מונחת לפניי תביעה כספית לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתנגשות עם רכב הנתבע.

על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 14.2.21 נסע רכב התובע בשעות הבוקר בנסיעה ישרה בכביש מתעקל ברחוב בר גיורא בנתניה. לפתע, רכב הנתבע אשר הגיע בנסיעה מהנתיב הנגדי נסע בניגוד לכיוון התנועה תוך שהוא מפר תמרור "אין כניסה", סטה מנתיבו ופגע חזיתית ברכב התובע. התובע צירף תמונות לפיהן כריות האוויר נפתחו מעוצמת המכה. הפגיעה היא בחזית דופן שמאלי ברכבו, באזור הפנס והפגוש וכנף שמאלית.

התובע הציג תמונה מעת התאונה המתעדת כי רכב הנתבע הוא אשר פגע ברכב התובע עת רכב התובע הגיע לסוף הנתיב המתעקל לשמאל ורכב התובע הגיע ממול כדי לפנות ימינה. רכב התובע עוד לא פנה לשמאל ואילו רכב הנתבע הוא אשר פנה לימין ואז התרחשה התאונה. רכב הנתבע נפגע בדופן שמאלית קדמית חזית צד שמאל.

הנתבע מנגד, מבקש לדחות את התביעה. לדבריו הוא נסע בנתיב נסיעתו כדין כשלפתע הגיח רכב התובע כשהוא נוסע בנתיב נסיעת רכב הנתבע וגרם לתאונה. לטענתו בעת קרות האירוע נעשו עבודות בכביש באיזור האירוע ולא היו כלל תמרורים והכוונות ומחמת העבודות בכביש כל הרכבים הופנו לנתיב נסיעת הנתבע. יצוין כי הנתבעת 2 הגישה תביעה שכנגד התובע אולם לא התייצבה לדיון (משנציג חיצוני שאיננו עובד חברה אינו מוסמך לייצגה) ומשכך איני דנה בה והיא נדחית בהעדר התייצבות משהנתבעת ומייצגה מודעים לכללים בהליך של תביעות קטנות ביחס לתחולתו של סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התמ"ד-1984 עת גם לא נתבקש היתר ייצוג, וכפי שיובהר, גם לגופה של התביעה שכנגד מצאתי לדחותה.

בדיון שלפניי העיד התובע כי הוא נסע מרחוב הלח"י לרחוב בן עמי והנתבע הגיע מרחוב בן עמי ונסע "באין כניסה" וכי זהו רחוב חד סטרי. הנתבע העיד כי הרחוב "נחסם 50 מ' עד סוף רחוב בר גיורא בגלל עבודות תשתית...כולנו היינו חייבים להיכנס לרחוב בר גיורא כדי לצאת מהמתחם. אני נמצא מול רחוב בר גיורא...הוא היה באמצע הכביש, אני מתעקל ימינה, אני הייתי צריך לעצור והוא נכנס בי" (עמ' 1, ש' 22-26). הוא הדגיש כי ביום של התאונה לא היה שלט אין כניסה וכי למה יסתכן עת הוא היה צריך לנסוע דרך רחוב הלח"י אולם הייתה מונחת גדר עבודה שחסמה את הכניסה לרכבים. התובע הבהיר כי "אין מצב שהוא היה סגור שניה אחת, לא היו עבודות בכביש. בן עמי היה אולי חסום אבל רחוב לחי לא" (עמ' 2, ש' 13-14).

ביקרתי במקום. היה והתובע יצא מבית הספר בית יעקב ברחוב הלח"י והמשיך ופנה שמאלה לרחוב בר גיורא (כשמימין זה רחוב בן עמי), אכן לא ברור מדוע נכנס לרחוב בר גיורא כדי לצאת אל העיר עת יכול היה להמשיך לרחוב ני"לי ולפנות שמאלה ואז לפנות ימינה לרחוב האצ"ל כדי לצאת אל העיר (משלא ניתן לפנות שמאלה ברחוב העוקב של בר גיורא אלא יש להמשיך לרחוב ני"לי). הנוסע מרחוב הלח"י יכול גם לפנות לרחוב בר גיורא אם כי אינו יכול לפנות ימינה לרחוב הלח"י ושוב ימינה לרחוב האצ"ל כדי לצאת אל העיר (עמ' 1, ש' 23) משאין כניסה מרחוב גיורא לרחוב הלח"י (צד ימין).

מבית הספר מורשה בו נכח הנתבע ויצא משם, יש פנייה מרחוב הלח"י שמאלה לרחוב בר גיורא אולם באופן לא ברור הרחוב מורכב באופן שהרחוב עצמו הוא רחוב בר גיורא, פניה ראשונה ימינה זהו רחוב בר גיורא וניתן להמשיך ברחוב בר גיורא לפניה השנייה מימין וזהו גם רחוב בר גיורא (כך שהרחוב מכיל 3 נתיבים הלכה למעשה – נתיב אחד ישר ובשתי פינותיו יש הסתעפות לשני נתיבים). הפנייה ימינה הראשונה מרחוב בר גיורא לרחוב בר גיורא אפשרית היא, אולם הפנייה השנייה מרחוב בר גיורא לרחוב בר גיורא נאסרת בתמרור "אין כניסה" משני צידי הנתיב. עם זאת, יש לציין כי המגיע מרחוב בר גיורא מצדו השני (מהיכן שהגיע התובע) – היה ולא ממשיך ומתעקל שמאלה ברחוב על מנת לצאת אל רחוב הלח"י, יכול להסתובב לכאורה ולחזור אל רחוב הלח"י מצדו האחר שמוביל לרחוב ניל"י משמדובר ברחבה מול בתים והרכבים חונים משני הכיוונים כאילו מדובר ברחוב חד סטרי. יצוין כי אכן הדבר יוצר בלבול עת מגיעים מרחוב הלח"י (בית ספר מורשה) לרחוב בר גיורא משהנתיב בתחילתו רחב ולא צר ותחילה לא היה ידוע האם היו שלטים של "אין כניסה" באותו מועד שהתרחשה בו התאונה. יצוין כי לדברי הנתבע היו עבודות בכביש ומשכך כל הרכבים הופנו לנתיב נסיעת הנתבע אולם אם בשל העבודות בכביש הופנו הרכבים לנתיב המדובר, כי אז עליהם ליתן זכות קדימה לרכב המגיע מלפניהם משבמצב רגיל, גם לשיטת הנתבע, הרכבים לא מופנים לאותו נתיב ובאו "העבודות בכביש" ובאופן זמני אפשרו את אותה נסיעה.

התובע נתבקש לפנות לעיריית נתניה על מנת לקבל מידע אימתי הוצב תמרור "אין כניסה" לרחוב הלח"י עת מגיעים מרחוב יצחק אהרוני (בית הספר בית יעקב), תמרור אין כניסה בפינת רחוב הלח"י פינת רחוב בר גיורא – הן על מנת להיכנס מרחוב הלח"י לרחוב בר גיורא וכן על מנת להגיע מרחוב בר גיורא כדי לצאת לרחוב האצ"ל והאם רחוב הלחי נחסם לתנועה בתאריך 14.2.21 – יום התאונה. התובע עתר לפי חוק חופש המידע לעירייה וזו מסרה כי "אין בידי וועדת התנועה העירונית מידע לגבי מועד הצבת התמרורים משנת 2014. נמצא אישור לתמרור 402 (אין כניסה) לרחוב לח"י מכיוון רחוב אברבנאל בהתאם להחלטת ועדת התנועה אשר התכנסה בתאריך 10/6/2014 סעיף 14/3/81. לא נמצא אישור לגבי תמרור 402 מרחוב לח"י לרחוב אהרוני. לגבי סגירת הרחוב לתנועה, מכתבך הועבר להתייחסות אחראית על הסדרי תנועה זמניים".

בדיון עצמו לא עלתה מחלוקת בנוגע לכך שהרחוב הוא חד סטרי כיום. אכן, ישנו תמרור אין כניסה כיום מרחוב הלח"י לרחוב בר גיורא מהצד שנסע הנתבע. הנתבע לא הוכיח כי באותו היום לא היה תמרור אין כניסה. הוא תירץ זאת בעבודות בכביש שהפנו את כל הרכבים אולם משהוא אשר טוען "לשינוי הסדרי תנועה" כי אז עליו להוכיח זאת. לא הוכח לפניי שאכן היו עבודות בכביש, כי נותבו כלל הרכבים לאותו כיוון בו נסע וכי לא היה שלט "אין כניסה" (באותה מידה שבתחילה לא הוכח שהיה שלט כזה). על כן, תחילה סברתי כי מקום בו העירייה עצמה אינה יכולה ליתן מידע אם היה שלט אם לאו, יש להתייחס למצב כאילו לא היה תמרור "אין כניסה" משלא מצופה שהאזרח יוכיח זאת אם העירייה לא צולחת בכך. עם זאת, משהתובע צירף צילומים, לא ברור היה מדוע השמיט דבר כה חשוב מהצילומים והוא איתור אותו תמרור אין כניסה עליו הוא נשמען בקו תביעתו.

מקום בו לא הוכח קיומו של תמרור, הרי שהפנייה של הנתבע הייתה חדה והוא אשר ביצע את הפניה עת עליו ליתן זכות קדימה לרכב הבא מימינו, והוא אשר פגע ברכב התובע. תקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות) קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעתו או כשהוא מתחל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". לכך יש להוסיף כי תקנה 51 קובעת חובה לנהוג במהירות סבירה התואמת את תנאי הדרך אף אם היא נמוכה מזו המותרת:

"לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב".

עם זאת, גם אם לתובע יש זכות קדימה, הרי שזו אינה מוחלטת. תקנה 21 היא תקנה כללית המטילה חובת זהירות על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם". על הנהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות והבחנה בכל תנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". ודוק; הפתעות בדרך יכולות להיות גם ב"דמות חיה", תרתי משמע. גם נהג בעל זכות קדימה, העומד לחצות צומת שבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, "אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהי אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה (תקנות 51, 52 ובעיקר תקנה 65 לתקנות התעבורה...כניסה לצומת במהירת גבוהה מגדילה את הסיכון של התנגשות ללא אפשרות בלימה מבעוד מועד" (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג (1) 137).

על כן, סברתי כי מקום בו לא היה תמרור, היה מקום להחיל על התובע אשם תורם בשיעור של 20%. ואולם, התובע עמל ויגע וצלח להמציא מכתב של הקבלן של החברה שסללה את הכביש לפיו סלילת הכביש הסתיימה עוד ביום 11.11.2020, כחודשיים לפני התאונה, והתמרורים הוצבו יום למחרת (12.11.2020) כך שאכן לא היה צורך בסגירת הכביש ברחוב בלח"י כפי שטען הנתבע, והעבודות הסתיימו באותו השבוע (18.11.20), וכלשונו "בתאריך 12.11.20 הוצבו כל התמרורים שמופיעים בתכנית התנועה ונתפח הכביש לתנועה" וצורפה תמונה פחות נהירה לקריאה אולם זו שלאחריה מצביעה על "אין כניסה" . משכך, התובע לא יכול היה לצפות כי הנתבע ייכנס באין כניסה, עת היו לנתבע דרכים חלופיות כאמור מעלה – כגון פניה ימינה בפנייה הראשונה של רחוב בר גיורא.

בכל הנוגע לגובה הנזק, ראשית יצוין כי רכיב ירידת ערך רלוונטי רק אם התובע תיקן והוא לא תיקן את הרכב. הרכב נמכר לצד ג' בסך של 19800 ₪ (ובזאת ספג ירידת ערך משעל פי מחירון יצחק לוי ערך הרכב הוא 36458 ₪) ומשכך ההפסד בפועל, לשיטת הנתבעת 2, עומד על סך של 16658 ₪ ולא 21783 ₪ עבור הנזק הישיר – דבר שלא נסתר על ידי התובע.

על כן, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 16658 ₪ וכן 980 ₪ שכ"ט שמאי וכן 600 ₪ הוצאות משפט, בשים לב לטרחתו של התובע כשהנתבע עמד מנגד ולא הוכיח את טענתו כי לא היה תמרור וכי היו עבודות בכביש ומקום בו קיים היום תמרור אין כניסה גם לגרסתו, היה עליו להוכיח כי היו נסיבות אחרות בדרך.

סך הכל ישלמו הנתבעים לתובע סך של 18238 ₪ תוך 30 יום מהיום.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' אדר א' תשפ"ב, 02 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.