1. לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

2. ביום 24.6.21, בעקבות שימוע בדבר פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, החליט קצין המשטרה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 60 יום.

ההחלטה ניתנה בקשר לתיק תאונת דרכים של המשטרה, שמספרו 445718/2021, ממנו עולה שביום 17.6.21, בשעה 17:03, נהג, לכאורה, המבקש, ברכב מסוג "ב.אם.וו", מ.ר. 1038378, בכפר שעב, וגרם לתאונת דרכים, בה נפגע ילד חבלה של ממש, ומיוחס לו חשד בעבירות של התנהגות הגורמת נזק, אי מסירת פרטים בתאונה, אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, ונהיגה בקלות ראש.

3. לשיטת ב"כ המבקש השימוע נערך ביום 24.6.21, בחלוף 4 ימים ממועד האירוע, כשעל פי הדין יש לערכו בתוך 3 ימים מהאירוע, ובפגם זה יש כדי לאיינו. צוין אף שאביו של המבקש העלה טענה זאת לפני הקצין וזה טען ששבת אינה נלקחת בחשבון הימים.

עוד נטען שהתאונה הייתה בלתי נמנעת, והמבקש אינו אחראי לה. עסקינן בשני ילדים שהתפרצו לכביש, בין שני רכבים חונים, ללא שנקטו באמצעי זהירות כלשהו, והילד היה זה שהתנגש ברכב המבקש לאחר שהמבקש עצר את רכבו. נטען שהמקש עצר במקום לבדוק מה ארע, ראה שהילדים עזבו את המקום, והמשיך לביתו, שנמצא במרחק של 50 מטר, על מנת לאסוף את אביו למקום הארוע, והדבר מתועד במצלמות במקום האירוע. צוין שהמבקש חזר למקום תוך פחות מעשר דקות, והתקשר למשטרה. ב"כ המבקש הציג לבית המשפט סרטון מהארוע, במכשיר הנייד. צוין שמהמבקש נהג חדש צעיר, אוחז ברישיון נהיגה זה שנה ו-10 חודשים, ללא עבר, עובד עם אביו, וזקוק לרישיונו להסעת עובדים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען שהמבקש לא צרף לבקשתו תצהיר לאימות טענותיו, ויש לדחות את בקשתו על הסף. אשר לכתב האישום, נטען שהחקירה מצויה עדיין בראשיתה ו מחומר הראיות שמצוי כעת עולה שארעה תאונה בה נפגע קטין, בן 10, והמבקש עזב את הזירה לאחר הפגיעה בילד. נטען שללא קשר לגורם שאחראי לתאונה, המבקש עזב את מקום התאונה, ומכאן מסוכנותו. בית המשפט הופנה לנימוקי השימוע בהם צוין שלקטין נגרמו חבלות של ממש והמבקש עזב את המקום. מדובר בנהג חדש צעיר, ובנסיבות אלה קיימת מסוכנותו מהמשך נהיגתו.

4. הוראת סעיף 48 לפקודה קובעת שבית המשפט רשאי לבטל פסילה מנהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור.

אשר לראיות לכאורה:

5. תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי די ראיות לכאורה לעבירות שמיוחסות למבקש.

מדוח הפעולה של השוטר איוב מולא עולה שקיבל דיווח על האירוע והגיע למקום התאונה. צוין שהחובש שהיה במקום ציין שהקטין שנפגע מפונה במצב קל, עם שבר ברגל שמאל.

השוטר ציין שצפה בסרטון, במצלמה בקיוסק סמוך, והבחין ברכב "ב.אם.וו", לבן, ג'יפ, פוגע בילד, נעצר, ואז נוסע. צוין שבאותו הזמן הגיע אביו של המבקש וציין שבנו נמצא עמו.

המבקש מסר בהודעתו שילד התפרץ לכביש בין שני רכבים. לדבריו עצר מיד את רכבו והילד פגע ברכב. מיד לאחר התאונה, לדבריו, שאל מי הורי הילד, והאנשים שהיו במקום ציינו שהם אינם מכירים אותו. בשלב זה נסע לביתו, סיפר לאביו את שארע, וחזר עמו למקום התאונה. המבקש ציין שהילד "נפל בכביש ליד הרכב".

בהחלטת השימוע צוין בדברי האב: "הבן שלי לא ברח. הוא הגיע אלי ואמר לי מה קרה ומיד חיפשנו את הילד ועוד לפני שהגיעה המשטרה אנחנו הגענו לילד".

בנימוקי הקצין, בטופס השימוע, צוין שלאור חומר החקירה עולה שהנהג פגע בילד, גרם לו חבלות של ממש, ועזב את המקום מבלי להושיט עזרה, ומבלי לעמוד על תוצאות התאונה. מדובר בנהג חדש צעיר, בן 18. לאור הנסיבות מסתמנת מסוכנות גבוהה מהמשך נהיגתו.

בהינתן דוח השוטר, שצפה בסרטון, בו הבחין ברכב בו נהג המבקש פוגע בילד, נעצר, ואז נוסע, מצאתי שקיימות די ראיות לכאורה, לצורך השלב הזה, של בחינת ההליך המנהלי, להוכחת אשמתו של המבקש בביצוע העבירות לכאורה.

אשר למסוכנות:

6. מסוכנות המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

7. נסיבות ביצוע העבירה חמורות.

גם מבלי שאתייחס לשאלת אחריותו של המבקש לתאונה. הרי שהמבקש, נהג חדש, צעיר, לכאורה, היה מעורב בתאונת דרכים בה נפגע קטין, בן 10, ולאחר הפגיעה בו עזב את הזירה, ללא שהושיט עזרה לנפגע.

8. המבקש נוהג משנת 2019 והספיק לצבור לחובתו 3 הרשעות, בהן שתי הרשעות בגין כיסוי או ציפוי שמשת רכב והרשעה בנהיגה ללא חגורת בטיחות, משנת 2020.

9. לעניין טענת הסנגור לפגם שנפל בהליך השימוע -

אין חולק שהמבקש זומן לשימוע בחלוף שבוע, זאת בניגוד לקבוע בסעיף 47 (ג)(1) לפקודת התעבורה הקובע שיש לערוך את השימוע בתוך 3 ימים.

אינני סבורה שבפגם זה יש כדי לאיין את החלטת הפסילה המנהלית של קצין המשטרה.

אפנה בעניין זה לבפ"מ (פתח תקוה) 612-08-16 אמין אבו עאישנ' מדינת ישראל (4.8.16), שם בחריגה של 4 ימים, ציין בית המשפט שעל מנת לקבוע האם הפגם שנפל בשימוע מאיין את ההחלטה, על בית המשפט לבחון האם נפל פגם בהחלטה, ואת נפקות הפגם (כאמור ברע"פ 4398/99, ענת הראל נ' מ"י). קרי, גם אם נקבע שנפל פגם, יש להכריע האם על אף הפגם ההחלטה תקפה או בטלה. בית המשפט שם ציין שהרציונל שעומד בבסיס הפסילה המנהלית אינו ענישת הנהג, אלא מניעת מסוכנות הנובעת מהמשך נהיגה, ועל כן על השימוע להיערך בתוך 3 ימים, בשל המידיות שנדרשת בהרחקת נהג מסוכן מהכביש.

בענייננו, השימוע נערך בחלוף 7 ימים מהאירוע, ומכאן שנפל פגם בהליך. עם זאת, לטעמי אין בכך כדי לאיין את החלטת הפסילה. ראשית, מדובר בחריגה של 4 ימים בלבד. שנית, כעולה מטופס השימוע, זכויותיו של המבקש בשימוע לא נפגעו, והמבקש ואביו, העלו את טענותיהם בהרחבה בשימוע.

עם זאת, אתחשב בכך שלא הייתה הקפדה על קיום האמור בחוק, לגבי משך תקופת הפסילה המנהלית הראויה במקרה שלפני.

10. לסיכום, במקרה שלפני מדובר בתאונת דרכים בה היה מעורב המבקש, ובה נפגע קטין, בן 10, שהתפרץ לכביש בין שני כלי רכב. מבלי שאכריע בשאלת הגורם האחראי לתאונה, הרי שמדוח הפעולה של השוטר עולה שצפה בסרטון בו נראה, לדבריו, המבקש, עוזב את זירת הארוע, מיד לאחר הפגיעה בילד. בנסיבות אלה קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות חמורות של עזיבת מקום התאונה, ואי הושטת עזרה לנפגע, והמסוכנות שניבטת מהמבקש, בהיותו נהג חדש צעיר, גבוהה.

11. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, הראיות לכאורה המצויות בתיק, לגבי העבירות שמיוחסות למבקש, היותה של החקירה בראשית דרכה , והיותו של המבקש נהג חדש, צעיר, שצבר לחובתו 3 הרשעות, והמסוכנות שניבטת בנסיבות אלה מהמשך נהיגתו, ומנגד טענת הסנגור לפגם שנפל בשימוע, שוכנעתי שיש לפני נסיבות המצדיקות קיצור תקופת פסילת רישיונו של המבקש. זאת, מבלי שאכנס לסוגית האחריות לתאונה.

בהינתן האמור, אני מקצרת את הפסילה המנהלית ומעמידה אותה על תקופה של 45 ימים בלבד.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשפ"א, 07 יולי 2021, בהעדר הצדדים.