ל הינה 0%. הועדה לא מוצאת לנכון להפנות המבוטח לחוות דעת פסיכיאטר וראומטולוג. מדובר באירוע במנגנון קימנטיקה קלה והועדה לא מוצאת קשר בין תלונותיו בתחום זה לפגיעה הנדונה. כמו כן הועדה לא מוצאת קש"ס בין תלונותיו אלה לעמ"ש מותני. התובע הלין על כאבים מפושטים ואזכור לכאבים בעמ"ש בגב תחתון כשבועיים לאחר האירוע, מאזכר כאבי גב תחתון כרצף תלונות ללא כל בדיקה קלינית לאור האמור אין קש"ס לפגימה זו מבחינה נירולוגית לא נמצא חסר נירולוגי המקנה אחוזי נכות."

1. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים בתמצית

1. המערער טוען כי ועדת הערר טעתה כאשר ייחסה את הנכות בעמוד השדרה הצווארי לתאונה קודמת משום שהמערער לא סבל מכאבים באותה תקופה, תפקד ועבד כרגיל. בנוסף טוען המערער כי ועדת הערר התעלמה מתיעוד רפואי וכי היה עליה להפנותו לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית, ראומטולוגית, נוירולוגית ואורתופדית לבחינת הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו הרפואי. בהמשך צירף המערער מסמכים רפואיים מיום 13.1.2020 ומיום 27.1.2021 שבהם מצוין כי הוא חולה בפיברומיאלגיה שהתפתחה אחרי תאונת דרכים וכן צירף סיכום ייעוץ מרופא ראומטולוג מיום 24.10.2019.
2. המשיב טוען להתיישנות כיוון שהחלטת ועדת הערר היא מיום 6.1.2021 ואילו הערעור הוגש רק ביום 23.6.2021, בחלוף כחמישה חודשים. בתגובה משלימה טען המשיב כי ועדת הערר הבהירה כי אין קשר בין הפיברומיאלגיה לאירוע התאונתי ונימקה כי מדובר באירוע מנגנון קינמטיקה קלה ומשכך ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה בעניין זה. בהתייחס למסמך מיום 27.1.2021 בו צוין כי המערער חולה פיברומיאלגיה שהתפתחה אחרי תאונת דרכים טוען המשיב כי הוא מאוחר למועד התכנסות הוועדה. בנוסף טוען המשיב כי במסמך מצוין כי הפיברומיאלגיה התפתחה אחרי תאונת הדרכים אך אין בו קביעה כי מדובר בפיברומיאלגיה שהתפתחה בעקבות תאונת הדרכים. בהתייחס למסמך הרפואי מראומטולוג מיום 24.10.2019 טוען המשיב כי אין מדובר במסמך מהותי.

המסגרת המשפטית

1. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) ניתנת לערעור בפני בית-הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד. במסגרת סמכותו לדון בשאלה משפטית בוחן בית הדין האם טעתה ועדת הערר בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מההוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999).
2. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו (1) 60 (1983). נפסק בעניין זה כי ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך מחשבתה של ועדת הערר אלא שגם בית הדין יוכל לעשות כן (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל המסמכים שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו וזאת מהטעמים המפורטים להלן.
2. אקדים ואציין כי אין בידי לקבל את טענת המשיב כי דין הערעור להידחות מחמת 'התיישנות' משום שתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 מסמיכה את בית הדין או הרשם להאריך מועדים הקבועים בתקנות מטעמים מיוחדים שיירשמו (עב"ל (ארצי) דולאני - המוסד לביטוח לאומי (26.9.2017). בעקבות הלכת דולאני קבע בית הדין הארצי כי אין מקום להעלאת טענת 'התיישנות' אלא יש לבחון האם קיימת הצדקה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטות ועדה רפואית לעררים (עב"ל (ארצי) 59462-12-15‏‏ מוניקה מאלו - המוסד לביטוח לאומי (24.8.2018). עוד נפסק כי בבחינת השיקולים להארכת המועד להגשת הערעור סיכויי הערעור יכול ויעלו כדי טעם מיוחד להארכת המועד (ראו בפסקה 80 בפסק הדין שניתן בעניין דולאני).
3. כפי שיובהר להלן, ועדת הערר התעלמה ממסמכים רפואיים, כפי שיפורט בהמשך, וזאת בניגוד לחובה המוטלת עליה לנמק החלטתה בזיקה למסמכים הרפואיים שבפניה ובכלל זה להתייחס למסמכים התומכים בתלונות המערער (דב"ע (ארצי) לד/0 – 258 הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו (1) 225 (1975); (בר"ע (ארצי) 59114-01-17 עטיה - המוסד לביטוח לאומי (17.5.2017). בנסיבות אלה בהם נראה כי סיכויי הערעור טובים, וכן אין מדובר באיחור דרסטי או חריג המלמד על רשלנות או זלזול בבית הדין, ובשים לב לכך שהמערער פנה לקבלת סיוע משפטי הגיש את הערעור בעצמו ללא ייצוג וציין בכתב הערעור כי קיבל את החלטת הוועדה אך לאחרונה, שוכנעתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת הערעור ולהכרעה בערעור לגופו.
4. מעיון במסמך הרפואי של הפסיכיאטרית ד"ר ענת פליישמן, מהמרכז לבריאות הנפש מיום 19.11.2020 עולה כי המערער נמצא בטיפול המרכז כבר מיום 2.7.2019 וכי הופנה למרפאה לאחר שהחל לסבול מכאבים ואובחן עם פיברומיאלגיה לאחר תאונת דרכים, אשר החמירה את מצבו הנפשי:

"הופנה למרפאה ע"י היחידה לטיפול בהתמכרויות בשל קושי בטיפול, 3 שנים אינו משתמש בקנאביס. לפני שנה וחצי עבר תאונת דרכים, אז החל לסבול מכאבים ואובחן עם פיברומיאלגיה. מאז מתאר החמרה במצבו הנפשי, בעיקר כשיש כאבים. מתלונן על מצב רוח ירוד, חרדות, דפיקות לב, מחשבות אובדניות, קושי בשינה. לפני מספר חודשים פוטר מן העבודה בגלל היעדרויות, חוסר תפקוד בעבודה."

1. בסיכום הדיון מציינת ד"ר פליישמן: "סובל מגיל צעיר מקשיים נפשיים, אפיזודות חוזרות של דיכאון ברמיסיה חלקית, קיימים תסמינים דיכאוניים ושל חרדה וקיים צורך בטיפול תרופתי קבוע. בשל מצבו הנפשי קיימת הגבלה בתפקוד הנפשי והחברתי ובכושר העבודה".
2. לנוכח מסמך רפואי של פסיכיאטרית אשר קודם למועד התכנסות הוועדה ואשר מצוין בו כי המערער פנה לטיפול לאחר התאונה בעקבות החמרה במצבו הנפשי, היה מקום כי ועדת הערר תדון בתלונות המערער באשר לנכות נפשית אשר הוחמרה לטענתו לאחר התאונה ובעקבותיה. הנמקת הוועדה כי בשל מנגנון הפגיעה אינה מוצאת קשר סיבתי לתלונות הנפשיות אין בה כלל התייחסות למסמך הרפואי מטעם הפסיכיאטרית ובשים לב לכך שלא ישב בוועדה מומחה בתחום הנפשי והוועדה כאמור בחרה שלא להפנות את המערער ליועץ לוועדה בתחום זה. אעיר כי אף אם למערער עבר נפשי הרי שאין בכך כדי לפטור את ועדת הערר מחובתה לדון במצבו הנפשי ולקבוע האם הוחמר מצבו בעקבות התאונה והאם יש מקום בנסיבות העניין לערוך ניכוי בגין מצב קודם.
3. בנוסף לכך, לא מצאתי כי ועדת הערר התייחסה לתיעוד הרפואי הנוגע לתלונות המערער כי בעקבות התאונה אובחן כסובל מפיברומיאלגיה. כך בסיכום יעוץ מקופת חולים כללית של הראומטולוג ד"ר תאודור שיפטר מיום 24.10.2019, מצוינים הממצאים הבאים: "רגישות למגע במפרקים הבין גליליים המקורבים מטקרפופלאנגיאלים ושורש כף יד דו-צדדי, כאבים בחפלה פסיבית ע"ש צווארי רגישות ללחץ 8/18 – TENDER POINTS אין בדיקות סרוגולוגיה ומדדי דחקת".
4. באופן דומה מצוין במסמך מיום 13.1.2020 מהמכון לרפואת שיכוך כאב במרכז הרפואי שיבא כי המערער מאז התאונה באוטובוס החל לסבול מכאבים בצוואר, בכתב, בברכיים, כפות רגליים, זרועות, גב תחתון וכי המערער "מתאים לקריטריונים של פיברומיאלגיה" וכן כי "מומלץ להפנותו לטיפול קבוצתי לחולי פיברומיאלגיה."
5. אוסיף כי במסמך רפואי של ד"ר זייב ויקטור מהמכון לרפואת שיכוך כאב מיום 27.1.2021 מצוין במפורש כי המערער חולה בפיברומיאלגיה מאז תאונת הדרכים באוטובוס: "לסיכום: חולה פיברומיאלגיה שהתפתחה אחרי תאונות דרכים. ישנה הגבלה משמעותית על רקע פיברומיאלגיה ופגיעות ממוקדות אחרי תאונות (כמו כאבים בכתף). בהדמיה שינויים לא ספציפיים שיכולים להסביר את חלק מהכאבים. להערכתי אינו מסוגל לעבוד כרגע עקב מצבו הרפואי". אמנם מסמך זה הוא מאוחר למועד התכנסות הוועדה אשר כזכור התכנסה ביום 6.1.2021, ואולם עולה ממנו כי מדובר בחולה פיברומיאלגיה שהתפתחה אחרי תאונת דרכים ומכאן שיש בו כדי להעיד על קיומו של מצב רפואי אשר לכל הפחות הצדיק היוועצות עם ראומטולוג וזאת בשים לב לכך שקיימים מסמכים הקודמים למועד התכנסות הוועדה שבו פורטו ממצאים רפואיים התומכים בקיומה של פיברומיאלגיה.
6. בנסיבות אלה, בהן ועדת הערר החליטה כי היא אינה מוצאת לנכון לדון בתלונות המערער בפן הנפשי ובפן הראומטולוגי וזאת על אף מסמכים רפואיים בהם צוינו ממצאים רפואיים התומכים בטענות המערער בתחומים אלה, מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
7. עם זאת, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת ועדת הערר לנכות נכות בשיעור 10% בגין מצב קודם בצוואר וזאת משום שוועדת הערר נימקה החלטה זו באופן המאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה. ועדת הערר קבעה כי המערער סבל מליקוי צווארי עוד קודם למועד התאונה ומשכך החלטתה המייחסת את מלוא הנכות למצב קודם היא החלטה רפואית מקצועית שבית הדין אינו מוסמך להתערב בה ואף אין לו את הכלים המקצועיים לעשות כן.
8. כמו כן לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת וועדת הערר בפן הנוירולוגי, עת ערכה בדיקה קלינית שממצאיה מפורטים בפרוטוקול וקבעה כי לא נמצא חסר נוירולוגי המקנה נכות. גם כאן מדובר במסקנה רפואית מובהקת בה בית הדין לא מתערב.

סוף דבר

1. דין הערעור להתקבל בחלקו כדלקמן:

עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר על מנת שתדון בתלונות המערער בתחומים הבאים:

1. ועדת הערר תדון בתלונות המערער כי חלה החמרה במצבו הנפשי בעקבות תאונת הדרכים וזאת לאחר שתיוועץ עם פסיכיאטר. הפסיכיאטר יתייחס למסמך של דר' פליישמן מיום 19.11.20.
2. ועדת הערר תדון בתלונות המערער כי הוא סובל מפיברומיאלגיה בעקבות התאונה לאחר שתיוועץ עם ראומטולוג.

המערער יוזמן לוועדה ולמומחים הרפואיים ויוכל לטעון בפניהם.

החלטת ועדת הערר תהיה מנומקת.

1. הואיל והמערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי אין צו להוצאות.
2. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"א אב תשפ"ב, (08 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.