1. מדובר בתביעה בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים, המתנהלת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").
2. המבקשת (להלן: "הנתבעת"), מבקשת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בעיקר בשל טענתה שהמל"ל לא היה מודע לקיומו של עבר רפואי רלוונטי לנכויות שנקבעו לתובע.

רקע

1. המשיב (להלן: "התובע"), יליד 1977, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 10.3.21 (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נותרו לתובע, לטענתו, נזקי גוף שבגינם הוא הגיש את התביעה הנוכחית.
2. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, בדק את התובע באמצעות רופאיו, וקבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור משוקלל של 9.75%.

נכות זו מורכבת מהנכויות הבאות:

• 5% בגין הגבלה בגב לפי סעיף 37(7)א מותאם במחצית, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות");
• 5% בגין רדיקלופתיה מתנית, לפי סעיף 32(3)א לתקנות, מותאם במחצית.

1. בהתאם לסעיף 6ב' בחוק הפלת"ד, הנכויות שקבע המל"ל לתובע מהוות נכויות על פי דין בתביעה דנן. נכויות אלה של המל"ל מבקשת הנתבעת לסתור.

ההליכים במל"ל

1. בתאריך 22.6.22 נבדק התובע על ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל (להלן: "הוועדה").

תלונות התובע בוועדה פורטו מפי בא כחו. בין היתר, נרשם בפרוטוקול מפי עורך הדין: "הומלץ לניתוח בעקבות התאונה... סובל מכאבים כרוניים בגב תחתון, הגבלה וקושי בתנועה, בתפקוד כללי... ביצע MRI ו- EMG אובחן רדיקלופתיה, מקרין לשתי הרגליים, רדימות, חוסר תחושה וזרמים. עלה במשקל. מטופל במרפאת כאב, ביצע מס' זריקות ללא הטבה. נוטל משככי כאבים פירוסט ואופטלגין נוזלי. אושר קנאביס רפואי" (עמ' 25 לבקשה).

התובע נבדק על ידי רופאי הוועדה, והם קבעו לבסוף את נכויותיו בשיעור משוקלל של 9.75% כמפורט לעיל, המורכבים מ- 5% גב ו- 5% רדיקלופתיה מותנית. עוד קבעה הוועדה כי קיים קשר סיבתי בין כאבי הגב התחתון לתאונה (עמ' 26 לבקשה). כן נקבעו נכויות זמניות, בשיעור של 15% ל- 6 חודשים (מ- 1.5.21 עד 31.12.21) ובגין יתרת התקופה (ימים ספורים בחודשים מרץ ואפריל 2021)- בשיעור של 50% (עמ' 27 לבקשה).

בנספח לפרוטוקול הוועדה, פורטו המסמכים שעמדו בפני הוועדה, בהם תיקים רפואיים כלליים ואורתופדיים, כולם מתאריכים המאוחרים למועד התאונה נשוא התביעה.

טענות הצדדים

טענות הנתבעת- המבקשת

1. הנתבעת טוענת כי לתובע עבר רפואי רב ומשמעותי בגב ובכף יד שמאל, אשר לו היה מובא לידיעת המל"ל, היה בכך כדי לשנות את הנכויות שקבע. בכף יד שמאל, נקבעה לתובע נכות בשיעור של 14.5% עוד בשנת 2009. בגין הגב, בעברו של התובע קיימות אבחנות על בלטי דיסק, כאבי גב חוזרים, חופשות מחלה עקב כאבי גב, קבלת זריקות בגין כאבי גב, ממצאים אוייבקטיבים של בלטי דיסק בגב בבדיקת CT שבוצעה ב- 9.3.15, צליעה בהליכה עקב כאבי גב ועוד. לתמיכה בטענתה זו צירפה הנתבעת לבקשה למעלה מ- 50 עמודים של תיעוד רפואי ממועדים הקודמים לתאונה.

בנסיבות אלו, מבקשת הנתבעת להתיר לה לסתור את קביעת הנכות האורתופדית שנקבעה במל"ל ולמנות מומחה רפואי בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט.

טענות התובע- המשיב

1. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, התובע פירט בפני המל"ל את תלונותיו הנוגעות לגב בלבד ולא טען כי נותרה לו נכות ביד. התובע מאשר כי אכן נקבעה לו נכות ביד עוד בשנת 2009 אולם היא אינה קשורה לתאונה נשוא תביעה זו, ולכן לא טען על כך דבר בפני המל"ל. משכך, טענות הנתבעת בהקשר זה הן טענות סרק.
2. עוד טוען התובע, כי בפני הוועדה עמד תיקו הרפואי המלא של התובע מעברו, ואף נוהל על כך שיח קצר בין התובע לחברי הוועדה, שנותר מחוץ לפרוטוקול, בו נשאל התובע על עברו הרפואי והוא אישר קיומו בכנות. עם זאת, התובע חידד בפני חברי הוועדה כי כתוצאה מהתאונה נגרמה החמרה ניכרת במצבו, כפי שעולה גם מהמסמכים.
3. עוד טוען התובע טענות שונות באשר להתנהלות הנתבעת ועיתוי הגשת הבקשה דנן באיחור.

דיון והכרעה

1. על פי הפסיקה, מתן האפשרות להביא ראיות שיסתרו את קביעת המל"ל בדבר שיעור הנכות הצמיתה של הנפגע בתאונת דרכים, תהיה במקרים חריגים בלבד. טעמים שעשויים להצדיק ראיות לסתור הם ניהול לא תקין של ההליך במל"ל, טעמים עובדתיים חדשים כבדי משקל, או טעמים עובדתיים שאם היו עומדים בפני הוועדה היה בהם כדי לשנות את מסקנותיה (רע"א 6216/21 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [פורסם בנבו] (12.10.2021); רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול" המאגר הישראלי לביטוחי רכב, פס' 5 [פורסם בנבו] (28.2.2019); ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, [פורסם בנבו] (24.7.1991)).
2. במקרה הנוכחי, מעיון בתיעוד שצורף לבקשה ולתגובה, עולה ספק של ממש אם המל"ל היה אכן מודע לעברו הרפואי של התובע בגב, בגינו נקבעו לו הנכויות בגין התאונה.
3. הצהרות התובע בעניין עברו הרפואי הציגו בפני המל"ל מצג לפיו אין לתובע עבר רפואי רלוונטי:

בתאריך 6.6.21 הגיש התובע למל"ל "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" בגין התאונה נשוא התביעה. בטופס הבקשה, כתב התובע כי הוא נפגע בתאונה בצוואר, גב תחתון וכף יד שמאל.

במענה לשאלה "האם סבלת בעבר ממחלה או מכאבים הקשורים או דומים למצבך כיום?"- השיב התובע בשלילה (עמ' 11 לבקשה).

בתאריך 1.3.22 הגיש התובע למל"ל "תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה". גם בטופס זה נדרש התובע לפרט את פגיעותיו בתאונה, וכתב, בין היתר, כך: "כאבים, רגישות והגבלה בצוואר, כאבים, רגישות והגבלה בגב תחתון עם הקרנה לרגליים, זרמים ברגליים, קושי בישיבה ממושכת" (הדגש אינו במקור).

במענה לשאלה "האם סבלת בעבר ממגבלות או כאבים דומים לאלה שציינת בטבלה למעלה?" השיב התובע גם הפעם בשלילה (עמ' 21 לבקשה).

1. לעומת זאת, בניגוד להצהרותיו הנ"ל של התובע למל"ל, בתיעוד הרפואי שצירפה הנתבעת לבקשתה מתועדות תלונות רבות של התובע לאורך שנים בגין כאבי גב, החל מ- 2012 ועד היום. בתיעוד מפורטות אבחנות חוזרות של כאב גב תחתון, הגבלות תנועה משמעותיות, טיפול תרופתי ואף הזרקות, וגם בדיקת הדמייה אובייקטיבית בה תיעוד על בלטי דיסק בגב. תיעוד זה סותר את הצהרת התובע כי לא היה לו עבר רפואי רלוונטי על כאבי גב. בנוסף, אין כל אסמכתה ממנה ניתן ללמוד כי תיעוד זה עמד בפני הוועדה. ברשימת המסמכים שעמדה בפני הוועדה, עמדו אמנם תיקים רפואיים כללי ואורתופדי, אך ממועד מאוחר לתאונה.
2. בנוסף, אין בפרוטוקול הוועדה כל התייחסות לעברו הרפואי של התובע בגין הגב.

אם הוועדה לא הייתה ערה לעבר הרפואי, והסתמכה בעניין זה על שתי הצהרות של התובע בטפסים שהגיש לה, לפיהן אין לו עבר רפואי, הרי שנפל פגם בקביעות הוועדה, שכן לא עמד לפניה מידע חשוב ורלוונטי, שהיה בו אולי כדי לשנות את דעתה.

אם הוועדה הייתה ערה לעברו הרפואי, ואם נכונות טענות התובע בתגובתו לבקשה, לפיהן הוועדה ניהלה איתו שיח שלם על עברו הרפואי, גם אז נפל פגם בקביעות הוועדה, שלא תיעדה ולו ברמז את הבירור הרפואי שערכה ואת קביעותיה כנדרש, ולא ניתן להתחקות אחר הלך רוחה בעת מתן קביעותיה.

כך או כך, פרוטוקול הוועדה 'שותק' בעניין עברו הרפואי של התובע.

1. בפסיקה נקבע כי התעלמות הוועדה הרפואית ממצבו של נפגע או נכות שהוועדה לא נתנה דעתה עליה, עשויים להצדיק מתן רשות להביא ראיות לסתור, וזאת גם אם התיעוד אינו עדכני, שכן לא ניתן לשלול את האפשרות שיש קשר בין התיעוד לבין המצב הנוכחי של הנפגע (רע"א 4752/20 פלונית נ' אליהו [פורסם בנבו] (22.11.2020); רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני [פורסם בנבו] (24.1.2016); רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' קמחי [פורסם בנבו] (20.9.1993); רע"א (מחוזי מרכז) 20506-03-20 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פ.י. [פורסם בנבו] (27.3.20), והפסיקה שם, לפיה "יש להתיר הבאת ראיות לסתור כאשר לא הוצג בפני הוועדה חומר רפואי אשר היה בעל פוטנציאל להשפיע על קביעת הועדה בעניינו של המשיב" (הדגש אינו במקור).

עוד נקבע, כי היתר להבאת הראיות לסתור עשוי להינתן במקרה שבו ועדה רפואית לא נתנה דעתה להשפעות אפשריות של אירועים קודמים על סוגיית הקשר הסיבתי (רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פס' 6 [פורסם בנבו] (11.9.2014)). הוא הדין במקרה שלא היו בפני הוועדה כל המסמכים הרלוונטיים הנדרשים בקשר עם הנכות שקבעה.

כך גם במקרה הנוכחי.

1. בשל כל האמור, הבקשה הינה מוצדקת ואני מקבלת אותה.
2. בנסיבות בהן התקבלה הבקשה מהטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי להידרש לטענות התובע באשר להתנהלות התובעת בשלביה המוקדמים של התביעה. כך גם מאחר שלא נקבעה נכות ביד שמאל בגין התאונה, אין צורך לדון בטענות הנתבעת בנוגע לכך.

סיכום

1. תוצאת האמור היא, כי אני מקבלת את בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. כפועל יוצא, ימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, לבדיקת התובע וקביעת נכויותיו כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, ככל שנותרו.
2. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 1,500 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.
3. כתב מינוי של מומחה יינתן בהחלטה נפרדת.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"ג, 15 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.