1. התובע, יליד 1984, הגיש בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי, לצורך בדיקת הנכות, שנותרה לו לטענתו כתוצאה מתאונת דרכים - כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המבקש טען כי ביום 16.07.20 נפגע בתאונת דרכים, וכי לאחר מכן הופנה לבית חולים (להלן: "התאונה"). לטענתו בעקבות התאונה החל לסבול בעיקר מכאבי גב ומכאבי צוואר.

אציין כי בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 19.09.22 הגישה ב"כ התובע חומר רפואי נוסף (החומר כולו לרבות חומר נוסף הוגש וסומן ת/1).

1. הנתבעת התנגדה לבקשה, ובפרט לאור העובדה שהתובע היה מעורב בתאונת דרכים קודמת משנת 2017 בעקבותיה התלונן גם כן על כאבים בעמ"ש מותני וצווארי, וכן טענה כי התאונה הנוכחית לא הותירה נכות כלשהי וכי התובע לא הצביע על קיומה של ראשית ראיה.

 דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים (לרבות במסגרת הדיון מיום 19.09.22) ובמסמכים הרפואיים המונחים לפניי  (לרבות ת/1 וכן מסמכים שהנתבעת צירפה לתגובתה) שוכנעתי כי  קיימת  ראשית ראיה לקיומה של נכות בעקבות התאונה המספיקה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי.
2. אמנם בסיכום ביקור בחדר מיון מיום 16.07.20 לא נמצא שבר או ממצא גרמי חריף, עם זאת התובע התלונן על כאבים בצוואר ובגב התחתון וכן נמצאה הגבלה אנטלגית קלה בתנועת עמ"ש צווארי. גם לאחר מכן וחרף טיפולים פיזיוטרפיים (מעל 10 טיפולים, לרבות מחודש אפריל 2022), התלונן התובע על כאבים בצוואר ובבדיקה אצל אורתופד מיום 26.10.20 ומיום 16.03.21 נרשם כי התובע עדיין סובל מכאבים בצוואר, הגבלה בטווחי תנועה וכן מתקשה לסובב את הראש. כמו כן בעקבות בדיקת CT צווארי מיום 23.09.20 נמצא בקע קל בחלק מחוליות הצוואר.
3. באשר לטענת הנתבעת כי תלונות אלה יש לייחס לתאונה קודמת משנת 2017 (31.10.2017) הרי שאמנם ישנו תיעוד כי גם בעקבות אותה תאונה התלונן התובע על כאבים בצוואר ובגב התחתון, אלא שאז נמצאה הגבלה קלה בלבד בתנועות הצוואר והגבלה קלה בכיפוף הגב בעמידה (ר' ביקור אצל אורתופד מיום 11.11.17) גם במסמך מאוחר יותר נמצאה הגבלה קלה בתנועות הגב וכן נמצא כי מעל השרירים של הצוואר תנועות מלאות (ביקור אצל אורתופד מיום 02.12.17)
4. המסמכים המפורטים לעיל, יחד עם ארוע התאונה המתואר, מהווים ראשית ראיה מספיקה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי, ולו ביחס להחמרת מצב.
5. אציין כי גישת הפסיקה בתחום מינוי מומחה רפואי בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא גישה ליברלית (ר' רע"א 5398/18 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 03.02.2019); רע"א 5978/18 דיאנה אלקנוב נ' גלקין ולדיסלב (פורסם בנבו, 13.09.2018); רע"א 1338/90  גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח' פ"די מד (2), 216)).  הפסיקה דורשת כי המבקש יצביע על קיומה של ראשית ראיה לקיומה של נכות וראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. בתי המשפט הבהירו לא אחת כי מאחר שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה תהיה להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה, ובמקרים רבים בית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ר': רע"א 4911/09 ‏סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אליעזר כשרי (פורסמה בנבו, 29.07.2009)).
6. עוד אציין כי על פי תקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאלה על מי להטיל, בשלב הראשוני, את החובה להפקיד סכומי כסף להבטחת שכרו של מומחה. בהתחשב בממצאים העולים מן החומר הרפואי ולאחר ששקלתי את כל הנסיבות ובשים לב לתאונה הקודמת משנת 2017, החלטתי כי שני הצדדים ישאו בשכר המומחה בחלקים שווים. 

החלטה על מינוי מומחה וזהותו תינתן בנפרד.

במקביל ועד ליום 20.10.22 יודיע התובע האם הגיש תביעה בגין התאונה משנת 2017 ואם כן מה היו תוצאות אותה תביעה / הליך.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשפ"ב, 19 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.