לפני בקשה להארכת המועד להישפט בגין עבירת מהירות מיום 29.07.2020 (ולא כפי שנכתב ברישא לבקשה), שנאכפה באמצעות ממל"ז.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיים דיון במעמד הצדדים.

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בגין עבירות מסוג ברירות משפט והפעולות מכוחו מוגבלות בזמן מטעמי יעילות וסופיות הדיון.

השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט הם אותם שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ (עיין: רע"פ 9303/16 אורגל נ'
מדינת ישראל (21.12.16) ,רע"פ 8353/12 קרן בן ישראל נ' מ"י, הש' א. שהם, 29.11.12, רע"פ
1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מ"י , הש' ס. ג'ובראן, 2.6.09, ע "פ (ב"ש) 7270/05 אלעסם דאהש
ואח' נ' מ"י , הש' א. יוסף, 18.8.05 , עפ"ת 13936-05-11 מלמד נ' מ"י , הש' כ. סעב, 11.6.11 ).

נטען בבקשה כי המבקש לא קבל הזמנה לדיון.

עוד נטען כי המבקש שלח בקשה להישפט באמצעות אתר האינטרנט של משטרת ישראל וכי כפי הנראה בשל תקלה לא הגיעה ליעדה.

הוסיף ב"כ המבקש וטען, כי אך לאחרונה הבין המבקש כי בקשתו לא טופלה, לאחר שקיבל מכתב ממשרד הרישוי בדבר קיומה של הרשעה.

הנטל להוכחת משלוח פנייה בבקשה להישפט מוטל על המבקש.

לבקשה לא צורפה אסמכתא לתמיכה בטענתו.

אם הפנייה היתה נשלחת בדואר רשום , אישור משלוח דבר הדואר הרשום יכול לשמש אסמכתא.

אם פנייה בוצעה באמצעות דואר אלקטרוני ניתן לשמור אסמכתא לפנייה ולצרפה.

העלאת טענה לפיה נראה שהיתה תקלה בתקשורת מועלית בעלמא ואין בה כשלעצמה כדי להרים את הנטל.

אין הגנה לגופו של ענין .

אמנם בשיהוי של כשנה מעלה המבקש טענות לענין העדר תמרורים אך עסקינן באכיפה בתחום שטח עירוני של העיר אשדוד.

על פי המפורט בנסיבות שבדוח נבדקו תמרורים .

יתרה מכך , תגובת הנהג כפי שתועדה במעמד רישום הדוח שהושמטה מהבקשה היתה :

"לא שמתי לב" ומהוה הודיה .

אם לא די בכך, על פי תגובת המאשימה הדוח שולם ב 3.11.20 ,

מכאן שרואים במבקש כמי שהודה והשתכללה הרשעה.

אמנם נטען בבקשה כי הדוח שולם בטעות, וכי אין בתשלום כדי למנוע היענות לבקשה.

דא עקא, טענה כללית בדבר טעות בעצם התשלום אין בה כדי להניע את ההליך מחדש.

עמדת בית המשפט העליון ברורה, מששולם הקנס, השתכללה ההרשעה ורואים את הנהג כמי שהודה ונגזר דינו, הלכה זו לא השתנתה ע"י ביהמ"ש העליון [עיין: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, (29.1.08);  רע"פ 9543/10 באהר זועבי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, (8.3.11)].

גם אם קנס שולם בטעות אין בכך כדי להועיל [ עיין : רעפ 19 / 2304‏ ויסאם חאטר נ' מדינת ישראל ( 14.4.19 ); רעפ 641/19 ‏אייל מילר נ' מדינת ישראל (10.04.19), רע"פ 92/21 בסר נגד מדינת ישראל (25.1.21) ].

בנוסף, חל שיהוי של כמעט שנה ממועד העבירה, וכ- 9 חודשים מהמועד בו השתכללה הרשעה. לא ברור מדוע המבקש חיכה עד חודש יולי 2021 להגשת הבקשה דנן.

אין הסבר מניח את הדעת לשיהוי בהגשת הבקשה [עיין רע"פ 8651/13 סקה נ' מדינת ישראל (31.3.14) , רע"פ 5107/11 דוד איינהורן נ' מ"י, רע"פ 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל ( 8.3.11 ), בש"פ 7424/13 פיטוסי נ. מי , בש"פ 6125/09 רבין נ. מי' , ע"פ 4946/07 מקלדה נ. מי' , רע"פ 9303/16 אורגל נ' מדינת ישראל (21.12.16), רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (10.2.15), רע"פ 7018/14 טיטלבאום נ' מדינת ישראל (31.10.14) , עפ"ת 30650-02-10 מרדכי נ' מדינת ישראל (4.4.10), , עפ"ת 36580-03-19 מרים פרידמן נ' מדינת ישראל (1.05.19), עפ"ת 45555-06-20 עומרי הלוי נ. מי ,הש' שלו ( 19.7.20 ].

כלל סופיות הדיון חל גם בעניננו.

בית המשפט העליון קבע כי, בהיעדר הסבר למחדל , היענות לבקשה לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות תוביל לכך שבקשות יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה (עיין: רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 9565/11 עופר וינברג נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 16.1.12).

אין עיוות דין. 

אין המפורט בבקשה כדי להניע את ההליך הפלילי מחדש, גם לא במחיר הוצאות.

חסד נעשה עם המבקש שלא מוטלות הוצאות בגין הגשת הבקשה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח אב תשפ"א, 27 יולי 2021, בהעדר הצדדים.