לפניי בקשת התובע לפטור מהגשת חוות דעת רפואית, ומינוי מומחים מטעם בית-המשפט תוך השתת שכר טרחתם על הנתבעת.

1. ענייננו בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות שמספרה 833469274. לפי הנטען בתביעה, ביום 05.11.2017 התובע היה מעורב בתאונת דרכים, בכך שעת שנהג במשאית, המשאית התהפכה, גופו היטלטל לרבות עמוד הדרה הצווארי, הגבי והראש (להלן: "התאונה") מעבר לפגיעותיו, הוא אף סבל לטענתו מאירוע מוחי הנובע מן התאונה.
2. לגופה של בקשה טען התובע, כי אינו יכול לעמוד בעלויות מומחים בסכום מצטבר של 25,000 ₪. לטענתו, מתקיים בנידון טעם מיוחד לפטור אותו מהגשת חוות דעת שהינו חסרון כיס. לטענתו, הוא נפגע בעודו בן 44, וכי מאז התאונה הוא הוציא וממשיך להוציא הוצאות רבות, במיוחד לשם קבלת טיפולים רפואיים; לאחר הפגיעה הפך לטענתו לשבר כלי. בפן הכלכלי טען התובע, כי אז התאונה הוא מתקיים מקצבת נכות כללית בשיעור של 5,467 ₪, שהופסקה מיום 31.12.2010 בשל אי עמידר בתנאי הזכאות. נכון להיום לטענתו אין לו מקור הכנסה והוא נתמך כלכלית על ידי אשתו.
3. התובע הוסיף וטען כי סמוכים על שולחנו 3 ילדים ששתיים מבנותיו לומדים במוסדות אקדמיים ואילו בנו השלישי בכיתה י"א. לטענתו, אין לא נכסים או חסכונות כדי לממן את חוות הדעת וכי עשה ניסיון לגייס כספים באמצעות קרובי משפחה.
4. באשר לסיכויי התביעה טען התובע, כי סיכויי קבלתה הינם גבוהים בהתחשב בכך שהיא מבוסס על עילה חוזית. התובע הפנה לקביעות הנכות שלו על ידי המוסד לביטוח לאומי שהן 30% בתחום הנוירולוגיה ו-5% בתחום הפסיכיאטריה.

1. הנתבעת התנגדה לבקשה והפנתה להוראות הדין והפסיקה, בדבר חובתו של תובע לצרף לתביעתו חוות דעת רפואית בבואו לטעון טענה שברפואה, ובכלל זה בתביעות לתשלום תגמולי ביטוח. הנתבעת הבהירה כי קביעות המוסד לביטוח לאומי בהקשר זה אינן מחייבות. הנתבעת טענה בין היתר, כי היעתרות לבקשה שכזו, בהיעדר טעמים מיוחדים ומספקים, תרוקן את הוראות החוק מתוכן ותאפשר לכל מבקש לנהל תביעתו ללא הגשת חוות דעת רפואית כנדרש.
2. לטענת הנתבעת, לא התקיימו התנאים לצורך קבלת פטור מהגשת חוות דעת ובכלל זה טעמים מיוחדים כגון חסרון כיס, קיומו של סיכוי סביר לתביעה להתקבל וראיה לכאורה שבעניין ברפואה מבוסס.
3. באשר לתנאי הראשון של "חסרון כיס", טענה הנתבעת כי היה על התובע להראות תמונה מלאה של מצבו הכלכלי, שלו ושל קרוביו, בדבר יכולתו או אי יכולתו הכלכלית; לטענתה, היה עליו להציג תלושי שכר בששת החודשים האחרונים, את מצב חשבון הבנק שלו ושל בת זוגתו, פרטים על רכושו ורכוש בני משפחתו, חסכונות ככל שישנם, האם בבעלותו רכב וכן חובות הרובצים לפתחו. בנוסף, לטענתה, היה על התובע להציג ראיות בדבר ניסיונו לגייס כספים אלו.
4. באשר לטענות התובע כי קצבת הנכות שלו הופסקה, כי הוא נתמך על ידי אשתו, כי אין לו נכסים וכי ניסה לגייס כספים ממקורות אחרים ללא הצלחה, השיבה הנתבעת כי ממילא הבקשה נעדרת תמונה עדכנית של מצבו דהיום.
5. הנתבעת הפנתה לכך שהתובע לא צירף נתונים בדבר כושר השתכרותם של בני משפחת התובע שטען שנתמך על ידם, לא צירף מסמכים בדבר חובות, לא צירף נתונים אודות חיובי כרטיס האשראי שלו, לא צירף תדפיס עו"ש עדכני, לא צירף רשימות הוצאות שוטפות, לא צירף חשבוניות של ספקיות טלויזיה, אינטרנט וכיו"ב, לא צירף נתונים מלאים בדבר הכנסותיו שלו ושל בני משפחתו, לא פירט מדוע אינו יכול להסתייע בבני משפחה, ולא צירף אישורים בדבר קופות גמל, חשבונות ו/או ביטוחי חיים. משום כך, לטענת הנתבעת, לא עמד התובע בתנאי הראשון.
6. לעניין התנאי השני שעניינו ראיה לכאורה לקיומה של נכות צמיתה טענה הנתבעת בין היתר כי התובע לא צירף מסמך ו/או אסמכתא המעידים כי נותרו לו נכויות צמיתה בתחומי הנוירולוגיה, העיניים, פרוקטולוגיה, ופסיכיאטריה, כתוצאה מהתאונה מושא התביעה. הנתבעת התייחסה לקביעות המוסד לביטוח לאומי וטענה בהקשר זה מדובר בקביעות מאת אגף נכות כללית, שאינן בוחנות את הקשר הסיבתי לתאונה. באשר לתנאי השלישי, טענה הנתבעת כי סיכויי התביעה להתקבל הינם נמוכים, שכן האירוע מושא התובענה אינו מהווה "תאונה" על פי הגדרות הפוליסה.
7. בזיקה לטענות נרחבות אלו של הנתבעת אפשרתי לתובע בהחלטתי מיום 12.01.2022 להשיב להן. התובע שב וטען כי מצבו הכלכלי, הרפואי והסוציאלי אינם מאפשרים לו לשאת בהגשת חוות דעת מטעמו; התובע שב והפנה לתלושי השכר של אשתו, המראים את גובה השתכרותה; צירף מסמכים מהבנק המראים את מצב חשבונו וכן הצהיר כי אין לו נכסים וחשבונות שהוא יכול לממש. לטענתו, אין הוא יכול להציג ראיות על רכוש שאין לו. לטענתו, מלבד הרכב, מסוג יונדאי, שנת ייצור 2015, והבית בו הוא מתגורר, אין לו ולאשתו נכסים ו/או חסכונות כלשהם. לצד זאת, קיימים לו חובות והוצאות חודשיות. התובע הפנה לריכוז היתרות מחשבון הבנק המשותף, שלו ושל אשתו, כאשר ביחס לניסיונותיו לגייס כספים, די בהצהרתו לטענתו כאשר אין בידו להגיש תצהירים של אנשים שפנה אליהם. התובע שב וטען כי סיכויי תביעתו טובים וכי הוא הוכיח באמצעות מסמכים רפואיים ראיה לקיומה של נכות.

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את הבקשה מצאתי כי בנסיבות התיק שלפניי - דינה להידחות.
2. תקנה 87(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 קובעת כי: "בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה". תקנה 127 לתקנות הקודמות, הן תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, לעומת זאת נקטה בנוסח לפיו, לשם מתן פטור לתובע מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו ישנו צורך ב"טעמים מיוחדים שיירשמו". הנוסח לפי התקנות החדשות מלמד על פניו על גמישות יתרה, בכל הקשור להפעלת שיקול דעתו של בית-המשפט במתן פטור מהגשת חוות דעת.
3. הכלל שהיה ונותר, הן לפי התקנות הקודמות והן לפי אלו החדשות, כי תובע המבקש להוכיח עניין שברפואה, מחובתו לצרף לכתב התביעה חוות דעת. בשני המקרים לבית-המשפט הסמכות לפטור אותו מהגשת חוות דעת כאמור.
4. משמעות היעתרות לבקשה כגון דא פוטרת את התובע מן הנטל להוכיח טענה ברפואה, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" שהינו הנטל הבסיסי הרובץ לפתחו של מי שבא בשערי בית-המשפט. מדובר אפוא בסטייה מן הכלל. מקום בו ראה המחוקק לסטות מהכלל, הביע זאת מפורשות, לדוגמה בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, זאת בין היתר משום תכליתו הסוציאלית של החוק, והן מטעמים של יעילות הדיון.
5. אין להתעלם מכך כי הסרת הנטל מהתובע מפניה למומחה מטעמו, גורעת ממנו עצמו את היתרון והיכולת לבטא את טענותיו בהתאם למנגנון שהמחוקק הקנה לו. כך למשל, במקרה בו מוגשת חוות דעת מטעם התובע, גם לאחר הגשת חוות דעת נגדית וחוות דעת שלישית מטעם בית-המשפט, עדיין רשאי התובע לעתור ולטעון כי חוות הדעת מטעמו, היא הנכונה והיא אשר יש לאמצה בנסיבות העניין.
6. בפסיקה שקדמה לתקנות החדשות, ואשר רלוונטית אף לענייננו, התייחס בית-המשפט העליון לאמות המידה אשר יבחן בית-המשפט בבואו לקבוע אם מתקיימים הטעמים המיוחדים לפטור מהגשת חוות דעת ובענייננו, הפעלת סמכותו של בית-המשפט לפי תקנה 88 (א) לתקנות למינוי מומחה מטעם בית המשפט. יפים לעניין זה דברים אלו:

"במסגרת "הנטל הכבד" המונח על כתפי התובע, עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא עליהן להיות מגובות בראיות. כן, על התובע להראות שתביעתו אינו מופרכת ויש בה ממש, אם כי, בעניין זה ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית, שהרי בהעדר חוות דעת לעיתים יהיה קשה לעמוד על סיכויי התביעה. נראה כי, ככלל, די להראות, על יסוד עובדות המקרה ואופיין של הטענות,  שבפי התובע טענה הראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה (a good arguable case)...".

(ראו: רע"א 1358/12 ‏ ‏ מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל, בפסקה 11 (08.05.2012)).

1. ועוד:

"בית משפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהתקיים כל אלו, רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות, מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מינוי מומחה רפואי מטעמו". (שם).

1. אציין עוד כי בפסיקה נוספת שקדמה לתקנות החדשות באשר ל"טעמים המיוחדים" התייחס בית-המשפט העליון ל"קושי כלכלי" כטעם רלוונטי לפטור תובע מהגשת חוות דעת, מקום בו אין התביעה משוללת יסוד: "תובע המבקש שבית המשפט יפעיל את סמכותו לפי תקנות 127 סיפא ו-130 לתקסד"א, נדרש להוכיח כי תביעתו אינה משוללת כל יסוד וכי קיימות נסיבות חריגות, שאין בידיו להתגבר עליהן, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לתביעתו. נסיבות חריגות כאמור, מתקיימות, למשל, עת סובל התובע מחסרון כיס, כאשר קיים קושי באיתור מומחה או מקום בו ישנו "קשר שתיקה" בין המומחים הרלוונטיים" (ראו: רע"א 3046/18 ‏ פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 29 (פורסם בנבו, 24.12.2018)).
2. תקנה 87 (ד) המסמיכה את בית-המשפט לפטור את התובע מהגשת חוות דעת, ודי אם ימצא הצדקה לכך.
3. התובע מבקש כי ימונו לו 4 מומחים רפואיים בתחומים: הנוירולוגי, העיניים, הפסיכיאטרי, והפרוקטולוגיה / בתחום הפנימי.
4. לעניין מצבו הכלכלי התובע הניח לפניי תלושי שכר של אשתו המלמדים כי היא משתכרת בין 3,000-4,000 ₪ לחודש. מאידך, התובע לא הניח לפניי תדפיס עו"ש מפורט, הכולל הכנסות והוצאות של שלושה חודשים אחרונים לפחות. כל שצירף התובע הוא מסמך ריכוז יתרות, והלוואות. גם לאחר שניתנה לתובע האפשרות, נוכח טיעוני הנתבעת, לא עשה התובע כן; כל שהוסיף התובע הם מסמכים בדבר קנסות שהוא חייב, מסמכים בדבר תשלומים לחברות תקשורת, מסים עירוניים וביטוח לאומי. בכל הכבוד, תובע המבקש לסטות מן הכלל בזיקה למבחנים המפורטים לעיל, נדרש לעמוד ברף גבוה ועליו לנהוג בדרך של חשיפת נתונים מרבית. לא שוכנעתי כי כך פעל התובע בנסיבות העניין.
5. באשר לתנאי שעניינו יסוד סביר לקיומה של נכות, התובע איננו מפרט בבקשתו מהם המסמכים התומכים בטענתו זו. המסמכים המלמדים כי סבל מטשטוש ראיה, אירוע מוחי וכיו"ב הינם מיום 20.11.2017 (15 ימים לאחר התאונה), 11.05.2019, 19.10.2018; באותו מועד נרשמה בדיקת CT מוח שנמצאה תקינה, כאשר לא נעלמה מעיני עדות מיום 04.11.2018 לאוטם טלאמוס מידבראין משמאל וכן אוטם ורידי לפי בדיקת MRI. במסמך רפואי מיום 20.01.2020 נרשם כי התובע הפסיק לעבוד באוקטובר 2018 בשל אירוע מוחי, והרגשת עייפות וטשטוש במהלך עבודתו. כן הוצגו לפניי מסמכים בדבר טשטוש בראיה, פגיעה קוגניטיבית, אינדיקציה לבעיה אורולוגית וכיו"ב.
6. לא הוצגו מסמכים המלמדים על מצבו הרפואי של התובע בסמוך לקרות התאונה, ותלונות התובע בדבר ראיה כפולה באו כשבועיים אחריה ולא נרשמו תלונות עד לאירוע המוחי אשר התרחש כשנה לאחר התאונה. עוד, ומבלי לקבוע מסמרות, על פניו מתעורר קושי בעניין הקשר הסיבתי בין מחלותיו אלו של התובע לתאונה שאירעה בשנת 2017, וזאת בזיקה לרף אשר נדרש התובע לעמוד בו לצורך הבקשה שלפניי.
7. אציין כי גם במסמכי המוסד לביטוח לאומי שהונחו לפניי, לא הוצג קשר בין האירוע המוחי לתאונת הדרכים. חוות הדעת של פרופ' בדארנה (נוירולוג) אשר צורפה לכתב התביעה איננה קובעת היוותרותה של נכות רפואית בעקבות התאונה ואינה קובעת בפה מלא כי קיים קשר סיבתי בין התאונה למצבו הרפואי של התובע כטענתו. חוות הדעת הנ"ל מציינת כי "הקשר הסיבתי בין התאונה שהייתה בשנת 2017 והשתלשלות הדברים על לאירוע המוחי הורידי בטלמוס וגזע המוח דורש דיון והסברים" וכי לא ניתן לשלול קשר בין התאונה הנידונה בשנת 2017 לבין האירועים המוחיים שלקה בהם התובע לאחר מכן. במסגרת אותה חוות דעת צוין כי לא ברור אם במהלך התאונה אכן היו חבלות יבשות לראש (ראו: עמ' 5 לחוות הדעת). עוד צויין כי לא נמצאו הפרעות קרישה מלבד עליה קלה בהימוציסטאין כאשר לעמדת המומחה, זו לבדה אינה מהווה גורם סיכון לקרישיות יתר, אך לטעמו של בית המשפט עלולה ללמד על גורמים נוספים פוטנציאליים למצבו הרפואי של התובע.
8. כאן אוסיף ואציין כי מקום עיקר הנכות אשר נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי הנה בתחום הנוירולוגיה (20% בתחום הנוירולוגיה ו- 5% בתחום הנפשי), כלל לא ברור מדוע חוות הדעת שהוגשה על ידי התובע אינה מתייחסת לשיעור הנכות הצמיתה אשר נותרה לתובע לטענתו בעקבות התאונה.
9. נוכח נתונים אלו עליהם הרחבתי לעיל, ובעיקר אי הוכחת העדר יכולת כלכלית של התובע, אין להידרש גם לשאלת סיכויי התביעה.
10. אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, דין הבקשה להידחות.

1. לפנים משורת הדין, ההוצאות בגין הליך זה תבחנה במסגרת פסק-הדין הסופי.
2. התובע יגיש כל בקשה מתאימה לעניין המשך ההליכים בתיק עד 1.4.2022.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר א' תשפ"ב, 02 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.