1. לפניי תביעה כספית על סך 28,020 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטחה של התובעת בתאונת דרכים מיום 29.4.2021.
2. לפי האמור בכתב התביעה, במועד הנ"ל, באזור התעשייה בנצרת, עת פנה רכב התובעת שמאלה כדין, רכב הנתבעים לא אפשר לו להשלים את הפניה ופגע בו בחלקו הקדמי שמאלי.
3. בדיון, מסר נהג התובעת:

"אני יצאתי מרחוב, לא זוכר את השם, והוא בא מצד השמאלי שלי ופתאום באמת לא ראיתי אותו ופתאום פגעתי בו. זה מה שקרה.

ש. תתאר את הצומת?

ת. (מצייר את הצומת) אני רציתי לנסוע ישר.

ש. תתאר את הצומת מבחינת תמרורים שיש במקום?

ת. אין תמרורים.

ש. מאיפה הוא בא?

ת. מצד שמאל.

- זה בתחילת הצומת."

1. נסיבות התאונה כפי שתוארו בכתב ההגנה: במועד הנ"ל, נסע רכב הנתבעים בנתיבו כדין, כאשר לפתע התפרץ רכב התובעת לנתיב רכב הנתבעים ופגע בו.
2. ב"כ הנתבעים ויתר על העדת עדים מטעמו.
3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדי הצדדים, וצפיתי בתמונות ממקום התאונה, באתי לידי מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה במשפט אזרחי להוכיח את תביעתה במאזן ההסתברויות, כך שדין התביעה להידחות. להלן נימוקיי:
4. ראשית, אין מחלוקת כי התאונה התרחשה בצומת + לא מרומזר שבין רחוב צר וצדדי (ממנו יצא נהג התובעת), לבין כביש רחב וראשי (עליו נסע נתבע 1). נהג התובעת יצא מהרחוב הצר הכולל מתחמי מוסכים, אל כביש ראשי ורחב בו נסעו, מטבע הדברים, כלי הרכב - וביניהם רכב הנתבעים- במהירות גבוהה יותר. בנסיבות אלה, מצופה היה מנהג התובעת, כי היה עוצר לוודא אם הצומת פנוי, לפני שיצא לחצייתו. לא נטען ולא הוכח כי נהג התובעת עצר או אף האט את מהירות נסיעתו לקראת חציית הצומת, ומטעם זה, דומה כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו.
5. שנית, מיד לאחר קרות התאונה, בשיחת טלפון עם סוכן הביטוח של הנתבעים והן במהלך עדותו בבית המשפט, הודה נהג התובעת, ברוב הגינותו, כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו. נהג התובעת הבין שיצא מכביש צר אל כביש ראשי וחרף העדר תמרור "תן זכות קדימה" או "עצור", סבר שעליו היה ליתן לרכב הנתבעים לעבור. לדאבון הלב, נהג התובעת לא פעל כך בזמן אמת ובשל כך התרחשה התאונה.
6. נהג התובעת הותיר בי רושם מהימן ואמר שידוע לכל כי בכביש האמור, נהוג ליתן זכות קדימה לנוסעים בכביש הראשי, עליו נסע רכב הנתבעים.
7. שלישית, עיון בתמונות ממקום התאונה, אשר הוצגו במהלך הדיון, מתיישב עם דברי נהג התובעת לפיהם רכב הנתבעים נסע על כביש ראשי בעוד רכבו יצא מרחוב הצדדי.
8. מטעם הנתבעים לא נשמעו עדים.
9. אמנם לא נעלם מעיניי כי רכב התובעת הגיע מימינו של רכב הנתבעת אך, בנסיבות שתוארו אין די בכך להקנות לרכב התובעת זכות קדימה.
10. לאור המקובץ, באתי כאמור לידי מסקנה כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.
11. התובעת תשלים את תשלום האגרה, כולל מחצית שניה, אשר תשולם בתוך 14 יום, ככל שטרם שולמה, תישא בשכר העד מטעמה ובשכ"ט עו"ד בסך 2,800 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
12. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ג, 29 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.