רקע כללי וטענות התובע

ביום 25.12.2020 נחתם הסכם בין התובע לבין הנתבעת ולפיו רכש מכשיר שנועד לשיפור עובי השיער וצפיפותו.

עפ"י סעיף 2 להסכם, ועל מנת להיות זכאי להחזר כספי, על התובע היה לעמוד בביצוע 80% מתכנית הטיפול המוגדרת במונחי זמן: 3 דק' טיפול ליום בשבוע הראשון, 5 דק' טיפול ליום בשבוע השני, 10 דק' טיפול ליום בשבוע השלישי ואילך.

ביום 5.5.2021 נקבעה לתובע פגישת מעקב בכדי לבחון את תוצאות השימוש במכשיר. לפי ההסכם במידה ולא ניראה שינוי התובע יהיה רשאי להחזיר את המכשיר ולקבל החזר כספי מלא בעבורו, מועד שתחום בחודש אחד בלבד.

באותה התקופה התובע היה בשירות מילואים פעיל ובאותו מועד נאלץ לדחות את פגישת המעקב כיוון שהיה באימון. משכך, נקבע לתובע מועד חדש 25.5.2021, את המילואים התובע סיים ביום 6.5.2021, הנתבעת קבעת את התור של התובע ליום האחרון לזכאות שלו לביטול ההסכם.

הפגישה התקיימה ב-25.5.2021 ושם עמד התובע בתוכנית הטיפול המומלצת ברמת שימוש יומי של מעל ל – 80%, מעל לרמה הנדרשת עפ"י כתב ההתחייבות, והסתבר שזמן השימוש במכשיר לא נלקח בחשבון על ידי הנתבעת באופן חישוב התוצאה.

במהלך הפגישה התובע ביקש לבצע בדיקת טריקוסקן, כמוסכם בהסכם, הנתבעת התנתה את ביצוע הבדיקה בחתימה על כתב ויתור התחייבות, לפיו אם התובע יבצע את הבדיקה הוא לא יוכל לתבוע מהנתבעת את ההחזר הכספי תהא התוצאה אשר תהיה.

עלות הבדיקה כבר שולמה מראש על ידי התובע ועל כן הנתבעת לא רשאית להתנות את הבדיקה בחתימה על מסמך שפוטר אותה מאחריות ומההתחייבות להחזיר את הכסף עבור המכשיר במקרה שאין בו תועלת.

במועד הפגישה הודיע התובע כי הוא מעוניין לבטל את העסקה לאלתר וביקש את כספו, כאמור בהסכם, אך הנתבעת עמדה על טענתה כי הוא לא זכאי לכך. התובע רכש את המוצר במחיר גבוה בשל פרסומי הנתבעת כי המוצר מחזיק באישור משרד הבריאות ובשל נקודת היציאה וההחזר הכספי המלא במקרה שהמכשיר לא עבד כראוי.

התובע היה זכאי לבדיקת טריקוסקן, שמטרתה להעריך את תוצאות השימוש במכשיר באופן אובייקטיבי, ללא חתימתו על כתב ויתור. דרישה זה מייתרת את הבדיקה שכן אם יתברר באופן משמעי שלא חל שינוי במצב השיער, כפי שהתובע טוען הוא לא יוכל לבטל את העסקה כמתחייב מההסכם.

התובע תובע החזר עלות המכשיר בסך 4,800 ₪, נסיעות למשרדי הנתבעת בסך 2,000 ₪, אובדן זמן לטיפולים אחרים בסך 5,000 ₪, עוגמת נפש בסך 7,500 ₪.

טענות הנתבעת

בטרם רכש התובע את המכשיר, הוא קיים פגישת יעוץ עם נציג הנתבעת ומילא טופס אבחון והמלצה למתעניין.

במעמד הרכישה חתמו הצדדים על הסכם וכן עבר התובע הדרכת שימוש במכשיר.

עפ"י סעיף 6 להסכם, התחייבה הנתבעת להשיב לתובע את עלות הרכישה היא בתנאי שעמד בביצוע של 80% לפחות מדקות הטיפול עפ"י תוכנית הטיפולים המומלצת; ועפ"י סעיף 2 שאומר שעמידת הלקוח בביצוע התוכנית תיבחן לפי נתוני השימוש שנאגרו במכשיר ונבחנו בתוכנה ייעודית של היצרן, אשר ניתנת להורדה באתר האינטרנט.

בהתאם להסכם, ולאחר ששינה התובע את מועד הפגישה, חזר התובע למשרד הנתבעת לבדיקת תוצאות השימוש. כאשר נבדקו נתוני השימוש במכשיר התברר כי התובע ביצע רק 72% מהתוכנית המומלצת ולא עמד בביצוע 80% שהם הרף התחתון המאפשר ללקוח החזר במקרה של אי עמידה בייעד.

אשר על כן ובהתאם להסכם, אין התובע זכאי להשבת כספו. התובע יכול היה להוריד את התוכנה למחשב שלו ולראות את הנתונים בזמן אמת, אופי החישוב מאד מקל וכולל בונוסים על שימוש טוב.

במעמד הדיון חזרו הצדדים על הטענות שלעיל.

התובע הגיש במעמד הדיון תדפיסי עמודים מאתר האינטרנט של החברה המייצרת את המכשיר (הריג'ן) וטען כי החברה מפרסמת בצורה שניתן להאמין כי המכשיר קיבל את אישורו של ה-FDA. וכי הוא מצליח להצמיח שיער מחדש, וכי רק בדיעבד הסתבר לו שלחברה אסור להציג פרסומים כאלה, ואין שום טיפול, גם לפי האיגוד לכירורגיה פלסטית בישראל שאפשר להצמיח שיער מחדש, וכי רק ע"י תרופות שמאושרות ע"י ה-FDA ובאמצעות השתלות שיער.

אולם מסמכים אלו לא צורפו לכתב התביעה ועיון בהם מגלה כי הם הודפסו מאתר החברה ביום 4.1.22, כלומר יום לפני הדיון. מכאן, שלא הוכח כי התובע הסתמך רק או בעיקר על הפרסומים שהציג כתנאי לרכוש את המכשיר. אך גם אניח כי אכן הסתמך על הפרסומים כאמור, הרי שלפי ההסכם עליו חתם, צוין במפורש בתחילת ההסכם כי המכשיר מיועד לשיפור עובי השיער וצפיפותו ולא צוין בשום מקום כי הוא מצמיח שיער, ומכאן, שהנתבעת גילתה גילוי נאות מהו ייעוד של המכשיר ולא הטעתה את התובע. הצהרה זו תואמת את אישור משרד הבריאות (אישור רישום בפנקס הציוד הרפואי) שצורף לכתב ההגנה, שלפיו ייעוד המכשיר הוא לשפר את עובי השערה וצפיתותה. מכאן, שההצהרה בהסכם תואמת את ייעוד המכשיר בהתאם לאישור משרד הבריאות. על כן, גם אם הסתמך התובע על פרסומים כאלו ואחרים, הרי שההסכם, שהחתימה עליו מאוחרת לפרסומים, משקף נאמנה את מהותו של המכשיר שנרכש באופו השולל את ההטעיה הנטענת.

סעיף 2 להסכם מגדיר תנאי מוקדם להשבת התמורה והוא ביצוע של לפחות 80% מתוכנית הטיפול המפורטת בסעיף 3 להסכם, כפי שפורט לעיל. ראיה לביצוע תהא נתוני השימוש שנאגרו במכשיר ונבחנו בתכונה ייעודית של היצרן, ואשר התובע עצמו יכול להוריד אותה באתר החברה. גם לפי סעיף 6 להסכם תנאי בסיסי להשבת התמורה הוא ביצוע 80% לפחות של תוכנית הטיפול, כאמור בסעיף 2 להסכם.

לפי נספחי כתב ההגנה, בתקופה שמיום 25.12.20 ועד 25.5.21, היקף השימוש הכולל היה 72%, כלומר מתחת לסף המינימום הנדרש. נציג הנתבעת הסביר כיצד נרשם השימוש במכשיר:

"...המכשיר עצמו רושם שימושים במכשיר. הוא מתחבר ל-PC בעזרת כבל טעינה, והוא מוריד את הנתונים באופן אוטומטי, יש לו לוגר גדול. המכשיר הוא מחשב בפני עצמו, שומר את המידע ואח"כ כשהמכשיר מתחבר למחשב, מוריד את המידע למחשב, ישירות מהמכשיר, לתחנת עגינה, למחשב ולענן. יש למכשיר הרבה פרמטרים, הוא עושה רישום עצמי שלו, ללא מגע יד אדם. ..."

מדברי נציג הנתבעת עולה כי המכשיר רושם בעצמו את היקפי השימוש ונראה כי לא ניתן לעשות מניפולציה או עריכה של נתוני השימוש, פרט לשינוי טווחי התאריכים הנמדדים. הנתבעת הציגה את פלט השימוש במכשיר על ידי התובעת ברמת פירוט מדוייקת מאד ועל כן אני מקבל את הפלט שצורף כראיה להיקף השימוש במכשיר, שלא נסתרה. מאחר ובסיכומו של דבר לא עמד התובע ביעד מינימום של 80% מתוכנית הטיפול כאמור בהסכם, הרי שלא התקיים התנאי הבסיסי להשבת התמורה. התובע טען כי היה בשירות מילואים ועל כן נדחתה בדיקתו למועד מאוחר יותר, ליום האחרון בו ניתן היה לבטל את ההסכם, באופן שהיה בו כדי לשלול את זכאותו להשבת התמורה. איני סבור כי יש בטענה זו ממש, שכן המכשיר מודד היקפי פעילות באופן עצמאי ובתקופה שבין מועד הפגישה המתוכנן (5.5.21) לבין המועד המאוחר שנקבע (25.5.21) לא היתה כל מניעה מצד התובע להמשיך ולעשות שימוש במכשיר ולעמוד בהיקף הטיפול הנדרש. בדומה, אני דוחה את טענת התובע כי לא אפשרו לו לבצע בדיקת טריקוסקן שניה שכן לפי ההסכם בדיקה כזו מותנית, גם היא, בעמידה בהיקף מינימום של 80% מתוכנית הטיפול.

ההסכם בין הצדדים הוא קצר, ברור ופשוט, והתובע לא עמד בתנאיו להשבת התמורה.

לאור מכלול האמור, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 350 ₪ בתוך 30 יום.

מי שאינו מרוצה מפסק הדין רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום פסק הדין.

ניתן היום, ז' שבט תשפ"ב, 09 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.