החלטה זו נסבה על בקשת המבקשים להאריך להם את המועד להישפט בגין העבירה המנהלית שצוינה בהודעת הקנס על סך של 29,200 ₪ בגין עבירה לפי סעיף 15(א) לפקודת היערות שעניינה כריתה של אילן מוגן או עץ בוגר או חלק מהם ללא רישיון.

מדובר בהודעת קנס שמתייחסת לכריתת 6 עצי אקליפטוס בוגרים ללא רישיון שבוצעה על ידי המבקשת 2 לפי בקשת והזמנת המשיבה 1, ולגביה טענה המשיבה 2 כי מדובר בעבודה המחייבת קבלת רישיון שבוצעה ללא קבלת רישיון.

בפתח הדברים אבקש לציין מספר הערות. ראשית, הודעת הקנס היא למבקשת 2 בלבד, שהמבקש 1 הוא מנהלה. שנית, הודעת קנס דומה הוצאה למשיבה 1, עיריית נהריה, ששילמה אומנם את הקנס אך הצטרפה לבקשת המבקשים לביטול הודעת הקנס שנשלחה למבקשת 2.

ההערה השלישית מתייחסת לעובדה כי קודם להגשת הבקשה דנן המבקשים הגישו בקשה בהמרצת פתיחה לביטול הקנס והליכי הגביה, אך התובענה נמחקה בהסכמה משום שהסעד המבוקש אינו מתאים להליך אזרחי.

לגוף העניין - המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על השאלה אם הבקשה להישפט הוגשה במועד הקבוע לכך בדין. לטענת המבקשים, הם לא קיבלו את הודעת הקנס וידעו על הטלת הקנס בעקבות הליכי גביה שננקטו לגביית הקנס ובעקבות כך פנו בבקשה לביטול הקנס שנדחתה ולאחר מכן בהליך אזרחי לביטולו, שנמחק כאמור. לעומת זאת, המשיבה 2 (להלן – המשיבה) טוענת כי המועד להגשת הבקשה, שהינו 30 ימים מיום קבלת הודעת הקנס וזאת מכוח סעיף 8(ג) לחוק העבירות המינהליות, תשמ"ו-1985, חלף זה מכבר וכי המבקשים אשר ידעו על החקירה שמתנהלת בגין כריתת עצי האקליפטוס לא התייצבו לחקירה ונמנעו מלדרוש את הודעת הקנס שנשלחה אליהם בדואר רשום עם אישור מסירה, ולכן יש לראות בהם כמי שקיבלו את הודעת הקנס ונמנעו מהגשת הבקשה להישפט במועד. כמו כן, המבקשים לא פירטו נסיבות שלא היו בשליטתם אשר הביאו אותם להגשת הבקשה באיחור ולא פירטו נימוקי הגנה המצדיקים ביטול הקנס.

אקדים ואומר, שלאחר ששקלתי טענות הצדדים, בין בכתב ובין בעל-פה, שוכנעתי לקבל את הבקשה.

המשיבה צירפה לתגובתה אסמכתאות בדבר משלוח מסמכים בדואר רשום למבקשים. הרלוונטיות לענייננו הן אלו שהוזכרו בסעיף 19 לתגובתה. האסמכתא הראשונה שמסתיימת בספרות 518 מתייחסת למשלוח הודעת הקנס בדואר לכתובתה הרשומה של המבקשת 2 בירושלים לפי רשם החברות. אין חולק, כי הדואר חזר מהסיבה כי החברה 'לא ידועה במען'. לטענת המשיבה, בעקבות כך הודעת הקנס נשלחה לכתובתו האישית של המבקש 1 בדואר רשום עם אישור מסירה לפי האסמכתא שמסתיימת בספרות 635, אולם דבר הדואר לא נדרש מסיבות השמורות עם המבקש 1, ולכן המבקשים מוחזקים כמי שקיבלו את דבר הדואר.

אגב כך יצוין, כי המבקש 1 לא חלק על כך כי כתובתו האישית היא כתובת החברה, המבקשת 2.

אולם, מהמסכים שצורפו לתגובה אין לי כל אסמכתא המעידה על הכתובת אליה נשלח הדואר נשוא האסמכתא 635 עליה מסתמכת המשיבה לביסוס ההמצאה. כל שצורף בעניין זה הוא גורל הדואר שנשלח לפי אותה אסמכתא שאכן הוחזר לשולח עקב אי דרישה, אולם ללא כל פרטים לגבי הכתובת אליה נשלח דבר הדואר.

יוצא אפוא, כי אין כל הוכחה שהודעת הקנס הומצאה או נשלחה לכתובת המבקשים, באופן שתומך בגרסת המבקש 1 בנדון אותה טען בבקשה ובכל הזדמנות קודם לכן.

די בכך כדי להצדיק קבלת הבקשה.

מעבר לכך, המבקשים העלו נימוקים שונים לגוף המעשה וטענו כי לא מדובר בכריתה המחייבת קבלת רישיון, אלא בגיזום שבוצע בהתאם לבקשת ובהנחיית עיריית נהריה ואנשי המקצוע הרלוונטיים מטעמה לאור כך שהעצים סיכנו ילדי גן שמתנהל בסמוך לאותם עצים. כמובן, שאין בידי להכריע כעת בגורל טענות אלו, ובפרט שהמשיבה העלתה טענות אחרות בנדון, אך אין לומר כי טענות ההגנה של המבקשים מופרכות על פניהן. ויודגש, העובדה כי עיריית נהריה שילמה את הקנס, באופן המלמד על הודאה במעשה העבירה, אין בה כדי למנוע מהמבקשים את ההזדמנות להוכיח את טענות ההגנה שלהם.

סיכומו של דבר, אני מקבלת את הבקשה.

המשיבה רשאית להגיש כתב אישום כנגד המבקשת 2 בגין העבירה נשוא הודעת הקנס.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשפ"ג, 17 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.