1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' הרשמת הבכירה חני ברוך אלון) מיום 29.4.21 בת"ק 25479-02-21 ולפיו התקבלה בחלקה תביעת המשיבים – השוכרים נגד המבקשים – המשכירים.

2. עסקינן בתביעה בסך 32,500 ₪ שהוגשה על ידי שוכרים נגד משכירים להשבת חלק מדמי השכירות ששילמו, בטענה כי המושכר לא היה ראוי למגורי אדם.

השוכרים הודיעו כי הם מעוניינים להישאר במושכר עד לתום תקופת השכירות.

המשכירים – הנתבעים ביקשו בכתב הגנתם לסלק התביעה על הסף, בין היתר בהעדר עילה ונטען כי אין כל ראיה התומכת בטענות התובעים למעט הודעות ווטצאפ.

3. בדיון שהתקיים ביום 26.4.21 העידו התובעת – השוכרת, השוכר הקודם והנתבע – המשכיר.

השוכרת – התובעת העידה כי ברצונם להישאר עד לתום תקופת השכירות במושכר. הרטיבות היא ביחידת דיור שצריכה לשמש חדר מגורים אך יש עוד חדרים בדירה.

נטען כי כשפנו במרץ 2020 בנוגע לבעיה בגג ובסלון לא הגיעו לתקן זאת. תיקון נעשה בינואר 2021 ועדיין בשל ריח ועובש לא ניתן לעשות שימוש ביחידת הדיור.

התובע – השוכר העיד כי נכנס לדירה, כיוון שהכיר את הנתבע מהעבר וסמך עליו.

השוכר שהתגורר בדירה לפני התובעת העיד אף הוא כי אותן תופעות היו במושכר גם כשהוא שכר אותן ואף נוהלו הליכים משפטיים בינו ובין המשכירים.

המשכיר – הנתבע טען שהכל סודר ושופץ. הוא לא ראה שיש רטיבות ביחידת הדיור. בשנים 2018, 2019 הוא הביא בעל מקצוע לסדר את הרטיבות ולא היתה רטיבות. במאי 2020 צבעו את הדירה.

4. בפסק דין מנומק התקבלה התביעה אך רק בחלקה.

מתוך סכום של 32,500 ₪ קבע בית משפט כי על המשכירים לשלם לשוכרים פיצוי בסך 9,000 ₪ והוצאות בסך 1,500 ₪. סה"כ: 10,500 ₪.

א) נבחנו הוראות סעיף 7 (א), 25 ח' (ב), 25 ח (ג) וסעיף 9 (א) לחוק השכירות והשאילה תשל"א – 1971.

לפי סעיף 9 (א), כאשר משכיר לא עומד בחובת תיקון המוטלת עליו, אזי יכול השוכר לבצע תיקון עצמי ולבקש החזר הוצאות מהמשכיר או להפחית את דמי השכירות כל עוד הפגם קיים לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שווי השכירות לפי הסכם השכירות.

ב) לפי סעיף 13 (א) להסכם השכירות, היה צריך המשכיר לטפל ברטיבות.

ג) הועדפה גרסת השוכרים על גרסת המשכירים ביחס להשתלשלות האירועים ועדותם נמצאה אמינה.

ד) נקבע בין היתר:

"17. על יסוד העדויות שנשמעו לפניי, אשר מקבלות תימוכין במסמכים שצורפו, אני קובעת כממצא עובדתי כי החל מתאריך 20.3.2020 פנו התובעים לנתבע 1 בתלונה אודות נזקי רטיבות בנכס, ונזקים אלה לא טופלו כראוי על ידי הנתבעים תוך "זמן סביר", אלא רק בסמוך לחודש 1/2021. יתרה מכך, גם לאחר שבוצעו תיקונים, לא הועיל הדבר, ועם הגשם הראשון נגרמו נזקי רטיבות בנכס.

1. ויודגש, אין די בביצוע תיקונים נקודתיים (כמפורט בחשבונית מיום 31.5.2020), וכפי שהעידה התובעת 1. התרשמתי מעדות התובעים כי הרטיבות בנכס נמשכה לאורך כל התקופה, עד למועד שבו בוצע התיקון המאסיבי בחודש 1/2021, כאשר עדות זו נתמכת בחשבוניות מתאריכים 31.1.2021 ו- 12.2.2021 אשר צורפו לכתב ההגנה, ואף מתוך התכתובות שהוחלפו בין הצדדים.

1. השתכנעתי, על יסוד עדויות התובעים, והן על בסיס התכתובות והצילומים אשר צורפו לכתבי הטענות, כי מדובר בליקויים שהוכחו, אשר הביאו לקושי בלתי מבוטל לקיים מגורים סבירים בנכס ושימוש תקין בו".

ה) אמנם לא צורפה חוות דעת שמאי או מומחה אחר ביחס לפחת בשווי השכירות עקב הפגם אך מדובר בתביעות קטנות ובית משפט יכול לנהוג בגמישות ולפסוק פיצוי בדרך של אומדנא. נקבע:

"משנמצא כי בנכס היו נזקי רטיבות, לכל הפחות בחדר הילדים ובסלון, וכי הנכס שהושכר כולל 4 חדרים וסלון וכן יחידת דיור נוספת (כפי שעולה מחוזה השכירות) אני מוצאת כי לתובעים מגיע החזר בשיעור של 15% מדמי השכירות ששולמו על ידם בשנת השכירות הראשונה, למשך 8 חודשים (החל מ- 30 ימים לאחר מסירת התלונה בתאריך 22.3.2020 ועד לחודש 1/2021 שבמהלכו בוצע תיקון מאסיבי), דהיינו- סך של 1,125 ₪ מידי חודש, ובסה"כ סך של 9,000 ₪. (סעיף 27 לפסק הדין).

ו) לא התקבלה דרישת השוכרים לקבלת החזר בגין אי השימוש ביחידת הדיור ואף לא פיצוי בגין עוגמת נפש.

נדחתה הבקשה ליתן צו עשה בהעדר סמכות לבית משפט לתביעות קטנות.

5. בבקשת רשות הערעור נטען כי בית משפט קמא היה צריך לסלק התביעה על הסף משצורפה לתביעה רק הודעת ווטסאפ ותו לא.

המושכר היה במצב טוב מאוד. עם זאת במהלך החורף היתה נזילה שתוקנה בעבר ותוקנה מיידית גם עתה.

השוכרים חיו בדירה ברווחה והנאה באין מפריע והרטיבות הסתכמה באזור קטן שבו הוסכם בחוזה במפורש כי יתוקן, וכך נעשה.

המשיבים פעלו ופועלים בחוסר תום לב והכל בניסיון להוציא שלא כדין מהמבקשים כספים.

נטען כי יש ליתן רשות ערעור "ולבל ישמש פסק דינו המוטעה של ביהמ"ש קמא תקדים לתביעות דומות" (סעיף 10).

נטען כי בית משפט קמא ביסס קביעותיו על סיפורי בדים וטענות בעלמא והתעלם מההלכות הנוגעות להקטנת הנזק.

ברור כי המשיבים לא עשו כל שלאל ידם להקטנת נזקיהם ונזקי המבקשים ואף הצטיידו בעדות בעל עניין, אשר ניתן נגדו פסק דין מול המבקשים בעניין אחר.

6. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

ראה לעניין זה: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' נתנאל מור(9/8/18) סעיף 6, רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18/3/15) ורע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26/12/16).

ענייננו אינו נכנס לגדר החריגים כלל ועיקר.

ב) עסקינן בממצאי עובדה ומהימנות עדים אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם אלא במקרים חריגים ביותר. למשל, כאשר נפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם הנופל לשורשו של עניין או כאשר הטעות בולטת על פניה. זאת, לנוכח היתרון המובנה של הערכאה הדיונית – שלה היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים הנשמעים לפניה – על פני ערכאת הערעור.

ראה לעניין זה: וע"א 7863/16 גורדו נ' ימין (18.7.18) ופסקי הדין המאוזכרים שם בסעיף 16).

המקרה שלפנינו אינו נכנס לגדר החריגים גם בעניין זה.

ג) בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי דין הנהוגים בבית משפט אחר ועליו לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה מהירה וצודקת (סעיף 62 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984).

בסמכותו לברר את המחלוקת באופן פעיל לפי תקנה 13 (א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז – 1976.

בית משפט לתביעות קטנות לא היה צריך לסלק על הסף את התביעה לפי בקשת הנתבעים בכתב הגנתם. עדויות אף הן ראיה בבית משפט, לרבות עדותו של השוכר הקודם, אשר בית משפט היה מודע מעדותו לכך שהתנהלו בינו ובין המשכירים הליכים משפטיים.

בין כך ובין כך, פסק הדין לא מגלה סוגיה משפטית בעלת השלכת רוחב.

נושא הקטנת הנזק שמבקשים לעורר המבקשים בבקשת רשות הערעור לא מופיע בכתב ההגנה ולא נטען בדיון.

ממילא פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות אינו בגדר תקדים מחייב לתיקים אחרים.

פסק הדין מושתת כאמור על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות.

בית משפט פסק לטובת התובעים פחות מ- 1/3 מסכום התביעה ולא מצאתי כי נגרם עוול קשה למבקשים- הנתבעים בפסק הדין.

7. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג) הערבון יוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' תמוז תשפ"א, 30 יוני 2021, בהעדר הצדדים.