25 דצמבר 2022

1. האם התובעת הניחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 בשתי ידיה בשל תסמונת התעלה הקרפלית ( CTS ), מכוח עילת המיקרוטראומה ו/או מחלת מקצוע? זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת הליך זה.
2. התובעת הגישה טופס תביעה לביטוח לאומי בגין מצבה הרפואי בכפות ידיה, וכן מילאה שאלון שהוגש ע"י הנתבע בתיק המוצגים. הנתבע דחה את תביעת התובעת ביום 21.12.2020 מן הטעם כי לא הוכח קשר סיבתי בין מצבה הרפואי בכפות ידיה לבין תנאי העבודה, וכי מחלת התובעת התפתחה עקב מצב תחלואתי טבעי ולא על רקע תנאי עבודתה.
3. ביום 10.3.2022 התקיים דיון להוכחות שבו העידה התובעת בלבד. התובעת לא צירפה כל מסמך לתביעתה ולא הביאה עדים מטעמה. בסיום שמיעת ההוכחות, ומשהתברר כי יש לתובעת יומני עבודה וקבלות, ועל מנת לסייע לתובעת, איפשר בית הדין לתובעת להמציאם, לפנים משורת הדין, אף שהסתיים שלב ההוכחות. זאת, על מנת שניתן יהיה לקבל אינדיקציה מהיומנים והקבלות מה היה היקף ורצף העבודה, ואולי אף לבודד חלק מהפעולות לצורך העברה למומחה. אלא שהתובעת בחרה שלא לעשות כן, כשלדבריה יש ביומנים גם תרשומות אישיות שאינה מעוניינת לחשוף אותם.
4. ביום 29/11/22, ומשלא הומצאו היומנים והקבלות, שב בית הדין ונתן החלטה כדלקמן:
   "בטרם תינתן החלטה – ככל שיש לתובעת יומן ו/או קבלות המלמדים על היקף עבודתה – תמציא עותק מיומנים אלו לבית הדין וישירות לצד השני תוך 10 ימים וב"כ הנתבע יודיע את עמדת הנתבע תוך 10 ימים שלאחר מכן. ככל שהיומנים כוללים תרשומות אישיות שאינן קשורות לתיק – תהיה התובע רשאית להשחיר תרשומות אלו . תשומת לב התובעת כי ככל שיש בידה יומנים/קבלות שאינה מוכנה לגלותם – יפעל הדבר לחובתה". כאמור, התובעת לא המציאה מסמכים אלו, וכל שיש בפני בית הדין הוא רק עדותה שלו, ולא מעבר לכך. לאור זאת ניתן פס"ד זה על בסיס החומר שבתיק, ללא היומן והקבלות, וללא כל תמיכה נוספת בגרסתה.
5. העובדות המוסכמות:
6. התובעת ילידת 1969.
7. התובעת עובדת כקוסמטיקאית עצמאית משנת 2002.
8. התובעת סובלת מ- CTS בשתי ידיה.
9. הפלוגתאות כפי שנוסחו בדיון הקודם:
10. האם תנאי עבודתה של התובעת מקימים תשתית עובדתית למחלת מקצוע לפי פריט 26 לחלק א' לתוספת השנייה לתקנות או בעילת המיקרוטראומה למחלת ה- CTS ממנה סובלת התובעת?
11. ככל שייקבע כי תנאי עבודתה של התובעת מקימים תשתית עובדתית כאמור, האם יש קשר סיבתי בינה לבין מחלת ה – CTS ממנה סובלת התובעת?
12. עיקר טענות ב"כ התובעת:
13. כעולה מעדותה של התובעת, התובעת עובדת כקוסמטיקאית עצמאית משנת 2002, והיא עשתה כן 6-8 שעות בימי א-ה וכארבע שעות בימי ששי. התובעת העידה כי ביצעה רצף תנועות, המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה כגון: הסרת שעווה באזורים שונים בגוף אשר מתבצעת ע"י מריחת שעווה חמה על האזור באמצעות כלי עץ רחב ביד ימין, הידוק רצועת בד על האזור המטופל, ומשיכת הרצועה ביד ימין.
14. במהלך כל טיפול התובעת מבצעת מאות רבות של פעולות משיכה ביד ימין, ופעולות הידוק בידיים. משיכת רצועת הבד מתבצעת במהירות, ותוך הפעלת כוח כדי למנוע שטפי דם ודימומים.
15. לפיכך יש מקום להעביר את עניינה למומחה רפואי על מנת שיקבע את שאלת הקשר הסיבתי, הן בעניין שאלת המיקרוטראומה והן בשאלת מחלת מקצוע - כאשר ע"פ הפסיקה די בתשתית ראייתית לכאורית על מנת להעביר את העניין למומחה מטעם בית הדין.
16. עיקר טענות הנתבע:
17. מעבר לעדות התובעת - לא המציאה התובעת כל תיעוד רלוונטי ואובייקטיבי בדבר היקף העבודה, לרבות ובעיקר קבלות ויומני העבודה המתארים את מספר הלקוחות מדי יום. אין די רק בעדותה של התובעת, כאשר בנקל הייתה יכולה להביא עדויות נוספות מטעמה וכן יומני עבודה וקבלות על היקף העבודה .
18. בית הדין אף נתן לתובעת הזדמנות נוספת להבאת ראיות מטעמה על היקף עבודתה, על מנת שניתן יהיה לבחון כמה שעות עבדה בכל יום, ומה היקף עבודתה. אעפ"כ, התובעת לא עשתה כן. לכן ברור כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
19. לעניין מחלת מקצוע – לפי התקנות, המחלה הנטענת לפי פריט 26 לחלק א' לתוספת השנייה ו/ או לפי פריט 13 לחלק ב' לתוספת השנייה לתקנות, מצריכה הוכחה לקיומן של תנועות חד גוניות של האצבעות, כף היד או המרפק, החוזרות ונשנות ברציפות ו/או מצריכות הוכחה ללחץ ממושך על העצב. אלא שלא עלה בידי התובעת להוכיח תנועות חד גוניות או שהתקיים לחץ ממושך על עצב כזה או אחר. בכל מקרה, התובעת לא הוכיחה כי הפעילה כוח רב, אלא להיפך – העידה כי עשתה פעולות שונות וכי בחלק מעבודה נדרשה לעבוד בעדינות רבה. התובעת גם לא הוכיחה תנועות חוזרות ונשנות של שורש כף היד המשפיעות על הליגמנט הכפי, ואף לא הוכיחה מנח של יישור מכסימלי או כיפוף מכסימלי של שורש כף היד לצורך הוכחת קיומה של מחלת מקצוע.
20. דיון והכרעה:
21. ע"פ הפסיקה, על התובע להוכיח קיומן של פגיעות חוזרות ונשנות הנמשכות פרק זמן ממושך ובתדירות גבוהה. וכך נפסק בעניין עב"ל (ארצי) 1279/01 כהן – המוסד לביטוח לאומי, (6.1.2004). "ההלכה המשפטית לגבי התשתית העובדתית המיקרוטראומית, הינה, כי יש להוכיח 'פגיעות חוזרות ונשנות זהות דומות במהותן במשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה כדי שניתן יהיה להניח אותן בפני המומחה' (דב"ע נו/268 – 0 לוי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ב 504, המצטט מדב"ע מב/90 – 0 שפיר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93)".
22. לעניין מהותן של אותן תנועות חוזרות ונשנות ותדירותן הובהר כי התנועות צריכות להיות "זהות במהותן": "...התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".
23. בהתאם לפסיקה, כאשר מדובר בעבודה מגוונת, הפעולות החוזרות ונשנות במהלך יום העבודה אינן חייבות להיעשות ברציפות, אלא ניתן לבודדן ממכלול הפעולות המבוצעות, כל עוד הפעולות החוזרות ונשנות נעשות בתדירות הנמשכת פרק זמן מספיק לגרימת נזק (ראה: עב"ל (ארצי) 90/06 כובש – המוסד לביטוח לאומי, (2006); עב"ל (ארצי) 465/07 יהודאי – המוסד לביטוח לאומי(2007)).
24. בעניין עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי - אסתר נוח ( מיום 22.12.14) חזר בית-הדין הארצי על העקרונות הנדרשים לצורך הוכחת תשתית עובדתית של מיקרוטראומה ופסק כדלקמן: "על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)".
    אם כן, יסוד הכרחי להכרה במיקרוטראומה הוא התנועה, ולו מינימלית. לדוגמה, בעניין אורן לוי, הוכרה פגיעה בברכיים כמיקרוטראומה לאחר שהוכח כי "...בכל אחד מימי עבודתו ובמשך כשעתיים עד שלוש בכל יום המערער ביצע כריעה ממושכת על הברכיים תוך ניעות חוזרות ונשנות של הברכיים וחיכוכן בקרקע, כאשר בכל פעם נמשכו תנועות חוזרות ונשנות אלו לכל הפחות חצי שעה ברציפות." (עב"ל 23454-10-17 אורן לוי - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 15.01.2019)).
25. מנגד, הפסיקה לא הכירה בתנוחה, לא נוחה ככל שתהיה, כמהווה תשתית להכרה בעילת המיקרוטראומה. כאשר מדובר במצב סטטי ולא בפעולה החוזרת ונשנית, אין בכך די לשם ההכרה (עב"ל 49533-12-10 שלמה ביטון - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 23.1.2012).
26. עוד נקבע בפסיקה (עב"ל 62348-09-19 רבקה מזרחי - המוסד לביטוח לאומי (להלן: פס"ד רבקה מזרחי) כי:
    "סעיף 79 לחוק קובע כי פגיעה בעבודה היא תוצאה של תאונה ("תאונת עבודה") או של מחלה ("מחלת מקצוע"). ההבדל בין התאונה למחלה "נעוץ בדרך התפתחות הפגימה. במידה שיש לפגיעה זמן ומקום שניתן לאתרם מדובר בתאונת עבודה, ברם במקרה שבו הפגיעה נעשית בדרך הדרגתית וכתוצאה מהתפתחות איטית הרי מדובר במחלה ולא בתאונת עבודה".
27. "מחלת מקצוע" מוגדרת בסעיף 79 לחוק כך: "מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - עקב עיסוקו במשלח ידו". בהתאם לפסיקה צריכים להתקיים שלושה יסודות: הראשון, כי המחלה נקבעה לפי סעיף 85 לחוק כמחלת מקצוע; השני, כי המבוטח חלה במחלה בעת שזו היתה קבועה כמחלת מקצוע; השלישי, יסוד הקשר הסיבתי.
28. מן הכלל אל הפרט:
    אין חולק, כפי שעולה גם מרישומי ביטוח לאומי כי התובעת החלה לעבוד כעצמאית משנת 2002. ע"פ תצהיר התובעת עיקר עיסוקה כקוסמטיקאית היה בהסרת שיער בשעווה באזורים שונים בגוף. בסעיף 9 לתצהירה הצהירה התובעת:

"המדובר במאות רבות, ואף אלפים, של פעולות חוזרות ונשנות בשתי הידיים" .
בחקירתה הנגדית בעמ' 6 (ש' 8-9) השיבה התובעת:
"כן. יש לקוחות שמגיעים רק לרגליים ורק לידיים, לא הבנתי קודם את שאלתך. אבל ברור, לא כולן עושות את כל הגוף אבל בעיקרון אני עובדת עם כל הגוף" .
בנוגע לשעות עבודת התובעת, העידה, כדלקמן (עמ' 6 ש' 17-18):

ש. מתי את מתחילה ומתי מסיימת.

ת. זה תלוי גם בלקוחות. אני בבית. פעם זה מהבוקר עד הצהריים, ופעם מהצהריים עד הערב, אני זורמת. (ההדגשות לא במקור – י.ש).

בהמשך (עמ' 6 ש' 17-33) נשאלה והשיבה:

ש. ביום רגיל של עבודה, מה התנועות שאת עושה?

ת. יש לי את הכוס עם השעווה שאני מחממת, היא כבדה קצת (מציגה את הכוס), המיטה שלי צמודה לקיר, אני מחממת את השעווה במיקרו, לוקחת אותה עם עגלה על גלגלים, ומתחילה לעבוד, המריחה ביד ימין עם המקל שאני מציגה, ביד ימין אני מורחת את השעווה עם המקל, ומהדקת עם שתי הידיים את השעווה, הסרת השיער צריכה להיות מהירה, כדי למנוע שטפי דם ונזקים. ביד ימין אני מורחת את השעווה, מהדקת על הגוף ומושכת את השעווה ביד מהירה ביד ימין.

ש. ומה יד שמאל עושה במצב הזה?

ת. עוזרת, אבל עם יד ימין אני עובדת הכי הרבה.

ש. אז יד שמאל תופסת את האיבר למתוח אותו.

ת. בוודאי. אני מותחת את העור עם יד שמאל ומורטת עם יד ימין. ימין עובדת הכי חזק.

ש. מאחר ומדובר באיברים שונים, מן הסתם התנועה ביד גם משתנה בהתאם לצורך, פעם למטה ופעם למעלה.

ת. כן, כמו אזורי המפשעות. שם אני עובדת יותר בעדינות. שאר האזורים אני עובדת רגיל, גם בית השחי אותו דבר.

ש. מבחינת זמנים, בהנחה שמשהיא מגיעה רק לבית שחי או מפשעות זה לוקח פחות זמן.

ת. כן, זה קצת פחות זמן ממי שמגיעה לכל הגוף, אבל מי תבוא רק לבית שחי? הרוב באים להגיע לעשות כמה דברים, רגליים, ידיים. (ההדגשות לא במקור – י.ש).

1. כפי שהעידה התובעת, הפעולות שביצעה התובעת היו תלויות בדרישת כל לקוחה ולקוחה, ובהתאם לאופי הטיפול שהיא מבקשת לקבל, כאשר לדבריה מדובר בעבודה על איברים שונים בגוף המטופלת.
2. בחקירתה הנגדית (עמ' 5 ש' 31-32, ועמ' 6 ש' 1-3) נשאלה בעניין זה והשיבה:

"ש. יש לך יומן של הפגישות עם הלקוחות?

ת. כן

ש. למה לא הבאת?

ת. לא ידעתי שצריך.

ש. ת. אני יוכל להביא את היומנים".

1. כאמור, התובעת לא תמכה את עדותה בכל עדות נוספת, אך מעבר לכך - לא הביאה את יומני העבודה שיש ברשותה ושיש בהם לכאורה כדי לאשש את גרסתה בדבר עבודה אינטנסיבית בכל יום, אף שניתנה לה הזדמנות לעשות כן. אין די בכך שהתובעת טוענת כי "מדובר במאות רבות, ואף אלפים, של פעולות חוזרות ונשנות בשתי הידיים" מבלי שתמכה טענתה זו בכל מסמך או עדות מטעמה, כאשר יומני העבודה ואולי אף הקבלות היו ללמד על היקף עבודתה. כך גם לא תמכה את עדותה בפרסום כלשהו על העסק על מנת לחזק את עדותה כי כקוסמטיקאית עסקה רק בהסרת שיער בשעווה ולא טיפולי פנים וכד' בהן עוסקות קוסמטיקאיות בדרך כלל.
2. התובעת נמנעה – מסיבותיה שלה - מלהביא את היומנים/קבלות אף שבית הדין התיר לה להשחיר תרשומות אישיות שעלולים היו לפגוע בפרטיותה או בפרטיות של לקוחותיה. אכן, מקובלת עלי עדותה של התובעת לעניין אופן ביצוע העבודה של הסרת השיער בשעווה - (טענה שלא נסתרה על ידה), ולו גם על מנת לבודד חלק מהפעולות שביצעה. אולם לאור האמור לעיל – לא ניתן לדעת רק מעדותה שלה וללא כל תמיכה של גרסתה - כמה שעות עבדה בפועל בהסרת שעווה; כמה לקוחות קיבלה בכל יום, ובהתאם לכך – האם עבדה ברצף בהסרת שעווה, ובאיזה היקף – על מנת שניתן יהיה להעביר את עניינה למומחה. מטבע הדברים ובהיות התובעת עצמאית, עסקה במהלך היום גם בניהול חשבונות, הזמנת סחורה מספקים, שיחות עם לקוחות וכד'. בהיעדר כל תמיכה בעדותה ובעיקר בהיעדר מסמכים רלבנטיים התומכים בגירסתה לעניין היקף ורציפות עבודתה (אף שישנם בידה), אין די בעדותה של התובעת, ובמיוחד בהיותה עצמאית, כדי לקבוע כמה שעות וכמה ימים ביצעה כל פעולה ולכן אף לא ניתן לבודד חלק מהפעולות לצורך העברת עניינה למומחה.
3. ודוק: כשתובע כלשהו נמנע מלחשוף יומנים וקבלות שברשותו– מתעורר החשש שאין ביומנים אלו כדי ללמד על עבודה אינטנסיבית כפי שטוען, או שיש ביומנים כדי להעיד קיומם של עבודות נוספות ומגוונות שאינן לטובתו (או לעיתים – כדי שלא יתגלה כי דיווח רק על חלק מהעבודות וכד'). מכל מקום, ע"פ הפסיקה, אי הבאת ראיות שיכולות לסייע לתובע מלמדות שאין בידיו ראיות, שאם לא כן – כיצד היה מוותר על הבאתן?!
4. בעניין אחר עב"ל (ארצי ) 21257-07-15 אסתר אבוטבול - המוסד לביטוח לאומי (נבו 08.02.2017)‏‏ (להלן: פס"ד אבוטבול) התייחס בית הדין הארצי לעבודתה של קוסמטיקאית (אף ששם התובעת עצמה לא טענה בזמן אמת למיקרוטראומה ובית הדין הארצי סבר שאין מקום לתת לה הזדמנות לשפץ את תביעתה ולהחזיר את עניינה לבית הדין האזורי). מכל מקום ציין בית הדין הארצי שם כי "בעדותה בבית הדין האזורי העידה כי 'נכון שהיא [העבודה שלי] מגוונת אך הכל בידיים', אישרה את תשובותיה לשאלון, וכן העידה כי מעבר לטיפול בלקוחות היא מבצעת טיפול שוטף בעסק – הזמנת ציוד, שיחות עם לקוחות, ניהול חשבונות וכו'.
   במקרה הנדון, נוכח העובדה שמגרסתה של המערערת בשאלון ובעדותה עולה חד משמעית כי ביצעה תנועות מגוונות ושונות בידיה, ושלא ניתן לבודד תנועות המבוצעות ברצף על פני פרק זמן משמעותי, אין מקום להחזיר את עניינה לבית הדין האזורי לדיון נוסף. אין כל בסיס בחומר הראיות לגרסה שהועלתה בערעור, שלפיה על אף שמדובר בפעולות שונות, מדובר בביצוע תנועות זהות במהותן, כגון הפעלה של אצבעות הידיים בתנועות מעגליות"(ההדגשות לא במקור – י.ש).
5. כאמור, בענייננו, אופן ביצוע פעולת הסרת השיער עליהן העידה התובעת מקובלת עלי כנכונה - אף כי ברור כי יש הבדל בין לקוחה ללקוחה הן באזורי הגוף עליהן עבדה (בהתאם לכך – בלחץ שהיה עליה להפעיל), והן במשך הזמן שעבדה עם כל לקוחה וכד'. מנגד, בכל הנוגע לרציפות ותדירות הפעולות שהיא מבצעת, אשר הן אלו שמהוות את הפגיעות הזעירות הנדרשות לצורך הכרה בה כנפגעת עבודה ע"פ תורת המיקרוטראומה - לוקה התשתית העובדתית שהוצגה בפניי בחסר, ואין די בעדותה כדי לקבוע את מספר לקוחות שקיבלה ביום (כשהתובעת לא הציגה את היומן שלה בטענה כי ישנם תרשומות חסויות). תדירות הפעולות (כשגם לדבריה לא כל הלקוחות שמגיעות, מעוניינות בהסרת שעווה בכל הגוף),רצף ביצוע הטיפולים (שכפי שהעידה התובעת העמ' 6 ש' 13:"זה תלוי גם בלקוחות. אני בבית. פעם זה מהבוקר עד הצהריים ופעם מהצהריים עד הערב, אני זורמת"). בנסיבות אלו לא הרימה התובעת את הנטל לעניין קיומה של פגיעה ע"פ תורת המיקרוטראומה, אף לא לצורך העברת עניינה למומחה רפואי.
6. מאותן סיבות אין בידי לקבוע כי עבודתה של התובעת עולה כדי עבודה ממושכת כדרישת מחלת המקצוע המוגדרת בפריט 14 לחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, או זו הקבועה בפריט 26 לתוספת א' לתקנות. בפס"ד אבוטבול דלעיל אמר בית הדין הארצי בעניין מחלת מקצוע כדלקמן:
   "כקוסמטיקאית   היא ביצעה תנועות חד גוניות החוזרות ונשנות ברציפות; עבודת המערערת היא מגוונת וכוללת מספר רב של פעולות...
   מהתשתית העובדתית שהונחה לפני בית הדין עולה כי מדובר בפעולות שונות האחת מרעותה, אשר אינן חד גוניות..."
7. גם בענייננו, בהיעדר תיעוד ותמיכה בגרסתה של התובעת כאמור לעיל, משלא הוכח כנדרש הפעלת לחץ על כפות הידיים ולא הונחה תשתית עובדתית להוכחת הפעולות הנדרשות בעבודה כמתואר בטור 2 לפריט 26 לתוספת השנייה, לא ניתן להכיר במחלת התובעת כמחלת מקצוע. מכל מקום התובעת לא הוכיחה כי ביצעה תנועות חד גוניות של האצבעות, כף היד או המרפק, החוזרות ונשנות ברציפות ו/או מצריכות הפעלת לחץ ממושך על העצב.
8. בעניין זה אוסיף ואציין את דברי בית הדין הארצי בפסה"ד בעניינה של רבקה מזרחי (שאוזכר לעיל) כי:
   "מבוטח הטוען למחלת מקצוע צריך להוכיח, לצורך מינוי המומחה רפואי, אפשרות לכאורית כי הוא עומד בתנאי הפריט. מקום שהוא אינו מצרף חוות דעת רפואית או מסמך רפואי הוא רשאי להפנות לפסיקה או לחוות דעת המצוטטות בפסקי דין לשם ביסוס אותו נטל ראשוני. מאידך ועל מנת שלא ימונה מומחה רפואי על חשבון הקופה הציבורית ללא הצדקה ניתן לבחון את טענות המבוטח בראי אותן חוות דעת ומקום שמהן עולה בצורה ברורה כי לא עלה בידי המבוטח להוכיח תשתית לכאורית לקיום תנאי הפריט – יש לדחות את תביעתו" .
   דברים אלו נכונים גם לענייננו.

סוף דבר:
התובעת לא הניחה תשתית עבודתית מספקת ולו אף לכאורית לפגיעה בכפות ידיה כתוצאה מתנאי עבודתה - לא לפי תורת המיקרוטראומה ולא לפי מחלת מקצוע. לפיכך, אין מקום להעביר את עניינה למומחה, והתביעה נדחית.
אין צו להוצאות.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, א' טבת תשפ"ג, (25 דצמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.