23 אוקטובר 2022

1. האם יש להכיר בפגימה ממנה סובל התובע בגבו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע ? זוהי השאלה הנצבת במוקד הליך זה.

רקע עובדתי

1. התובע יליד שנת 1977, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה כמדגים ומתקין אביזרים שיקומיים אורתופדיים.
2. ביום 30.6.2020 ארע לתובע אירוע תאונתי במהלך עבודתו כאשר הרים כיסא גלגלים , חד כאב עז בגבו. אירוע זה הוכר על ידי הנתבע כתאונת עבודה. במסגרת הליך זה טוען התובע כי יש להכיר בפגימה ממנה סובל הוא בגבו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

עיקר טענות התובע

1. התובע בצע פעולה חוזרת ונשנית של הרמת המטופל לכיסא במקרים בהם לא הייתה מעלית או מנוף וכן התאמת המוצרים ללקוח כעולה מעדותו ועדות המעסיק. ניסיון החיים מלמד כי אף אם יש מטפלת בבית הלקוח אשר אינה יכולה לסייע בהרמת הלקוח התובע מרים אותו בעצמו ומתאים לו את הציוד הנדרש. גרסת המעסיק על פיה התובע לא נדרש להרמת הלקוח אם עשה זאת עשה כן על אחריותו האישית הועלתה מחשש מתביעה נזיקית על כן, המעיט בפעילות התובע ותיאור הפעולות להן נדרש במסגרת עבודתו.
2. התובע עבד בתחום השיקומי החל משנת 2014 ועד שנת 2020 , משך 5 ימים בשבוע, 9 שעות בכל יום עבודה במהלכם בקר ב- 10 נקודות חלוקה. במסגרת עבודתו נדרש התובע להרמת כיסאות ומטופלים ולפעולה של כיפוף הגב לצורך התאמת הציוד פעולות אשר גם אם אינן זהות לחלוטין דומות הן במהותן באופן חוזר ונשנה לפיכך, יש להורות על מינוי מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע והליקוי ממנו סובל הוא בגבו.

עיקר טענות הנתבע

1. התובע לא הוכיח טענתו לפעולות חוזרות ונשנות בגבו כנדרש על פי תורת המיקרוטראומה. הפעולות אותן בצע התובע היו שונות ומגוונות. כמו כן עדות המעסיק אינה תומכת בעדות התובע שכן מעדותו עולה כי התובע לא נדרש להרמת מטופלים וככל שנדרש להרימם נעשה הדבר על ידי העובד המטפל בלקוח או באמצעות מנוף. המעסיק אף העיד כי התובע לא נדרש להרמת כיסא וככל שלא הייתה מעלית לא ניתן היה להעלות לבית המטופל כיסא ממונע. בנוגע למספר הביקורים אשר בצע התובע ביום בממוצע העיד המעסיק כי התובע בצע בין 3 ל-5 ביקורים ביום וזאת בניגוד לגרסת התובע.
2. משעה שמדובר בפעולות שונות הכוללות נהיגה, הובלת אביזרים אורתופדיים והתאמת האביזרים למטופל כאשר לצורך הרמת המטופל נעזר התובע במעלית, במנוף ובעובד המטפל בלקוח, מדובר במגוון פעולות אותן מבצע התובע במהלך יום העבודה. פעולות אלו אינן מצביעות על סדרה של פעולות חוזרות ונשנות אותן ניתן לבודד ולהצביע על תנועה מסוימת אשר גרמה לליקוי בגבו של התובע.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. ההלכה הפסוקה קבעה באשר לתנאים הנדרשים להוכחת פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה , את הדברים הבאים:

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתלוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח כי במהלך העבודה נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע". (דב"ע נה / 185 – 0המוסד נ' אברהם חלופה, [פורסם בנבו] פד"ע לג 25; דב"ע נו/ 2- 0 תמר פלד נ' המוסד, ד"ע לב 495;עב"ל 141/08 נסים מסלטי נ' המוסד, (לא פורסם) [פורסם בנבו]).

1.  על מנת להוכיח פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, על המבוטח להניח תשתית עובדתית לפיה עבודתו הייתה כרוכה בביצוע תנועות רפטטיביות, הזהות במהותן, אשר הובילו לפגיעות זעירות, שהצטברותן גרמה לנזק הנטען. עוד נפסק כי ניתן לבודד פעולות מסוימות ממכלול הפעולות אשר בצע המבוטח במהלך יום עבודתו, כל עוד התנועות חוזרות ונשנות בתכיפות, על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק (עב"ל (ארצי) 45411-02-14 מחמד אבו קרינאת - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 29.1.15(.עוד יוזכר כי עבודה פיזית קשה, כשלעצמה, שייתכן שאף גרמה לאורך השנים לפגיעה פיזית, אינה מהווה תשתית עובדתית המאפשרת הכרה בפגיעה בעבודה בהתאם לתורת המיקרוטראומה )עב"ל 2400-10-11 זוהר נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו) (12.12.12.).

מן הכלל אל הפרט

1. על בסיס העקרונות אשר נקבעו בפסיקה ולאחר שנשמעה עדות התובע והעד מטעם הנתבע, ומשעיינו בכלל מסמכי התיק לרבות סיכומי הצדדים הגענו למסקנה כי התובע , אשר עבודתו כמתקין אביזרים אורתופדיים הייתה מגוונת, לא הוכיח תשתית עובדתית של פעולה חוזרת ונשנית אשר פעלה באופן דומה או זהה על גבו, ברציפות ולאורך זמן ממושך, ונפרט.
2. עיון בתצהיר התובע מעלה כי התובע הצהיר כי נדרש לפעולות חוזרות ונשנות של כיפוף הגב התחתון לצורך הרמת ציוד שיקומי. הציוד כלל כיסאות ממנועים ולא ממונעים, מנופים, מיטות מעלוני מדרגות וכן אביזרים נוספים אשר משקלם נע בין 14 ל- 80 ק"ג, אותם העלה על רכבו ופרק בבית הלקוח לרבות הרמת הלקוח (במשקלים הנעים בין 50 ל- 100 ק"ג), לצורך התאמת הציוד. עוד הצהיר כי ביום ממוצע בקר ב-10 נקודות הפצה.
3. בעדותו חזר התובע על גרסתו והעיד כי בקר בממוצע אצל 10 לקוחות מדי יום וכן הרים את הציוד בעצמו בידיו אלא אם מדובר בכיסא ממונע , נעשה הדבר באמצעות רמפה ( עמ' 6 לפרוטוקול ש' 4, 11-12). בהמשך העיד כי נדרש להושיב את הלקוח על הכיסא ואם אינו יכול לשבת לבדו ולא היה מנוף או מטפל , הרים הוא את הלקוח בידיו ומתוך 10 לקוחות נדרש להרמת 3-4 לקוחות מדי יום (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 22-28).
4. בחינת עמדת המעסיק כעולה מהשאלון מעלה כי לעמדת המעסיק התובע נדרש להרמת סחורה ואספקתה לבית הלקוח בתדירות יומיומית כאשר היה עליו להרים כיסאות, גלגלים מנועים וכדומה אשר משקלם נע בין 14 ק"ג ל- 100 ק"ג אותם הרים לרכבו ולבית הלקוח בין 6 עד 8 לקוחות ביום.
5. בעדותו חזר המעסיק על גרסתו על פיה התובע התקבל לעבודה כאיש מכירות בדגש על כסאות גלגלים המורמים בגרמי מדרגות אשר משקלם נע בין 15-45 ק"ג ליחידה (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 9-12). בהמשך העיד כי במסגרת תפקידו היה על התובע לספק את הכיסא ללקוח להושיב את הלקוח על הכיסא ולוודא את התאמת הציוד ללקוח. אשר לפעולת הושבת הלקוח העיד המעסיק כי:

" הוא מבקש מהנכה לשבת על הכיסא אם הוא יכול ואם לנכה יש עוזר או מטפל הוא מושיב אותו, אם יש אפשרות להושיב את החולה על מנוף ולחולה יש מנוף הוא יכול להושיב אותו על המנוף, ואם אין מנוף ומישהו שיעזור אין דרך שהוא יעשה את זה לבד והוא לא אמור לעשות את זה לבד. הוא לא מרים לקוחות ואנשים "( עמ' 2 לפרוטוקול ש' 21-24).במקרים בהם לא ניתן להרים את המטופל התובע נדרש לקחת את הציוד ולחזור למקום העבודה (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 29-30).

1. אשר לגרסתו בשאלון שם נרשם כי המשקל נע בין 14 ל-80 ק"ג הבהיר העד כי כיסא גלגלים רגיל משקלו 15 ק"ג וכיסא ממונע יכול להגיע באופן תיאורטי ל- 100 ק"ג לכן ,כיסא גלגלים יוצא מהמחסן עם רמפה וכך בבית הלקוח הכיסא מורד באמצעות רמפה (ניידת) ומשם מוסע. עוד העיד העד כי כאשר אין מעלית בבית הלקוח אין דרך להעלות את הכיסא לקומה גבוהה (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 4-9). אשר לטענת התובע כי הרים את בעצמו את הלקוח השיב העד כי ככל שהדבר נעשה "הוא עשה את זה על אחריותו"(עמ' 3 לפרוטוקול ש' 12). כן העיד כי אינו יודע האם במציאות אכן התובע בצע התאמה לציוד כטענתו למעט בדיקת התאמת אורך כף הרגל בכיסא (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 17-20). בהמשך העיד עד הנתבע כי התובע בקר בין 3 ל- 5 לקוחות ביום כאשר כל מפגש נמשך כמחצית השעה וככל שהתקשורת עם בני המשפחה לא הייתה טובה המפגש התארך. אשר לסוג העבודה העיד העד כי המטופלים היו שונים לכן "כל דבר שונה ממשנהו"(עמ' 4 לפרוטוקול ש' 14-15).
2. מעדות המעסיק מצטיירת תמונה אשר אינה תומכת בגרסת התובע לעניין הרמת הלקוחות ואף אינה תומכת בגרסת התובע לעניין מספר הלקוחות / מטופלים להם סופק הציוד. יתרה מכך, אף אם ניתן היה לצאת מנקודת הנחה כי בממוצע בקר התובע אצל 6 לקוחות ביום, לא הוכחה תדירות הפעולה ומהותה שכן לא מדובר תמיד באספקת אותו אביזר אשר היה שונה ממטופל למטופל. כמו כן, ככל שסופק כיסא ממונע התובע לא נדרש להרימו אלא באמצעות רמפה ובאשר לכיסא גלגלים שאינו ממונע לא הוכחה תדירות הפעמיים בהם נדרש להרמת הכיסא מדי יום ביומו באופן חוזר ונשנה. לכך מצטרפת העובדה כי הפעולה לא בוצעה באופן רצוף מכיוון שבין כל לקוח ולקוח נדרש התובע לנסיעה אשר לא ברור כמה זמן נמשכה היא שכן כעולה מעדות התובע החלוקה בוצעה בכל רחבי הארץ (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 2).
3. אשר להרמת לקוחות - המעסיק העיד באופן ברור כי התובע לא נדרש לכך במסגרת עבודתו וככל שעשה כן פעל מיוזמתו. אף אם ניתן לקבל את הטענה כי לעיתיים התובע הרים את המטופל על מנת לספק את הציוד גם אם לא נדרש לכך, מתקשות אנו לאמוד את פרק הזמן והתדירות בה עסק התובע בהרמת כסאות ומטופלים. לכך מצטרפת העובדה כי עדות התובע מנוגדת לעמדת המעסיק כאשר לא הובאה כל ראיה התומכת בטענת התובע על פיה גרסת המעסיק יסודה בחשש מתביעת נזיקין לפיכך, לא ניתן לקבוע כי אין ליתן משקל לעדות המעסיק בפרט שעה שהמעסיק הבהיר כי התובע לא ספק כל יום את אותם המוצרים אלא סוגים שונים ובמשקלים משתנים.

סוף דבר

1. לאור כל המקובץ, התוצאה היא כי משהתובע לא הניח תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה ולא הוכחו תנועות חוזרות ונשנות אשר פועלות על אותו איבר מוגדר באופן חוזר ותדיר, דין התביעה להידחות.
2. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, לא ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ג, (23 אוקטובר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.