בשם המאשימה: עו"ד סטולוב

בשם הנאשם: עו"ד אבו עמר

רקע ותמצית עובדות כתבי האישום

1. ביום 24.4.2022 הורשע הנאשם על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר דיוני שכלל את תיקון כתב האישום בת"פ 4339-07-21 (להלן: התיק העיקרי), בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש - בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); תקיפה סתם - בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק; איומים, ארבע עבירות לפי סעיף 192 לחוק; היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק; כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

לתיק זה צירף הנאשם את ת"פ 14520-12-21, במסגרתו הורשע בביצוע עבירה של הטרדת עד, לפי סעיף 249 לחוק. ביום 18.10.2021 הורשע הנאשם במסגרת ת"פ 7159-06-21 בעבירה של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

2. הודאת הנאשם בתיק העיקרי ניתנה בתחילת הליך ההוכחות שהתנהל באותו תיק, ולאחר שנשמעה עדות המתלוננת.

3. על פי החלק הכללי של כתב האישום המתוקן בתיק העיקרי היו הנאשם ו-ס' (להלן: המתלוננת) בני זוג במשך 3 שנים והתגוררו יחדיו. ל' היא בתה של המתלוננת ואילו מ' היא בתו של הנאשם מנישואיו הראשונים.

על פי פרטי האישום הראשון, ביום 26.6.2021, על רקע אי שביעות רצונו של הנאשם מסירובה של המתלוננת להתלוות אליו לבית המשפט לענייני משפחה לדיון בעניינו הנוגע לבתו מ', קילל אותה הנאשם, בעט עם רגלו בטלוויזיה שבסלון הבית וגרם לשבירתה. עקב חששה של המתלוננת מפניו של הנאשם, התקשרה לבתה ל' וביקשה ממנה שתזעיק את המשטרה למקום, זאת על מנת שלא לעורר את חשדו של הנאשם. משפנתה המתלוננת לנאשם ושאלה אותו מדוע שבר את הטלוויזיה, השיב לה הנאשם: "אם אני אדע שהמשטרה בדרך, אני ארצח אותך לפני שהם יספיקו להגיע ולא יהיה עליי כלום כי אם אין גופה אין תיק".

על פי פרטי האישום השני, עובר לחודש יוני 2021 רכש הנאשם תמורת 200 ₪ תעודת זהות ישראלית מזויפת הנושאת את תמונתו. משהגיעו שוטרים לבית הנאשם והמתלוננת בעקבות מעשי הנאשם באישום הראשון וביקשו ממנו להזדהות, מסר להם הנאשם תעודת זהות ירוקה, ולאחר מכן הלך לחדר והשליך את התעודה המזויפת.

על פי פרטי האישום השלישי, במהלך השבועיים שקדמו ליום 26.6.2021, איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה: "אני אוציא לך עיניים, אני ארצח אותך".

על פי פרטי האישום הרביעי, בתאריך 2.6.2021 איים הנאשם על מ' בכך שאמר לה שישבור לה את הראש. משהבחינה המתלוננת שהנאשם נושא סכין על גופו ולאור חששה לחייה של מ', נטלה ממנו את הסכין, ובתגובה אמר לה הנאשם: "אני אשבור לה את הראש, אני אשבור לה את העצמות". בהמשך גרמה המתלוננת לנאשם בתחבולה לעמוד עם גבו לדלת הבית, ו-מ' ניצלה את ההזדמנות ונמלטה מהמקום.

על פי פרטי האישום החמישי, בין החודשים ינואר – פברואר 2020, התגלע ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת, במהלכו יצאה המתלוננת לגינה על מנת להירגע. למחרת בשעות הבוקר בערה חמתו של הנאשם על כך שהמתלוננת יצאה יום קודם לגינה מבלי לבקש את רשותו לכך. הנאשם בעט במתלוננת, הכה אותה בסטירות בפניה והטיח את ראשה בקיר, כל זאת לעיני חברתה של המתלוננת שנכחה במקום בשעת המעשה. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלוננת המטומות בגופה. בשלב מסוים ניגש הנאשם למטבח והביא עמו סכין גדולה המיועדת לחיתוך עוף.

על פי פרטי האישום השישי, יומיים לאחר האירועים המתוארים באישום החמישי, התעורר זעמו של הנאשם כלפי המתלוננת פעם נוספת, זאת בשל העובדה שהיא יצאה את הבית בשנית ללא רשותו. הפעם גידף הנאשם את המתלוננת ואיים עליה במלים: "את זונה, אני אקבור אותך", החל להכותה בגופה וסטר לה בפניה. בעודה ישובה על הספה, אחז הנאשם בראשה של המתלוננת, הטיח אותו אחורנית בקיר, ובהמשך דחף אותה. נוסף על כך השליך הנאשם חפצים לעבר המתלוננת, לרבות אגרטל, אשר לא פגעו בה.

4. על פי עובדות כתב האישום בת"פ 14520-12-21, ביום 6.7.2021, עת שהה הנאשם במשמורת שב"ס, התקשר הנאשם אל המתלוננת מבית הסוהר ואמר לה: "תלכי לבית המשפט ותגידי שהשלמנו וכל מה שאמרנו היה מתוך כעס ולא מפחד" וכן "את דפקת לי את החיים, אני לא פראייר ואם אני לא אראה את הילדים שלי, אז אני אצא ואת לא תראי את הילדים שלך". בהמשך התקשר הנאשם ל-ל', ואמר לה: "יבוא יום ואת לא תראי את הבן שלך". בגין מעשיו אלו הורשע הנאשם, לאחר תיקון כתב האישום, בעבירה של הטרדת עד.

5. על פי עובדות כתב האישום בת"פ 7159-06-21, שהה הנאשם בישראל שלא כדין בתאריך 1.6.2021.

ראיות לעונש, תמצית טיעוני הצדדים ודבר הנאשם

6. ב"כ המאשימה הפנה לנסיבות ביצוע העבירות ולחומרת מעשיו של הנאשם, תוך שציין שהנאשם שהה בישראל שלא כחוק לסירוגין. בתוך כך הפנה לתוכן האיומים, להעדר המורא של הנאשם, לשימוש שנעשה בסכין ולחבלה שנגרמה למתלוננת, תוך שביקש להשקיף על המקרה מנקודת מבטה של המתלוננת. ב"כ המאשימה ביקש לקבוע תחילה מתחם עונשי נפרד לכל אישום, אולם בסופו של דבר עתר לקבוע מתחם עונשי אחד בתיק העיקרי הנע בין 36 ל-48 חודשי מאסר, תוך שהפנה לפסיקה. בת"פ 7159-06-21 עתר לקבוע מתחם עונשי הנע בין מאסר מותנה לבין ל-5 חודשי מאסר. בת"פ 14520-12-21 עתר לקבוע מתחם עונשי הנע בין 10 ל-24 חודשי מאסר, לאחר שהפנה לחומרת מעשיו של הנאשם שהטריד את המתלוננת, שאמורה הייתה להעיד נגדו, מתוך כתלי הכלא. לאחר חיבור המתחמים השונים, עתר ב"כ הנאשם לקביעת מתחם עונשי הנע בין 4 ל-6 שנות מאסר.

בהינתן נסיבותיו האישיות של הנאשם, העדר הליך שיקומי, מסוכנותו של הנאשם כלפי המתלוננת, ולאחר שביקש שלא להתחשב במצבו הרפואי של הנאשם לצורך הקלה בעונשו, לא כל שכן לצורך חריגה ממתחם הענישה, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש כולל של 4 וחצי שנות מאסר, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננת.

7. מנגד, ביקש ב"כ הנאשם לאבחן את פסקי הדין שהוגשו מטעם המדינה בהיותם עוסקים במקרים חמורים מהמקרה שלפנינו, ומיקד את עיקר טיעוניו במצבו הרפואי הקשה והחריג של הנאשם, שלדבריו נמצא בסכנת חיים. עוד הפנה לעברו הפלילי הנקי של הנאשם, שבני משפחתו כולם ישראלים, וטען שהרקע לביצוע המעשים הוא סערת הרגשות בה היה נתון הנאשם באותה תקופה, עת ביקש לגונן על בתו. אשר לעובדה שהנאשם ניהל את הגנתו עד לשלב בו בחר להודות, נטען שגם אם ההודאה ניתנה שלא בהזדמנות הראשונה, הרי שעדיין נחסך זמן שיפוטי יקר בהינתן הזמן הרב שהיה נדרש לקיום דיונים בהליכים צדדיים שעתידים היו להתקיים בעקבות בקשות שונות שהגיש. אשר לעבירת הטרדת העד, טען שהמתלוננת הגיעה לדיוני המעצר, כאשר לדבריו היא זו שיזמה את השיחות והפגישות עם הנאשם. עוד ציין שהנאשם התגרש מהמתלוננת בהסכמה ובתוך פרק זמן קצר ביותר ממועד הגשת הבקשה לגירושין, מבלי לעורר קשיים. לדבריו אין לבני הזוג ילדים משותפים או רכוש משותף. בהינתן שאין מדובר, לגישתו, בעבירות אלימות ברף חומרה גבוה, עתר ב"כ הנאשם לקביעת מתחם עונשי הנע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר בפועל.

8. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, ותוך שהוא דומע הביע צער על מעשיו. הנאשם ניסה להסביר את מעשיו בלחץ בו היה נתון בגלל התנהלות בתו, כאשר לדבריו חש מבולבל ולא ידע כיצד לנהוג. לדבריו כיום הוא גרוש מהמתלוננת. הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט, ציין שמצב בריאותו בכי רע, ובפרט לבו המתפקד בתפוקה של 20% באופן המחייב אותו לעבור ניתוח.

מתחם העונש ההולם

9. קביעת מתחם העונש ההולם לאירוע הפלילי נעשית בהתאם לעיקרון ההלימה, היינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

10. אשר לשאלת סיווגם של מעשי הנאשם באישום המרכזי כאירוע אחד או כמספר אירועים, עמדתי היא שניתן להשקיף על המעשים כעל מסכת עבריינית אחת הכוללת מספר עבירות בעלות "קשר ענייני הדוק", בהתאם לע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014), ואין מקום לקבוע מתחם נפרד לכל אישום בנפרד. מדובר בעבירות שבוצעו כלפי מתלוננת אחת, על רקע זוגי, במהלך ויכוחים בין בני הזוג, ובפער זמנים קצר זה מזה באופן יחסי [בעניין זה ראו גם ע"פ 5643/14 עיסא נ' מדינת ישראל (23.6.2015), שם נקבע מפי השופט צ' זילברטל כי ראוי לאפשר פרשנות רחבה למונח "אירוע אחד", הן מטעמי יעילות, והן לשם הגשמת תכליתו של תיקון 113 לחוק].

לאור האמור, ייקבע מתחם עונשי אחד עבור כלל מעשי הנאשם.

11. במעשיו בתיק העיקרי פגע הנאשם בערכים המוגנים שנועדו להגן על שלמות גופה של המתלוננת ובזכותה לכבוד ולביטחון בתוך התא המשפחתי. למרבה הצער נקיטה באלימות בתוך התא המשפחה הפכה לרעה חולה ההולכת ופושה בחברה כולה. כפי שציינתי לא אחת, תופעה נלוזה זו חולשת על כל שכבות האוכלוסייה, חוצה מגזרים ודתות. חומרתן המיוחדת של עבירות אלו נעוצה בתחושות הפחד וחוסר הביטחון שהן זורעות בקרב קורבנות העבירה, במקום בו הם אמורים לחוש מוגנים מכל, בביתם מבצרם. בהתחשב בחומרת התופעה ובנפיצותה ההולכת וגוברת בעת האחרונה, ציוו על עצמם בתי המשפט לקחת חלק במלחמה למיגורה באמצעות הטלת ענישה קשה ומרתיעה. לעניין זה יפים דברי השופט י' אלרון, ברע"פ 1884/19 פלוני נ' מדינת ישראל (14.3.2019):

1. "עבירות אלימות במשפחה הן תופעה נפסדת המהווה נגע רע בחברה, ועל רשויות החוק והמשפט לעשות כל שביכולתן כדי להביא למיגור תופעה זו. כפי שכבר ציינתי במקרה אחר שבא לפניי בע"פ 5307/17 חלאג' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.7.2018):

"בית משפט זה חזר ועמד לא אחת על הצורך לנקוט בענישה מחמירה ומרתיעה בגין מעשי אלימות קשים כמעשיו של המערער בפנינו, בפרט במקרים בהם האלימות מופנית נגד נשים מצד בן זוגם (ראו, למשל, ע"פ 7701/14 אל טייב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.2016)). המדובר בתופעה חמורה ורחבת היקף, המחייבת הטלת ענישה מרתיעה, אשר בנוסף יהא בה כדי לשקף את הפגיעה הקשה שחוות נשים ממעשי אלימות המופעלים עליהם מצד בן-זוגם, בסביבה שאמורה להיות סביבתן הבטוחה והמוגנת" (שם, בפסקה 15)."

במעשיו בתיק הטרדת העד, פגע הנאשם בערכים המוגנים של כיבוד שלטון החוק, שמירה על חוקיות ההליך המשפטי ושמירה על שלוות נפשה של המתלוננת.

12. נסיבות המקרה שלפנינו חמורות במספר מובנים. הנאשם שהה בישראל שלא כדין לסירוגין לאורך תקופה ארוכה. לאורך שנות נישואיהם פגע הנאשם במתלוננת בשתי תקופות. האחת בחודשים ינואר-פברואר 2020, אז תקף אותה פעמיים ואיים עליה (אישומים 5 ו-6), והשנייה במהלך חודש יוני 2021 אז איים עליה שלוש פעמים, כאשר באחת הפעמים אף שבר את הטלוויזיה (אישומים 1, 3 ו-4). את האיומים יש למקם ברף חומרה גבוה הן בשל תוכנם הקשה בהיותם כוללים אמירות מפורשות לפגוע בצורה קשה ביותר בגופה של המתלוננת ואף בחייה, והן בשל תדירותם. באחת הפעמים איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה בבתו מ' תוך שהוא אוחז סכין, נסיבה שיש בה כדי להמחיש את רצינות כוונותיו ולהקנות לדבריו משנה תוקף. מעבר לעובדה שכל איום חמור כשלעצמו, הרי שבחינת האיומים והאמירות האחרות של הנאשם כלפי המתלוננת כמכלול, מלמדות על אדם שראה עצמו כמי ששולט או אמור לשלוט בה, להצר צעדיה ולהתחקות אחר תנועותיה, עד כדי כך שהמתלוננת נדרשה לקבל ממנו רשות לצאת לגינת הבית. ביטוי נוסף לניסיונו של הנאשם להשפיע על המתלוננת ניתן למצוא בניסיונו להשפיע עליה לומר בבית המשפט דברים לטובתו לאחר שנעצר. על אף האמור, ובניגוד לעמדת התביעה, אינני סבור שניתן להגדיר את עבירות האלימות והאיומים כעבירות להן קדם תכנון מוקדם. לטענת הנאשם הרקע לביצוע העברות הוא הלחץ בו היה נתון בשל התנהלותה של בתו מ', אולם אינני סבור שנימוק זה יכול לשמש כהצדקה לביצוע המעשים או לשמש נימוק להקלה בשלב קביעת המתחם העונשי. הטעם לכך הוא שאין סיבה שתצדיק שימוש באלימות או במלים מאיימות, בהינתן שכל אדם יכול למצוא נימוק המוצדק מנקודת מבטו לשימוש באלימות, גישה שחברה מתוקנת אינה יכולה לקבל. אלימות ואיומים הם מחוץ לתחום - נקודה.

מנגד, ומבלי להקל ראש כהוא זה מחומרת המעשים, יש לתת את הדעת לכך שהאלימות בה נקט הנאשם כלפי המתלוננת אינה ברף חומרה גבוה באופן יחסי. כך, באירוע החמור ביותר, שהתרחש בתחילת שנת 2020, סטר הנאשם למתלוננת והטיח את ראשה בקיר, כאשר כתוצאה ממעשיו, וכלשון כתב האישום המתוקן - "הופיעו בגופה המטומות", ובאירוע שהתרחש יומיים לאחר מכן לא נגרמו למתלוננת חבלות כלשהן.

13. על מדיניות הענישה ניתן ללמוד מפסקי הדין שהוגשו מטעם המאשימה, הגם שנדרש לערוך בהם התאמות המתבקשות הן מהשוני בין חומרת המעשים ומספר האירועים לצורך קביעת המתחם העונשי, והן מקיומן של נסיבות מחמירות, כגון ניהול הוכחות, אי קבלת אחריות או קיומו של עבר פלילי, לצורך קביעת העונש הסופי. עוד אציין שלא מצאתי בפסקי הדין שהוגשו מטעם שני הצדדים כדי לתמוך במתחמי הענישה להם עתרו. להלן תובא סקירה חלקית של גזר הדין שהוגשו על ידי הצדדים:

1. בעפ"ג (מרכז-לוד) 10457-05-21 רחמים נגד מדינת ישראל (7.11.2021) אושר עונש של 42 חודשי מאסר שהוטל על נאשם בעל עבר פלילי עשיר, שהורשע בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש של בת זוגו, איומים והיזק לרכוש בזדון. על פי עובדות האישום הראשון, במשך שעות ארוכות תקף הנאשם את המתלוננת ואיים עליה. בין היתר תקף את המתלוננת באגרופים בראשה ובגבה וגרם לה לדימום, וכן באמצעות מקל מטאטא בכל חלקי גופה, עד שהמטאטא נשבר. בהמשך נרדם הנאשם לאחר ששתה לשוכרה וכשהתעורר שב ותקף את המתלוננת באמצעות המקל השבור. באישום השני תואר שהנאשם תקף בהזדמנות נוספת את המתלוננת באגרופים וגרם לה להמטומות. בערכאת הערעור אושרו מתחמי הענישה שנקבעו בערכאה הדיונית; עבור האישום הראשון – מתחם ענישה הנע בין 12 ל- 48 חודשי מאסר ועבור האישום השני – מספר חודשי מאסר בפועל ועד לשנת מאסר.
2. בעפ"ג (מרכז-לוד) 17465-12-21 פרברוב נ' מדינת ישראל (20.2.2022) נדחה ערעורו של נאשם שהורשע על יסוד הודאתו בשתי עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ובעבירת איומים. באותו מקרה רף האלימות שננקטה היה חמור מהמקרה שלפנינו, אולם מצד שני מדובר היה בשני אירועים עברייניים "בלבד", בשונה ממצבו של הנאשם. באותו מקרה מצאה ערכאת הערעור לאמץ מתחם עונשי הנע בין 15 ל-30 חודשי מאסר בפעול ועונש של 22 חודשים שנקבעו בערכאה הדיונית, בהתחשב, בין היתר, בעברו הפלילי של הנאשם הכולל 5 הרשעות קודמות.
3. בת"פ (נת') 5757-01-20 מדינת ישראל נ' קליין (26.1.2022) הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בחמישה אישומים של תקיפת בת זוג, חלקם ברף חומרה גבוה מהאלימות בה נקט הנאשם שלפנינו, כאשר על אף האמור נקבע מתחם עונשי הנע בין שנה לשנתיים מאסר בפועל. מתחם זה נמוך בהרבה מהמתחם העונשי לו עתרה המאשימה בתיק שלפניי, הגם שגזר הדין הוגש מטעמה.
4. בת"פ (ראשל"צ) 1140-07-19 מדינת ישראל נ' פיקדו (3.11.2020) הורשע הנאשם בעבירות איומים ותקיפת בת זוג שביטוין בכך שהנאשם אחז בשערה של המתלוננת, משך אותה ובעט בה וכן איים על שכנה שביקשה ממנו לחדול ממעשיו. בנסיבות המקרה נקבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל, שלאחר הפעלת מאסרים מותנים הצטברו לכדי 14 חודשים.
5. בת"פ (ראשל"צ) 56373-11-20 מדינת ישראל נ' אבולדזה (13.4.2021) הורשע הנאשם בכך שבעת שהיה תחת השפעת אלכוהול איים על בת זוגו שיפגע בה, סטר לה וחרף בקשתה שיחדל ממעשיו היכה אותה באגרוף לפניה. למתלוננת נגרמו חבלה בעין ושריטה מדממת בסנטר. בנסיבות המקרה נקבע מתחם ענישה הולם הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם הוטלו 14 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, בין היתר בשים לב לקיומו של עבר פלילי.
6. בת"פ (רמ') 56886-10-20 מדינת ישראל נ' אגבאריה (17.2.2021), הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בנסיבות בהן על רקע של קנאה שאחזה בו, סטר לבת זוגו לשעבר והכה אותה בפנים במכות אגרוף רבות תוך שהוא מגדף אותה. האלימות הופסקה רק כאשר המתלוננת הצליחה לפתוח את נעילת דלתות הרכב בו התרחש האירוע, וחולצה ממנו על ידי חברו של הנאשם. בנסיבות המקרה נקבע מתחם ענישה הנע בין 8 ל- 20 חודשי מאסר. על הנאשם הושת עונש של 18 חודשי מאסר בפועל בשים לב לעברו הפלילי, ולאחר שנמצא שהוא בעל דפוסי שימוש בסמים ובאלכוהול.

14. אשר לפסקי הדין שהוגשו מטעם ההגנה, אציין שמתחמי הענישה שנקבעו בת"פ (שלום נצ') 28180-11-16 מדינת ישראל נ' פרטוש (20.2.2018) ובת"פ (עכו) 45344-08-21 מדינת ישראל נ' עואלי (16.11.2021) הם מתחמי ענישה נמוכים שאינם מעידים על הכלל, וסביר שנקבעו תוך התאמתם למקרה הנדון באותם תיקים. לעומתם, מתחם הענישה שנקבע בת"פ (רמ') 2417-04-19 מדינת ישראל נ' מושייב (29.11.2020), קרוב למדיי לעתירת המאשימה בתיק הנוכחי, ואף תואם את עתירתה בנוגע לקביעת המתחם בנוגע לעבירת האיומים. כך, לגבי אישומים שכללו מכה או מכות ברף חומרה נמוך, ללא גרימת חבלות וללא התעמרות, נקבע מתחם עונשי הנע בין "מספר חודשי מאסר ועד 24 חודשי מאסר בפועל" ביחס לכל אחד מהאישומים.

למותר יהיה לציין שאינני נדרש לתוצאה הסופית שנקבעה בנוגע לנאשמים בכל אחת מהדוגמאות שהובאו מטעם ההגנה, בהינתן הן קיומו של הליך שיקום משמעותי שעבר כל אחד מהם והן עמדת חלק מהמתלוננות שביקשו להקל עמם, נסיבות שאינן מתקיימות במקרה שלפנינו. למען הסר ספק אציין שבמקרה שלפנינו אין לתת כל משקל ל"עמדת" המתלוננת שבחצי פה טענה שהיא אינה מפחדת מהנאשם או שהיא מעוניינת לשחרר אותו, זאת מן הטעם שבהמשך עדותה שינתה עמדתה.

15. נוכח כל האמור, מצאתי לקבוע את מתחמי הענישה הבאים: בתיק העיקרי ינוע המתחם בין 24 לבין 36 חודשי מאסר; בתיק הטרדת העד ינוע המתחם בין 8 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר (יצוין שלגבי עבירה זו לא הוגשה פסיקה מטעם מי מהצדדים); בתיק השהייה הלא חוקית בישראל ינוע המתחם בין מאסר מותנה ועד ל-5 חודשי מאסר.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

16. הנאשם בן 48. לזכות הנאשם יש לזקוף את עברו הפלילי הנקי ואת הודאתו במיוחס לו. נכון הדבר שהודאת הנאשם ניתנה רק לאחר תחילת ניהול הליך ההוכחות, באופן שלא חסך את שמיעת עדות המתלוננת. ואולם, דווקא בתיקים מסוג זה, עמדתי היא שיש לתת משקל רב להודאה, גם אם זו ניתנה בשלב מתקדם, זאת מפאת החשיבות הרבה שיש לייחס להכרה של הפוגע במעשיו החמורים, בפגיעה בקורבן העבירה ובסבל שהסב לו. במקרים רבים הכרה זו חשובה גם לקורבן העבירה עצמו.

17. במצב דברים רגיל היה בנתונים אלו היה כדי למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחמים העונשיים. ואולם, במקרה שלפנינו חובר לשיקולים אלו נתון חשוב נוסף והוא מצבו הרפואי של הנאשם.

הפסיקה הכירה באפשרות לחרוג ממתחמי הענישה מטעמים רפואיים, אולם ייחדה אפשרות זו רק למצבים בהם נשקפת לנאשם סכנת חיים או למצבים בהם שהייתו של הנאשם בין כתלי הכלא עלולה לקצר באופן משמעותי את תוחלת חייו [ע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל (29.12.2015) (להלן: עניין לופוליאנסקי); רע"פ 2844/16 ביאלה נ' מדינת ישראל (13.4.2016)].

במקרה שלפנינו אין בנמצא מסמך ממנו עולה באופן מובהק ששהיית הנאשם בין כתלי הכלא תביא לקיצור תוחלת חייו. ואולם, מנגד, לא ניתן להתעלם מההתדרדרות המשמעותית שחלה במצבו של הנאשם בתקופה האחרונה, כפי שאף ניתן היה להבחין באופן בלתי אמצעי אגב הדיונים שהתנהלו בעניינו, כאשר באחת הפעמים נלקח הנאשם באופן מידי על ידי שב"ס לבית החולים מיד בתחילת הדיון. במהלך הדיון הציג ב"כ הנאשם אסופת מסמכים רפואיים מהעת האחרונה המלמדת על כמות הבדיקות הגדולה במיוחד והטיפולים שעבר הנאשם בתוך פרק זמן קצר, שהבולט שבהם הוא מסמך שחרור מבית החולים מיום 13.3.2022 (נ/1), המלמד על כך שהנאשם עבר בשנת 2020 אירוע מוחי וסובל ממחלת לב. מבלי להיכנס לפרטים על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בצנעת הפרט ובחיסיון הרפואי, הוסבר לנאשם במעמד השחרור כי בשל תפקודו הלבבי הלקוי נשקפת סכנה לחייו או לנכות ככל שלא יעבור ניתוח. חרף האמור סירב הנאשם להתאשפז "בשל רצונו לעשן". במצב דברים זה שוחרר הנאשם מבית החולים, אולם נוכח הצורך לעקוב אחר מצבו הרפואי באופן יום יומי, הוא שוהה מאז ועד היום תחת השגחה רפואית במר"ש ולא בתא מעצר רגיל.

ואולם, מאז שינה הנאשם את גישתו, וכיום הוא מבקש לטפל בעצמו על מנת להציל את חייו. ביטוי לכך נתן הנאשם הן בדברים שאמר בנצלו את זכות המילה האחרונה, והן במעשים של ממש, המלמדים כולם כי הוא מבקש להתפנות ולטפל בעצמו. אחד הביטויים המוחשיים להחלטתו זו היא פרידתו הסופית של הנאשם מהמתלוננת בהליך גירושין מהיר שהתנהל לאחרונה. באופן דומה, גם החלטתו להביא את ההליך המשפטי לכלל סיום ולהודות במיוחס לו הושפעה במידה רבה מרצונו להתפנות להליכים הרפואיים להם הוא נדרש, זאת, כאמור, בניגוד לגישתו בעבר.

1. הגם שלהווי ידוע לכול שחזקה על שירות בתי הסוהר כי באמתחתו הכלים להתמודד עם מצבים רפואיים שונים ומורכבים [עניין לופוליאנסקי, פסקאות 223-221; ע"פ 8352/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (16.1.2022)], דומני שבמקרה שלפניי אין כל מקום להכביד על שב"ס, ואין כל הצדקה להטיל על משלם המסים הישראלי את הוצאות הטיפול באדם שאינו תושב ישראל היכן שהדבר אינו מחויב המציאות. בפרט יפים הדברים כאשר התוצאה הסופית של גזר הדין איננה הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל, אלא קיצורו, אף זאת בשונה מהמקרה שנדון בעניין לופוליאנסקי. מכאן, שהנאשם לא יצא כשהוא פטור בלא כלום, בהינתן שהוא עתיד לרצות תקופת מאסר נוספת על התקופה בה היה נתון במעצר עד כה.
2. 18. מעבר לאמור לא מצאתי שהפחתת משך המאסר תפגע באופן משמעותי באינטרס הציבורי שבמיגור תופעת האלימות במשפחה ובאופן דומה לא ייפגע עיקרון ההרתעה. נוסף על כך לנאשם אין עוד קשר עם המתלוננת, לשניים אין ילדים משותפים או רכוש משותף, הנאשם תושב האזור בעוד המתלוננת תושבת ישראל, ומכאן שהסכנה הנשקפת לה לאחר שהנאשם ישוחרר מצומצמת ממילא. בהינתן הרשעתו הנוכחית של הנאשם, ספק רב אם יינתן לו בטווח הזמן הקרוב אישור כניסה לישראל.

19. נכונה טענת התביעה שלפיה הנאשם לא עבר הליך שיקום ולא ביקש להפנותו לשירות המבחן, אולם ספק בעיניי אם התביעה עצמה הייתה נעתרת לבקשה מעין זו, לו הייתה מתבקשת, בהינתן שמדובר בתושב האזור שאפשרויות הטיפול בו ושיקומו מצומצמות ממילא.

20. את ההקלה שיקבל הנאשם במשך תקופת המאסר מצאתי לאזן בהטלת עונשי מאסר מותנים משמעותיים, לרבות הטלת עונש מאסר מותנה ארוך באופן יחסי על עבירה של שהייה שלא כדין בישראל, ולרבות מאסר מותנה על עבירה של זיוף מסמך או שימוש במסמך מזויף נוכח הרשעת הנאשם בעובדות המלמדות על השגת מסמך מזויף והחזקתו בידיו, ועל אף שהוא לא הורשע בעבירה מסוג זה.

21. בהינתן האמור מצאתי לחרוג ממתחמי הענישה שנקבעו ולגזור על הנאשם את העונשים הבאים, לא לפני שאדגיש כי אלמלא שילוב הנסיבות של עברו הפלילי הנקי, מצבו הרפואי, הודאתו ולקיחת האחריות, היה מקום להטיל עליו עונש חמור בהרבה:

1. מאסר למשך 18 חודשים, שמניינם החל מיום מעצרו 26.6.2021.
2. מאסר למשך 10 חודשים, אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על עבירת אלימות מסוג פשע או עבירת אלימות בתוך המשפחה.
3. מאסר למשך 5 חודשים אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על אחת או יותר מהעבירות שעניינן איומים, היזק בזדון לרכוש, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף והטרדת עד.
4. מאסר למשך 3 חודשים אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על עבירה של שהייה שלא כדין בישראל.
5. פיצוי למתלוננת (ע"ת מס' 3 בכתב האישום המתוקן בת"פ 4339-07-21) בסך 10,000 ₪. הפיצוי ישולם במלואו עד ליום 10.8.2022.

22. ניתן צו כללי למוצגים.

23. כסף שהופקד על ידי הנאשם או על ידי ערב במסגרת התיקים בהם הורשע הנאשם או במסגרת אחד מתיקי המעצר הקשורים אליהם יושב לידיהם, כפוף לכל מניעה חוקית אחרת.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ב, 27 אפריל 2022, בנוכחות הצדדים.